סריאליזם – הבדלי גרסאות
מ robot Adding: et:Serialism, fr:Musique sérielle |
מ תיקון קישור |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''סריאליזם''', הידועה גם כשיטת שנים עשר הטונים או דודקאפוניה, היא שיטה לכתיבת מוזיקה המבוססת על סידור שיטתי של אלמנטים מוזיקליים. בשיטה הסריאלית מסודרים בשורה או סדרה גבהי [[צליל]], [[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]], [[תזמור]], [[קצב]], ולעתים אלמנטים נוספים, וכל ערך בסדרה (צליל גבוה יותר, חזק יותר) מקבל מספר. בצורתה המחמירה ביותר חייבים להופיע כל גובה צליל, דינמיקה, תזמור או אלמנט ריתמי במקומם בסדרה, ולא לשוב ולהופיע עד שהסדרה חוזרת. |
'''סריאליזם''', הידועה גם כשיטת שנים עשר הטונים או דודקאפוניה, היא שיטה לכתיבת מוזיקה המבוססת על סידור שיטתי של אלמנטים מוזיקליים. בשיטה הסריאלית מסודרים בשורה או סדרה גבהי [[צליל]], [[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]], [[תזמור]], [[קצב (מוזיקה)|קצב]], ולעתים אלמנטים נוספים, וכל ערך בסדרה (צליל גבוה יותר, חזק יותר) מקבל מספר. בצורתה המחמירה ביותר חייבים להופיע כל גובה צליל, דינמיקה, תזמור או אלמנט ריתמי במקומם בסדרה, ולא לשוב ולהופיע עד שהסדרה חוזרת. |
||
כמה |
כמה מהמלחינים הסריאליים החשובים הם [[ארנולד שנברג]], [[קרלהיינץ שטוקהאוזן]] ו[[פייר בולז]]. אלמנטים מתוך השיטה שמשו מלחינים רבים [[איגור סטרווינסקי|כאיגור סטרווינסקי]], [[בנג'מין בריטן]], [[ארון קופלנד]], [[אלפרד שניטקה]] ו[[דימיטרי שוסטקוביץ]]. מ-[[1920]] מגוון מלחינים הושפעו מהשיטה או ראו צורך להגיב אליה, לא רק בתחום המוזיקה הקלאסית, אלא גם ב[[ג'אז]]. השימוש בשיטה מתמטית לשליטה במאפיינים מוזיקליים השפיע על מלחינים שלא אימצו את השיטה בגרסתה המלאה, ביניהם [[אליוט קרטר]] ו[[איאניס קסנקיס]] (Iannis Xenakis). |
||
[[קטגוריה:מבנים מוזיקליים]] |
[[קטגוריה:מבנים מוזיקליים]] |
||
גרסה מ־19:45, 21 באפריל 2006
סריאליזם, הידועה גם כשיטת שנים עשר הטונים או דודקאפוניה, היא שיטה לכתיבת מוזיקה המבוססת על סידור שיטתי של אלמנטים מוזיקליים. בשיטה הסריאלית מסודרים בשורה או סדרה גבהי צליל, דינמיקה, תזמור, קצב, ולעתים אלמנטים נוספים, וכל ערך בסדרה (צליל גבוה יותר, חזק יותר) מקבל מספר. בצורתה המחמירה ביותר חייבים להופיע כל גובה צליל, דינמיקה, תזמור או אלמנט ריתמי במקומם בסדרה, ולא לשוב ולהופיע עד שהסדרה חוזרת.
כמה מהמלחינים הסריאליים החשובים הם ארנולד שנברג, קרלהיינץ שטוקהאוזן ופייר בולז. אלמנטים מתוך השיטה שמשו מלחינים רבים כאיגור סטרווינסקי, בנג'מין בריטן, ארון קופלנד, אלפרד שניטקה ודימיטרי שוסטקוביץ. מ-1920 מגוון מלחינים הושפעו מהשיטה או ראו צורך להגיב אליה, לא רק בתחום המוזיקה הקלאסית, אלא גם בג'אז. השימוש בשיטה מתמטית לשליטה במאפיינים מוזיקליים השפיע על מלחינים שלא אימצו את השיטה בגרסתה המלאה, ביניהם אליוט קרטר ואיאניס קסנקיס (Iannis Xenakis).