המלחמה הפלופונסית

מפת הזירה

המלחמה הפלופונסית החלה ב-431 לפנה"ס בין הליגה הפלופונסית בראשות ספרטה לליגה האטית-דלית בראשות אתונה (לעתים מכונה גם האימפריה האתונאית הראשונה). המלחמה תועדה על ידי ההיסטוריונים תוקידידס וקסנופון.

למלחמה היו שני חלקים עיקריים עם הפוגה של כמה שנים באמצע.

הרקע

ערך מורחב – הרקע למלחמה הפלופונסית

לאחר הפלישה הפרסית בשנת 480 לפנה"ס ותבוסתם בקרב פלטאיה וסאלאמיס, האתונאים קראו למסע מלחמה כנגד הפרסים על מנת לשחרר את אחיהם באיים בים האגאי ובאיוניה. הספרטנים, הכוח הדומיננטי ביוון באותה תקופה, סירבו, ולכן האתונאים הרכיבו את הליגה האטית-דלית ללחימה בפרס. עם הזמן, כוחה של אתונה גדל והברית הפכה לאימפריה האתונאית. בעלות הברית שרצו לפרוש, הוענשו בצורה קשה.

הסיבות לפרוץ המלחמה וסדר הכוחות

לפי תוקידידס, הגורם העיקרי למלחמה היה החשש הספרטני מהתחזקות נוספת של אתונה לאחר יציאתה כמנצחת הגדולה במלחמה בפרסים בין 480 ל-449 לפנה"ס.

העילה לפרוץ המלחמה הייתה פעולות צבאיות של אתונאים נגד קורינתוס, חברה מרכזית בליגה הפלופונסית. הצי האתונאי התערב לטובת קרקירה (קורפו) נגד הקורינתים והביס את הצי הקורינתי בקרב סיבוטה. בנוסף לכך האתונאים הטילו סנקציות כלכליות על מגארה, בעלת ברית נוספת של ספרטה. למרות שתוקידידס מתעלם כמעט לחלוטין מהסנקציות כסיבה לפרוץ המלחמה, חוקרים מודרניים סבורים, שאיסור הסחר עם האימפריה האתונאית העשירה היה מכה קשה על הכלכלה של מגארה, וזו בתורה הטילה את כל כובד משקלה למען המלחמה נגד אתונה.

סדר הכוחות

ספרטה הייתה בעלת צבא יבשתי גדול, שבתוספת בעלות בריתה עלה על 60,000 חיילים, לפחות מחציתם הופליטים. הצי של הברית הפלופונסית היה קטן ולא עלה על 100 אוניות.

הצבא היבשתי של האימפריה האתונאית לא היה גדול והגיע אולי למחצית כוחו של הצבא הספרטני, אך לעומת זאת הצי האתונאי היה עדיף וכלל לפחות 300-400 אוניות עם אופציה לבנית ספינות חדשות.

המלחמה הארכידמית

בגלל העדר צי משמעותי בצד הספרטני והכח היבשתי הקטן של האתונאים, כמעט ולא היו קרבות גדולים בין הצדדים. האסטרגיה הספרטנית בשלב הראשון של המלחמה, הידוע בשם "המלחמה הארכידמית" על שמו של המלך הספרטני, ארכידמוס הייתה לפלוש לאטיקה - שטח הפוליס האתונאי, ולהטיל מצור על אתונה. הפלישה לא פגעה באתונה כהוא זה, היות שרב הכלכלה האתונאית הייתה מבוססת על סחר ימי. התושבים היו בורחים אל בין החומות הארוכות של אתונה (חומות ארוכות הן החומות שחיברו בין אתונה לפיראוס). סיבה נוספת לאי יעילות הפלישות הספרטניות הייתה שהספרטנים יכלו להשאר על אדמת אטיקה רק מספר חודשים, היות שהצבא היה מורכב מאזרחים שהיו צריכים לדאוג לקציר ולעניינים אחרים הקשורים לביתם.

האסטרטגיה האתונאית תוכננה על ידי הסטרטגוס פריקלס שהציע לא להסתכן בהרפתקאות ולהסתפק בלוחמת הגנה ביבשה. הצי העדיף של האתונאים הצליח לקצור הצלחה נוספת בקרב נאופאקטוס. לרוע מזלם של האתונאים בשנת 430 לפנה"ס פרצה מגפה באתונה (ככל הנראה טיפוס הבטן) ומחתה כרבע מאוכלוסיית העיר והתושבים שהסתתרו בין חומותיה. פריקלס היה בין הנספים. לאחר מותו של פריקלס ממשיך דרכו, קליאון, התחיל לבצר עמדות סביב הפלופונסוס והתחיל לפשוט על חופיו. אחת הפלישות התבצעה ליד פילוס, מקום שבו הוכרעה המלחמה הראשונה. בקרב פילוס וקרב ספקטריה קליאון הכה את הספרטנים מכה קשה וכ-700 (לפי מקורות אחרים 300-400) הופליטים ספרטניים היו תחת מצור באי ספקטרה. מספר הספרטנים היה נמוך יחסית ולא עלה על כמה אלפים, לכן הם לא יכלו להרשות לעצמם לאבד כמה מאות לוחמים.

בשנת 425 לפנה"ס, לאחר שמצב הנצורים הפך לבלתי נסבל, הספרטנים ביקשו לחתום על חוזה שלום. אתונאים רצו לנצל את ההצלחה ולכן סירבו להצעה הספרטנית. הגנרל הספרטני, ברסידיאס, גייס צבא חדש וכבש את הקולוניה האתונאית באמפיפוליס ששלטה על כמה מכרות כסף שהניבו כ-200 טלנטים בשנה (כמחצית מכלל תקציבה של אתונה). קליאון וברסידאס נהרגו בקרבות לשחרור העמדה האסטרטגית (ראו קרב אמפיפוליס). לאחר מרחץ הדמים הזה, האתונאים התרצו והסכימו לחתום על חוזה שלום ולחליף את בני הערובה.

שלום ניקיאס

ערך מורחב – שלום ניקיאס

עם מותם של האתונאי קליאון והמצביא הספרטני בראסידאס בקרב אמפיפוליס ב-422 לפנה"ס, היו שני הצדדים בשלים לחתימת הסכם אי-לוחמה. הסכם שנחתם ב-421 לפנה"ס.

שלום ניקיאס היה שלום שברירי שנמשך כ-6 שנים, והיה מלא בהתכתשויות בין הניצים. ארגוס, פוליס חזקה בחצי האי פלופונסוס, ששמרה על עצמאות מספרטה, החלה לבחוש בפוליטיקה הפנימית בין ספרטה ובעלות בריתה, ועם עידוד אתונאי הצליחה לגבש קואליציה של המדינות הדמוקרטיות בחצי האי, שכללה את הפולייס החזקות מנטיניאה ואליס. נסיונותיה של ספרטה לפרק את הברית כשלו, ומנהיגותו של מלך ספרטה אגיס עמדה במבחן. בטוחים בכוחם, הארגיבים יחד עם בני בריתם, ובסיוע כוח אתונאי קטן תחת פיקודו של אלקיביאדס, החליטו לתקוף את העיר טגיאה, הממוקמת בקרבת ספרטה.

בקרב מנטיניאה, אחד קרבות היבשה הגדולים של המלחמה, הלאקדמונים (ספרטנים) ובעלי בריתם ניצבו מול ארגוס, אתונה מנטיניאה וארקדיה. הקרב הסתיים בתבוסה של כוחות ארגוס ובנות בריתה, שאיבדו כ-1,100 חיילים מול כ-300 נופלים אצל הספרטנים. בעקבות תוצאות הקרב בו איבדו הארגיבים לבדם כ-700 לוחמים, נפל הממשל הדמוקרטי בארגוס, פורקה הברית עם אליס ואתונה, ארגוס החזירה את השטחים עליהם השתלטה וחתמה חוזה אי-לוחמה עם ספרטה.

מסע המלחמה לסיציליה

המסע לסיציליה

בשנה ה-17 למלחמה, הגיעו לאתונה ידיעות כי בעלות בריתה בסיציליה נמצאות תחת מתקפה מצד סירקוסאי. אנשי סיריקוסאי היו דורים במוצאם (כמו הספרטנים), לעומת האתונאים ובני בריתם בסיציליה שהיו איונים. לפיכך, חשו האתונאים חובה להגן על אחיהם ובני בריתם באי.

אולם, אתונה לא פעלה מרגשות אחווה בלבד, שכן היו לה תוכניות לשלוט בסיציליה כולה, ובמשאבים העצומים שלה. סירקוזה, העיר הדומיננטית באי, הייתה מבחינתם המכשול העיקרי לשאיפתם זו.

בשלבים האחרונים של ההכנות, הואשם אלקיביאדס, מפקד המבצע, בהשחתת פסלי האלים. אלקיביאדס כפר בהאשמות, ודרש לעמוד לדין ללא דיחוי, אולם האתונאים החליטו לשלוח אותו למסע בכל זאת (אולי משום שחשבו שכך יהיה קל יותר להרשיעו). ואכן, זמן קצר לאחר הגעתו לסיציליה נקרא המפקד האתונאי חזרה כדי לעמוד למשפט. אלקיביאדס, שחשש כי יורשע על לא עוול בכפו, החליט לערוק לצד ספרטה, והדליף את תוכניות הכיבוש של אתונה.

הכוח האתונאי כלל יותר מ-100 ספינות מלחמה, כ-5,000 חיל רגלים, וכמות זעומה של 30 פרשים, שהתבררו כנחותים בהתמודדות מול חיל הפרשים הסיריקוזי, שהיה גדול ואיכותי יותר. עם נחיתת כוחות אתונה הצטרפו אליהם כוחות של כמה מבעלות בריתה, אולם במקום לתקוף מיד, החליט ניקיאס, המפקד החדש, להשתהות, על מנת לארגן את כוחותיו ובעלות בריתו.

ההתמהמות האתונאית איפשרה לספרטנים לשלוח עזרה לסיציליה. המצביא הספרטני גיליפוס הגיע עם תגבורות, גייס כוחות נוספים באי, ובסדרה של קרבות הביס את הכוחות האתונאים ופרץ את המצור.

מלבד הסיוע לסיציליה, פתחו הספרטנים במלחמה יבשתית ביוון. על פי עצתו של אלקיביאדס, הם כבשו את מבצר דקליאה ליד אתונה ומנעו מאתונאים לקבל אספקה דרך היבשה. לפיכך, כל תנועה הייתה צריכה להיעשות דרך הים, דבר שגרע מהמשאבים האתונאיים.

חברי הליגה הפלופונסית שלחו תגבורות נוספות לסירקוסאי בתקווה לגרש את האתונאים מאדמת סיציליה. במקום לסגת, שלחו האתונאים עוד 100 ספינות ו-5,000 חיילים. בהנהגתו של גיליפוס הצליחו הסירקוסאים ובני בריתם להביס שוב את האתונאים ביבשה, והצי הסירקוסאי, שהוקם בעצת המצביא הספרטני, הטביע את הצי האתונאי, שהגיע לנסות ולחלץ את צבאו של ניקיאס. כוחות אתונה שהיו כעת מנותקים מקווי האספקה, מותשים וללא אפשרות ממשית להימלט, נאלצו להיכנע ונמכרו רובם ככולם לעבדות.

הייתה זאת מכה קשה לאתונה שאבדה כמחצית מבניה בהרפתקה זו.

התאוששות אתונה

לאחר התבוסה הקשה בסיציליה, יוונים רבים האמינו שהקיץ הקץ על אתונה, אך הם לא העריכו בצורה נכונה את חוסנה הכלכלי, ואתונה הצליחה להתאושש.

לאחר התבוסה בסיציליה, ספרטה המרידה את רוב בעלות בריתה של אתונה נגדה. בעלות ה'ברית' של אתונה ראו באתונה כח אימפריאליסטי כובש, לא ראו את הברית כברית בין שווים, ולמעשה חיכו להזדמנות נוחה לערוק. נוסף לכך, האימפריה הפרסית שזכרה לאתונה את המפלות שספגה ממנה, תמכה בספרטה על ידי סובסידיה כספית גדולה (ראו גם חוזה מילטוס).

אתונה הצליחה לשרוד בגלל מספר סיבות:

1. בעלות בריתה של אתונה שמרדו בה היו חסרות כח ממשי אחרי מסע השוד והגזל שאתונאים ניהלו נגדם.
2. הליגה הפלופונסית גייסה את ציה באיטיות וגם בנית האוניות החדשות התעכבה.
3. המדינות באיוניה שמרדו היו זקוקות לסיוע מתמיד נגד פלישה אתונאית אפשרית ולכן חזרו ברב המקרים בלית ברירה לברית האטית-דלית.
4. הסיבה הנוספת, ואולי החשובה מכל, הייתה חוסר היעילות הספרטנית בניהול משא ומתן דיפלומטי.

בתחילת המלחמה אתונה שמה בצד 1,000 טלנטים מ-8,000 שהיו לה כמוצא אחרון. הם השתמשו בכסף הזה אחרי התבוסה בסיציליה. (1,000 טלנטים היה סכום עצום. התקציב השנתי של אתונה היה רק 200 טלנטים ואילו תקציב האימפריה שלה רק 400). בעזרת הכסף הזה הצליחו לבנות 100 ספינות ששימשו כבסיס לצי האתונאי החדש. בנוסף ארעה מהפכה אוליגרכית באתונה וקבוצה בת 400 איש תפסה את השלטון. כעת שהשלטון התחלף, השלום היה אפשרי אך הצי מרד וסירב לשמוע להוראות הארבע מאות. בשנת 411 הצי הביס את הספרטנים בקרב סים, הצי בחר באלקיביאדס כמנהיגו והמשיך במלחמה בשמה של אתונה.

אלקיביאדס, למרות שהורשע בפשעים נגד האלים ובבגידה, היה בעל אישיות חזקה. הוא מנע התקפה ישירה של הצי על אתונה ובמקום זאת הצליח להחזיר את הדמוקרטיה בעזרת לחץ עקיף, שגרם לחזרת המשטר הדמוקרטי על כנו שנתיים אחרי ההפיכה. הוא גם דחק באתונאים לצאת לקרב נוסף נגד הספרטנים - קרב קיזיקוס. בקרב הזה, הוא הצליח להביס את הצי הספרטני ולשקם את הבסיס הכלכלי של האימפריה האתונאית. בין 410 ל-406 לפנה"ס אתונה זכתה לניצחון אחרי ניצחון והצליחה להשיב לעצמה את רוב חלקי האימפריה שאבדו לה בגלל המרידות. ההצלחה נזקפה במידה רבה לזכותו של אלקיביאדס.

הניצחון הספרטני

למרות הניצחונות, הפילוג חגג באתונה ולאחר ניצחון ספרטני קטן, אלקיביאדס לא נבחר לסטרטגוס והוא ערק שוב. ליסנדר, המצביא הספרטני החדש היה בעל סגולות, הנדירות אצל הלאקדמונים. הוא הרגיש בנח על סיפונה של ספינת קרב בדיוק כמו בקרב יבשתי והיה בעל קשרים טובים עם הפרסים.

בקרב ארגינוסאי, שבו האתונאים איבדו 12 ספינות, האתונאים לא יכלו להציל את צוותי האוניות (בכל ספינה שירתו כ-300 איש) בגלל מזג אוויר סוער. האספה האתונאית האשימה את הגנרלים במקום מזג האוויר והוציאה את כולם להורג, תוך כדי שהם פוגעים במורל הצי.

ליסנדר רצה לנצל את ההזדמנות והפליג לכיוון ההלספונטוס (כיום דרדנלים), על מנת לנתק את אתונה מבסיס אספקת הדגן שלה בחצי האי קרים. בקרב אגוספוטאמי אתונאים הובסו בצורה קשה תוך כדי ש-168 מספינותיהם טובעו ונותרו רק 12.

לאחר מצור קצר עקב העובדה שלא הגיעה כל אספקה בשל שליטה מוחלטת של הספרטנים בים, האתונאים נכנעו.

תוצאות

למרות שאתונה הובסה, הבסיס הכלכלי שלה לא נפגע, ולאחר פרק זמן קצר היא הצליחה להשתקם ולחזור לעמדת השפעה בפוליטיקה היוונית. ספרטה הובסה כ-30 שנה לאחר מלחמה זו בקרב לאוקטרה על ידי אפמינונדס ואיבדה את השפעתה. המלחמה הזאת ומלחמות שבאו אחריה פגעו בבסיסי הכח היוונים וכך הפכו אותה לטרף קל לפיליפוס השני, מלך מוקדון, שכבש אותה בשנת 338 לפנה"ס, מה שהכשיר את הקרקע למסע הכיבושים של בנו, אלכסנדר מוקדון.

ראו גם

• הצבא היווני בתקופת יוון הקלאסית
• הצבא הספרטני
• הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית
• המלחמה הפלופונסית הראשונה

לקריאה נוספת

• תוקידידס, המלחמה הפלופונסית
• קסנופון, הלניקה
• Victor Davis Hanson, A War Like No Other: How the Athenians and Spartans Fought the Peloponnesian War, Random House, NY, 2005

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המלחמה הפלופונסית בוויקישיתוף