מרי רנו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־08:34, 7 ביוני 2012

מרי רנו (באנגלית: Mary Renault;‏ 4 בספטמבר 1905 - 13 בדצמבר 1983), סופרת אנגליה. יצירותיה פופולריות בקרב חובבי הרומן ההיסטורי.

נולדה בלונדון (שמה האמיתי היה מרי שאלאן) ולמדה בקולג' סנט יו באוקספורד, שהיה אז קולג' לנשים בלבד. היא הוסמכה לאחות, ובספריה הראשונים בא לידי ביטוי ניסיונה כאחות. בשנת 1948, אחרי שהרומן שלה North Face זכה בפרס MGM בשווי $150,000, היגרה לדרום אפריקה עם בת זוגה ג'ולי מולארד, אחות גם היא. בשנות ה-50' הייתה פעילה בתנועת Black Sash נגד האפרטהייד.

כתיבתה המוקדמת עסקה בנושאים בני ימינו, בעיקר על רקע תקופת המלחמה, אבל בשנת 1956 החלה לכתוב סדרת ספרים שזירת התרחשותם הייתה יוון העתיקה, בכללם הטרילוגיה על חיי אלכסנדר הגדול: אש משמיים (1970), הנער הפרסי (1972) ומשחקי קבורה (1981). למרות שלא הייתה בקיאה בספרות קלאסית, זכתה להוקרה על הקפדנות ללא דופי שבה הקימה לחיים את העולם היווני. יחסה האוהד לאהבה בין גברים קירב את ספריה גם ללב קהל קוראים רחב בקהילת ההומוסקסואלים.

כמה מעמדותיה ההיסטוריות היו שונות מהמקובל, כגון ביקורתה החריפה על הנואם דמוסתנס. אף כי רנו לא יכלה לקרוא את נאומי דמוסתנס במקורם היווני, היא סברה שהייתה הפרזה גדולה בהערכת כושר הנאום של דמוסתנס, שלא היה, לדעתה, אלא תועמלן מרושע. היא טענה ש"גם ההערכה שזכה לה האיש עצמו הייתה מוגזמת לאין שיעור. הוא היה מושחת. דבר ידוע הוא, שהאיש לקח שוחד ותמיכות מן הפרסים. הוא היה פחדן, בקרב כירוניה הוא זרק את המגן והנשק ונס על נפשו. הוא היה אכזר, מעולם לא גילה חמלה למישהו, אם במילה ואם במעשה. כל אלה הן עובדות ידועות היטב." נוסף לכך, רנו הציעה שתי תאוריות חדשניות על דמוסתנס:

הוא ניסה לפגוע מינית באלכסנדר הצעיר, בלי לדעת את זהותו, כשדמוסתנס היה שליח למקדוניה.
דמוסתנס היה בין השותפים לקשר ההתנקשות בפיליפוס השני.

ספריה שתורגמו לעברית

היין האחרון (1956), תרגמה חנה קסל, הוצאת זמורה ביתן, 1988.
מות יומת המלך (1958) - תזאוס האגדי עד מות אביו. תרגמה דליה רביקוביץ, הוצאת עם עובד, 1962. נחשב לספרה הטוב ביותר של רנו.
השור מן הים (1962) - שארית חיי תזאוס. תרגם מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 1991.
אש משמיים (1969) - אלכסנדר הגדול עד מות אביו. תרגמה שולמית במברגר, הוצאת זמורה ביתן מודן, 1978.
הנער הפרסי (1972) - אלכסנדר אחרי כיבוש פרס. תרגמה שולמית במברגר, הוצאת זמורה ביתן מודן, 1978.
משורר התהילה (1978), תרגמה ניצה בן ארי, הוצאת זמורה ביתן, 1983.
משחקי קבורה (1981) - ממשיכי אלכסנדר. תרגם חגי פינסקר, הוצאת זמורה ביתן, 1985.

"מות יומת המלך" ו"השור מן הים" עובדו לסדרה בת 11 פרקים ברדיו 4 של ה-BBC, תחת הכותרת "מות יומת המלך" (The King Must Die).

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 נולדה ב[[לונדון]] (שמה האמיתי היה מרי שאלאן) ולמדה ב[[קולג' סנט יו]] ב[[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]], שהיה אז [[קולג' לנשים בלבד]]. היא הוסמכה ל[[אחות]], ובספריה הראשונים בא לידי ביטוי ניסיונה כאחות. בשנת [[1948]], אחרי שהרומן שלה North Face זכה בפרס MGM בשווי $150,000, היגרה ל[[דרום אפריקה]] עם בת זוגה ג'ולי מולארד, אחות גם היא. בשנות ה-50' הייתה פעילה בתנועת Black Sash נגד ה[[אפרטהייד]].
-כתיבתה המוקדמת עסקה בנושאים בני ימינו, בעיקר על רקע תקופת המלחמה, אבל בשנת [[1956]] החלה לכתוב סדרת ספרים שזירת התרחשותם הייתה [[יוון העתיקה]], בכללם ה[[טרילוגיה]] על חיי [[אלכסנדר הגדול]]: '''אש משמיים''' ([[1970]]), '''הנער הפרסי''' ([[1972]]) ו'''משחקי קבורה''' ([[1981]]). למרות שלא הייתה בקיאה בספרות קלאסית, זכתה להוקרה על הקפדנות ללא דופי שבה הקימה לחיים את העולם היווני. יחסה האוהד לאהבה בין גברים קירב את ספריה גם ללב קהל קוראים רחב בקהילת ה[[הומוסקסואל|הומוסקסואלים]].
+כתיבתה המוקדמת עסקה בנושאים בני ימינו, בעיקר על רקע תקופת המלחמה, אבל בשנת [[1956]] החלה לכתוב [[סדרת ספרים]] שזירת התרחשותם הייתה [[יוון העתיקה]], בכללם ה[[טרילוגיה]] על חיי [[אלכסנדר הגדול]]: '''אש משמיים''' ([[1970]]), '''הנער הפרסי''' ([[1972]]) ו'''משחקי קבורה''' ([[1981]]). למרות שלא הייתה בקיאה בספרות קלאסית, זכתה להוקרה על הקפדנות ללא דופי שבה הקימה לחיים את העולם היווני. יחסה האוהד לאהבה בין גברים קירב את ספריה גם ללב קהל קוראים רחב בקהילת ה[[הומוסקסואל|הומוסקסואלים]].
 כמה מעמדותיה ההיסטוריות היו שונות מהמקובל, כגון ביקורתה החריפה על הנואם [[דמוסתנס]]. אף כי רנו לא יכלה לקרוא את נאומי דמוסתנס במקורם היווני, היא סברה שהייתה הפרזה גדולה בהערכת כושר הנאום של דמוסתנס, שלא היה, לדעתה, אלא תועמלן מרושע. היא טענה ש"גם ההערכה שזכה לה האיש עצמו הייתה מוגזמת לאין שיעור. הוא היה מושחת. דבר ידוע הוא, שהאיש לקח שוחד ותמיכות מן הפרסים. הוא היה פחדן, ב[[קרב כירוניה]] הוא זרק את המגן והנשק ונס על נפשו. הוא היה אכזר, מעולם לא גילה חמלה למישהו, אם במילה ואם במעשה. כל אלה הן עובדות ידועות היטב." נוסף לכך, רנו הציעה שתי תאוריות חדשניות על דמוסתנס: