דון (תואר)

דון הוא תואר כבוד הנהוג באיטליה ובאיבריה, מקור השם הוא מלטינית דומינוס. המקבילה הנשית לתואר היא "דונה".

שימוש

למרות שבמקור התואר היה מיועד לשושלת המלוכה, אצילים נבחרים, ובישופי הכנסיה, הוא כיום בשימוש לעתים קרובות לאנשים בעלי השפעה, אישית או חברתית, כגון מנהיג קהילה ותיק, אדם בעל עושר משמעותי כאות הערכה או כבוד, אך הוא עשוי לשמש גם באירוניה. השימוש בתואר הוא יחד ולא במקום, שם האדם, כגון "דון יוסף", אך לא "דון" בלבד.

מבחינה תחבירית, הוא משמש באופן דומה (אם כי בלשון רבים), כמו "אדוני" או "דאם" כבשפה האנגלית, כאשר מדברים על או למי שיש לו כבר תואר אבירות, למשל "דון שם פרטי" או "דונה שם פרטי שם משפחה". שלא כמו "כבודו". התואר 'דון' בשימוש בעת פניה ישירה לאדם, ושלא כמו "מר" יש להשתמש בשם מסוים. לדוגמה, "דון דייגו דה לה וגה", או (כקיצור ל"סניור") "סר דון דייגו דה לה וגה", או פשוט "דון דייגו" (הזהות הסודית של זורו) הן צורות אופייניות. אבל צורה כמו "דון דה לה וגה" היא לא נכונה. "סר דייגו" היא לא נכונה או כך, למרות שצורה זו הופכת לנפוצה בסביבות מסוימות,(כגון: מערכות כריזה של סופרמרקטים) שבה אנשים מנסים להישמע רשמיים על אף חוסר המודעות לגבי סגנון המקובל. בצפון אמריקה, התואר דון נעשה פופולרי בעקבות סרטים המתארים את המאפיה, כגון סדרת "הסנדק", שם ראש המאפייה ייחס לעצמו תוארי כבוד שניתנו באופן מסורתי באצולה האיטלקית. השימוש בתוארי הכבוד בסרטים הללו (למשל דון קורליאונה, דון ברזיני, וכו') אינו נפוץ או נכון במסורת האיטלקית.

ספרד וקולוניות ספרדיות בצפון אמריקה ובפיליפינים

מבחינה היסטורית, התואר 'דון' שימש כדי לתאר בני האצולה, כגון: הדיאלגה ופידאלגה, כמו גם אנשי כמורה שאינם נזירים או בעלי תפקיד מעשי בכנסיה. התואר בהדרגה הפך להיות שמור לאנשים בעלי דם כחול, ולבעלי מוצא אריסטוקרטי כמו אצילי de Juro e Herdade, כלומר, "בזכות ובתורשה" ולא בחסד המלך. אבל עד המאה ה-20 התואר היה כבר בשימוש מוגבל אפילו במעמדות הגבוהים, כיון שאנשים בעלי אמצעים או השכלה, ללא קשר לרקע, החלו להשתמש בו ולפיכך הוא כיום בשימוש לעתים קרובות כאילו היה גרסה רשמית יותר של "סניור", מונח אשר שימש גם בעבר כדי לכנות מישהו בעל התנהגות אצילותית (ולא בהכרח מחזיק בתואר האצולה). שימוש בתואר זה, למשל, במקרה של מפקד בצבא הפונה לחיילים ספרדיים בסגנון "soldados señores" (חיילים-מכובדים). בספרדית של דוברי הלטינית, תואר זה משמש בדרך כלל עבור אנשים בגיל מבוגר יותר.

בקולוניות בפיליפינים, שם זה שמור עבור הנכבדים המקומיים הפרינצ'פיאלים, אשר זכותם לתואר אושרה על ידי פיליפ השני ב11 ביוני 1594.

התואר שימש גם בקרב היהודים הספרדים דוברי הלאדינו, כחלק מהתרבות הספרדית אשר לקחו עמם לאחר גירוש ספרד בשנת 1492.

בתואר דון נעשה שימוש נרחב באמריקה הלטינית. לדוגמא הסופר המקסיקני דון מיגל אנחל רואיז, איש הטלוויזיה הצ'יליאני דון פרנסיסקו, התעשיין הפורטוריקני והפוליטיקאי דון לואיס פרה, בין דמויות רבות אחרות. התואר דון נחשב למכובד יותר מאשר, למשל, תארים אקדמיים כמו "דוקטור" או תוארים פוליטיים כמו "המושל". לדוגמה, למרות שלפוליטקאי הפורטוריקני פדרו אלביזו קמפוס היה תואר דוקטור, הוא כונה דון. כמו כן, המושל הפורטוריקני לואיס מוניוז מארין לעתים קרובות מכונה דון לואיס מוניוז מארין, ולא המושל מוניוז מארין. באופן דומה, דון מיגל אנחל רואיז דוקטור לרפואה.

לפני הכיבוש האמריקאי של דרום-מערב אמריקה, מספר מהגרים אמריקנים מקליפורניה, שם הם לעתים קרובות הפכו לאזרחים מקסיקנים ושינו את שמותם הפרטיים לבעלי צליל ספרדי, למשל "חואן טמפל" במקום יונתן טמפל. היה זה מקובל להשתמש בתואר "דון" ברגע שהם הפכו לבעלי מעמד מכובד בקהילה.

כיום בקהילות המקסיקניות, דון או דונה משמש בצורת כבוד כאשר פונים לאזרח ותיק.

פורטוגל וברזיל

התואר דום היה מיועד עבור שרים בעלי קרבת משפחה לשושלת המלוכה וגם לאנשים אחרים שתואר זה ניתן להם על ידי הריבון. ברוב המקרים, התואר הועבר דרך שושלת גברית. לאמיתו של דבר, רק נקבות שנולדו לאציל הנושא את התואר דום ישאו את התואר דונה, אך הנוהג הוא שלא להוריש את התואר באמצעות בנות. כמה דוגמאות יוצאות דופן תלויות אך ורק על הנסיבות שבעקבותם הוענק התואר עצמו. דוגמה ידועה היא צאצאיו של דום ואסקו דה גאמה.

היו מקרים רבים, הן בפורטוגל והן בברזיל, שבהן התואר דום (או דונה) היה בשימוש, ואף נקנה, על ידי אנשים שלא היו ממשפחת המלוכה. בכל מקרה, כאשר התואר הוכר רשמית על ידי הרשות המתאימה, התואר הפך לרשמי.

כיום, בפורטוגל ובברזיל, דום מוענק בדרך כלל רק עבור עובדי כמורה חשובים, וממונים על מסדרים דתיים, כגון מסדר בנדיקטוס הקדוש. דום משמש באופן דומה בתוך המסדר הבנדיקטיני ברחבי צרפת והעולם דובר אנגלית. בצרפת, הוא משמש גם בתוך הענף גברי במסדר הקרטוזי.

בפורטוגזית, התואר דונה (או יותר בנימוס, "גברת דונה"), נפוץ כשמדובר באשה שאיננה מחזיקה בתואר אקדמי. זה נפוץ להתייחס לאשת ראש הממשלה או הנשיא, אם כי פחות נפוץ אצל פוליטקאיות.