הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1984

ההבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1984 היו תחרות בין הנשיא היוצא רונלד רייגן, המועמד הרפובליקני, וסגן הנשיא לשעבר וולטר מונדייל, המועמד הדמוקרטי. השיפור הגדול בכלכלה מאז המיתון העמוק של 1981-1982 עזר לרייגן מאוד. רייגן ניצח ב-49 מתוך 50 המדינות, ונהיה המועמד השני שעשה זאת אחרי ריצ'רד ניקסון בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1972. האלקטורים של מונדייל הגיעו רק ממחוז קולומביה ומדינתו- מינסוטה- בה ניצח בהפרש דחוק של 3,761 קולות, כלומר שרייגן היה במרחק של 1,900 קולות מלזכות בכל 50 המדינות. 525 האלקטורים (מ-538) שהשיג רייגן הם הסכום הגבוה ביותר של אלקטורים שהשיג מועמד בבחירות. 13 האלקטורים של מונדייל הם הסכום השני הכי נמוך של אלקטורים שהשיג מועמד מפסיד, אחרי שמונת האלקטורים של אלף לנדון ב-1936. בספירת הקולות, רייגן זכה ל-58.8% מהקולות לעומת 40.6% למונדייל. אף מועמד לא הצליח לשחזר את ההישג של רייגן.במערכת בחירות זאת הישתתפה לראישונה מועמדת מהמיפלגות הגדולות לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית.

מועמדים

מועמדים רפובליקנים

• רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית מקליפורניה
• הרולד סטאסן, מושל מינסוטה לשעבר
• בן פרננדז, השגריר המיוחד לפרגוואי לשעבר מקליפורניה

פריימריז

רייגן היה המועמד הוודאי מטעם הרפובליקנים וההתנגדות אליו הייתה מועטה. התפלגות הקולות הייתה כדלהלן:

• רונלד רייגן- 6,484,987 (98.78%)
• אלקטורים חופשיים- 55,458 (0.85%)
• הרולד סטאסן- 12,749 (0.19%)
• בנג'מין פרננדז- 202 (0.00)

רייגן נבחר מחדש בתמיכת 2,233 צירים (כששניים נעדרו). סגנו, בוש, נבחר בהסכמה רחבה. זאת הייתה הפעם האחרונה במאה ה-20 שסגן הנשיא נבחר בבחירות.

מועמדים דמוקרטיים

• וולטר מונדייל, סגן נשיא ארצות הברית וסנאטור לשעבר ממינסוטה
• גרי הארט, סנאטור מקולורדו
• ג'סי ג'קסון, כומר ופעיל זכויות אזרח מאילינוי
• ג'ון גלן, סנאטור מאוהיו
• ג'ורג' מקגוורן, סנאטור לשעבר ומועמד ב-1972 מדקוטה הדרומית
• רובין אסקיו, מושל פלורידה לשעבר
• אלן קרנסטון, סנאטור מקליפורניה
• ארנסט הולינגס, סנאטור מקרוליינה הדרומית

בחירות מקדימות

רק שלושה מועמדים דמוקרטים זכו בבחירות מקדימות- מונדייל, הארט וג'קסון. בתחילת המירוץ, הסנאטור ממסצ'וסטס טד קנדי, שלא הצליח לזכות במועמדות ב-1980, נחשב למועמד המוביל עד שדחה את המועמדות. לאחר מכן מונדייל נחשב למועמד המוביל. מונדייל נתמך בידי מספר גדול מאוד של מנהיגי מפלגה, וגייס יותר כסף מכל מועמד אחר. אבל ג'קסון והארט התגלו כיריבים מפתיעים ובעייתיים.

הניסיון של ארנסט הולינגס, סנאטור מדרום קרוליינה, כמו גם קריאתו להקפאת מסגרת התקציב, הביאו תשומת לב חיובית רבה, אבל שמרנותו לא קסמה לדמוקרטים הליברליים, ובמערכת בחירות שנשלטה בידי הארט, ג'ון גלן ומונדייל, הוא לא התבלט. לאחר שהפסיד בניו המפשייר, הולינגס פרש והעביר את תמיכתו להארט. הוא התייחס לשאר המתחרים בצורה מאוד מזלזלת, וכינה את מונדייל "פודל" ואת גלן (אסטרונאוט לשעבר) "מלך השמיים שהתבלבל בתוך הקפסולה שלו".

ג'קסון היה האפרו-אמריקני השני (אחרי שירלי צ'ישולם) שניהל מסע בחירות לאומי עבור הנשיאות, והאפרו-אמריקני הראשון שהיה מועמד רציני. הוא קיבל 3.5 מיליון קולות במהלך מסע הבחירות, מיד אחרי הארט ומונדייל. הוא זכה בוירג'יניה, קרוליינה הדרומית, לואיזיאנה ומיסיסיפי המפולגת, שבה היו שתי מערכות בחירות נפרדות עבור הצירים הדמוקרטים. במהלך מערכת הבחירות, ג'קסון אימת את חשיבות האוכלוסייה השחורה למפלגה בדרום. אך במהלך מסע הבחירות שלו, ג'קסון התייחס ליהודים כ"Hymies" ולניו יורק סיטי כ"Hymietown", דבר שהתנצל עליו אחר כך. למרות זאת, משפט זה פורסם, ופגע בו. ג'קסון זכה ב-21% בבחירות הארציות אבל קיבל רק 8% מהצירים בוועידה הלאומית, וטען שנפגע בידי החוקים שאיפשרו למונדייל לנצח. בנוסף, הוא אמר שיוברט האמפרי היה ה"פוליטיקאי המשמעותי האחרון שיצא מאזור סנט פול-מיניאפוליס".

הארט מקולורדו היה האיום הרציני יותר למונדייל, ואחרי שזכה בכמה מדינות נראה כאילו יחטוף את המועמדות ממונדייל. הארט ביקר את מונדייל ואמר שהוא דמוקרט זקן, משנות הניו דיל שסימל את המדיניות השגויה של העבר, ומיצב את עצמו (כמו ביל קלינטון שמונה שנים לאחר מכן) כדמוקרט מתון, צעיר ורענן שימשוך את המצביעים הצעירים. הוא ניצח במדינות חשובות כמו ניו המפשייר, אוהיו וקליפורניה וגם בכמה אחרות, במיוחד במערב. אך הארט לא הצליח להתגבר על היתרונות הפיננסיים והארגוניים של מונדייל, במיוחד בקרב מנהיגי איגודי עובדים במערב התיכון ובצפון-מזרח המדינה.

הארט גם נפגע בעימות טלוויזיוני עם מונדייל, שבו סגן הנשיא לשעבר השתמש בסלוגן פרסומת כדי לצחוק על מצעו של הארט. כשהוא פונה אל הארט, מונדייל אמר להארט שכל פעם שהוא מדבר על ה"רעיונות החדשים" שלו, הוא נזכר בסלוגן של רשת המזון המהיר "וונדיז": "איפה הבשר?", דבר שעורר צחוק ותשואות מהקהל, ואילו המצע של הארט נתפס כרדוד ולוקה בחסר. במהלך עימות אחר, הם התווכחו בלהט על מדיניות ארצות הברית במרכז אמריקה.

למרות שמונדייל ניצח ברוב המדינות הגדולות, עדיין היו חסרים לו צירים כדי לזכות במועמדות, אולם תמיכת הצירים הלא מחויבים איפשרה לו לנצח במירוץ הכי צמוד למועמדות לנשיאות בשנים האחרונות.

אחרי ההפסד של מונדייל במערכת הבחירות הזאת, נראה כאילו הארט יחליף אותו כעבור ארבע שנים, עד ששערוריית מין ב-1987 הרסה את מועמדותו.

במהלך נאום קבלת המועמדות שלו, מונדייל אמר שהוא מועמד כנה ורייגן לא, ואמר בתור דוגמה שגם הוא וגם רייגן יעלו מיסים, אבל הוא אומר זאת לבוחרים. יש האומרים שמשפט זה פגע במונדייל.

סגן הנשיא

מונדייל בחר בחברת הקונגרס מניו יורק, ג'רלדין פררו, בתור סגניתו, והפך אותה לאישה הראשונה שהועמדה לתפקיד זה בידי מפלגה גדולה, ולאיטלקית-אמריקנית הראשונה שמועמדת בידי מפלגה גדולה. מונדייל רצה לקבוע תקדים במועמדות זאת, וגם רצה לקרוץ לנשים, שהיו גורם משמעותי, באמצעות מועמדות זו. מונדייל גם שקל להעמיד לתפקיד שתי נשים אחרות, אפרו-אמריקני והיספני, ובחר בפררו לבסוף כיוון שחשב שתמשוך גם מיעוטים.

בחירות כלליות

מסע בחירות

מונדייל רץ על מצע ליברלי, שתמך בהקפאת הפיתוח הגרעיני ותמיכה בתיקון לחוקה של שוויון זכויות. הוא דיבר נגד חוסר הגינות במדיניות הכלכלית של רייגן והתנגד לקיצוצים בתקציב.

למרות שהבחירה של פררו התקבלה בהתלהבות בקרב פעילים דמוקרטים, סקרים הראו שרק 22% מהנשים התלהבו מבחירתה ו-18% חשבו שזהו רעיון רע. 60% טענו שלחץ מקבוצות נשים הוביל לבחירתה מול 22% שטענו שמונדייל בחר במועמדת הטובה ביותר. חברים בסניפי הכנסייה הקתולית ביקרו את פררו הקתולית על תמיכתה בהפלות. התנגדותה לפרסם את הרישומים הפיננסיים של בעלה, הפרות של חוקי התרומות למסע הבחירות, וקשר-לכאורה עם הפשע המאורגן גם פגעו בה.

בניו ג'רזי, רייגן אמר שהעתיד של אמריקה נח בתוך לב המצביעים, ובמסר התקווה שמובע משיריו של ברוס ספרינגסטין. רייגן אף השתמש בשירו של ספרינגטין, "Born in the U.S.A" (שבעצם נכתב נגד מלחמת וייטנאם, ללא ידיעת רייגן) כשיר הבחירות שלו עד שספרינגטין הדמוקרט קרא לו להפסיק.

רייגן גם השתמש בתשדירי בחירות אפקטיביים, שדיברו על הצלחתו בתחום הכלכלי ועל העתיד הטוב שסיפק לאזרחים, ובתשדיר אחר רייגן טען שהוא מוכן לקבל גם הצעות שלום.

רייגן בן ה-73 היה הנשיא המבוגר ביותר אי פעם, ולאחר העימות הראשון עם מונדייל ב-7 באוקטובר, בו רייגן כשל, הועלו שאלות בנוגע לגילו ותפקודו. רייגן טען שהלך לכנסייה בוושינגטון (העימות נערך בקנטקי), התייחס למדים הצבאיים כ"בגדי מלתחה" והודה שהוא מבולבל. אולם ב-21 באוקטובר, בעימות השני, רייגן התחמק מהעניין כשאמר שהוא "לא מתכוון להשתמש למטרות פוליטיות בגילו הצעיר ובחוסר ניסיונו של יריבי". מונדייל עצמו צחק, ולאחר מכן טען שאם היו מצלמים אותו מקרוב היו רואים שבעצם בכה, כי הבין שהפסיד בבחירות.

תוצאות

רייגן נבחר ב-6 בנובמבר בניצחון מוחץ. למרות פררו, 55% מהנשים בחרו ברייגן. הוא קיבל בין 54% ל-61% מקולות הקתולים במדינה, המספר הכי גבוה עבור רפובליקני. מונדייל הובס בחבר האלקטורים יותר מכל מועמד דמוקרטי אחר, למרות שהיו גם כאלה שקיבלו פחות קולות ממנו.

חוקרי מדעי המדינה דיברו על תופעה של כמיליון דמוקרטים שתמכו ברייגן- לבנים דרומיים ופועלים צפוניים שתמכו ברייגן בגלל השיפור במצב הכלכלי, עמדתו בנושא הביטחוני, וראו את הדמוקרטים כתומכי העניים והמיעוטים על חשבון מעמד הביניים.

המועמד לנשיאות	מפלגה	מדינה	מספר האלקטורים	השותף	מדינת השותף	מספר האלקטורים של השותף
רונלד רייגן	רפובליקנית	קליפורניה	525	ג'ורג' הרברט ווקר בוש	טקסס	525
וולטר מונדייל	דמוקרטית	מינסוטה	13	ג'רלדין פררו	ניו יורק	13
דייויד ברגלנד	ליברטריאנית	קליפורניה	0	ג'ים לואיס	קונטיקט	0