חדיד (בית חרושת) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Noon (שיחה | תרומות)
מ ננטש
מ שם מחבר, תצוגה
שורה 26: שורה 26:


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7748 נחום וילבוש]: מתעשיות מסורתיות לתעשיות חדישות
* שמואל אביצור, [http://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7748 נחום וילבוש: מתעשיות מסורתיות לתעשיות חדישות], באתר מט"ח


[[קטגוריה:חברות ביישוב]]
[[קטגוריה:חברות ביישוב]]

גרסה מ־10:42, 24 בפברואר 2012

ליד בית החרושת, 1906 (המבנה השמאלי הוא מבנה בית החרושת)

"חדיד" היה בית החרושת המודרני הראשון בארץ ישראל לייצור סבון משמן.

רקע והקמה

בשנת 1903 הגיע המהנדס נחום וילבושביץ (וילבוש) לארץ, אחד התחומים שעניין אותו היה כבישת שמן זית, הוא גילה שהתהליך נעשה בבתי הבד בארץ ישראל בצורה מכנית על ידי מכבשי עץ, ולכן הציע להקים מפעל בו יפיקו שמן בתהליך של "כבישה חמה" בתהליך כימי העושה שימוש בבנזין.

מאחר ושמן מכבישה חמה נחשב איכותי פחות, ומחירו נמוך יותר מאשר שמן מכבישה קרה, הציע וילבושביץ להפיק הפקה משנית של שמן מגפת (פסולת הזיתים שנשארת אחרי שכובשים אותם בכבישה קרה).

על מנת להרחיב את הידע בנושא, וכן על מנת ליצור קשרים מתאימים עם ספקי ציוד, נסע וילבושביץ (שהספיק בינתיים להחליף את שמו לוילבוש) ב-1905 לצ'כוסלובקיה. במקביל רכשו חובבי ציון מצאריצין (וולגוגרד דהיום), שנענו ליוזמתו של וילבוש, 100 דונם מאדמות הכפר הערבי ח'דיתה, והחלה הקמת בית החרושת "חדיד". המיקום נבחר בזכות קיומם של מטעי זיתים ובתי בד רבים באיזור. בתי הבד סיפקו את הגפת לייצור השמן. בינואר 1906, עם הגעת כל המכונות מאירופה החל הייצור במפעל. שם בית החרושת נלקח מתל חדיד הסמוך, שעליו שכן הכפר הערבי, ועבדו בו כ- 50-80 פועלים יהודים. העונה הראשונה, שבתחילתה הופקו מ-260 טונות גפת רק כ-10% שמן, לא הייתה רווחית במיוחד. לקראת סוף העונה ירד שיעור השמן שהופק עוד יותר. איכרים מפתח תקוה ורחובות עשו שימוש בבית החרושת.

בסמוך לבית החרושת, הקים ישראל בלקינד בשנת 1905, על שטח של 50 דונם, שרכש מן הקק"ל, בית ספר ליתומי הפרעות ברוסיה (פרעות "המאות השחורות" ופרעות קישינב), על פי חזונו - "יוקם בית ספר שהשפה העברית בהוראה, בעבודה ובבית - היא הציר שעליו יסבו חיי בית הספר והם יגדלו לאכרים עבריים בריאים ברוחם ובנפשם" אולם בית הספר שנקרא "בית הספר הלאומי לעבודת האדמה - קריית ספר" שרד רק שנה אחת ונסגר מחוסר תקציב לקיומו.

סמוך למפעל, על שטח שרכשה קק"ל שתלו עצי זית, עצים אלו היו ראשיתו של "יער הרצל" - כיום יער בן שמן.

בית החרושת חדיד לא היה רווחי והצליח למצות רק כ-10 אחוז שמן מהגפת, ולכן נסגר.

לאחר סגירת המפעל

חלק מהציוד והמכונות ששימשו את בית החרושת הועברו למפעל "עתיד" (לימים בית חרושת שמן). על חלק מאדמותיו הוקמה ב-1909 החווה החקלאית הלאומית בן שמן שנסגרה במהלך מלחמת העולם הראשונה. ב-1911 הקים בוריס שץ ליד המפעל הנטוש את "מושבת בצלאל" כפר לצורפים תימנים. אולם גם כפר זה ננטש במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1915 השמידה שריפה את בית החרושת.

ב-1919 הקימו במקום תחנת נסיונות חקלאית, ובצידה הוקם מושב בן שמן. סמוך למושב ייסד ד"ר זיגפריד להמן ב-1927 את כפר הנוער בן שמן הקיים עד היום. ב-1936 הוקם על שטח המפעל משק פועלות.

ניתן לראות במקום עדיין שרידים קלושים לבית החרושת ושכונת הצורפים.

קישורים חיצוניים