X-15

שגיאות פרמטריות בתבנית:מטוס
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

X-15

X-15 בטיסה
X-15 בטיסה
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס ניסוי רקטי
ארץ ייצור
יצרן	נורת' אמריקן אוויאיישן
תקופת שירות	17 בספטמבר 1959 – דצמבר 1968 (כ־9 שנים ו־10 שבועות)
צוות	1
יחידות שיוצרו	3
משתמש ראשי	חיל האוויר של ארצות הברית
ממדים  אורך 50.7 רגל (15.45 מטר) גובה 13.5 רגל (4.12 מטר) מוטת כנפיים 22.3 רגל (6.8 מטר) שטח כנפיים 200² רגל (18.6² מטר) משקל ריק 14,600 ליברות (6,620 ק"ג) משקל טעון 34,000 ליברות (15,420 ק"ג) משקל המראה מרבי 34,000 ליברות (15,420 ק"ג)
ביצועים  מהירות מרבית 4,520 מיל/שעה (7,274 קמ"ש) מאך 6.85 קצב נסיקה 60,000 רגל/דקה (18,000 מטר/דקה) טווח טיסה מרבי 280 מיל (450 ק"מ) סייג רום 67 מיל (108 ק"מ, 354,330 רגל) דחף 70,400 lbf‏ (313 kN) (בגובה 30 ק"מ)
הנעה  מנוע רקטי מדגם XLR99-RM-2 מתוצרת ת'יוקול, המונע בדלק נוזלי
תרשים
תרשים של ה-X-15

X-15 בנחיתה

X-15 נישא על כנף של מפציץ B-52

X-15 מתוצרת נורת' אמריקן היה מטוס רקטי ומחשובי מטוסי הניסוי האמריקניים מסדרת מטוסי ה-X. ה-X-15 קבע מספר שיאי מהירות וגובה בשנות השישים המוקדמות, הגיע לגבול החלל ואיפשר להשיג תוצאות מחקריות חשובות ששימשו בהמשך בתכנונם של מטוסים וחלליות.

במהלך תוכנית ה-X-15‏, 13 טיסות (שביצעו 8 טייסים) הן בגדר טיסות חלל על-פי הגדרות חיל האוויר האמריקני, כשעברו את גובה 50 מייל (80 ק"מ) ובהתאם לכך הוענקו לטייסים סטטוס של אסטרונאוטים על ידי חיל האוויר האמריקני. נאס"א אף העניקה כנפי אסטרונאוט לאחד מטייסי ה-X-15.

מספר חוקרי אווירונאוטיקה וחלל קבעו את גבול החלל בגובה נמוך אף יותר מזה שקבעו חיל האוויר האמריקני ונאס"א, כך שלשיטתם ניתן להחשיב טייסי X-15 רבים אחרים כאסטרונאוטים. אזור קצה גבול יכולת הטיסה האנושית (Aeropause), שבו שוררים תנאים הזהים לתנאים בחלל החיצון, מתחיל בגובה 19 מייל מעל לכדור הארץ. טייסי X-15 רבים טסו בגובה זה והרבה למעלה ממנו.

מתוך כל משימות ה-X-15, שתי טיסות (שביצע אותו הטייס) הן טיסות חלל על-פי ההגדרה של הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה (FAI), כשחצו את גובה 62.1 מייל (100 ק"מ).

היסטוריה

בקשה להצעות עבור שלדת מטוס פורסמה ב-30 בדצמבר 1954, ובקשה עבור מנוע רקטי פורסמה ב-4 בפברואר 1955. נורת' אמריקן קיבלה את החוזה לבניית שלדת המטוס בנובמבר 1955, וב-1956 קיבלה ריאקשן מוטורס את החוזה לבניית המנועים.

כמו מטוסי X רבים, ה-X-15 תוכנן להינשא באוויר תחת כנף של B-52. גוף המטוס היה ארוך וגלילי, עם מעטפת אווירודינמית לקראת החלק האחורי שהעניקה לו מראה שטוח. למטוס היה גב עבה דמוי טריז וסנפירים בגחון. כן הנסע המתקפל כלל גלגל אף ושני מחלקיים; לפני הנחיתה היה הטייס צריך להשליך חלק מסנפיר הגחון כדי שלא יפגע בקרקע. שני מנועי ה-XLR-11 הרקטיים של הדגם הראשון, ה-X-15A, ייצרו 36 kN‏ (8,000 lbf) של דחף; המנוע ה"אמיתי" שיוצר מאוחר יותר היה מנוע XLR-99 יחיד שייצר 254 kN ‏(57,000 lbf) בגובה פני הים, ו-311 kN‏ (70,000 lbf) בגובה המרבי.

חיל האוויר האמריקני ו-NACA (הגוף שקדם לנאס"א) דנו רשמית בגרסה של ה-X-15, שכונתה X-15B, עוד לפני 1958. גרסה זו הייתה אמורה להיות משוגרת לחלל על-גבי טיל נבאחו. לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 נבחנה אפשרות לשגר לחלל מטוס X-15 מוסב מעל גבו של המפציץ העלקולי XB-70, אך גם תוכנית זו נזנחה. הרעיון ננטש לאחר שנאס"א נוסדה מתוך NACA ואושר לבצע טיסות חלל מאוישות במסגרת תוכנית מרקורי. ב1959 נטש גם חיל האוויר האמריקני את תוכנית ה-X-15 כאמצעי לשיגור חלליות צבאיות מאוישות, ובמקומה העדיף את תוכנית דאון החלל X-20 דיינה-סואר. תוכנית ה-X-20 בוטלה בראשית שנות השישים.

שלושת מטוסי ה-X-15 שיוצרו ביצעו 199 טיסות ניסוי בסך הכל, האחרונה בהן ב-24 באוקטובר 1968. טיסת הבכורה של ה-X-15, שהייתה טיסת דאייה לא ממונעת, נערכה ב-8 ביוני 1959 בהטסתו של סקוט קרודפילג. ובעקבותיה נערכה הטיסה הממונעת הראשונה ב-19 בספטמבר. הטיסה הראשונה עם מנוע ה-XLR-99 התקיימה ב-15 בנובמבר 1960. X-15A-1 (מספר 56-6670) ביצע 82 טיסות ממונעות בסך הכל, ה-X-15A-2 (מספר 56-6671) ביצע 53 טיסות ממונעות בסך הכול וX-15A-3 (מספר 56-6672) ביצע 64 טיסות ממונעות בסך הכל. שני מטוסי B-52 נשאו את המטוסים בניסויי הטיסה שלהם: NB-52A מספר 52-003 ו-NB-52B מספר 52-008. נעשו תוכניות לביצוע טיסה מספר 200 של ה-X-15 שישוגר מעל לסמית' ראנץ', אשר בנבאדה. הטיסה תוכננה ל-21 בנובמבר 1968 עם ויליאם ג' נייט כטייס. עיכובים שונים שנגרמו עקב בעיות טכניות ותנאי מזג אוויר גרמו לשיגור המתוכנן להידחות לפחות שש פעמים עד לסוף דצמבר 1968. לבסוף, לאחר הביטול ב-20 בדצמבר 1968, עקב תנאי מזג אוויר, הוחלט כי לא תהיה טיסה 200. ה-X-15 הראשון נשלח למוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון הבירה. ה-X-15 השני מוצג כיום במוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקני בבסיס חיל האוויר רייט-פטרסון, ליד דייטון אשר באוהיו. ה-X-15 השלישי, מספר 56-6672, נהרס בהתרסקות ב-15 בנובמבר 1967.

שנים עשר טייסי ניסוי טסו במטוס, ביניהם ניל ארמסטרונג, שהפך מאוחר יותר לאדם הראשון שנחת על הירח וג'ו אנגול שהיה מאוחר יותר למפקד משימות טיסה במעבורת חלל.

ביולי ובאוגוסט 1963 חצה הטייס ג'ו ווקר את גובה 100 ק"מ פעמיים, ובכך היה לאדם הראשון שנכנס לחלל פעמיים.

טייס הניסוי מיכאל ג' אדאמס נהרג ב-15 בנובמבר 1967 כשמטוס ה-X-15 השלישי בו טס החל להסתחרר בעת צלילה ואז התפרק כאשר תאוצת כלי הטיס הגיעה ל-15 ג'י. חלקי המטוס התפזרו על שטח של כ-130 קילומטרים רבועים. ב-8 ביוני 2004 הוקמה אנדרטה במקום בו נמצא תא הטייס, ליד רנדסבורג אשר בקליפורניה. לאחר מותו הוענקו למיכאל אדמס כנפי אסטרונאוט בעבור טיסתו האחרונה ב-X-15 שבמהלכה הגיע לגובה של 266,000 רגל (81.1 ק"מ). ב-1991 התווסף שמו של אדמס למצבת הזיכרון לאסטרונאוטים המוצבת במרכז החלל קנדי בפלורידה.

ה-X-15A השני נבנה מחדש לאחר תאונת נחיתה. הוא הוארך בכ-0.74 מטר (2.4 רגל), קיבל זוג מכלי דלק נוספים שנתלו תחת גוף המטוס, וצופה בחומר חסין אש. התוצאה כונתה X-15A-2. המטוס טס לראשונה ב-28 ביוני 1964, והגיע לבסוף למהירות 7,274 קמ"ש (4,520 מייל/שעה).

שיא הגובה אליו הגיע ה-X-15 לא נשבר על ידי אף כלי טיס מאויש אחר מלבד מעבורת החלל עד לטיסת החלל השלישית של ספייס שיפ וואן ב-2004. המהירויות והגבהים נחצו פעמים רבות על ידי רקטות בלתי מאוישות ששוגרו מהאוויר, כגון רקטת פגסוס שנשאה מספר לוויינים למסלולם. השיא שהשיג ה-X-43A הזעיר, המונע על ידי מנוע סקראמג'ט, ב-16 בנובמבר 2004, של קרוב למאך 10 (6,600 מייל/שעה או 10,620 קמ"ש) בגובה 95,000 רגל (29 ק"מ) הוא רק שיא של מנוע סילון "נושם" חמצן.

קישורים חיצוניים

• X-15, באתר נאס"א