חנון הספן

חנון או חנו הנווט מלך בקרתגו בין השנים 480-440 לפנה"ס בהחזיקו בתואר כחנו הII מלך קרתגו. בתפקידו. כמלך היה מוגבל בכוחו שהלך ונחלש בתהליך הפיכתה של קרתגו לרפובליקה אוליגרכית. עם זאת עיקר פרסומו נובע ממסע חקר ימי ראשון מסוגו שערך סביב חופי צפון מערב אפריקה בסביבות 500 לפנה"ס.

המכתש הירחי חנו קרוי על שמו.

אטימולוגיה

השם חנו הנווט בא על מנת להבדילו מקרתגנים אחרים מפורסמים בעלי שם דומה כדוגמת חנו הגדול. השם חנו או חנון בפניקית (מהשורש ח.נ.ן כמו בעברית) משמעו רחום, השמות העבריים חנן או חנה משמשים גם כיום בעברית המודרנית.

מסע החקר סביב מערב אפריקה

בשנת 500 לפנה"ס בקירוב יצא חנו למסעו הימי בראש של צי בן כ-60 ספינות על מנת לחקור וליישב את חופיה הצפון מערביים של יבשת אפריקה. הוא הפליג דרך מיצרי גיברלטר ייסד או הקים מחדש מספר מושבות לאורך חופה הצפון-מערבי של מרוקו והמשיך למרחק רב לאורך חופה המערבי של אפריקה.
הוגאן מציין את ביקורו של חנו במוגדור, בה הפיניקים ייסדו תעשייה של ייצור צבע מחלזונות ימיים שנמצאו במימי האוקיינוס האטלנטי. במסעו נתקל חנו בשבטים ילידיים שונים בהם התקבל באופנים שונים.

לקראת סופו של מסע החקר נתקל חנו באי המיושב ע"י ילידים שתוארו על ידו כפראיים במיוחד ובעלי שיער פרוע. ניסיונות שערכו הפיניקים ללכוד את מס' גברים מקומיים נכשלו. 3 נשים לעומת זאת נלקחו בשבי אולם הם היו כה פראיות שהפניקים נאלצו להרגם (לפי תיאורו של חנו), ועורותיהם הוסרו מעליהם ונשלחו לקרתגו. הפניקים כינו את הפראים בשם גורילה (gorillae), וכאשר מגלים ארופאים במאה ה-19 נתקלו לראשונה בגורילות, הקופים קיבלו את אותו השם מתוך הנחה שמדובר באותם "פראים" שתוארו ע"י חנו.

ניתוח המסע ע"י חוקרים מודרניים

מס' חוקרים מודרנים התייחסו למסעו של חנו הנווט. ויליאם סמית גורס כי הצי הפניקי כלל כ30,000 אנשי צוות ומתיישבים, ושמטרתו המרכזית הייתה ייסוד של מושבות קרתגניות או להקים מחדש ערים פיניקיות שננטשו. הארדן מציין כי יש קונסנזוס כללי שהמשלחת הגיעה לפחות עד סנגל, ויתכן כי היא הגיעה אף לגמביה. עם זאת הוא מציין כי יש חוסר הסכמה מובהק בין החוקרים לגבי המקום המרוחק ביותר אליו הגיעו מסעו של חנו: סיירה ליאון, קמרון או גבון. הארדן מציין את תיאורו של הר קמרון, הר געשי בגובה של 4,040 מ' שתואם את תיאורו של חנו. וורמינגטון לעומתו מעדיף את הר קאקולימה בגובה של 890 מ' כנקודה המרוחקת ביותר אליה הגיעה חנו, משום שהוא גורס כי הר קמרון נמצא בנקודה רחוקה מידי.