בית המשפט העליון

חזית בניין בית המשפט העליון בירושלים

בית המשפט העליון הוא הגוף העומד בראש ההיררכיה של הרשות השופטת, ומהווה את המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל.

סמכויות בית המשפט העליון

ישראל

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל

חוקה ונשיאות חוקי יסוד נשיא המדינה (רשימה) יצחק הרצוג מנהל ראש הממשלה (רשימה) בנימין נתניהו סגן ראש הממשלה יריב לוין הממשלה הממשלה ה-37 הקבינט המדיני-ביטחוני מבקר המדינה: מתניהו אנגלמן חקיקה הכנסת הכנסת העשרים וחמש יושב ראש: אמיר אוחנה חברי הכנסת יו"ר הקואליציה: אופיר כץ‎ ראש האופוזיציה: משמר הכנסת בחירות מפלגות פוליטיות חוק הבחירות ועדת הבחירות המרכזית משאל עם מערכת המשפט בית המשפט העליון נשיאת ביהמ"ש העליון: עוזי פוגלמן היועץ המשפטי לממשלה: גלי בהרב-מיארה אגף ייעוץ וחקיקה הנהלת בתי המשפט פרקליטות המדינה הסניגוריה הציבורית חלוקה מנהלית מחוזות רשות מקומית עיריות מועצות מקומיות מועצות אזוריות יחסי החוץ הסכסוך הישראלי-ערבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ישראל והאו"ם ישראל וארצות הברית ישראל והאיחוד האירופי שגרירים פורטל הממשל בישראל

בית המשפט העליון, 1953. במרכז: משה זמורה. איתו שמעון אגרנט, שמחה אסף, יצחק אולשן, שניאור זלמן חשין ומשה זילברג.

לבית המשפט העליון ארבע סמכויות עיקריות:

• בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), כלומר כבית משפט העוסק בעתירות נגד המדינה ונגד גופים ציבוריים ובנוסף בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק.
• ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות המתקבלות בבית המשפט המחוזי.

• דיון נוסף על פסקי דין שהוא עצמו נתן, הנראים בעלי חשיבות מיוחדת, וראוי לדון בהם שוב ובהרכב מורחב.
• החלטה על קיומו של משפט חוזר, שבו דנים שוב בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם התברר כי ראיה שנתקבלה יסודה בשקר או בזיוף, או אם נתגלו עובדות חדשות או אם התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין. משפט חוזר עשוי להתקיים בפני בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי.

בנוסף, יש לבית המשפט סמכויות נוספות לפי חוקים ספציפיים, למשל לדון בערעור על החלטות רשם סימני המסחר.

הסמכות להורות על העברת מקום דיון לבית משפט אחר (למשל: העברת תיק תעבורה הנדון בבית המשפט לתעבורה בנצרת לבית משפט לתעבורה בת"א) - נתונה בידי נשיא בית המשפט העליון.

סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע שני מצבים שבהם ייערך דיון נוסף:

(א) עניין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר.

(ב) לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, לא די בכך שבהלכה שנקבעה יש חשיבות, חידוש, או קושי מסוימים, כנדרש בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, אלא נדרש גם שהחידוש, החשיבות או הקושי בהלכה שנקבעה הם מהותיים ומשמעותיים באופן המצדיק דיון נוסף בסוגיה המשפטית. לפיכך, מצב שבו מתקיים דיון נוסף נדיר למדי, ועתירות רבות לדיון נוסף נדחות.

תקדים

סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, קובע את עקרון התקדים המחייב, באומרו:

(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.

(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.

משמעותו של עקרון זה היא שפסקי הדין של בית המשפט העליון משפיעים לא רק על המחלוקת הספציפית שהובאה להכרעתו, אלא גם על הנורמה הכללית בנושא זה. פסקי הדין מהווים לפיכך דרך שלישית (בנוסף לחקיקה ראשית וחקיקת משנה), לעיצוב הדין – תקדים מחייב.

מבנה בית המשפט העליון

על פי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, מושבו של בית המשפט העליון הוא בירושלים.

בראש בית המשפט עומד נשיא, כיום (2012) השופט אשר דן גרוניס, ולצדו משנה לנשיא. בבית המשפט העליון מכהנים מספר שופטים הנקבע על ידי הכנסת. כיום מספר השופטים עומד על 15. בעת הקמת בית המשפט העליון הוא עמד על שבעה, כאשר רק חמישה אוישו בפועל, ובשנת 1953 הועלה ל-9. כבר בשנת 1958 בקשו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון להרחיב את מספר השופטים ל-11 בגלל עומס העבודה על השופטים, אולם מספר השופטים הוגדל ל-10 רק בתחילת 1963. באמצע שנות השבעים הורחב מספר השופטים בבית המשפט העליון מ-10 ל-11 עם מינויו של מאיר שמגר. בית המשפט הורחב שוב בתחילת 1992 עם מינויו של מישאל חשין לשופט ה-12. בשנת 1994 הורחב מספר השופטים ל-14 ובשנת 2009 הועלה מספר השופטים ל-15. לא תמיד היו כל תקני השופטים בבית המשפט העליון מאוישים. בשנים 1996-1999 מונה רק שופט אחד לבית המשפט העליון, למרות שבשנים 1997-1998 פרשו שלושה שופטים, וכך ירד מספר השופטים ל-12. בשנת 2004 חזר מספר השופטים להיות 14, אולם לאחר פרישת ארבעה שופטים בשנים 2004-2006 ירד מספר השופטים ל-10 מכיוון שהוועדה לבחירת שופטים לא הגיעה להסכמה על מינוי שופטים.

בבית המשפט העליון מכהנים שופטים במינוי של קבע (עד גיל 70), כשבראשם נשיא בית המשפט העליון. בנוסף, לעתים מכהנים בבית המשפט העליון מספר שופטים קטן במינוי זמני. בדרך-כלל מכהנים בבית המשפט העליון מכוח מינוי בפועל שנעשה על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון לתקופה קצובה (לפרק זמן של חצי שנה או שנה לכל היותר) שני שופטים מחוזיים.

הקמת בית המשפט העליון וההיסטוריה המוקדמת שלו

בית המשפט העליון הוקם ב-22 ביולי 1948, בהצבעה חשאית של מועצת המדינה הזמנית שאישרה את חמשת השופטים שהוצעו על ידי שר המשפטים והממשלה הזמנית. בית המשפט העליון נפתח בטקס חגיגי ב-14 בספטמבר 1948 בירושלים.

חמשת השופטים שנבחרו היו משה זמורה, שנבחר לנשיא, שהיה שותפו של שר המשפטים, פנחס רוזן, במשרד עורכי דין בעבר ובמהלך הזמן הוכיח בקיאות בדין, עצמאות שיפוטית ומנהיגות. כן נבחרו ד"ר יצחק אולשן, לימים מחליפו של זמורה בכהונת הנשיא, מנחם דונקלבלום, שניאור זלמן חשין שהיה שופט מחוזי בתל אביב בימי המנדט הבריטי והרב פרופ' שמחה אסף. השופט גד פרומקין, ששימש כשופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי במשך 28 שנים לא נכלל במועמדים לבית המשפט העליון, למרות היותו מועמד טבעי לתפקיד.

הרב אסף, שהיה קודם למינויו רקטור האוניברסיטה העברית, היה חסר השכלה משפטית פורמלית, אך נבחר כדי לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, וכפי הנראה לא נמצא ביניהם משפטן בדרגה ראויה באותה תקופה. לפיכך קובע החוק כי לכהונת שופט בית המשפט העליון יכול להיבחר גם אדם שהוא "משפטאי מובהק", כדוגמת הרב אסף. מאז מינויו של אסף לא נעשה שימוש בסעיף זה.

בעת הקמת המדינה ההנחה הרווחת הייתה שבית המשפט העליון יתמקם בתל אביב, בגלל שטרם הוכרה ירושלים כחלק ממדינת ישראל. תזכיר של מנחם דונקלבלום הציע למקם את בית המשפט העליון בתל אביב או בחיפה. בעקבות בעיות במציאת מבנה הולם ודיור לשופטים בתל אביב, הוצע במשרד המשפטים לשכן את בית המשפט העליון בנתניה. אולם הדרישה לקבוע את משכנו בירושלים הייתה על העליונה ונקבע שבית המשפט העליון ישכון בירושלים. בכך הוא היה אחד מהמוסדות הראשונים במדינת ישראל שקבעו מושבם בירושלים. שנים רבות היה משכנו ב"מגרש הרוסים", עד אשר עבר בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים למשכנו החדש בקריית הממשלה בגבעת רם.

המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19. עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל בישראל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.

בחירת שופטים לבית המשפט העליון

שופטי בית המשפט העליון נבחרים בידי הועדה לבחירת שופטים. מרביתם מגיעים לתפקיד לאחר שכיהנו שנים רבות בבתי משפט מחוזיים. בנוסף, רבים מאלו שכיהנו בתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה מונו ישירות כשופטים בבית המשפט העליון, בהם חיים כהן, מאיר שמגר, גבריאל בך, פרופ' אהרן ברק, פרופ' יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, דורית ביניש ועדנה ארבל. מינוי עורכי-דין מהמגזר הפרטי ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא נדיר. ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן מונו בשנת 2007 לבית המשפט העליון השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר, שהיו עד מינויים עורכי דין במגזר הפרטי.

נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הוועדה לבחירת שופטים מבין שופטי בית המשפט העליון המציעים את מועמדותם. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בין השופטים הוא כי רק השופט הוותיק ביותר מציע את מועמדותו ("שיטת הסניוריטי"), וזאת כדי למנוע סכסוכים בין השופטים, להפחית את התלות בחברי הרשות החוקקת והמבצעת, ולמנוע פגיעה במעמד בית המשפט שעלולה להיווצר בגין העלאת טענות נגד המועמדים במסגרת ההשוואה ביניהם. התוצאה היא שמינויו של שופט בגיל צעיר צפוי להפכו, בסופו של דבר, לנשיא.

תיקון בחוק משנת 2007, ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, קצב את כהונת נשיא בית המשפט העליון לתקופה מרבית של שבע שנים.

סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי כהונת שופט תסתיים בגיל 70. בתום תקופת כהונתו מוקצבים לשופט שלושה חודשים נוספים כדי להשלים את פסקי הדין שהחל לכתוב לפני מועד יציאתו לגמלאות.

הרכב בית המשפט העליון

נשיאי בית המשפט העליון

ערך מורחב – נשיא בית המשפט העליון

1. משה זמורה (14 בספטמבר 1948)
2. יצחק אולשן (1 באוגוסט 1954)
3. שמעון אגרנט (18 במרץ 1965)
4. יואל זוסמן (8 בספטמבר 1976)
5. משה לנדוי (5 במרץ 1980)
6. יצחק כַהן (30 באפריל 1982)
7. מאיר שמגר (27 בנובמבר 1983)
8. אהרן ברק (13 באוגוסט 1995)
9. דורית ביניש (14 בספטמבר 2006)
10. אשר דן גרוניס (28 בפברואר 2012)

שופטי בית המשפט העליון כיום

תפקיד	שם	תחילת כהונה בעליון	שנת לידה	מועד פרישה צפוי	תפקידים קודמים	הערות
נשיא	אשר דן גרוניס	2003	1945	17 בינואר 2015	שופט בבית המשפט המחוזי
משנה	מרים נאור	2003	1947	26 באוקטובר 2017	סגן בכיר לפרקליט המדינה, שופטת מחוזי, סגנית נשיא לבית משפט לעניינים מנהליים	צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2015
שופטת	עדנה ארבל	2004	1944	22 ביוני 2014	שופטת בבית המשפט המחוזי, פרקליטת המדינה
שופט	אליקים רובינשטיין	2004	1947	13 ביוני 2017	מזכיר הממשלה, שופט בבית המשפט המחוזי, היועץ המשפטי לממשלה
שופט	סלים ג'ובראן	2004	1947	4 באוגוסט 2017	שופט בבית המשפט המחוזי
שופטת	אסתר חיות	2004	1953	16 באוקטובר 2023	שופטת מחוזי	צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2017
שופט	חנן מלצר	2007	1951	12 באפריל 2021	עורך דין
שופט	יורם דנציגר	2007	1953	26 בנובמבר 2023	עורך דין	ב-2011 שהה בחופשה בת חצי שנה עקב חקירה פלילית (שהסתיימה בסגירת התיק מחוסר אשמה)
שופט	ניל הנדל	2009	1952	27 באפריל 2022	סגן נשיא בית המשפט המחוזי
שופט	עוזי פוגלמן	2009	1954	6 באוקטובר 2024	מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, שופט בבית המשפט המחוזי	צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2023
שופט	יצחק עמית	2009	1958	20 באוקטובר 2028	שופט בבית המשפט המחוזי	צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2024
שופט	צבי זילברטל	2012	1952	5 באפריל 2022	סגן נשיא בבית משפט מחוזי
שופט	נעם סולברג	2012	1962	22 בינואר 2032	שופט בבית המשפט המחוזי	צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2028
שופט	אורי שהם	2012	1948	3 באוגוסט 2018	הפרקליט הצבאי הראשי, שופט בבית המשפט המחוזי
שופטת	דפנה ברק ארז	2012	1965	2 בינואר 2035	דיקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב	צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2032

על-פי החלטת הכנסת, בבית-המשפט העליון מכהנים 15 שופטים.

כרשמים בבית המשפט העליון מכהנים הרשמת דנה כהן-לקח והרשם גיא שני. לכל שופט צוות ובו שני עוזרים משפטיים (בכיר וזוטר) - שניהם עורכי דין בהסמכתם, שני מתמחים לתקופה של שנה (כאשר לרוב החלפתם היא לסירוגין - אחד בכל חצי שנה) וכן מנהלת לשכה. לחלק מהשופטים מסייעים מתנדבים מחו"ל, שהם בדרך-כלל סטודנטים למשפטים במוסדות מובילים בארצות הברית ובאירופה המגיעים לישראל לתקופה קצובה.

שופטי בית המשפט העליון בעבר

שנת לידה	שם	תחילת כהונה בעליון	סיום כהונתו	תפקידים קודמים	סיבת סיום
1888	משה זמורה	1948	1954	עורך דין פרטי, יו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית	פרש עקב מחלה
1895	יצחק אולשן	1948	1965	עורך דין פרטי	הגיע לגיל פרישה
1889	מנחם דונקלבלום	1948	1951	עורך דין פרטי	נפטר
1903	שניאור זלמן חשין	1948	1959	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	נפטר
1889	שמחה אסף	1948	1953	פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים	נפטר
1900	משה זילברג	1950	1970	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	הגיע לגיל פרישה
1906	שמעון אגרנט	1950	1976	נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה	הגיע לגיל פרישה
1907	צבי ברנזון	1953	1977	עורך דין, תפקידים בשירות המדינה	הגיע לגיל פרישה
1910	יואל זוסמן	1953	1980	שופט בבית המשפט המחוזי	פרש עקב מחלה
1900	דוד גויטיין	1953	1961	עורך דין פרטי, שגריר	נפטר
1912	משה לנדוי	1953	1982	שופט בית המשפט המחוזי בחיפה	הגיע לגיל פרישה
1910	אלפרד ויתקון	1954 (החליף את זמורה)	1980	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	הגיע לגיל פרישה
1911	חיים כהן	1960 (החליף את חשין)	1981	היועץ המשפטי לממשלה	הגיע לגיל פרישה
1907	אליהו מני	1962 (החליף את גויטיין)	1977	נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים	הגיע לגיל פרישה
1910	בנימין הלוי	1963 (הגדלת מספר השופטים)	1969	שופט בבית המשפט המחוזי	פרש
1905	יצחק קיסטר	1965 (החליף את אולשן)	1975	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	הגיע לגיל פרישה
1913	יצחק כהן	1970 (החליף את הלוי)	1983		הגיע לגיל פרישה
1908	משה עציוני	1971 (החליף את זילברג)	1978		הגיע לגיל פרישה
1907	בן ציון שרשבסקי	1975 (החליף את קיסטר)	1977	נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים	הגיע לגיל פרישה
1925	מאיר שמגר	1975 (הגדלת מספר השופטים)	1995	היועץ המשפטי לממשלה	הגיע לגיל פרישה
1918	מרים בן פורת	1977 (החליפה את אגרנט)	1988	נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים	הגיעה לגיל פרישה
1910	שלמה אשר	1977	1980	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1923	מנחם אלון	1977	1993	פרופסור למשפט עברי	הגיע לגיל פרישה
1910	דוד בכור	1978	1980	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1936	אהרן ברק	1978	2006	היועץ המשפטי לממשלה	הגיע לגיל פרישה
1921	משה בייסקי	1979	1991	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1933	שלמה לוין	1980	2003	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1919	משה כהן	1981	1982	שופט בבית המשפט המחוזי	נפטר
1914	יהודה כהן	1982	1984	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1925	דב לוין	1982	1995	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1927	גבריאל בך	1982	1997	פרקליט המדינה	הגיע לגיל פרישה
1923	שושנה נתניהו	1982	1993	שופטת בבית המשפט המחוזי	הגיעה לגיל פרישה
1919	אברהם חלימה	1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן)	1989	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1931	אליעזר גולדברג	1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן)	1998	שופט בבית המשפט המחוזי	התמנה למבקר המדינה
1923	יעקב מלץ	1988 (החליף את בן פורת)	1993	שופט בבית המשפט המחוזי, מבקר המדינה	הגיע לגיל פרישה
1934	תיאודור אור	1989 (החליף את חלימה)	2004	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1935	אליהו מצא	1991 (החליף את בייסקי)	2005	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1936	מישאל חשין	1992 (הגדלת מספר השופטים)	2006	משנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך דין פרטי	הגיע לגיל פרישה
1931	יצחק זמיר	1994	2001	היועץ המשפטי לממשלה	הגיע לגיל פרישה
1934	דליה דורנר	1994	2004	שופטת בבית המשפט המחוזי	הגיעה לגיל פרישה
1927	צבי טל	1994	1997	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1933	טובה שטרסברג-כהן	1994	2003	שופטת בבית המשפט המחוזי	הגיעה לגיל פרישה
1930	יעקב קדמי	1994	2000	ראש אגף החקירות, שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1935	יעקב טירקל	1995	2005	נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע	הגיע לגיל פרישה
1933	יצחק אנגלרד	1997	2003	פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים	הגיע לגיל פרישה
1941	אילה פרוקצ'יה	2001	2011	שופטת בבית המשפט המחוזי	הגיעה לגיל פרישה
1941	אדמונד לוי	2001	2011	שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1942	דורית ביניש	1995	28 בפברואר 2012	פרקליטת המדינה	הגיעה לגיל פרישה
1942	אליעזר ריבלין	2000	28 במאי 2012	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה

הדמוגרפיה של בית המשפט העליון

להרכבו של בית המשפט העליון נודעת לא רק משמעות משפטית, אלא גם משמעות ציבורית וחברתית, משום חשיבות הנושאים הנדונים בבית המשפט ובגלל עקרון התקדים. לפי גישת הריאליזם המשפטי, ביושבו על כס השיפוט, מביא אתו השופט לא רק את כישוריו המשפטיים, אלא גם את השקפת עולמו. לפי גישה זו, יש לכן חשיבות לניתוח דמוגרפי של בית המשפט העליון.

עם הקמתו בשנת 1948 היה בית המשפט העליון מורכב משופטים גברים יהודים אשכנזים בלבד, שאחד מהם דתי. כעבור 14 שנה מונה שופט ספרדי ראשון, אליהו מני. בהרכב הנוכחי (נכון לספטמבר 2012) נכללים 13 שופטים ממוצא אשכנזי, שופט אחד ממוצא מזרחי ושופט אחד ערבי.

אשה ראשונה, מרים בן פורת, מונתה לבית המשפט העליון בשנת 1977, 29 שנים לאחר הקמתו, ובשנת 1982 הצטרפה אליה שושנה נתניהו. לאחר פרישתה של נתניהו בשנת 1993 שב בית המשפט העליון להיות ללא ייצוג נשי, אולם בשנת 1994 מונו שתי שופטות חדשות - דליה דורנר וטובה שטרסברג כהן. לאחר מינוין של דורית ביניש (1995) ואילה פרוקצ'יה (2001) הגיע מספר השופטות המכהנות לארבע. בשנים 2003 - 2004 פרשו שטרסברג כהן ודורנר, ותחתיהן מונו מרים נאור, עדנה ארבל ואסתר חיות, כך שבין השנים 2004 - 2011 כיהנו בבית המשפט העליון חמש שופטות. בשנת 2011 פרשה פרוקצ'יה, בשנת 2012 פרשה ביניש ובאותה שנה מונתה דפנה ברק ארז. כיום, אם כן, מכהנות ארבע שופטות בבית המשפט העליון: מרים נאור, עדנה ארבל, אסתר חיות ודפנה ברק ארז. הגידול במספר הנשים משקף לא רק את השינוי במעמד האשה, אלא גם את הגידול המשמעותי במספר הנשים במערכת המשפטית, בפרט בשירות המדינה. כהונה ראשונה של אישה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון החלה בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק. במועד זה התמנתה לתפקיד דורית ביניש שהייתה השופטת הוותיקה ביותר בבית-המשפט העליון באותה עת.

בשנת 2004 מונה לראשונה שופט ערבי, סלים ג'ובראן, למינוי של קבע בבית המשפט העליון (השופט ג'ובראן השתתף בהרכבו של בית המשפט העליון גם קודם לכן, במינוי זמני. לפני כן כיהן במינוי זמני גם השופט הערבי עבד אל-רחמן זועבי).

כיום, מכהנים בבית המשפט העליון שלושה שופטים דתיים: אליקים רובינשטיין, ניל הנדל ונעם סולברג.

מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון

תקדימים אחדים של בית המשפט העליון עוררו מחלוקת בקהילה המשפטית, ולעתים הביאה פסיקה, שלא מצאה חן בעיני המחוקק, לתיקונו של החוק. דוגמאות:

• פסק דין אפרופים, שניתן בשנת 1995 ושינה את ההלכה הנוהגת בפרשנות החוזה. מבקריו של פסק הדין טענו שהוא פוגע בעקרונות של ודאות מסחרית ומשפטית בהקשר לפרשנות חוזים. בינואר 2011 התקבל בכנסת תיקון לחוק החוזים שנועד לשנות את הלכת אפרופים ולהגביר את הוודאות המשפטית, אולם עד שבית המשפט יפסוק בעניין זה, קשה להעריך אם מטרה זו הושגה.
• פסק דין ורד פרי, שניתן בשנת 2009, הביא להכרה בהוצאות של אם עובדת להשגחה על ילדיה. תוצאת הפסיקה לא הייתה לרוחה של רשות המסים בישראל, לא רק בשל השפעתה הישירה על גביית מס הכנסה מהורים עובדים (להערכת האוצר התרת הוצאות השגחה על ילדים כרוכה באובדן הכנסות ממסים בסך 2.5 מיליארד ש"ח), אלא גם בהשפעתה על הכרה בהוצאות נוספות בעלות אופי דומה (כגון הוצאות נסיעה למקום העבודה וחזרה). עקב כך תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבע בה במפורש שהוצאה כזו לא תוכר

חשיבותו של בית המשפט העליון בהוויה הציבורית בישראל רבה. לפי הסקרים נמצא אמון הציבור בבית המשפט העליון בשחיקה מתמדת. לפי סקר "המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה" שנערך בשנת 2008 ירד האמון בבית המשפט מתחת ל-50%.

לפתחו של בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, מגיעות פעמים רבות עתירות בעלות משמעות פוליטית, העוסקות בנושאים השנויים במחלוקת בציבור. על פסיקתו של בג"ץ בעתירות כאלה נמתחת ביקורת על ידי מי שהפסיקה אינה לרוחו, ולפעמים על עצם ההתערבות בנושאים אלו.

בשנת 2011, במסגרת דיון בכנסת בחוקים שנועדו לשנות את פני בית המשפט העליון, מתח השר עוזי לנדאו ביקורת חריפה על בית המשפט העליון: "אין בהרכב שופטי בית המשפט העליון פלורליזם, אלא יש בו אליטיסטיות אשכנזית. הוא שמאלני, פוליטי, מנותק מיהדות ולעתים מהמציאות ומרשה לעצמו לפלוש לתחומים לא לו". בנאום יוצא דופן שנשאת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כשבועיים לאחר מכן, אמרה כי "משך מספר שנים מתנהל מסע התופס תאוצה משנה לשנה, במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון. זהו מסע של דה-לגיטימציה שבראשו עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה, שמנצלים את חסינותם ומוסרים לציבור הרחב מידע מוטעה ומטעה שהידרדר להסתה המופנית נגד בית המשפט, נגד חבר שופטיו ונגד עבודתו השיפוטית".

קביעת הרכבי השופטים בדיונים בבית המשפט העליון

רוב הדיונים בבית המשפט מתקיימים לפני הרכב של שלושה שופטים. צווי מניעה זמניים (בערעורים), עיכוב ביצוע פסקי דין, מעצרים, וצווי בינים של בית המשפט בשבתו כבג"ץ, ניתנים על ידי שופט יחיד. במקרים מסוימים, רשאי הרכב השופטים הדן בתיק להחליט על הרחבת ההרכב. גם לנשיא בית המשפט סמכות להרחיב את ההרכב. בדיון נוסף ההרכב יהיה של חמישה שופטים לפחות. ככל שהנושא הנדון חדש ועקרוני יותר, ההרכב רחב יותר. בכל מקרה, ההרכב הוא של מספר אי-זוגי של שופטים.

על פי חוק בתי המשפט, הרכב השופטים נקבע על פי החלטת נשיא בית המשפט העליון. עם זאת, בדרך כלל הרכב השופטים שיושבים בדיון נקבע בידי מזכירות בית המשפט באופן אקראי ולפי יומן בית המשפט ^{[דרוש מקור]}. מעת לעת נשמעות טענות על כך שנשיא בית המשפט מעורב בקביעת ההרכבים. הדבר מעלה ביקורת על מתן כוח מופרז בידי נשיא בית המשפט העליון:

הרכב השופטים הוא עניין חשוב ביותר, במיוחד כשמדובר בשאלות ציבוריות עקרוניות. הנוהג אצלינו הוא שנשיא ביהמ"ש העליון קובע מי ישב בדין. כוחו של אדם אחד, עם כל הכבוד למעמדו, גדול ביותר. לעתים קרובות הבחירה בהרכב השופטים יכולה לחרוץ את גורל העתירה או העירעור. קביעה סוביקטיבית, הנוטה להעדיף שופט פלוני על שופט אלמוני, אינה עולה, לדעתי, בקנה אחד עם האובייקטיביות הדרושה בהכרעת סכסוכים. באירופה נוהג זה של בחירה אישית של הרכב שופטים אינו קיים. שם מקפידים שחלוקת התיקים תהיה אקראית, והרכב השופטים נקבע קודם שיודעים באיזה משפט יישבו.

— שמואל שילה, "הארץ" 29.03.1996

בניין בית המשפט העליון

מבנה בית המשפט העליון בקריית הממשלה

ערך מורחב – בניין בית המשפט העליון

בית המשפט העליון שוכן בגבעת רם שבירושלים, במבנה שהוקם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, בתכנונם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ואחיה רם כרמי שזכו בו בתחרות אדריכלים בשנת 1986. עד להקמת בניין זה, שכן בית המשפט במשך עשרות שנים בבניין ותיק במגרש הרוסים שבעיר. קרן יד הנדיב הציעה לממן בניין חדש בקריית הממשלה, כדי להשלים את "המשולש הדמוקרטי" בגבעה: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (בית המשפט העליון); וכן בשל הרצון לשכן את הגוף השיפוטי הגבוה ביותר במדינת ישראל במבנה שהוקם במיוחד לצורך מטרותיו (המבנה במגרש הרוסים שימש בעברו כאכסניית צליינים נוצרים).

הבניין הושלם ונחנך בשנת 1992. חמשת אולמות המשפט, השונים זה מזה בגודלם בהתאם לצרכים, מתאפיינים בעיצוב זהה ובשימוש רב באור שמש טבעי. המבנה כולל גם את לשכות השופטים, 'חצר הקשתות', הספרייה וחלון פנורמי המשקיף לעבר העיר.

ראו גם

• בתי המשפט בישראל
• אקטיביזם שיפוטי
• בית המשפט העליון של ארצות הברית

לקריאה נוספת

• דפנה ברק-ארז, ‏משפטי מפתח - ציוני דרך בבית המשפט העליון, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003
• גד ברזילי, אפרים יער-יוכטמן, זאב סגל, בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית, הוצאת פפירוס, 1994
• אליקים רובינשטיין, שופטי-ארץ: לראשיתו ולדמותו של בית המשפט העליון בישראל, הוצאת שוקן, תשמ"א 1980
• פניה עוז זלצברגר ועלי זלצברגר, "מקורותיו הגרמניים של בית המשפט העליון בישראל", עיוני משפט 21, 1998
• פנינה להב, העוז והמשרה: בית-המשפט העליון בעשור הראשון לקיומו עיוני משפט, י"ד, תשמ"ט, ע’ 479-501
• נעמי לויצקי, העליונים - בתוככי בית המשפט העליון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
• שלמה מזרחי ואסף מידני, מדיניות ציבורית בין חברה למשפט, הוצאת כרמל, 2006
• מנחם מאוטנר, משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה-21, הוצאת עם עובד, 2008
• יורם שחר, "מרחב הסמך של בית המשפט העליון, 2004–1950, הפרקליט נ(1)

קישורים חיצוניים

• אתר הרשות השופטת
• מה במשפט - גיליון חגיגי לכבוד 60 שנה למערכת השיפוט, מרץ 2009
• פורטל תמונות של ירושלים בית המשפט העליון
• דינה צדוק, ‏שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות - סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 5 במאי 2011
• תבנית:TheMarker1