חיים מרדכי רולר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־02:33, 29 באפריל 2012

הרב חיים מרדכי רולר (כ"ח באדר תרכ"ח, 1868-מוצ"ש ט' בחשוון תש"ז, אוקטובר 1946) היה הרב של טרגו ניאמץ במשך כיובל שנים, מחבר שו"ת "באר חיים מרדכי". נודע כמומחה בהתרת עגונות.

תולדות חייו

נולד בדימינשט, עיירה קטנטנה ליד העיר רומאן במחוז ניאמץ שבחבל מולדובה ברומניה, לרב יצחק אייזיק יהודה לייב רולר ולדבורה. מצד אביו היה צאצא לרב נפתלי כ"ץ ולמהר"ל מפראג. האב שימש כראב"ד פונזשט והיה מחסידי רבי דוד משה פרידמן מצ'ורטקוב ורבי יצחק פרידמן מבוהוש. אמו הייתה בת הרב שבתי סג"ל שכיהן כרבה של בוהוש וחיבר את 'שו"ת הרשבי"ד'^[1].

למד תורה מפי אביו, ובבחרותו למד אצל רבי יצחק מבוהוש. בשלהי חורף תרמ"ה נישא לבתו של אברהם חיים סאריף, משמשו של הרבי מבוהוש. בתרמ"ח נבחר להיות מו"צ בבוהוש. לאחר מכן נבחר לכהן כרב העיר טרגו-ניאמץ. רוב היום עסק בתורה עטוף בטלית ועטור בתפילין בבית הכנסת "בוסלבר". מלבד הרבי מבוהוש, היה מקורב כאביו גם לרבי דוד משה מצ'ורטקוב, וכן לבנו רבי ישראל) ולאדמו"רים נוספים.

הקפיד במיוחד על תפילה במניין. שהה בקלוז' בעת שבוצעו פרעות נגד היהודים, ובכל זאת יצא לחפש מניין. הוא נתקל בכנופייה שהתנפלה עליו ובדרך נס ניצל מהם. בעקבות כך הדפיס את ספרו "ברכי נפשי". רבי אליעזר זוסיא פורטוגל מסקולן סיפר כי פעם חיפש הרב רולר בערב ביום חורפי מניין לתפילת ערבית, וכשלא מצא שכר בממון רב עגלה ונסע עשרה קילומטרים לסקולן לביתו של רבי אליעזר זוסיא כדי לאסוף מניין לאמירת ברכו. לאחר מכן חזר שוב בעגלה למקום מוצאו.

נהג ללמוד עד חצות היום כשהוא מעוטר בתפילין של רבנו תם, פרשה בתורה, פרק בנ"ך, פרק במשנה, דף גמרא, זוהר, ארבעה טורים עם ביאור בית יוסף, שולחן ערוך ונושאי כליו, וספרי הלכה נוספים. לאחר מכן היה מקיים מצוות ביקור חולים לפני שאכל ארוחת בוקר. לאחר פת שחרית התיישב לכתוב חידושי תורה ותשובות לשאלות הלכתיות. לאחר מכן למד בספרי חסידות עד שנרדם לתנומה קלה שלאחריה חזר ללמוד ולכתוב. בהמשך יומו קיבל אנשים לשאלות הלכתיות, עצות וסיוע. בליל שבת נהג ללמוד מחצות הלילה עד עלות השחר בספרי נגלה ונסתר. במשך כל השבת לא דיבר בענייני חול.

בתרס"ג השתתף בכינוס רבנים מרחבי העולם היהודי שהתקיים בקרקא נגד עלילות הדם, ובכינוס זה נבחר להיות יו"ר אגודת הרבנים ברומניה. בגירוש יהודי טרגו-ניאמץ בחול המועד פסח תש"ד עבר לבוקרסט. בתמוז תש"ו עלה לארץ והתיישב בירושלים. סמוך לזמן הדלקת נרות בערב שבת פרשת לך לך, ז' בחשוון תש"ז, צלצל לרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ואמר לו שהוא מצטרף להיתר עגונה שדנו בה אז. הרב הרצוג שאלו מדוע צלצל בשעה כזו, וענה "מי יודע מה ילד יום". במוצאי אותה שבת נפטר ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

בהלוויתו השתתפו אלפים. בין המספידים היה הרב עקיבא סופר מפרשבורג ורבי ישראל פרידמן מהוסיאטין אמר עליו קדיש.

רבי אליעזר זוסיא מסקולן אמר עליו: "כמעט שלא נמצא כמותו בכמה ארצות גדול בתורה ובמידות". הרב חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק שיבח את חיבורו "חידושי בן יאיר" על הש"ס.

תלמידו, הרב שמואל טוביאס, ראב"ד פיאטרה ניאמץ, פעל להוצאתם לאור של כתבי רבו לאחר שעלה לארץ. לזכרו הוקם בית הכנסת "רולר" באשקלון וכן תלמוד תורה "באר חיים מרדכי" של חסידי ויז'ניץ בבני ברק.

אבי העגונות

התפרסם כמומחה בהתרת עגונות, בפרט לאחר מלחמת העולם הראשונה והשנייה. חיבורו הקצר קונטרס באר חיים מרדכי: תשובה אחת להיתר עגינות שימש לאחר השואה להתרת עגונות במקרים רבים. עסק גם בהתרת נישואין של גברים שנשותיהם נעלמו באופן שלא יעברו על חרם דרבנו גרשום.

אחת מהעגונות בעקבות מלחמת העולם הראשונה הייתה גיטל, בתו של הרב מאיר אריק, ואביה ביקש את הרב רולר לבדוק את האפשרות להתירה מעגינותה. בעלה הסוחר ברוך רייך נסע בתר"ף מוינה לבודפסט ונעלמו עקבותיו. משה פראנץ, שנולד כיהודי והתנצר עם אביו בילדותו, העיד שחיילים אוסטריים התעללו בו ורצחוהו. הרב רולר התיר את גיטל בתנאי שיצטרף להיתר הרב בצלאל זאב שפרן, שאכן הצטרף עם אחרים^[2].

במקרה אחר של החייל היהודי מטרגו-ניאמץ, אברהם מובשוביץ, פסקו בשלב מסוים מכתביו מהחזית, ולאחר שהסתיימה המלחמה וחפציו האישיים נשלחו בדואר למשפחתו, היו בטוחים בני המשפחה כי נהרג בקרבות. רעייתו התאבלה עליו ובנו הקטן החל לומר קדיש. האישה פנתה לרב רולר לקבל להינשא. לאחר הפצרות רבות החליט להתירה והחל לכתוב את ההיתר. לאחר שורות אחדות נשבר קולמוסו. בפעם השנייה באו בני המשפחה עם כלי כתיבה כדי למנוע תקלה נוספת. הרב רולר סיים את כתיבת היתר, אך לפני שחתם פגעה ידו בקסת הדיו והדיו נשפך על ההיתר והשחיתו. כשראה זאת קבע: כי לא ייתן היתר. לאחר כמה חודשים חזר מובשוביץ לביתו וסיפר שנשבה בידי האויב.

לאחר השואה היה עסוק בהשגת היתר נישואין של גברים ששרדו ונשותיהם נלקחו למחנות ההשמדה. הוא הקים למטרה זו בית דין מיוחד בבודפסט, שם התגורר אז, תחת "הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות בהונגריה". הוא היה נשיא "ועד הרבנים" שהוקם לעניין זה בארד. הוא הדגיש בפסק הדין שניתן להתיר בתנאי שישנה עדות של עדים כשרים שהאישה נשלחה בסלקציה באושוויץ לצד שמאל להמתה בתאי הגזים, ובתנאי "שיקבלו הבעל והאשה (שעומד לישא עכשיו) בחרם, בנדר ובשבועה ויתחייבו בע"פ ובכתב" שאם האישה בכל זאת נותרה בחיים ותחזור, יהיה אסור לבעל לחיות עם אחת מהן עד שייתן גט למי מהן שיחפוץ.

בריאיון לקראת ראש השנה תש"ו שערך עימו בבוקרסט מ' רודיק, כתב העיתון הרומני "רנאשטריה נואסטריה" (התחייה שלנו"), אמר הרב רולר: ”אף שאין בכוחנו הדל לפתור בעיות קשות מן הסוג שהעמידו בפנינו התוצאות הטרגיות של השואה, אסור לישב בחיבוק ידיים, ומוטל עלינו לפעול לישע השרידים כמיטב יכולתנו למען לא תכבה גחלת ישראל.”

אהבתו לארץ ישראל

כל ימיו חלם לעלות לארץ ישראל. בריאיון האמור לעתון "התחייה שלנו" אמר: "ינעם יותר למשיח כשימצא אותנו בירושלים מאשר יצטרך לשוטט ולחפש אחרינו בחוצות בוקרסט". עוד הוסיף הרב רולר כי העתיד של העם היהודי הוא רק בארץ ישראל ומשם יהיה אור לגויים. וכן אמר:

מלאו עכשיו 1,877 שנה מאותו יום שגורשנו בפעם האחרונה מארצנו. מני אז הננו כבשה בין שבעים זאבים, ובאותה מדה שהשתדלנו לשאת חן בעיני הגוים, הגדילו הגוים את שנאתם כלפינו והוסיפו להתעלל בנו. מה שהתרחש כעת בשואה, הזהיר עליו יחזקאל הנביא עוד לפני 2003 שנה: 'אשר אתם אומרים נהיה כגוים - היה לא תהיה'. כאשר היהודים שוכחים את זהותם יבואו הגוים ויזכירום.

כשנה לאחר מכן קיבל אשרת עלייה ועלה לארץ ישראל. כשלושה חודשים לאחר מכן נפטר.

משפחתו

אחיו, הרב בן ציון רולר, כיהן ברבנות וחיבר ספרים.

ילדיו וצאצאיו

הרב מנחם מנדל - כיהן לפני השואה ברבנות ווסלוי ואקרמן בבסרביה. לאר המלחמה שימש כרב בלודז' ולאחר מכן היגר לפריז. בסוף ימיו כיהן כרב הקהילה היהודית במלבורן שבאוסטרליה.
שמשון נפתלי - נפטר בדמי ימיו בתרפ"ב. הרב רולר חיבר את ספרו "שער נפתלי" לזכר בנו זה.
חנה-שרה - נספתה בשואה. אשת הרב יעקב חיים, בן הרב יחזקאל רוטר שכונה "המגיד מקלויזנבורג".
רייזל - אשת הרב ניסן גולדשטיין מקלויזנבורג.
חיה טובה - אשת הרב אברהם צוויבל. עלו לארץ לאחר השואה והתגוררו בבני ברק. תרם את מבנה התלמוד תורה שהיה קרוי על שם חמיו.
אסתר - היתה נשואה לרב בשם גוטליב והתגרשה ממנו. הוא היגר לארצות הברית ושם כינה עצמו 'האדמו"ר מניאמץ'.
אשת הרב לוי שטרנברג שכיהן כראב"ד דומברבני ונספה בשואה.

חיבוריו

שו"ת באר חיים מרדכי, שלושה חלקים, קלוז' תרפ"ד-תרצ"ו. בהקדמתו הוא מבאר את פרשת עקדת יצחק. דפוס צילום עם הוספות ומפתחות יצא לאור בתל אביב תשל"ז (1976) כשבסוף נוספו קונטרס באר חיים מרדכי: תשובה אחת להיתר עגינות (יצא לאור לראשונה בידי הרב רולר בקלוז' תרפ"ג ובו 68 סימנים כגמטריה של "חיים" המקיפים את בעיית העגונות מכל הצדדים) ותולדות המחבר (בהכפלה).
מאמרי באר חיים מרדכי - כולל שלושה קונטרסים: "שלוש עשרה עיקרים", "גדול השלום" על פרשת יתרו וביאור להפטרת שבת הגדול. יצא לראשונה בקלוז' תרצ"ט.
חידושי בן יאיר על הש"ס, צ'רנוביץ תר"ץ, ובדפוסי צילום
ביאור באר חיים מרדכי להגדה של פסח, ירושלים תשכ"ט. הרב טוביאס צירף את קונטרס 'גש"ם נדבות' שבו הערות על דברי רבו.
באר חיים מרדכי : ספרי דאגדתא - דפוסי צילום של חיבוריו בעיקר בענייני אגדה, עם חיבור אחד של אביו. כולל את שער נפתלי על הפטרות שבע דנחמתא ושבת שובה (צ'רנוביץ תרפ"ב), שירת דבורה על הפטרות שבת שירה ושבת חנוכה בצירוף "קונטרס באר יצחק" שהוא חידושי אביו על הש"ס והשו"ע (קלוז' תרפ"ה), ברכי נפשי וחמש עשרה שיר המעלות על המזמורים מתהילים ברכי נפשי וחמישה-עשר שירי המעלות (קלוז' תרפ"ח), מאמרי באר חיים מרדכי (ראה לעיל), קונטרס באר חיים מרדכי: תשובה אחת להיתר עגינות (קלוז' תרפ"ג). יצא לאור עם תולדות המחבר בידי 'מכון בוהוש', תל אביב תשל"ח.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ ר"ת "הרב שבתי בן יצחק דוד".
^ ראו ב'שו"ת מהר"ש ענגל', חלק ג', סוף סימן י"א.

[1] ר"ת "הרב שבתי בן יצחק דוד".

[2] ראו ב'שו"ת מהר"ש ענגל', חלק ג', סוף סימן י"א.

[1]

[2]

@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 למד תורה מפי אביו, ובבחרותו למד אצל רבי יצחק מבוהוש. בשלהי [[חורף]] תרמ"ה נישא לבתו של אברהם חיים סאריף, משמשו של הרבי מ[[בוהוש]]. ב[[תרמ"ח]] נבחר להיות [[מו"צ]] בבוהוש. לאחר מכן נבחר לכהן כרב העיר טרגו-ניאמץ. רוב היום [[לימוד תורה|עסק בתורה]] עטוף ב[[טלית]] ועטור ב[[תפילין]] ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] "בוסלבר". מלבד הרבי מבוהוש, היה מקורב כאביו גם לרבי דוד משה מצ'ורטקוב, וכן לבנו [[ישראל פרידמן מצ'ורטקוב|רבי ישראל]]) ולאדמו"רים נוספים.
-התפרסם כמומחה בהתרת עגונות, בפרט לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] [[מלחמת העולם השנייה|והשנייה]]. חיבורו הקצר '''קונטרס באר חיים מרדכי: תשובה אחת להיתר עגינות''' שימש לאחר ה[[שואה]] להתרת עגונות במקרים רבים.
 הקפיד במיוחד על [[תפילה במניין]]. שהה ב[[קלוז']] בעת שבוצעו פרעות נגד היהודים, ובכל זאת יצא לחפש מניין. הוא נתקל בכנופייה שהתנפלה עליו ובדרך [[נס]] ניצל מהם. בעקבות כך הדפיס את ספרו "ברכי נפשי". רבי [[אליעזר זוסיא פורטוגל]] מ[[חסידות סקולן|סקולן]] סיפר כי פעם חיפש הרב רולר בערב ביום חורפי מניין ל[[תפילת ערבית]], וכשלא מצא שכר בממון רב עגלה ונסע עשרה [[קילומטר]]ים לסקולן לביתו של רבי אליעזר זוסיא כדי לאסוף מניין לאמירת [[ברכו]]. לאחר מכן חזר שוב בעגלה למקום מוצאו.
@@ שורה 27: / שורה 25: @@
 נהג ללמוד עד [[חצות היום]] כשהוא מעוטר ב[[תפילין של רבנו תם]], פרשה ב[[תורה]], פרק ב[[נ"ך]], פרק ב[[משנה]], דף [[גמרא]], [[זוהר]], [[ארבעה טורים]] עם ביאור [[בית יוסף]], [[שולחן ערוך]] ונושאי כליו, וספרי [[הלכה]] נוספים. לאחר מכן היה מקיים מצוות [[ביקור חולים]] לפני שאכל [[ארוחת בוקר]]. לאחר [[פת שחרית]] התיישב לכתוב חידושי תורה ותשובות לשאלות הלכתיות. לאחר מכן למד בספרי חסידות עד שנרדם לתנומה קלה שלאחריה חזר ללמוד ולכתוב. בהמשך יומו קיבל אנשים לשאלות הלכתיות, עצות וסיוע. בליל שבת נהג ללמוד מ[[חצות הלילה]] עד [[עלות השחר]] בספרי נגלה ונסתר. במשך כל השבת לא דיבר בענייני חול.
-ב[[תרס"ג]] השתתף בכינוס רבנים מרחבי העולם היהודי שהתקיים ב[[קרקא]] נגד [[עלית דם|עלילות הדם]], ובכינוס זה נבחר להיות יו"ר אגודת הרבנים ברומניה. בגירוש יהודי טרגו-ניאמץ ב[[חול המועד]] [[פסח]] [[תש"ד]] נאלץ לעזוב לאחר קרוב לחמישים שנות רבנות בטרגו-ניאמץ ועבר ל[[בוקרסט]]. ב[[תמוז]] [[תש"ו]] עלה לארץ והתיישב בירושלים. סמוך לזמן [[הדלקת נרות]] ב[[ערב שבת]] [[פרשת לך לך]] ב[[ז' בחשוון]] [[תש"ז]] צלצל לרב הרצוג ואמר לו שהוא מצטרף להיתר עגונה שדנו בה באותו הזמן. הרב הרצוג שאלו מדוע צלצל לשם כך בשעה כזו. ענה הרב רולר שאינו רוצה לעכב היתר עגינות של בת ישראל "כי מי יודע מה ילד יום". ואכן, במוצאי אותה שבת נפטר ונקבר ב[[בית הקברות בהר הזיתים]].
+ב[[תרס"ג]] השתתף בכינוס רבנים מרחבי העולם היהודי שהתקיים ב[[קרקא]] נגד [[עלית דם|עלילות הדם]], ובכינוס זה נבחר להיות יו"ר אגודת הרבנים ברומניה. בגירוש יהודי טרגו-ניאמץ ב[[חול המועד]] [[פסח]] [[תש"ד]] עבר ל[[בוקרסט]]. ב[[תמוז]] [[תש"ו]] עלה לארץ והתיישב בירושלים. סמוך לזמן [[הדלקת נרות]] ב[[ערב שבת]] [[פרשת לך לך]], [[ז' בחשוון]] [[תש"ז]], צלצל לרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] ואמר לו שהוא מצטרף להיתר עגונה שדנו בה אז. הרב הרצוג שאלו מדוע צלצל בשעה כזו, וענה "מי יודע מה ילד יום". במוצאי אותה שבת נפטר ונקבר ב[[בית הקברות בהר הזיתים]].
-בהלוויתו השתתפו אלפים רבים וביניהם רבנים נודעים. בין המספידים היו מגדולי הדור וביניהם הרב [[עקיבא סופר]] מ[[פרשבורג]]. ר' [[ישראל פרידמן מהוסיאטין]] אמר עליו [[קדיש]].
+בהלוויתו השתתפו אלפים. בין המספידים היה הרב [[עקיבא סופר]] מ[[פרשבורג]] ורבי [[ישראל פרידמן מהוסיאטין]] אמר עליו [[קדיש]].
-זכה להערצה רבה מגדולי התורה אחרים באותו הדור. ר' אליעזר זוסיא מסקולן אמר עליו: "כמעט שלא נמצא כמותו בכמה ארצות גדול בתורה ובמידות". הרב [[חיים הלוי סולובייצ'יק]] מ[[בריסק]] שיבח מאוד את חיבורו "חידושי בן יאיר" על הש"ס. הרבנים [[דב בריש וידנפלד]] ועקיבא סופר אמרו עליו שהוא "הפוסק של הדור". בתחילת מגוריו בירושלים השתכן ב'מלון באב"ד' ב[[שכונת מחנה יהודה]] כשבחדר סמוך שכב חולה הרב [[אליעזר הגר (דמשק אליעזר)|אליעזר הגר]] מ[[חסידות ויז'ניץ|ויז'ניץ]] שאמר עליו שלשמוע את הרב מניאמץ מקבל עליו עול מלכות שמים מרפא יותר מכל הרפואות שבעולם.
+רבי אליעזר זוסיא מסקולן אמר עליו: "כמעט שלא נמצא כמותו בכמה ארצות גדול בתורה ובמידות". הרב [[חיים הלוי סולובייצ'יק]] מ[[בריסק]] שיבח את חיבורו "חידושי בן יאיר" על הש"ס.
-תלמידו הגדול, הרב שמואל טוביאס, ראב"ד [[פיאטרה ניאמץ]] שבמחוז ניאמץ, פעל להוצאתם לאור של כתבי רבו לאחר שעלה לארץ.
+תלמידו, הרב שמואל טוביאס, ראב"ד [[פיאטרה ניאמץ]], פעל להוצאתם לאור של כתבי רבו לאחר שעלה לארץ. לזכרו הוקם בית הכנסת "רולר" באשקלון וכן תלמוד תורה "באר חיים מרדכי" של חסידי ויז'ניץ ב[[בני ברק]].
-לזכרו הוקמו בידי יוצאי רומניה בתי מדרש ובתי כנסת על שמו כמו בית הכנסת "רולר" באשקלוןראו [http://www.facebook.com/note.php?note_id=280804765283945 כאן] דף [[פייסבוק]] לציון יום השנה לפטירת הרב רולר בבית הכנסת על שמו באשקלון, וכן תלמוד תורה "באר חיים מרדכי" של חסידי ויז'ניץ בשדרות [[רבי טרפון]] במרכז [[בני ברק]].
-{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1868|מספר שנים=78}}
 ==אבי העגונות==
-נחשב כאחד מגדולי המומחים בדורות האחרונים בהתרת עגונות. והיה ביכולתו להתיר במקרים קשים במיוחד שאחרים מגדולי הדור לא הצליחו לפתור. על כך כונה '''אבי העגונות'''{{הערה|בכינוי זה כונו גם הרב [[שלמה דוד כהנא]] מ[[ורשה]] שעסק בעגונות ממלחמת העולם הראשונה בפולין והרב [[צבי פסח פרנק]] שעסק בעגונות משתי מלחמות העולם.}}. באותה מידה עסק בהתרת נישואין של גברים שנשותיהם נעלמו כדי שלא יעברו על [[חרם דרבנו גרשום]] שלא לשאת יותר מאישה אחת, ולא מעט מקרים כאלו התרחשו בשואה.
+התפרסם כמומחה בהתרת עגונות, בפרט לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] [[מלחמת העולם השנייה|והשנייה]]. חיבורו הקצר '''קונטרס באר חיים מרדכי: תשובה אחת להיתר עגינות''' שימש לאחר ה[[שואה]] להתרת עגונות במקרים רבים. עסק גם בהתרת נישואין של גברים שנשותיהם נעלמו באופן שלא יעברו על [[חרם דרבנו גרשום]].
-אחת מהעגונות בזמן מלחמת העולם הראשונה הייתה גיטל, בתו של הרב [[מאיר אריק]] שהיה מגדולי הדור המפורסמים, ואביה ביקש את הרב רולר לעסוק בעניינה ולבדוק אם ישנה אפשרות להתירה מעגינותה. בעלה הסוחר ברוך רייך נסע ב[[תר"ף]] מ[[וינה]] ל[[בודפסט]] בעסקי מסחרו ונעלמו עקבותיו. סוחר משטרה בשם משה פראנץ שהיה יהודי מומר שהתנצר עם אביו כשהיה ילד, העיד שחיילים [[אוסטריה|אוסטריים]] התעללו בו ורצחוהו ולא נודע היכן קברו אותו. בעקבות עדות זו עלתה השאלה האם עדותו יכולה להתקבל מבחינה הלכתית ולהתיר את העגונה. ר' חיים מרדכי מצא דרך להתיר את גיטל מעגינותה אך התנה זאת בכך שיצטרף להיתר הרב [[בצלאל זאב שפרן]], מגדולי רבני רומניה שהתפרסם כראב"ד [[בקאו]] ומחבר '[[שו"ת]] הרב"ז', ואחר מגדולי התורה של וינה, עיר מגוריה על העגונה. הרב שפרן הסכים להיתר והרב אריק שלח את היתר הרב רולר לרב [[אברהם חיים שטיינברג]]{{הערה|מרבניה החשובים של וינה שבאותו הזמן כיהן כראב"ד [[ברודי]]. חיבר את שו"ת "מחזה אברהם".}} וזה סמך ידיו על היתר. בנוסף לכך עיין בהיתר גם הרב [[שמואל אנגל]]{{הערה|מגדולי רבני גליציה והונגריה שהתפרסם כראב"ד רדומישל ([[גליציה המערבית]]) ו[[קשוי]] (היום ב[[סלובקיה]] ואז חלק מ[[הונגריה]] במסגרת [[קיסרות]] אוסטריה-הונגריה).}} והסכים לו{{הערה|ראו ב'שו"ת מהר"ש ענגל', חלק ג', סוף סימן י"א.}}.
+אחת מהעגונות בעקבות מלחמת העולם הראשונה הייתה גיטל, בתו של הרב [[מאיר אריק]], ואביה ביקש את הרב רולר לבדוק את האפשרות להתירה מעגינותה. בעלה הסוחר ברוך רייך נסע ב[[תר"ף]] מ[[וינה]] ל[[בודפסט]] ונעלמו עקבותיו. משה פראנץ, שנולד כיהודי והתנצר עם אביו בילדותו, העיד שחיילים [[אוסטריה|אוסטריים]] התעללו בו ורצחוהו. הרב רולר התיר את גיטל בתנאי שיצטרף להיתר הרב [[בצלאל זאב שפרן]], שאכן הצטרף עם אחרים{{הערה|ראו ב'שו"ת מהר"ש ענגל', חלק ג', סוף סימן י"א.}}.
-במקרה אחר של החייל היהודי מטרגו-ניאמץ, אברהם מובשוביץ, פסקו בשלב מסוים מכתביו מהחזית, ולאחר שהסתיימה המלחמה וחפציו האישיים של אברהם נשלחו בדואר למשפחתו, היו בטוחים בני המשפחה כי נהרג בקרבות. רעייתו התאבלה עליו ובנו הקטן החל לומר עליו [[קדיש]]. היא נענתה לעצת ידידים וקרובים להינשא שוב והלכה לרב העיר, ר' חיים מרדכי, לקבל היתר לכך, אך הרב דחה אותה פעם אחר פעם. לאחר הפצרות רבות מאוד מבני המשפחה נענה הרב לעסוק במקרה ומצא שאפשר להתירה מעגינותה. לאחר שורות אחדות של כתיבת ההיתר נשבר קולמוסו של הרב רולר והיו צריכים לדחות את כתיבתו לזמן אחר. בפעם השנייה באו בני המשפחה שהיו נוכחים בכתיבת ההיתר עם כלי כתיבה אם תתרחש תקלה כזו שוב. בפעם השנייה אמנם סיים את כתיבת היתר, אך לפני שחתם על ההיתר, פגעה ידו בקסת הדיו והדיו נשך על ההיתר והשחיתו. כשראה זאת הרב רולר קבע: "לא אתן יותר במקרה הנוכחי שום היתר!" לאחר כמה חודשים אברהם מובשוביץ חזר לביתו ואמר שנשבה בידי האויב ולא יכול היה להמשיך בקשר על משפחתו. כשספרו זאת לרב רולר הגיב על כך ואמר לנוכחים שכולם יודעים עד כמה הוא מתאמץ להתיר עגונות, אך במקרה זה לא חש משיכה לעסוק בעניינה של האישה הזו לעומת מקרים של עגונות אחרות ולבו אמר לו שאין להתיר אותה מעגינותה. והסביר שמסיבה זו דחה אותה כמה פעמים, אך לא יכול היה לעמוד בהפצרות בני המשפחה ועסק במקרה זה, אך מן השמים עזרו לו שלא ייכתב היתר במקרה זה.
+במקרה אחר של החייל היהודי מטרגו-ניאמץ, אברהם מובשוביץ, פסקו בשלב מסוים מכתביו מהחזית, ולאחר שהסתיימה המלחמה וחפציו האישיים נשלחו בדואר למשפחתו, היו בטוחים בני המשפחה כי נהרג בקרבות. רעייתו התאבלה עליו ובנו הקטן החל לומר [[קדיש]]. האישה פנתה לרב רולר לקבל להינשא. לאחר הפצרות רבות החליט להתירה והחל לכתוב את ההיתר. לאחר שורות אחדות נשבר קולמוסו. בפעם השנייה באו בני המשפחה עם כלי כתיבה כדי למנוע תקלה נוספת. הרב רולר סיים את כתיבת היתר, אך לפני שחתם פגעה ידו בקסת הדיו והדיו נשפך על ההיתר והשחיתו. כשראה זאת קבע: כי לא ייתן היתר. לאחר כמה חודשים חזר מובשוביץ לביתו וסיפר שנשבה בידי האויב.
-לאחר השואה היה עסוק בהשגת היתר נישואין של גברים ששרדו ונשותיהם נלקחו ל[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]], ובעיקר [[אושוויץ-בירקנאו]] שהיה הגדול בהם (כונה גם [[אושוויץ 2]] ו[[בירקנאו]]). הוא הקים למטרה זו בית דין מיוחד בבודפסט שהיה מסונף תחת "הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות בהונגריה". הוא היה נשיא "ועד הרבנים" שהוקם לעניין זה ב[[ארד (עיר)|ארד]] וזירז את ראשי היהדות החרדית של הונגריה להקים ביד דין מיוחד בנושא זה גם בעיר זו. הוא עצמו התגורר באותה זמן בבוקרסט שאליה גלה לאחר שגורש מטרגו-ניאמץ. אחד מחברי בית-הדין שהוקם בארד, הרב יעקב סגל ליבוביץ שהיה דיין בעיירה [[קאפושוואר]], בא לבוקרסט לשאול את ר' חיים מרדכי מה אפשר לעשות לגבי הגברים האלו. הר רולר התכוון להקים בבוקרס אספת רבנים גדולה שתדון במקרים אלו, אך עשרה רבנים שנו בעניין וביניהם הרבנים [[דוד שפרבר (רב)|דוד שפרבר]] שכיהן רבה של קהילת [[בראשוב]], [[צבי קינסטליכר]] ששימש כראב"ד [[סבן]] והאדמו"ר ר' [[חיים מאיר הגר]] מ[[חסידות ויז'ניץ|ויז'ניץ]]. הרב רולר הדגיש בפסק הדין המתיר שהוא ניתן בתנאי שישנה עדות של עדים כשרים שהאישה נשלחה ב[[סלקציה]] באושוויץ לצד שמאל להמתה ב[[תא גזים|תאי הגזים]] ובתנאי 'שיקבלו הבעל והאשה (שעומד לישא עכשיו) בחרם, בנדר ובשבועה ויתחייבו בע"פ ובכתב' שאם האישה בכל זאת נותרה בחיים ותחזור, יהיה אסור לבעל לחיות עם אחת מהן עד שייתן גט למי מהן שיחפוץ. ומדגיש הרב רולר שללא קבלה והתחייבות זו אסור לחתן את הזוגות.
+לאחר השואה היה עסוק בהשגת היתר נישואין של גברים ששרדו ונשותיהם נלקחו ל[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]]. הוא הקים למטרה זו בית דין מיוחד בבודפסט, שם התגורר אז, תחת "הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות בהונגריה". הוא היה נשיא "ועד הרבנים" שהוקם לעניין זה ב[[ארד (עיר)|ארד]]. הוא הדגיש בפסק הדין שניתן להתיר בתנאי שישנה עדות של עדים כשרים שהאישה נשלחה ב[[סלקציה]] באושוויץ לצד שמאל להמתה ב[[תא גזים|תאי הגזים]], ובתנאי "שיקבלו הבעל והאשה (שעומד לישא עכשיו) בחרם, בנדר ובשבועה ויתחייבו בע"פ ובכתב" שאם האישה בכל זאת נותרה בחיים ותחזור, יהיה אסור לבעל לחיות עם אחת מהן עד שייתן גט למי מהן שיחפוץ.
-בריאיון לקראת [[ראש השנה]] [[תש"ו]] שערך עימו בבוקרסט מ' רודיק, יהודי קומוניסט וכתב העתון הרומני "רנאשטריה נואסטריה" (התחייה שלנו"), שהיה לאחר אספה זו ואספה נוספת בעניין זה שהתקיימה לאחר כחודש, אמר הרב רולר: {{ציטוטון|אף שאין בכוחנו הדל לפתור בעיות קשות מן הסוג שהעמידו בפנינו התוצאות הטרגיות של השואה, אסור לישב בחיבוק ידיים, ומוטל עלינו לפעול לישע השרידים כמיטב יכולתנו למען לא תכבה גחלת ישראל.}}
+בריאיון לקראת [[ראש השנה]] [[תש"ו]] שערך עימו בבוקרסט מ' רודיק, כתב העיתון הרומני "רנאשטריה נואסטריה" (התחייה שלנו"), אמר הרב רולר: {{ציטוטון|אף שאין בכוחנו הדל לפתור בעיות קשות מן הסוג שהעמידו בפנינו התוצאות הטרגיות של השואה, אסור לישב בחיבוק ידיים, ומוטל עלינו לפעול לישע השרידים כמיטב יכולתנו למען לא תכבה גחלת ישראל.}}
-==ארץ ישראל==
+==אהבתו לארץ ישראל==
-כל ימיו חלם לעלות לארץ ישראל. הוא הי אומר: "מאמין אני באמונה שלמה בביאת המשיח ומחכה לו בכל יום שיבוא, אבל משתוקק אני שאזכה לצאת לקראתו על אדמת הקודש". כמובן שהרצון עצמו לעלות לארץ לא היה תלוי בביאת המשיח. בריאיון לעתון "התחייה שלנו" שאל הכתב את הרב רולר: מדוע אינו ממתין למשיח שיבוא ויגאל את היהודים מהגלות? ענה הרב רולר: "ינעם יותר למשיח כשימצא אותנו בירושלים מאשר יצטרך לשוטט ולחפש אחרינו בחוצות בוקרסט". עוד הוסיף הרב רולר כי העתיד של העם היהודי הוא רק בארץ ישראל ומשם יהיה אור לגויים. וכן אמר:
+כל ימיו חלם לעלות לארץ ישראל. בריאיון האמור לעתון "התחייה שלנו" אמר: "ינעם יותר למשיח כשימצא אותנו בירושלים מאשר יצטרך לשוטט ולחפש אחרינו בחוצות בוקרסט". עוד הוסיף הרב רולר כי העתיד של העם היהודי הוא רק בארץ ישראל ומשם יהיה אור לגויים. וכן אמר:
 {{ציטוט|תוכן=מלאו עכשיו 1,877 שנה מאותו יום שגורשנו בפעם האחרונה מארצנו. מני אז הננו כבשה בין שבעים זאבים, ובאותה מדה שהשתדלנו לשאת חן בעיני הגוים, הגדילו הגוים את שנאתם כלפינו והוסיפו להתעלל בנו. מה שהתרחש כעת בשואה, הזהיר עליו יחזקאל הנביא עוד לפני 2003 שנה: 'אשר אתם אומרים נהיה כגוים - היה לא תהיה'. כאשר היהודים שוכחים את זהותם יבואו הגוים ויזכירום.|מרכאות=כן}}
+כשנה לאחר מכן קיבל אשרת עלייה ועלה לארץ ישראל. כשלושה חודשים לאחר מכן נפטר.
-זכה לקיים את משאלתו בהיותו כבן 78 לאחר שקיבל אשרת עלייה כשנה ותשעה חודשים מהריאיון ב"התחייה שלנו". לא זכה לחיות זמן ניכר בארץ ונפטר לאחר כשלושה חודשים.
 ==משפחתו==
+אחיו, הרב בן ציון רולר, כיהן ברבנות וחיבר ספרים.
-;אחיו ואחיותיו
-*הרב בן ציון רולר (נולד ב[[תרמ"ב]]) - גם הוא נולד בדימינשט. כיהן ברבנות בוהוש כיורשו של סבו וחותנו, ר' שבתי סג"ל, וחיבר את "ההתראה האחרונה : דברי מחשבה" ([[בוקרסט]] [[תרצ"ו]]) ו"דורש לציון בעתו" (שם תרצ"ח). כן ערך את והוסיף ביאור וציונים ל'שו"ת הרשבי"ד' של סבו וחותנו. רבו המובהק היה אביו והוסמך להוראה מחותנו וסבו הנ"ל, מהרב [[שלום מרדכי הכהן שבדרון]] מ[[ברז'אן]] ומעוד גדולי ישראל. ב[[תר"ס]] נבחר לכהן כרבה של בוהוש. בנו יצחק ([[כ"ג באלול]] [[תש"ג]]-[[כ"ו באייר]] [[תשכ"ז]]) שירת ב[[צה"ל|צבא]] ב[[חיל הקשר]] ונהרג ביום הראשון של [[מלחמת ששת הימים]] דרומית ל[[צומת]] [[רפיח]]. יצחק רולר כתב בסיום לימודיו ב[[ישיבה תיכונית|ישיבה התיכונית]] [[נתיב מאיר]] עבודת גמר על [[פרעות יאסי]] שבהם נהרגו מבני המשפחה, במקום [[בחינת בגרות]]<ref>על יצחק רולר ראו [http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=45672 כאן].</ref>.
-*הרב יצחק יעקב גוטליב - אח מאם בלבד שעלה לארץ.
-*אשת הרב משה בן הרב חיים ראב"ד ראדוקאנען.
 ;ילדיו וצאצאיו
-*הרב מנחם מנדל - הוסמך להוראה והתגורר ב[[צ'ורטקוב]]. כיהן לפני השואה ברבנות ווסלוי ואקרמן ב[[בסרביה]]. לאר המלחמה שימש כרב ב[[לודז']] ולאחר מכן היגר ל[[פריז]]. בסוף ימיו כיהן כרב הקהילה היהודית ב[[מלבורן]] שב[[אוסטרליה]] ושם נפטר.
+*הרב מנחם מנדל - כיהן לפני השואה ברבנות ווסלוי ואקרמן ב[[בסרביה]]. לאר המלחמה שימש כרב ב[[לודז']] ולאחר מכן היגר ל[[פריז]]. בסוף ימיו כיהן כרב הקהילה היהודית ב[[מלבורן]] שב[[אוסטרליה]].
-*שמשון נפתלי - לא הוסמך להוראה אך היה גדול בתורה וגם בעל ידיעות מקיפות ב[[מדע]]ים ושפות. נפטר בדמי ימיו בתרפ"ב. את ספרו "שער נפתלי" חיבר לזכר בנו זה.
+*שמשון נפתלי - נפטר בדמי ימיו בתרפ"ב. הרב רולר חיבר את ספרו "שער נפתלי" לזכר בנו זה.
-*חנה-שרה - נספתה בשואה. אשת הרב יעקב חיים רוטר, בן הרב יחזקאל רוטר שכונה "ה[[מגיד]] מ[[קלויזנבורג]]". חתנם הוא הרב דוד דוב טירהויז שמילדיו ישנם חסידי רוז'ין.
+*חנה-שרה - נספתה בשואה. אשת הרב יעקב חיים, בן הרב יחזקאל רוטר שכונה "ה[[מגיד]] מ[[קלויזנבורג]]".
 *רייזל - אשת הרב ניסן גולדשטיין מ[[קלויזנבורג]].
-*חיה טובה - אשת הרב אברהם צוויבל. עלו לארץ לאחר השואה והתגוררו ב[[בני ברק]]. חסיד ויז'ניץ שתרם את מבנה ה[[תלמוד תורה]] ברחוב טרפון שברחוב טרפון שהיה קרוי על שם חמיו.
+*חיה טובה - אשת הרב אברהם צוויבל. עלו לארץ לאחר השואה והתגוררו ב[[בני ברק]]. תרם את מבנה ה[[תלמוד תורה]] שהיה קרוי על שם חמיו.
 *אסתר - היתה נשואה לרב בשם גוטליב והתגרשה ממנו. הוא היגר ל[[ארצות הברית]]  ושם כינה עצמו 'האדמו"ר מניאמץ'.
 *אשת הרב לוי שטרנברג שכיהן כראב"ד דומברבני ונספה בשואה.
 ==חיבוריו==
-*'''שו"ת באר חיים מרדכי''' ('''שאלות ותשובות באר מרדכי''') - כולל שלושה חלקים לראשונה יצא לאור ב[[קלוז']] [[תרפ"ד]]-[[תרצ"ו]]. בהקדמתו הוא מבאר את פרשת [[עקדת יצחק]]. ההקדמה יצאה לאור בנפרד בידי חתנו ניסן גולדשטיין מ[[חיפה]] בחיפה בט' במרחשוון[[תשמ"ח]]. [[דפוס]] [[צילום]] עם הוספות ומפתחות יצא לאור בידי 'מכון בוהוש שע"י ישיבת כולל בוהוש', [[תל אביב]] [[תשל"ז]] ([[1976]]) כשבסוף נוספו '''קונטרס באר חיים מרדכי : תשובה אחת להיתר עגינות''' (יצא לאור לראשונה בידי הרב רולר בקלוז' תרפ"ג ובו 68 סימנים כ[[גמטריה]] של "חיים" המקיפים את בעיית העגונות מכל הצדדים) ותולדות המחבר (בהכפלה). הוצאה זו הודפסה על ידי "מכון זכרון קדושי פולין", [[אשדוד]] [[תשנ"ח]].
+*'''שו"ת באר חיים מרדכי''', שלושה חלקים, [[קלוז']] [[תרפ"ד]]-[[תרצ"ו]]. בהקדמתו הוא מבאר את פרשת [[עקדת יצחק]]. [[דפוס צילום]] עם הוספות ומפתחות יצא לאור ב[[תל אביב]] [[תשל"ז]] ([[1976]]) כשבסוף נוספו '''קונטרס באר חיים מרדכי: תשובה אחת להיתר עגינות''' (יצא לאור לראשונה בידי הרב רולר בקלוז' תרפ"ג ובו 68 סימנים כ[[גמטריה]] של "חיים" המקיפים את בעיית העגונות מכל הצדדים) ותולדות המחבר (בהכפלה).
-*'''מאמרי באר חיים מרדכי''' - כולל למעשה שלושה קונטרסים: "שלוש עשרה עיקרים", "גדול השלום" על [[פרשת יתרו]] וביאור ל[[הפטרה|הפטרת]] [[שבת הגדול]]. יצא לראשונה בדפוס עפרון, קלוז' [[תרצ"ט]].
+*'''מאמרי באר חיים מרדכי''' - כולל שלושה קונטרסים: "שלוש עשרה עיקרים", "גדול השלום" על [[פרשת יתרו]] וביאור ל[[הפטרה|הפטרת]] [[שבת הגדול]]. יצא לראשונה בקלוז' [[תרצ"ט]].
-*'''חידושי בן יאיר''' על ה[[ש"ס]] - יצא לאור לראשונה ב[[צ'רנוביץ]] [[תר"ץ]], וכן בדפוסי צילום בידי "מכון בוהוש", [[תל אביב]] [[תשל"ו]] ו[[תש"ם]] או [[תשמ"א]]. הודפס שוב כחלק מ'''באר חיים מרדכי : ספרי דאגדתא''' (ראו להלן).
+*'''חידושי בן יאיר''' על ה[[ש"ס]], [[צ'רנוביץ]] [[תר"ץ]], ובדפוסי צילום
-*ביאור '''באר חיים מרדכי''' ל[[הגדה של פסח]] - הרב טוביאס צירף לו את קונטרס 'גש"ם נדבות' שבו הערות ופלפולים על דברי רבו. ההגדה עם ביאורו של הרב רולר יצאה לאור בירושלים [[תשכ"ט]].
+*ביאור '''באר חיים מרדכי''' ל[[הגדה של פסח]], ירושלים [[תשכ"ט]]. הרב טוביאס צירף את קונטרס 'גש"ם נדבות' שבו הערות על דברי רבו.
-*'''באר חיים מרדכי : ספרי דאגדתא''' - צירוף דפוסי צילום של חיבורים לא גדולים בעיקר בענייני אגדה של ר' חיים מרדכי עם חיבור אחד של אביו. כולל את '''שער נפתלי''' על [[הפטרה|הפטרות]] [[שבע דנחמתא]] ו[[שבת שובה]] (צ'רנוביץ [[תרפ"ב]]), '''שירת דבורה''' על הפטרות [[שבת שירה]] ו[[שבת]] [[חנוכה]] בצירוף "קונטרס באר יצחק" שהוא חידושי אביו על ה[[ש"ס]] וה[[שו"ע]] (קלוז' [[תרפ"ה]]), '''ברכי נפשי וחמש עשרה שיר המעלות''' על ה[[מזמור תהילים|מזמורים]] מ[[תהילים]] [[ברכי נפשי]] וחמישה-עשר [[שיר המעלות|שירי המעלות]] עם פירוש [[רש"י]] מפירושו ל[[תהילים]] (קלוז' [[תרפ"ח]]), '''מאמרי באר חיים מרדכי''' (ראה לעיל), '''קונטרס באר חיים מרדכי : תשובה אחת להיתר עגינות''' (קלוז' תרפ"ג). יצא לאור עם תולדות המחבר בידי 'מכון בוהוש', [[תל אביב]] [[תשל"ח]].
+*'''באר חיים מרדכי : ספרי דאגדתא''' - דפוסי צילום של חיבוריו בעיקר בענייני אגדה, עם חיבור אחד של אביו. כולל את '''שער נפתלי''' על [[הפטרה|הפטרות]] [[שבע דנחמתא]] ו[[שבת שובה]] (צ'רנוביץ [[תרפ"ב]]), '''שירת דבורה''' על הפטרות [[שבת שירה]] ו[[שבת]] [[חנוכה]] בצירוף "קונטרס באר יצחק" שהוא חידושי אביו על ה[[ש"ס]] וה[[שו"ע]] (קלוז' [[תרפ"ה]]), '''ברכי נפשי וחמש עשרה שיר המעלות''' על ה[[מזמור תהילים|מזמורים]] מ[[תהילים]] [[ברכי נפשי]] וחמישה-עשר [[שיר המעלות|שירי המעלות]] (קלוז' [[תרפ"ח]]), '''מאמרי באר חיים מרדכי''' (ראה לעיל), '''קונטרס באר חיים מרדכי: תשובה אחת להיתר עגינות''' (קלוז' תרפ"ג). יצא לאור עם תולדות המחבר בידי 'מכון בוהוש', [[תל אביב]] [[תשל"ח]].
 ==קישורים חיצוניים==
@@ שורה 91: / שורה 82: @@
 [[קטגוריה:רבנים רומנים]]
 [[קטגוריה:רבנים בשואה]]
-[[קטגוריה:רבנים ארץ ישראליים]]
-[[קטגוריה:כותבי ספרות תורנית]]
 [[קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת]]
 [[קטגוריה:יהודים הקבורים בהר הזיתים]]