שביתה

שביתה היא צעד חד צדדי של הפסקת עבודה שנוקטים עובדים נגד מעסיקיהם במסגרת סכסוך כלכלי בין העובדים לבין המעסיק. שביתות מאורגנות על ידי איגוד מקצועי או על ידי התארגנות עובדים אחרת. אף על פי ששביתות פוגעות בכלכלה בטווח הקצר וגוררות הפסדים כספיים, יש הרואים בהן אמצעי הכרחי, כלי שהדמוקרטיה מעניקה לעובדים כדי שלא יעמדו חסרי כל כנגד איומים מצד מעסיקים, כגון הפחתת שכר, פיטורים, הרעה בתנאי ההעסקה ויחס לא הוגן.

השביתה הראשונה המתועדת בהיסטוריה התרחשה במצרים העתיקה באלף הראשון לפנה"ס, ובה הפועלים שבנו את קברי המלכים בדיר אל-מדינה שבתו במחאה על אי-אספקת מזון להם.

השביתה פוגעת לא רק במעסיק, אלא גם במשק ובלקוחות או במקבלי שירות הבאים במגע עם הגורם השובת. במקרים מסוימים עלול הנזק לגרום במהירות למשבר חמור, במיוחד בגופים או במגזרים שבהם תלויה פעילות רבה או קריטית, למשל בתי חולים, נמלים, רשת החשמל וכדומה.

במקרים מסוימים יכולים המדינה להוציא צו מניעה שמונע מהעובדים (או מחלקם) לשבות, ומחייב אותם להתייצב לעבודתם - בעיקר כאשר מדובר בעובדים חיוניים למשק.

תופרות בשביתה, ניו יורק 1910

מטרות השביתה

מטרות השביתה העיקריות הן על פי רוב:

• העלאת שכר או מניעת הפחתת שכר
• השגת תנאים סוציאליים
• מניעת פיטורים
• שיפור בתנאי העבודה או מניעת הרעה בתנאי העבודה
• שיפור תנאי בטיחות.

צעדים שכוללים השבתת פעילות משמשים גם למחאה פוליטית או להבעת התנגדות למעשי השלטון. דוגמה לכך היא השביתה ביום האדמה שבאה למחות על הפקעת אדמות מערביי ישראל. שביתה פוליטית אינה מכוונת כלפי מעסיק, אלא כלפי הממסד (הממשלה או הפרלמנט) ובמשפט העבודה היא נחשבת לצעד לא-לגיטימי.

ישנן גם שביתות הזדהות שמטרתן להראות סולידריות בין עובדים ובאופן עקיף ללחוץ על המעסיק.

סוגי שביתות

כורים נאספים במהלך השביתה הכללית בבריטניה (1926)

• שביתה מלאה - העובדים אינם באים לעבודה ואינם מספקים שירותים.
• שביתה חלקית או עיצומים - שני סוגים אפשריים:
  • שביתה בה מגיעים העובדים למקום עבודתם אולם מבצעים רק חלק מעבודתם.
  • חלק מהעובדים מגיעים לעבודה וחלקם לא. בארגוני עובדים בעלי סניפים רבים שביתה זו מכונה לעתים שביתה מקומית. לעתים היא נמשכת זמן רב ורק מיקומה מתחלף מעת לעת.
• שביתת האטה (שביתה איטלקית) - שביתה שבה העובדים מגיעים למקום עבודתם, אך עבודתם מאופיינת בהקפדה יתרה על נהלים ובירוקרטיה, כדי לגרום להאטה בעבודתם. העבודה "לפי הספר" ועודף הרשמיות גורמים לתפוקה נמוכה. כיוון שהעובדים מצייתים לכללים הרשמיים אין הצדקה לצעדים משמעתיים נגדם.
• שביתה כללית - שביתה של מסה קריטית מתוך כוח העבודה בעיר, באזור או בתאגיד. לחלופין, כאשר איגוד עובדים גדול, כמו הסתדרות העובדים, מורה לכל חבריו לשבות, נהוג לכנות את השביתה "כללית".
• שביתה וירטואלית - שביתה שבה העובדים ממשיכים לעבוד ולקבל את שכרם באופן סדיר, הכנסות המעסיק בתקופת השביתה מועברות לחשבון נאמנות עד להגעה להסדר. השביתה מאושרת ומנוהלת על ידי ביה"ד לעבודה. בישראל סוג שביתה זה אינו שכיח (בוצע לראשונה בפרשת רשות הטבע והגנים-1998).

לחצים במהלך השביתה

הנזקים שנגרמו לתעשיית הטלוויזיה והסרטים של לוס אנג'לס בעקבות שביתת איגוד התסריטאים האמריקאי ב-2007, מוערכים בכמיליארד וחצי דולר

בעת שביתה גורמים השובתים נזק כלכלי למעביד משום שהוא חדל לספק את המוצר או השירות שעליהם מתבססת פעילותו. לעתים מדובר בנזק כבד, שהמעסיק מתקשה לעמוד בו לאורך זמן, ולעתים מדובר בנזק שהמעסיק מסוגל לשאת (מפעלים שונים נבדלים זה מזה ביכולתם לעמוד בנזקי השביתה). כאשר למעסיק יש מתחרים, הוא מסתכן במהלך השביתה במעבר לקוחות אל המתחרים. סיכון זה אינו קיים כשהמעסיק הוא מונופול). במגזר שבו התחרות עזה נוקטים העובדים זהירות רבה בשימוש בנזק השביתה, כדי שלא להגיע למצב שבו בריחת לקוחות תחסל את מקור פרנסתם.

גם לעובדים נגרם נזק כלכלי בזמן השביתה משום שאינם זכאים למשכורת בתקופה זו. כדי לאפשר לעובדים לשבות חרף אבדן המשכורת, מקיים ארגון העובדים קרן שביתה, המעניקה לעובדים, בשביתה ממושכת, תשלום שיחליף את שכרם. גם למעסיקים יש לעתים קרן שביתה, שנועדה לאפשר להם לעמוד בנזקי השביתה.

שביתה בדין הישראלי

על פי החוק במדינת ישראל, יש קבוצות עובדים שהשביתה אסורה עליהם לחלוטין (חיילים, שוטרים וכדומה) בתמורה אמורים עובדים אלו לקבל הגנה על ידי הצמדת שכרם להסכם קיבוצי שנחתם במגזר דומה, קבוצות אחרות, של עובדים במפעלים חיוניים, מוגבלים ביכולת השביתה. שאר העובדים זכאים לשבות תחת מגבלות פרוצדורליות.

בפסק-דין גינסטלר הוגדרה שביתה כ"פעולה מתואמת של קבוצת עובדים כלחץ על המעביד להשגת דרישות שהציגו לעניין תנאי עבודתם".

בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה מוגדרת שביתה במגזר הציבורי כהפסקת עבודה מאורגנת, מלאה, או חלקית, של קבוצת עובדים. השביתה כוללת כל הפרעה מאורגנת של מהלך העבודה התקין.

בית המשפט נדרש מספר פעמים לנושא השביתה:

• בג"ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה, בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואחר, פ"ד מט(2) 485, דן בנושא שביתה פוליטית או כזו שניתן לראותה כשביתה פוליטית
• ע"א 593/81 - מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' אדם ציזיק ז"ל, פ"ד מא (3), 169., דן בנושא נזקי שביתה
• דב"ע 41-92/97 ארגון העובדים בעיריית תל אביב יפו נ' עיריית תל אביב יפו עבודה ארצי כרך ל (1) 356, בעניין עובדי התברואה של עיריית ת"א - יפו מדבר על שביתה לגטימית לעומת שביתה לא לגטימית

הכרזה על סכסוך עבודה

החוק הישראלי מחייב הודעה מראש על סכסוך עבודה וכן הודעה מראש על שביתה, אחרי הודעה שניתנת כחוק (חוק ישוב סכסוכי עבודה, חוק ההסכמים הקיבוציים) ונמסרת גם ליחידה ליחסי עבודה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה גם לאחר ההכרזה אין לפתוח בשביתה במשך תקופה של 14 יום, אשר מטרתה לאפשר מאמצים של משא ומתן וגישור לפני הסלמת הסכסוך ופגיעה בצדדים שלישיים. הכרזה כחוק על סכסוך עבודה ומעבר הזמן הקבוע בחוק הם תנאי, ברוב המקרים, לתוקף ההגנות שקובע החוק לעובדים שובתים.

הגנת השובתים

בעת שביתה גורמים השובתים נזק למעביד, וגם צד שלישי, כגון לקוחותיו של המעביד, עלול למצוא עצמו ניזוק מהשביתה. על-פי הגישה הכללית, ניזוקים רשאים לתבוע פיצוי בשל הנזק שנגרם להם. כדי שלא לפגוע בחירות השביתה, ניתנת לשובתים הגנה מפני תביעה:

• סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים קובע ששביתה אינה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד.
• הגישה הכללית בדיני נזיקין, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, היא שצד שלישי רשאי לתבוע פיצוי בשל עוולת גרם הפרת חוזה. סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין מעניק הגנה מיוחדת לשובתים, בקובעו שלעניין סעיף זה, "שביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה".

המשמעות המעשית של החריג:

• ארגון עובדים או ארגון מעבידים שגרם לשביתה לא ייחשבו כמפרי חוזה או כגורמי הפרת חוזה.
• עובדים שגרמו בדרך שביתה להפרת חוזה עם צד שלישי לא ייחשבו כגורמי הפרת חוזה.

בבסיס החריג עומדת התפיסה כי ביחסים שבין עובד למעביד קיים פער כוחות; העובד נמצא בעמדת מיקוח נחותה ביחס למעביד. התארגנות של עובדים לפעולה קיבוצית עשויה לאזן את הפער הקיים. מטרת החריג היא להגן על זכות העובד לשבות על ידי מתן חסינות מפני תביעות בשל נזקים שנגרמו כתוצאה מהשביתה. המחוקק מגן על השובתים, על המשביתים ועל מארגני השביתה. בפסק-דין פיינשטיין אמר השופט ח' כהן כי שביתות והשבתות גורמות מטבען להשבתת חוזים שונים, ואילו היה על יוזמי השביתות או המשביתים לשאת בנזק הנובע מהפרות אלו, היה בכך כדי לחסל למעשה את מוסד השביתה ולעשותה בלתי אפשרית.

דוגמאות טיפוסיות:

• ארגון עובדים יוזם שביתה מוגנת שבעטיה לא מגיעים העובדים לעבודה ומפרים את התחייבותם כלפי המעביד. למעביד נגרם נזק כלכלי עקב השביתה, אך בשל החריג הוא לא יוכל לתבוע את הארגון שגרם לעובדים לשבות.
• שביתת עובדים מאופיינת בכך שהיא גוררת הפרת חוזים נוספים. לדוגמה, עקב שביתה חל עיכוב באספקת מוצר כלשהו ללקוח שעמו היה קשור המעסיק בחוזה. הלקוח ירצה אולי לתבוע את העובדים בשל הנזקים שנגרמו לו בעקבות הפרת החוזה בינו לבין המעביד, אך בשל החריג תביעתו תידחה.

בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, מוגדרת שביתה בלתי מוגנות שהיא שביתה של עובדים בשירות הציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי שבו הם מתחייבים שלא לשבות בתמורה לתנאים שהם מקבלים מהמעסיק. גם אם לא חל הסכם על העובדים, אך השביתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסדות המוסמכים לכך או שלא נמסרה עליה הודעה מוקדמת של 15 יום, תיחשב לבלתי מוגנת. על השבתה כזו לא חלות ההגנות הניתנות לשביתה, כלומר:

• לא חלה הקביעה בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, לפיה שביתה אינה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד. בהתאם לכך, שביתה בלתי מוגנת מהווה הפרת חוזה, והמעביד רשאי לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.
• לא חל החריג האמור בסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, וצד שלישי רשאי לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.

תזכיר חוק דיני ממונות בא לאחד את החוקים העיקריים במשפט האזרחי תחת מטרייה אחת, שעתידה להיות הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי. גם כאן ניתנת הגנה לשובתים - בסעיף 377 לתזכיר החוק נקבע כי "אדם לא ישא באחריות נזיקית בשל מעשה שעשה במסגרת שביתה או השבתה כדין, ובלבד שהמעשה נעשה במהלך הטבעי והישיר של שביתה או השבתה. הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי מעשה שגרם נזק לגוף."

שביתה ביהדות

עקרונית מותר לפועל לשבות על פי ההלכה, כשכך מנהג המדינה. עם זאת לא תמיד מוצדק לשבות לפי היהדות. הרב אברהם יצחק הכהן קוק קרא להקמת בית דין שינסה למצוא פתרון לפני שמשתמשים בנשק השביתה. כיום ישנם דעות שונות לעתים בין רבנים אם לשבות כשלא נעשו צעדים לפשרה קודם השביתה. יש האומרים שכאשר קבוצה שובתת יש חובה להשתתף עמם בשביתה ויש חולקים.

יש רבנים האומרים שאסור למורה המלמד תורה לשבות כי בכך הוא מבטל את הלימוד החיוני ומחנך את הילדים שכסף חשוב מחינוך ותורה. לעומתם יש האומרים שאם בשביתה יש סיכוי לשפר את מצב החינוך אזי חייבים לשבות גם מורים אלו. יש מקומות בהם כפשרה מלמדים בזמן השביתה מקצועות קודש מחוץ למסגרות בית הספר.

לקריאה נוספת

• רות בן ישראל, השביתה, הוצאת סדן, 1987.
• רות בן ישראל, שביתה והשבתה בראי הדמוקרטיה, האוניברסיטה הפתוחה, 2003.

קישורים חיצוניים

• חיים ברנזון ואסף ברנזון, שביתת אהדה - מעמדה ומידתיותה
• עומר מואב והדס גבאי, כיצד פותרים את בעיית השביתות, בכתב העת "תכלת"
• תבנית:אליעזר מלמד
• איתי סבירסקי, דיני שביתה. כיצד מכריזים שביתה?, הרצאת וידאו, המכללה החברתית כלכלית, הטלוויזיה החברתית באינטרנט
• דיון בהשתתפות ד"ר גיא דוידוב, עו"ד גילת ויזל-סבן, פרופ' מוטי מירוני, ד"ר מיכל שקד, זכות השביתה וגבולותיה חלק א, זכות השביתה וגבולותיה חלק ב, הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה, 31/05/2006
• מאה שנים לשביתה הגדולה בחצר כנרת - שחזור יום-יומי של התגלגלות אחת השביתות הראשונות בישראל, ביומן הרשת של חצר כנרת.
• פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה לעניין שביתת הרופאים, יולי 2011 עס"ק 48472-06-11, 50140-06-11, 50762-06-11, מדינת ישראל, משרד הבריאות ומשרד האוצר ואח' - ההסתדרות הרפואית בישראל ואח'; ניתן ביום 25.7.2011