נבטים (מושב) – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
interwiki |
||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
[[cs:Nevatim]] |
[[cs:Nevatim]] |
||
[[pl:Nevatim]] |
[[pl:Nevatim]] |
||
[[ru:Неватим]] |
[[ru:Неватим (мошав)]] |
||
גרסה מ־13:32, 20 במרץ 2012
 הכניסה למושב נבטים
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | בני שמעון |
| גובה ממוצע[1] | 324 מטר |
| תאריך ייסוד | 1946 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,068 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 0.1% בשנה |
(למפת צפון הנגב רגילה)   נבטים | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
7 מתוך 10 |
| http://www.nevatim.org.il | |
נבטים הוא מושב בנגב הצפוני, ממזרח לבאר שבע (כ-8 ק"מ), המשתייך לתנועת המושבים והוא מהווה חלק ממועצה אזורית בני שמעון.
שמו של המושב נבחר מתוך התנ"ך.
נבטים נוסד ב-6 באוקטובר 1946, בלילה לאחר יום כיפור, במבצע 11 הנקודות על ידי עולים יוצאי ארצות המזרח ומיעוט של יוצאי אירופה.[3] בסיס יציאתם היה מצפה בית אשל שהוקם שלוש שנים קודם. בזמן מלחמת העצמאות היתה נבטים חלק מ"גוש בית אשל - נבטים" שהיה בעצמו מנותק מהנגב. המרחק בין שני הישובים היה 11 ק"מ.
ב-17 בדצמבר 1947 הותקפה נבטים בידי בדואים. בבית אשל הסמוכה היה מטוס קל. נתקבלה הודעה מנבטים שיש שם הרוג ושני פצועים, אחד מהם קשה. מפקד יחידת הפלמ"ח בבית אשל, אלי אביבי, עלה על המטוס עם מקלע ברן, תחמושת ורימונים. דלת המטוס הוסרה והוא נקשר למושב ולברן. המטוס הוטס על ידי פנחס (פינייה) בן פורת שהופל ב1955 עם מטוס אל על בשמי בולגריה. בהגיעם לנבטים פתח איש הפלמ"ח באש על התוקפים ובהשלכת רימונים (שרובם התפוצצו באוויר). ההתקפה נבלמה. המטוס נחת ופינה את הפצוע לשדה דב.
זו היתה ההתקפה האווירית הראשונה והפינוי האווירי הראשון במלחמת העצמאות.
בזמן המצור הוקם בנבטים מנחת מטוסים שאפשר נחיתת מטוסי דקוטה שהביאו אספקה.האספקה הועברה רגלית לבית אשל מאחר וכל הרכבים נפגעו ממיקוש. לאחר המלחמה הגיע גרעין מהונגריה לישוב, אולם גם הם עזבו, חלקם עברו למושב היוגב. בשנת 1952 התפרק המושב משום שלעולים לא היה מושג בחקלאות והם סבלו ממחסור במים ומגנבות ציוד. לאחר נטישת יוצאי הונגריה נותר במקום מאחז צבאי ונעשו מספר נסיונות ליישב את המקום. בשנת 1955 הופנו למקום עולים מקוצ'ין[4] שבחרו לא לשנות את שם המושב והצליחו להקים מושב של מגדלי פרחים משגשגים. אולם מאז שסופה חזקה הכתה בגידולים, ענף החקלאות בקשיים.
במושב הוקם מוזיאון לשימור מורשת קהילת יוצאי קוצ'ין וכן העתק בית כנסת מקוצ'ין.
לקריאה נוספת
- דודו דיין: עושים מדינה, הוצאת משרד הבטחון - ההוצאה לאור, עמ'82 - 83, 1991
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ [אריה ליפשיץ, כוכבי נגב רומזים מאמר מעיתון "דבר" 5 בינואר 1947 http://www.nevatim.org.il/info/moshav/stars.htm]
- ^ רפי רגב, חבל גרר: תמורות ותהליכי פיתוח אזוריים בפאתי הנגב בשנים 1949—1950, אופקים בגאוגרפיה, 12-11 (1984), עמוד 209
| ||||||||||||||
