אנרגיה גרעינית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
RedBot (שיחה | תרומות)
שורה 21: שורה 21:


==שימוש בביקוע גרעיני ליצירת פצצות==
==שימוש בביקוע גרעיני ליצירת פצצות==
שימוש נוסף של אנרגיית ביקוע גרעיני היא בפצצות אטום. בפצצות אלו משתמשים בחומרים בקיעים בריכוז איוזטופי גבוה במיוחד (כגון [[אורניום 235]] ו[[פלוטוניום]] עם מספר אי זוגי). כאשר מפציצים את הגרעין בנייטרונים, נוצר ביקוע בו נפלטים נייטרונים נוספים מהגרעינים אשר הופצצו והנייטרונים הללו פוגעים בגרעינים אחרים וכך נוצרת תגובת שרשרת. בתגובת שרשרת, נוצרת כמות גדולה של חום, כ<sup> 11-</sup> 10*3.2 ג'אול לתגובה פירוק יחידה של אוראניום, פי 200 מיליון מאשר שרפת פחם ליצירת חשמל.
שימוש נוסף של אנרגיית ביקוע גרעיני היא בפצצות אטום או [[נשק גרעיני]] אחר. בפצצות אלו משתמשים בחומרים בקיעים בריכוז איוזטופי גבוה במיוחד (כגון [[אורניום 235]] ו[[פלוטוניום]] עם מספר אי זוגי). כאשר מפציצים את הגרעין בנייטרונים, נוצר ביקוע בו נפלטים נייטרונים נוספים מהגרעינים אשר הופצצו והנייטרונים הללו פוגעים בגרעינים אחרים וכך נוצרת תגובת שרשרת. בתגובת שרשרת, נוצרת כמות גדולה של חום, כ<sup> 11-</sup> 10*3.2 ג'אול לתגובה פירוק יחידה של אוראניום, פי 200 מיליון מאשר שרפת פחם ליצירת חשמל.


== היתוך גרעיני ==
== היתוך גרעיני ==

גרסה מ־07:23, 9 באוגוסט 2012

אנרגיה גרעינית היא האנרגיה הטמונה בגרעין האטום. בדרך כלל מתייחס המושג לניצול האנרגיה לצרכיו של האדם. גרעין האטום מורכב מפרוטונים ונייטרונים הקשורים זה לזה על ידי הכוח החזק, וכאשר הם מופרדים משתחררת אנרגיית קשר.

הפקת אנרגיה חשמלית על ידי ביקוע גרעיני

כור גרעיני ליצור חשמל בשווייץ

אנרגיה גרעינית להפקת חשמל מיוצרת כיום בתהליך ביקוע גרעיני. בתהליך זה משתחררת אנרגיה רבה שמקורה בחלק מאנרגיית הקשר של הגרעין, ובאמצעותה מחממים זורם (למשל מים לקיטור) המסובב טורבינות ליצירת חשמל או דחף בכורים גרעיניים.

בתהליך הפקת האנרגיה הגרעינית מתרחשת תגובת שרשרת שמתחילה עם ביקוע הגרעין, שמייצרת כמויות עצומות של חום שבעזרתן מרתיחים מים שיוצרים קיטור אשר מפעיל את הטורבינות. אנרגיה גרעינית מהווה כ-9% מכלל האנרגיה שמופקת בעולם. הטכנולוגיה להפקת חשמל מביקוע גרעיני מיושמת בעיקר במדינות מתועשות, במדינות ברית המועצות לשעבר ובסין, כמו גם לצורכי הנעה ימית צבאית בעיקר בצוללות ובנושאות מטוסים. הנעה באניות אזרחיות נוסתה בעבר במספר שוברות קרח רוסיות, וכן באניה האמריקנית סבאנה.

עלות ייצור החשמל בשיטה זו זולה במקרים רבים מעלות ייצורו מפחם, והיא נחשבת לזולה ביותר באנרגיה החלופית. הפקת חשמל בשיטה זו מהווה כחמישית מהפקת חשמל בעולם, ומיושמת בכ-31 ארצות שמפעילות כ-435 כורים גרעיניים, המפיקים הספק כולל של 370 גיגה-וואט. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) צופה גידול שנתי של 2.5 אחוז בהפקת חשמל בתחנות כוח גרעיניות קימות ועתידות, עד להספק כולל של 679 גיגה-וואט בשנת 2030.[1]

חסרונותיה של שיטה זו הן: המורכבות של יישומה ותיחזוקה השוטף והבטוח, הסיכון המתמיד לעובדים, החשש מזיהום הסביבה במקרה של תקלה בכור והפקת תוצר לוואי רעיל ורדיואקטיבי עמיד שלא ניתן להפטר ממנו, ויש לאחסנו באופן מאובטח, לבל יזהם את כדור הארץ או ישמש לפצצה מלוכלכת. בכל שנה מיוצרים בעולם עשרות אלפי טונות של פסולת רדיואקטיבית שיש לקוברה. כך בארצות הברית חוצבים מנהרות אחסון מאובטחות בליבם של הרים מבודדים כמו הר יוקה, ששוכן צפונית מערבית ללאס וגאס, או משנעים פסולת רדיואקטיבית לאיחסונה במדינות העולם השלישי.

הכור מהווה אף הוא מוקד סכנה פוטנציאלי, במקרה של תאונה, התקפה מכוונת של האויב, או פעולת טרור. בתאונת אי שלושת המילין שאירעה בארצות הברית בשנת 1979 שוחררו גזים רדיואקטיביים לאטמוספירה, אך לא נפגעו בני אדם. תאונה חמורה בהרבה אירעה באוקראינה, דאז רפובליקה של ברית המועצות, באסון צ'רנוביל בשנת 1986, בעקבותיו פונו כ-300,000 תושבים מבתיהם עקב דליפה רדיואקטיבית מתחנת כח גרעינית. האסון נגרם כתוצאה מניסוי מסוכן שנערך ברשלנות, ולא כתוצאה מתקלה בפעולת הכור השגרתית.

בגלל הסיבות הללו, בעולם המערבי כמעט שלא מוקמות תחנות כח גרעיניות בשנים האחרונות, וישנן מדינות כמו גרמניה שהתחייבו לסגור את הכורים הגרעיניים שלהן תוך פרק זמן קצוב, עקב לחצם של תנועות ומפלגות ירוקות. לעומת זאת, בארצות כמו קוריאה הדרומית, סין, רומניה ורוסיה הולכות ונבנות תחנות גרעיניות רבות, כדי להתמודד עם הצריכה ההולכת וגוברת בחשמל. כורים אלו נבנים לפי תקנים מחמירים המאפשרים דרגת בטיחות גבוהה. בשנים האחרונות (2002-2008) החלה החברה לאנרגיה אטומית של קנדה (AECL) בשיתוף עם חברות חשמל קנדיות לשפץ כורים גרעיניים קנדים שהתישנו, לצורך הארכת השימוש בהם מעבר לתקופה המקורית שעבורה הם נבנו.

דוגמה לשינוי בגישת העולם המערבי כלפי תחנות כח גרעיניות היא איטליה שבעקבות אסון צ'רנוביל החליטה במשאל עם בנובמבר 1987 להפסיק כל שימוש באנרגיה הגרעינית במדינה, כולל פירוק תחנות קיימות. ההחלטה התקבלה על אף תלותה של המדינה במקורות אנרגיה זרים והעלות המשוערת למשק. יחד עם זאת, בשנת 2009, במסגרת רפורמות לשיפור המשק האיטלקי, התקבל ב-9 ביולי חוק המכשיר מחדש את הקמתן של תחנות כח גרעיניות בשל העלייה במחירי מקורות האנרגיה בעולם.[2]

בשנת 1993 הוצע סוג חדשני של תחנת כוח גרעינית, בה משולבים מאיץ חלקיקים וכור גרעיני תת-קריטי. תחנת כוח מסוג זה, הנקראת מגבר אנרגיה, צפויה להיות נקייה, בטוחה וזולה לתפעול. זאת בעיקר משום שלא מתחוללת בה תגובת שרשרת גרעינית ואין חשש לתגובות בלתי מבוקרות. למעשה, נבחנת האפשרות להשתמש במגברי אנרגיה לביקוע חומרים רדיואקטיביים מסוכנים לתוצרים לא מסוכנים. כך ניתן להיפטר מפסולת גרעינית במקום להטמינה. יישום זה מעורר עניין במיוחד לאור החשש משימוש עוין בפסולת גרעינית להכנת "פצצה מלוכלכת". עם זאת, עלות הפקת האנרגיה בצורה זו תהיה יקרה מאשר בכור רגיל, היעילות נמוכה בהרבה ועדיין ייווצרו חומרים רדיואקטיבים (בעיקר תוצרי ביקוע ואקטינידים כבדים) בכמות רבה.

שימוש בביקוע גרעיני ליצירת פצצות

שימוש נוסף של אנרגיית ביקוע גרעיני היא בפצצות אטום או נשק גרעיני אחר. בפצצות אלו משתמשים בחומרים בקיעים בריכוז איוזטופי גבוה במיוחד (כגון אורניום 235 ופלוטוניום עם מספר אי זוגי). כאשר מפציצים את הגרעין בנייטרונים, נוצר ביקוע בו נפלטים נייטרונים נוספים מהגרעינים אשר הופצצו והנייטרונים הללו פוגעים בגרעינים אחרים וכך נוצרת תגובת שרשרת. בתגובת שרשרת, נוצרת כמות גדולה של חום, כ 11- 10*3.2 ג'אול לתגובה פירוק יחידה של אוראניום, פי 200 מיליון מאשר שרפת פחם ליצירת חשמל.

היתוך גרעיני

עוד דרך להפיק אנרגיה היא היתוך (או מיזוג) גרעיני, תהליך שבו ממזגים גרעינים של אטומים קטנים וגרעינים של אטומים גדולים יותר. דוגמה לשיטה היא למשל חיבור של שני גרעיני איזוטופ מימן (D פרוטון אחד ונייטרון אחד) בטמפ' של מיליוני מעלות צלזיוס ונוצר מזה גרעין של הליום (שני פרוטונים ושני נייטרונים). תהליך זה גורם גם הוא לפליטת אנרגיה אדירה כ 13- 10 * 5.1 ג'אול לאטום הליום, 3.2 מגה אלקטרון וולט. לצורך השוואה: אנרגיה שמופקת מחמצון (שריפה) של אטום אחד של פחמן קטנה פי 320,000.

היתוך גרעיני מתרחש בכוכבים ובפצצת מימן בה גרעינים של אטומי מימן מתמזגים לגרעין גדול יותר (הליום), ופולטים אנרגיה רבה. התהליך אינו יכול להתחיל באופן ספונטני, אלא דורש אנרגיה תחילית רבה (קרוב ל-100 מיליוני מעלות). בכוכבים, אנרגיה זו נוצרת מדחיסה גרביטציונית בכוכבים. תהליך ההיתוך הגרעיני הינו ידידותי ונקי, תוצרי התהליך הם אנרגיה ויסודות שנוצרו מהיסודות שגרעיניהם השתתפו בתהליך.

ב-24 בינואר 1958, בוצע לראשונה בהיסטוריה היתוך גרעיני בידי בני אדם. שני אטומים קטנים התחברו לאטום גדול יותר, אחרי שחוממו עד למאה מיליון מעלות. בעשורים האחרונים נעשים ניסיונות לרתום אנרגיה זו בתהליך מבוקר של "היתוך גרעיני קר", כלומר היתוך גרעיני שנעשה בטמפרטורה שאינה גבוהה במידה חריגה, לשם ייצור אנרגיה. עד סוף 2004 לא הצליחו להציע תהליך יעיל ושימושי לשם כך. ב-1989 שני מדענים (Fleischmann ו-Pons) טענו שהם הצליחו לבצע היתוך גרעיני קר, אך הקהילייה המדעית התייחסה ברובה לטענתם בזלזול, מכיוון שניסיון לחזור על התהליך לא נחל הצלחה.

פרויקט איטר (ITER) של האיחוד האירופי, הוא כור היתוך גרעיני ניסיוני שיוקם כנראה בצרפת, בעלות של כ-5 מיליארדי דולרים. בתהליך זה, קילוגרם אחד של מימן, יוכל לייצר כמות אנרגיה, השקולה לעשרה מיליון קילוגרם של דלק מאובנים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תבנית:Link GA תבנית:Link GA תבנית:Link GA