מסך ברזל

מסך ברזל הוא מתקן לשמירה מפני שריפות באולמות כמו תיאטראות, שמפרידים בין הבמה לבין אולם הצופים, כדי לאפשר בריחה בטוחה של הקהל במקרה של שריפה על הבמה.

במאה ה-19 התרבו בתיאטראות מקרי שריפה בגלל שימוש בתאורת גז. אמצעי הבטיחות שהיו נהוגים לא היו מספיקים. בשנת 1811 נשרפו 72 בני-אדם בריצ'מונד בארצות הברית בתיאטרון.
בשנת 1845 נשרפו בסין 1670 בני-אדם בשריפה אחת בתיאטרון.
בשנת 1876 נשרפו בניו יורק 278 בני-אדם בתיאטרון.
בשריפה הגדולה בתיאטרון בווינה בשנת 1881 נשרפו לפי המספרים הרשמיים 384 בני-אדם, המספר האמיתי כנראה גבוה יותר. באותו ערב היו אמורים לשחק את "סיפורי הופמן" של ז'אק אופנבך. עוד לפני תחילת ההצגה התפוצצה תאורת הגז. חלון פתוח העביר את השריפה במהירות לכל חלקי האולם.
מאז מסך הברזל הוא חובה בארצות מסויימות. אך גם במאה העשרים ובמאה העשרים ואחת היו עדיין הרבה שריפות בתיאטרון. בשנת 1997 נשרפו בדלהי 59 בני-אדם, ובשנת 2005 במצרים 46 שני-אדם.
התקנת מסך הברזל דרשה אדריכלות חדשה לגמרי בתיאטרון. גובה הבמה היה צריך להיות עכשיו כפליים מגובה פתח הבמה, כדי שאפשר יהיה לאכסן את המסך מעל הבמה. בניה זו פתחה אפשרויות חדשות רבות לתפאורה, כי זה איפשר לאכסן תפאורות תלויות על צוגים, מה שלא היה מוכר לפני כן.
וינסטון צ'רצ'יל החל להשתמש בביטוי "מסך הברזל" בשביל לכנות את ההפרדה בין מערב אירופה לבין מזרח אירופה במלחמה הקרה.