פוזיטיביזם לוגי

פוזיטיביזם לוגי הוא זרם בפילוסופיה של המדע שנוצר באוסטריה בתחילת המאה ה-20, על-ידי החוג הווינאי שבראשו עמד מוריץ שליק. אנשי החוג הווינאי טענו שמרבית הפילוסופיות שנכתבו עד אז היו בלתי רלוונטיות, או שגויות מיסודן, כי לא הסתמכו על מידע המגיע מהחושים. האסכולה ביקשה לנסח "משפטי פרוטוקול" הנובעים ישירות מהתנסות חושית וידע אמפירי, ועליהם לבנות פילוסופיה חדשה.

הפוזיטיביזם הלוגי הגדיר קריטריונים ברורים ליצירת משפטי פרוטוקול, וקבע שכל משפט שאינו עומד בקריטריונים אלה הוא לא בעל משמעות. רק קביעות המבוססות על תצפית אמפירית הן בעלות משמעות, ובמשתמע כל קביעה המבוססת על אופן אחר של היקש או היסק, כולל קביעות מטאפיזיות הוא חסר משמעות - משפט סרק, תוצר לוואי של השפה, ולא אובייקט בעל ממשות שניתן להתייחס אליו.

בבסיס העמדה הלוגית פוזיטיביסטית אבחנה חדה בין שתי צורות יצירה אנושית:

א. מדע - מייצג את העולם.

ב. אומנות – מביעה ומעוררת רגש.

ככלל, המדע מבטא עובדות ואילו האומנות רגש. הביקורת כלפי המטאפיזיקה היא שזו מתיימרת לטעון אך אינה עושה כך, מאידך, היא אינה אומנות, כלומר, מטאפיזיקאים הם מוזיקאים נטולי יכולת מוזיקלית.

למהלך הפוזיטיביסטי (העוסק ביצירה הקוגניטיבית בלבד) שני היבטים:

א.חיובי - הבהרת מושגים ומשפטים בעלי משמעות, ובכך הנחת יסודות לוגיים למדע העובדתי וכן למתמטיקה.

ב.שלילי - ביקורת הפילוסופיה כולה וכן כל מתודה אחרת המתיימרת לידע על אמפירי.

למעשה, היסטורית, נעשתה חלוקה לשלושה סוגי טענות, אך ניתן גם לבטאה בדיכוטומיות של:

1. משפטים בעלי מובן - משפטים תקינים סינטקטית.
2. משפטים חסרי מובן.

  1.1 - כלל משפטי מדעי הטבע.

       1.1.1 נכונים, מבטאים דבר בעולם.
       1.1.2 שגויים.

  1.2 אנליטים – אלו המשפטי המכונים גם משפטי ה-senseless ונחלקים -

       1.2.1 לוגיקה
       1.2.2 המתמטיקה 

שבתורם, ובהתאמה, נחלקים ל:

           1.2.2.1  טאוטולגיות    1.2.1.1 טאוטולגיות 
           1.2.1.2  סתירות        1.2.2.2  סתירות

הגם שהן אלה והן אלה נחשבות לבעלי מובן, הם שונים מהותית. בעוד שמשפטי (1.1) מבטאים (או נכשלים בביטוי) מצב דברים בעולם, (1.2) אמיתיים (או שקריים) רק בגלל מבנם ואינם אומרים דבר על המציאות. נוסחאות המתמטיקה והלוגיקה אינן טענות עובדתיות, אלא רק משמשות לטרנספורמציה של טענות כאלו.

הטענות חסרות המשמעות נחלקות ל:

2.1 המכילות מלים חסרות משמעות.

2.2 בעלי מבנה דקדוקי תקין אך מבנה לוגי שגוי.

מלה היא בעלת משמעות אם: 

   א. היא מתייחסת לדבר מה בעולם (מרפררת אליו).
   ב. היא מוגדרת על ידי מלים המתארות דבר מה בעולם.

אם כן:

2.1.1 הם משפטים חסרי משמעות כי הם מכילים מילה שאינה מרפררת.

2.1.2 הם משפטים חסרי משמעות כי הם מכילים מילה המוגדרת ע"י מלים שאינן מרפררות.

(כך, למשל, הגדרת "אלוהים" כ"יסוד ראשוני", הגדרת "יסוד ראשוני" כ-"מוחלט", "מוחלט" כ"אוסף כל השלמויות" וכן הלאה) גם הגדרות מעגליות אינן קבילות, בסופו של דבר ההגדרה חייבת להיעצר בעולם – האספקט האמפירי (צבע, צורה, טמפרטורה וכו') הוא שקובע את המשמעות.

בין המשפטים חסרי המשמעות (פסאודו משפטים)ניתן לזהות שני סוגים, למשל:

א. "קיסר הוא וגם".

ב. "קיסר הוא מספר ראשוני".

רצף המלים (א) נוצר באופן הנוגד את כללי הסינטקס, אלו דורשים שאת העמדה השלישית לא תתפוס קוניונקציה, אלא נשוא, כלומר שם עצם (של חפץ) או שם תואר. רצף המלים "קיסר הוא גנרל", למשל, נוצר בהתאם לחוקי הסינטקס. זהו רצף מלים בעל משמעות, ביטוי אמיתי. אבל, (ב) נכון סינטקטית באופן דומה, כי יש לו את אותו מבנה דקדוקי של המשפט שזה עתה הוזכר. ועדיין, (ב) הוא חסר משמעות.

אם כן:

2.2.1 הם חסרי משמעות כיוון שאינם מצייתים לחוקי הדקדוק.

2.2.2 הם הפסאודו משפטים שאינם מצייתים לתחביר הלוגי, והם
שמהווים את מרבית המטאפיסיקה הקלאסית, למשל מערכות המושגים של פיכטה,
שלינג, הגל, היידגר ועוד.

הפוזטיביזם אינו תוקף את כלל המטאפיזיקה (הוא בעל מטאפיזיקה משל עצמו, אך רואה אותה כהרחבת הלוגיקה, "פילוסופיה מדעית" המסנתזת, מבססת ומכלילה את תוצאות המדעים השונים, וכן של הלוגיקה והמתמטיקה) אלא את חלקה המתיימר לידע הנוגע לדברים הנמצאים מעל או מעבר לכול ניסיון, כגון מהויות הדברים, הדברים כשלעצמם, המוחלט וכיו"ב. המאפיין טענות אלו הוא בכך שהן אינן ניתנות לאימות – הן אינן עומדות למבחן אמפירי, ובנוסף אינן לוגיות, ומכאן, הרי שהן חסרות משמעות. כך, נכון הדבר גם לגבי רוב הטענות המיסטיות והתאולוגיות, יתכן אמנם, כי ביניהן טענות המועמדות למבחן אמפירי, אך אם כי הרי שהן כושלות בו. ברור כי גם הטענות המאומתות אינן משיגות וודאות מוחלטת, ומסיבה זו הן מכונות השערות. אם כן, הרי שהמדען שואף להשגת וודאות מספקת מבחינה מעשית, אך ברור לו כי לעולם לא יושג אימות מושלם. עקב כך, בהקשר המדעי, "ההכרחי", "הוודאי" (אין דיכוטומיה בין ודאי וקונטינגנטי) , "האפריורי" הם מלים חסרות משמעות. המדע נסמך על הניסיון וכול דבר החורג ממנו או קודם לו אינו יכול לבוא לידי אימות ועקב כך מזוהה באופן ברור ונוקב כחסר משמעות.

הביקורת של קארל פופר על הפוזיטיביזם הלוגי היא שהקריטריונים שלו ליצירת משפטי בסיס לפילוסופיה הם בו-בזמן רחבים מדי וצרים מדי. רחבים מדי, כי יש משפטים שנובעים מהתנסות חושית, אך אינם נכונים. צרים מדי, כי יש אמיתות שאינן נתפסות בחושים. למשל, פופר טען ששלילת המיתולוגיה על-ידי הפוזיטיביזם הלוגי הייתה שגויה. אמנם המיתולוגיה אינה מבוססת אמפירית, אך היא היוותה בסיס לפיתוחים מדעיים רבים. פופר אמר שעל-ידי שלילת ידע לא-אמפירי, אנו מאבדים את היכולת להתייחס לידע הזה, לבקר אותו, ולייצר מתוכו ידע מוצק יותר.

פופר הציע, כתחליף לדרישה של הפוזיטיביזם הלוגי, את עקרון הניתנות להפרכה. עקרון זה זכה לביקורת מאנשים כמו תומס קון, שטען כי ניתנות להפרכה לא שחקה תפקיד סיבתי משמעותי במעבר בין תאוריות מדעיות, ומתומכי פופר כמו אימרה לָקָטוֹש, שהציע קריטריון נוסף שמבחין בין תוכניות חקר פרוגרסיביות ודגנרטיביות.

קישורים

• כאן ניתן למצוא את מאמרו של קרנאפ "סילוק המטאפיסיקה" וכן את "המניפסט הוינאי" בעברית