שיבולת (אמצעי זיהוי) – הבדלי גרסאות
מאין תקציר עריכה |
|||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
==הסבר פונטי== |
==הסבר פונטי== |
||
מהתיאור התנ"כי ניתן להבין שאצל בני שבט אפרים חל מיזוג של הצליל שׁ |
מהתיאור התנ"כי ניתן להבין שאצל בני שבט אפרים חל מיזוג של הצליל שׁ [ʃ] לתוך הצליל ס [s], ואילו אצל אנשי גלעד (ושאר בני ישראל, ביניהם כותב הספר) לא חל מיזוג זה. משתמע שבני אפרים היו חריגים בכך שלא ידעו לומר שׁ. זהו הפירוש הנפוץ לסיפור, אך לדעת בלשנים הוא שגוי: |
||
הייחוד הוא בניב הגלעדי ששמר על העיצור ה[[פרוטו-שמית|פרוטו-שמי]] [θ] ( |
הייחוד הוא בניב הגלעדי ששמר על העיצור ה[[פרוטו-שמית|פרוטו-שמי]] [θ] (מסומן לעיתים בעברית כ-ת', נהגה כמו th במילה האנגלית think, נשמר בערבית כ-[[ث]]), אשר התמזג בעברית המקראית עם הצליל והאות שׁ (השוו שלושה - ת'לאת'ה). לפי הסבר זה אנשי גלעד הורו לבטא "ת'יבולת", ובני אפרים השתמשו בצליל הקרוב ביותר שידעו לומר - "סיבולת". קירוב כזה נפוץ מאד ומתרחש גם כאשר דוברי [[עברית ישראלית]] מנסים לבטא צליל th באנגלית (סינק במקום ת'ינק). לכותב הספר לא הייתה דרך לכתוב את הצליל שבו השתמשו אנשי גלעד.{{הערה|1=[http://www.jstor.org/stable/10.2307/1355052]}}{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=T6jmziooEk0C&lpg=PA65&lr&pg=PA70#v=onepage&q=shibboleth&f=false]}} |
||
== שיבולת בשימוש מודרני == |
== שיבולת בשימוש מודרני == |
||
גרסה מ־01:17, 1 באוגוסט 2012
המילה העברית שיבולת משמשת בלשונות רבות (אנגלית: shibboleth; גרמנית וספרדית: Schibboleth, ועוד) לתיאור שימוש במאפייני שפה או הגייה המייחדים קבוצה אתנית מסוימת, או כזו המשתייכת לאזור מסוים, על מנת לזהות חבר באותה קבוצה, או לשלול את השתייכותו לקבוצה אחרת.
אטימולוגיה
מקור המילה בספר שופטים, שם מסופר כי לאחר שבני שבט אפרים איימו על יפתח הגלעדי כי ישרפו את ביתו, החלו אנשי גלעד להרוג בהם. בני אפרים פתחו במנוסה לעברו המערבי של נהר הירדן, ואנשי גלעד, שנזקקו לתחבולה כדי לזהותם, הורו לכל העוברים במעברות הירדן אותן תפסו, להגיד את המילה "שיבולת". בני אפרים, שביטאו את המילה כסיבולת, זוהו, נתפסו ונטבחו.
וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי גִלְעָד, וַיִּלָּחֶם אֶת-אֶפְרָיִם; וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת-אֶפְרַיִם, כִּי אָמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם--גִּלְעָד, בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה. ה וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, לְאֶפְרָיִם; וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם, אֶעֱבֹרָה, וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי-גִלְעָד הַאֶפְרָתִי אַתָּה, וַיֹּאמֶר לֹא. ו וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר-נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת, וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ, וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן; וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא, מֵאֶפְרַיִם, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם, אָלֶף.
— שופטים, י"ב, ו'
המילה "שיבולת" משמשת בעברית כשם לתפרחת בעלת ציר ראשי, עליו יושבים הפרחים, בעיקר בדגנים. למילה משמעות נוספת, והיא "מערבולת" או "זרם חזק של מי נהר", שהיא ככל הנראה המשמעות אליה כיוונו הגלעדיים. שתי המשמעויות מופיעות זו לצד זו במשפט "הטובע בשיבולת נאחז בשיבולת".
הסבר פונטי
מהתיאור התנ"כי ניתן להבין שאצל בני שבט אפרים חל מיזוג של הצליל שׁ [ʃ] לתוך הצליל ס [s], ואילו אצל אנשי גלעד (ושאר בני ישראל, ביניהם כותב הספר) לא חל מיזוג זה. משתמע שבני אפרים היו חריגים בכך שלא ידעו לומר שׁ. זהו הפירוש הנפוץ לסיפור, אך לדעת בלשנים הוא שגוי:
הייחוד הוא בניב הגלעדי ששמר על העיצור הפרוטו-שמי [θ] (מסומן לעיתים בעברית כ-ת', נהגה כמו th במילה האנגלית think, נשמר בערבית כ-ث), אשר התמזג בעברית המקראית עם הצליל והאות שׁ (השוו שלושה - ת'לאת'ה). לפי הסבר זה אנשי גלעד הורו לבטא "ת'יבולת", ובני אפרים השתמשו בצליל הקרוב ביותר שידעו לומר - "סיבולת". קירוב כזה נפוץ מאד ומתרחש גם כאשר דוברי עברית ישראלית מנסים לבטא צליל th באנגלית (סינק במקום ת'ינק). לכותב הספר לא הייתה דרך לכתוב את הצליל שבו השתמשו אנשי גלעד.[1][2]
שיבולת בשימוש מודרני
בשפות מסוימות משמשת שיבולת לא רק במשמעותה המקורית לזיהוי אתני על רקע עוין, אלא גם כזיהוי אנשים המשתייכים לקבוצת התייחסות מסוימת, כמו בעלי מקצוע מסוים, ללא קשר למוצאם. במקרים מסוימים מדובר על שימוש במאפיינים תרבותיים ולאו דווקא לשוניים, כמו שימוש במונחים מקצועיים.
דוגמאות לשיבולת
- חיילים בריטים השתמשו במלחמת העולם השנייה במשפט War Weapons Week על מנת לזהות גרמנים. גרמנים מבטאים את המשפט כ- Var Veapons Veek.
- במלחמת העולם השנייה השתמשו אנשי המחתרת ההולנדית בשם הרובע סכוונינגן כדי לזהות מרגלים גרמניים שניסו לחדור למחתרת. שימוש דומה נעשה בשם העיר ניימיחן, שגרמנים הוגים אותו כנימווגן, או כנימיגן.
- במלחמת הירושה הספרדית (1714-1701) השתמשו מגיני ברצלונה הקטלונים במשפט Setze jutges d'un jutjat mengen fetge d'un penjat (בקטלאנית: שישה עשר שופטים אוכלים את כבדו של אדם תלוי) כאמצעי לזיהוי אויביהם הספרדים.
- אנשים ממוצא ערבי הוגים את האות פּ' דגושה בדומה לאות בּ' דגושה.
- בקרב הארדנים השתמשו החיילים האמריקאים במונחים מתחום הבייסבול כדי לזהות מרגלים גרמנים שהתחזו לאמריקאים.
- פרופסור שלמה שיבולת עברת את שם משפחתו עם עלייתו ארצה מהשם המקורי "סחיווסחורדר" (Schijveschuurder, מילולית "משייף גלגלים"), שם יהודי ידוע בהולנד ל"שיבולת", כביטוי לקושי הרב שהיה לשאינם דוברי הולנדית לבטא "סחיווסחורדר".