אמו דריה

האמו-דריה

אמו דריה (טורקמנית: Amyderýa; יוונית עתיקה: Ὦξος (אוקסוס); ערבית: جيحون (ג'יחון); אינדו-אירופאית: Vaksu) הוא נהר במרכז אסיה שנתפש בימי קדם כגבול של העולם העתיק, ובקרב עמי מרכז אסיה כגבול בין איראן לטוראן. הנהר נשפך בדלתה לימת ארל והוא מתהווה מחיבורם של נהרות הפאנג' והוואחש. בימי קדם כונה בערבית בשם ג'יחון, על שםה גיחון, אחד מארבעת נהרות גן העדן.

אורכו של הנהר כ-2,400 ק"מ, והוא מנקז אזור של 540,000 קמ"ר. האמו דריה מקבל את מימיו מהפשרת שלגים וקרחונים בהרי פמיר. ספיקתו השנתית הממוצעת היא כ-90 מילירד קוב מים והוא ניתן לשייט לאורך כ-1,450 ק"מ. במאות ה-13 וה-14 הפשרת שלגים מואצת גרמה לימת ארל לעלות על גדותיה. הפאנג', אחד מיובלי הנהר מהווה את הגבול בין אפגניסטן, אוזבקיסטן וטג'יקיסטן. יובל חשוב אחר הוא נהר פמיר שמתחיל את מהלכו בהרי פמיר, חלק משרשרת הרי ההינדו-כוש. בהתקרבו לימת ארל, יוצר האמו דריה דלתה גדולה. למן שנות ה-50, ניצול מוגזם של מימיו להשקיית שדות הכותנה של ברית המועצות הביא לירידה דרסטית במפלס המים של ימת ארל, ולהתייבשותו של חלק הארי שלה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמו-דריה בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.