יוניו ולריו בורגזה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:36, 15 באוקטובר 2012

הנסיך יוּניוֹ וָלֶרִיוֹ שִיפִיוֹנֶה בּוֹרְגֶזֶה (באיטלקית: Junio Valerio Scipione Borghese; ‏ 6 ביוני 1906 - 16 באוגוסט 1974), מכונה "הנסיך השחור", היה קצין ים איטלקי, חבר המפלגה הפשיסטית, מייסד הקומנדו הימי הראשון ופעיל פוליטי. נחשב לאבי הקומנדו הימי, השייטת העשירית בפיקודו ("אנשי הצפרדע") אומנה לפעילות חשאית מתחת לים, בצוללות זעירות ובטקטיקה של תקיפה וחבלה שהפכה להיות התקן לפיו הוקמו יחידות קומנדו ימי ברחבי העולם[^[1].

תולדות חייו

ראשית ימיו

נולד בארטנה שבנפת רומא למשפחת האצולה, משפחת בורגזה. את חינוכו קיבל בלונדון ובאקדמיה האיטלקית המלכותית לקציני ים בליבורנו, אותה סיים ב-1929.

ב-1933 מונה למפקד צוללת והשתתף במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה ובמלחמת האזרחים בספרד, בה השתתפה איטליה לצד כוחותיו של פרנקו. בין היתר הדריך בורגזה באותה תקופה אנשי ים, בהם מרדכי "מוקה" לימון, שהיה מפקד חיל הים^[2].

במלחמת העולם השנייה

ב-1940 מונה למפקד הצוללת שירה, שנשאה את הנשק האיטלקי הסודי, "חזירים" (טורפדו מאויש). הצוללת הייתה חלק משייטת כלי התקיפה הראשונה ( 1ª Flottiglia Mezzi d'Assalto). ייעוד השייטת היה יחידת עילית לחבלה בכלי שיט ומתקני חוף ונמל. באוקטובר 1940 פיקד בורגזה על התקיפה המבצעית הראשונה של טורפדו מאויישים שיצאו מ"שירה" ותקפו את גיברלטר. עבור פעולה זו זכה במדליית זהב להצטיינות צבאית (Medaglia d'oro al Valore Militare; צל"ש).

באוקטובר 1941 קודם לדרגת מפקד שייטת (Capitano di Fregata). ב-18 בדצמבר הוביל את "שירה" לתקיפה נועזת על נמל אלכסנדריה בה נפגעו שתי אוניות מערכה של הצי הבריטי, HMS Valiant ו-HMS Queen Elizabeth. במהלך הקרבות פיתח בורגזה שיטות אימון וטקטיקות חדירה ליעדים ופגיעה בהם ואמצעי לחימה ייחודיים לפעילות תת-מימית. במאי 1943 שונה שמה של שייטת התקיפה הזעירה ל"שייטת כלי התקיפה העשירית" או "השייטת הקלה העשירית" ((Decima Flottiglia MAS (Decima Flottiglia Mezzi d'Assalto, גם La Decima או Xª MAS).

ב-8 בספטמבר 1943 הוכרזה שביתת נשק והשייטת פורקה. חלק מהלוחמים עברו להלחם לצד בנות הברית והעבירו לידי הצי הבריטי ידע ושיטות הפעלה. בורגזה עצמו העדיף להשאר חלק מהרפובליקה הסוציאלית האיטלקית ולהלחם לצד הוורמאכט. ב-12 בספטמבר החייה בורגזה את השייטת העשירית תחת פיקודו במסגרת הקריגסמרינה, צי גרמניה הנאצית ובשתתפות רבים מלוחמי היחידה שבאו עמו. מפקדת השייטת שכנה בלה ספציה והיא מנתה עם סיומה של המלחמה 18,000 לוחמים. על שירותו במסגרת הקריגסמרינה זכה בעיטור צלב הברזל, דרגה ראשונה.

באפריל 1945 גייס בורגזה את השייטת לפעולה פטריוטית שלא היה לה דבר עם הכשרתם המיוחדת של הלוחמים - הגנה בחזית צפון-מזרח איטליה כנגד צבאו של טיטו, שפעל בחסות בעלות הברית. בפעולה זו נפגעו 80% מלוחמי השייטת. קצין המודיעין האמריקאי ג'יימס אנגלטון זיהה את בורגזה לאחר המפלה במילאנו והבריח אותו, לבוש כקצין אמריקאי למטה המודיעין הצבאי האמריקאי ברומא, שם נחקר. הוא נשפט בבית משפט איטלקי בגין שיתוף פעולה עם הנאצים, אך לא בגין פשעי מלחמה, ונידון ל-15 שנה בכלא, מהן נוקו לו שלוש שנים כהוקרה על כך שהגן על גבולה הצפון-מזרחי של המולדת נגד צבא טיטו. בשנת 1949 שוחרר מן הכלא לאחר ארבע שנים בלבד בהוראת בית המשפט העליון האיטלקי.

לאחר המלחמה

בשנת 1954 ראה אור ספר זכרונותיו "שדי הים", המכיל מידע רב לגבי טקטיקה של קונדו ימי ואימונים. הספר תוגם לשפות רבות (בכללן עברית) ומהווה קריאה מומלצת באקדמיות צבאיות וימיות בצבאות רבים^[3].

בורגזה, שהיה בעל הילה של גיבור מלחמה, חבר לקבוצות פרו-פשיסטיות נאו-נאציות ואנטי-קומוניסטיות שביקשו לחזק את מעמד האצולה וקיבל את הכינוי "הנסיך השחור". הוא היה חבר המפלגה הסוציאלית האיטלקית (Movimento Sociale Italiano; MSI), מפלגת ימין ברוחו של בניטו מוסוליני ולאחר שזו הייתה מתונה מדי עבורו ייסד בספטמבר 1968 את החזית הלאומית (Fronte Nazionale; FN) ועמד בראשה בתפקיד הטקסי של נשיא המפלגה. מצע המפלגה קרא לפיזור כל המפלגות הפוליטיות וארגוני העובדים הקיימים והקמת חברה חדשה שתהיה מבוססת על מעמדות וקורפורטיזם. החזית ריכזה בעיקר קציני צבא לשעבר ואנשי אצולה מן המערכת הפוליטית ומחוצה לה.

בדצמבר 1970 ניצב בורגזה בראש נסיון הפיכה שכשל ("Golpe Borghese"). בלילה שבין ה-7 בדצמבר ל-8 בדצמבר תכננו הקושרים לחטוף את נשיא איטליה ג'זפה סרגט ולרצוח את מפקד המשטרה, תוך השתלטות על משרד הפנים ותחנת הטלויזיה הממשלתית RAI. הפעולה תוכננה להתבצע במהלך הפגנה של אנשי החזית כנגד ביקורו המתוכנן (שבוטל לאחר מכן) של טיטו באיטליה. ככל הנראה למשטרה נודע על הפעולה מבעוד מועד, פרט לכך, גשם כבד שירד באותו לילה שיבש את ההפגנה. מספר פעילים נעצרו בו בלילה ובורגזה עצמו נמלט לספרד, שם מת בעיר קאדיז שנתיים וחצי מאוחר יותר. הידיעה על נסיון ההפיכה שוחררה לידיעת ציבור רק ב-18 במרץ 1971.

הלוויתו

לאחר שמת בגלות הובאה גופתו לקבורה באיטליה. לפי זכויותיה המיוחדות של משפחת בורגזה, זכאים בניה להלוויה מפוארת באחת מכנסיות המשפחה המפוארות, אולם, בשל נסיבות חייו ומותו ציווה הואתיקן על קיום הלוויה מצומצמת וצנועה. כמו כן סירבה ממשלת איטליה לשגר לטקס משמר כבוד של חיילי השייטת. עקב כך הפכה ההלוויה להפגנה בה צעדו אלפי פשיסטים, צעקו סיסמאות "בורגזה, בורגזה, איטליה, איטליה" והצדיעו במועל יד^[4].

בורגזה נטמן בקפלת המשפחה בבזיליקת סנטה מריה מג'ורה ברומא.

קישורים חיצוניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:מעריב
שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ 6 ] עדה לוצ'יאני, מעללי "השייטת העשירית", מעריב, 26 באפריל 1970
שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית לויה רוקח, מעצרים באיטליה בעקבות חשיפת הקשר הפאשיסטי, דבר, 21 במרץ 1971
השייטת הקלה העשירית, באתר הצי האיטלקי

לקריאה נוספת

דן אשכנזי, השייטת העשירית הקלה
יוניו ולריו בורגזה, שדי הים, הוצאת מערכות (סדרת קלע), 1982. עברית: שלמה גונן

הערות שוליים

^ מהקדמת התרגום האנגלי לספר SEA DEVILS: Italian Navy Commandos in World War II
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:מעריב
שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ 6 ] עדה לוצ'יאני, מעללי "השייטת העשירית", מעריב, 26 באפריל 1970
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:מעריב
שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ 6 ] עדה לוצ'יאני, מעללי "השייטת העשירית", מעריב, 26 באפריל 1970
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית עולם ומלואו, הפגנה פאשיסטית בעת לווית גיבור מלחמות, דבר, 9 בספטמבר 1974

[1] מהקדמת התרגום האנגלי לספר SEA DEVILS: Italian Navy Commandos in World War II

[2] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:מעריב
שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ 6 ] עדה לוצ'יאני, מעללי "השייטת העשירית", מעריב, 26 באפריל 1970

[3] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:מעריב
שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ 6 ] עדה לוצ'יאני, מעללי "השייטת העשירית", מעריב, 26 באפריל 1970

[4] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית עולם ומלואו, הפגנה פאשיסטית בעת לווית גיבור מלחמות, דבר, 9 בספטמבר 1974

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+[[קובץ:Borghese.jpg|250px|ממוזער|שמאל|בוגזה לאחר ספטמבר [[1943]]]]
-{{בעבודה}}
-ֹה[[נסיך]] '''יוּניוֹ וָלֶרִיוֹ שִיפִיוֹנֶה בּוֹרְגֶזֶה''' (ב[[איטלקית]]: '''Junio Valerio Scipione Borghese'''; {{כ}} [[6 ביוני]] [[1906]] - [[16 באוגוסט]] [[1974]]), מכונה "הנסיך השחור", היה [[קצין ים]] [[איטלקים|איטלקי]], חבר [[המפלגה הפשיסטית]], מייסד [[קומנדו ימי|הקומנדו הימי]] הראשון ופעיל פוליטי. נחשב לאבי הקומנדו הימי, השייטת העשירית בפיקודו ("אנשי הצפרדע") אומנה לפעילות חשאית מתחת לים, בצוללות זעירות וב[[טקטיקה]] של תקיפה וחבלה שהפכה להיות התקן לפיו הוקמו יחידות קומנדו ימי ברחבי העולם[<ref>[http://www.usni.org/store/books/history/sea-devils-0 מהקדמת התרגום האנגלי לספר SEA DEVILS: Italian Navy Commandos in World War II]</ref>.
+ה[[נסיך]] '''יוּניוֹ וָלֶרִיוֹ שִיפִיוֹנֶה בּוֹרְגֶזֶה''' (ב[[איטלקית]]: '''Junio Valerio Scipione Borghese'''; {{כ}} [[6 ביוני]] [[1906]] - [[16 באוגוסט]] [[1974]]), מכונה "הנסיך השחור", היה [[קצין ים]] [[איטלקים|איטלקי]], חבר [[המפלגה הפשיסטית]], מייסד [[קומנדו ימי|הקומנדו הימי]] הראשון ופעיל פוליטי. נחשב לאבי הקומנדו הימי, השייטת העשירית בפיקודו ("אנשי הצפרדע") אומנה לפעילות חשאית מתחת לים, בצוללות זעירות וב[[טקטיקה]] של תקיפה וחבלה שהפכה להיות התקן לפיו הוקמו יחידות קומנדו ימי ברחבי העולם[<ref>[http://www.usni.org/store/books/history/sea-devils-0 מהקדמת התרגום האנגלי לספר SEA DEVILS: Italian Navy Commandos in World War II]</ref>.
 == תולדות חייו ==
@@ שורה 6: / שורה 7: @@
 נולד בארטנה שב[[רומא (נפה)|נפת רומא]] למשפחת ה[[אצולה]], [[משפחת בורגזה]]. את חינוכו קיבל ב[[לונדון]] ובאקדמיה האיטלקית המלכותית לקציני ים ב[[ליבורנו]], אותה סיים ב-[[1929]].
-ב-[[1933]] מונה למפקד [[צוללת]] והשתתף ב{{ה|מלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה}} וב[[מלחמת האזרחים בספרד]], בה השתתפה איטליה לצד כוחותיו של [[פרנקו]].
+ב-[[1933]] מונה למפקד [[צוללת]] והשתתף ב{{ה|מלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה}} וב[[מלחמת האזרחים בספרד]], בה השתתפה איטליה לצד כוחותיו של [[פרנקו]]. בין היתר הדריך בורגזה באותה תקופה אנשי ים, בהם [[מרדכי לימון|מרדכי "מוקה" לימון]], שהיה מפקד [[חיל הים]]{{הערה|{{מעריב|עדה לוצ'יאני|מעללי "השייטת העשירית"|1970/04/26|02201||}}}}.
 === במלחמת העולם השנייה ===
@@ שורה 12: / שורה 13: @@
 ב-[[1940]] מונה למפקד הצוללת [[שירה (צוללת)|שירה]], שנשאה את הנשק האיטלקי הסודי, "חזירים" ([[טורפדו מאויש]]). הצוללת הייתה חלק מ[[שייטת]] כלי התקיפה הראשונה ( 1ª Flottiglia Mezzi d'Assalto). ייעוד השייטת היה יחידת עילית ל[[חבלה]] בכלי שיט ומתקני חוף ונמל. באוקטובר [[1940]] פיקד בורגזה על התקיפה המבצעית הראשונה של טורפדו מאויישים שיצאו מ"שירה" ותקפו את [[גיברלטר]]. עבור פעולה זו זכה במדליית זהב להצטיינות צבאית (Medaglia d'oro al Valore Militare; [[צל"ש]]).
-באוקטובר [[1941]] קודם לדרגת מפקד שייטת (Capitano di Fregata). ב-[[18 בדצמבר]] הוביל את "שירה" לתקיפה נועזת על נמל [[אלכסנדריה]] בה נפגעו שתי [[אוניית מערכה|אוניות מערכה]] של [[הצי הבריטי]], HMS Valiant ו-HMS Queen Elizabeth. במהלך הקרבות פיתח בורגזה שיטות אימון וטקטיקות חדירה ליעדים ופגיעה בהם ואמצעי לחימה ייחודיים לפעילות תת-מימית. במאי [[1943]] שונה שמה של שייטת התקיפה הזעירה ל"שייטת כלי התקיפה העשירית" ((Decima Flottiglia MAS (Decima Flottiglia Mezzi d'Assalto, גם La Decima או Xª MAS).
+באוקטובר [[1941]] קודם לדרגת מפקד שייטת (Capitano di Fregata). ב-[[18 בדצמבר]] הוביל את "שירה" לתקיפה נועזת על נמל [[אלכסנדריה]] בה נפגעו שתי [[אוניית מערכה|אוניות מערכה]] של [[הצי הבריטי]], HMS Valiant ו-HMS Queen Elizabeth. במהלך הקרבות פיתח בורגזה שיטות אימון וטקטיקות חדירה ליעדים ופגיעה בהם ואמצעי לחימה ייחודיים לפעילות תת-מימית. במאי [[1943]] שונה שמה של שייטת התקיפה הזעירה ל"שייטת כלי התקיפה העשירית" או "השייטת הקלה העשירית" ((Decima Flottiglia MAS (Decima Flottiglia Mezzi d'Assalto, גם La Decima או Xª MAS).
+ב-[[8 בספטמבר]] [[1943]] הוכרזה [[שביתת נשק]] והשייטת פורקה. חלק מהלוחמים עברו להלחם לצד [[בנות הברית]] והעבירו לידי הצי הבריטי ידע ושיטות הפעלה. בורגזה עצמו העדיף להשאר חלק מ[[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית]] ולהלחם לצד ה[[וורמאכט]]. ב-[[12 בספטמבר]] החייה בורגזה את השייטת העשירית תחת פיקודו במסגרת ה[[קריגסמרינה]], צי [[גרמניה הנאצית]] ובשתתפות רבים מלוחמי היחידה שבאו עמו. מפקדת השייטת שכנה ב[[לה ספציה]] והיא מנתה עם סיומה של המלחמה 18,000 לוחמים. על שירותו במסגרת הקריגסמרינה זכה בעיטור [[צלב הברזל]], דרגה ראשונה.
+באפריל [[1945]] גייס בורגזה את השייטת לפעולה פטריוטית שלא היה לה דבר עם הכשרתם המיוחדת של הלוחמים - הגנה בחזית צפון-מזרח איטליה כנגד צבאו של [[יוסיפ ברוז טיטו|טיטו]], שפעל בחסות בעלות הברית. בפעולה זו נפגעו 80% מלוחמי השייטת. קצין ה[[מודיעין צבאי|מודיעין]] האמריקאי [[ג'יימס אנגלטון]] זיהה את בורגזה לאחר המפלה ב[[מילאנו]] והבריח אותו, לבוש כקצין אמריקאי למטה המודיעין הצבאי האמריקאי ב[[רומא]], שם נחקר. הוא נשפט בבית משפט איטלקי בגין שיתוף פעולה עם הנאצים, אך לא בגין [[פשעי מלחמה]], ונידון ל-15 שנה בכלא, מהן נוקו לו שלוש שנים כהוקרה על כך שהגן על גבולה הצפון-מזרחי של המולדת נגד צבא טיטו. בשנת [[1949]] שוחרר מן הכלא לאחר ארבע שנים בלבד בהוראת בית המשפט העליון האיטלקי.
+=== לאחר המלחמה ===
+בשנת [[1954]] ראה אור ספר זכרונותיו "שדי הים", המכיל מידע רב לגבי טקטיקה של קונדו ימי ואימונים. הספר תוגם לשפות רבות (בכללן [[עברית]]) ומהווה קריאה מומלצת באקדמיות צבאיות וימיות בצבאות רבים{{הערה|{{מעריב|עדה לוצ'יאני|מעללי "השייטת העשירית"|1970/04/26|02201||}}}}.
+בורגזה, שהיה בעל הילה של גיבור מלחמה, חבר לקבוצות פרו-פשיסטיות [[נאו-נאציזם|נאו-נאציות]] ואנטי-[[קומוניזם|קומוניסטיות]] שביקשו לחזק את מעמד ה[[אצולה]] וקיבל את הכינוי "הנסיך השחור". הוא היה חבר [[המפלגה הסוציאלית האיטלקית]] (Movimento Sociale Italiano; MSI), מפלגת ימין ברוחו של [[בניטו מוסוליני]] ולאחר שזו הייתה מתונה מדי עבורו ייסד בספטמבר [[1968]] את [[החזית הלאומית (איטליה)|החזית הלאומית]] (Fronte Nazionale; FN) ועמד בראשה בתפקיד הטקסי של נשיא המפלגה. [[מצע]] המפלגה קרא לפיזור כל ה[[מפלגה|מפלגות הפוליטיות]] ו[[ארגון עובדים|ארגוני העובדים]] הקיימים והקמת חברה חדשה שתהיה מבוססת על [[מעמד חברתי|מעמדות]] ו[[קורפורטיזם]]. החזית ריכזה בעיקר קציני צבא לשעבר ואנשי אצולה מן המערכת הפוליטית ומחוצה לה.
+בדצמבר [[1970]] ניצב בורגזה בראש נסיון [[הפיכה]] שכשל ("Golpe Borghese"). בלילה שבין ה-[[7 בדצמבר]] ל-[[8 בדצמבר]] תכננו הקושרים לחטוף את [[נשיא איטליה]] [[ג'זפה סרגט]] ולרצוח את מפקד המשטרה, תוך השתלטות על משרד הפנים ו[[תחנת טלוויזיה|תחנת הטלויזיה]] הממשלתית [[RAI]]. הפעולה תוכננה להתבצע במהלך [[הפגנה]] של אנשי החזית כנגד ביקורו המתוכנן (שבוטל לאחר מכן) של טיטו באיטליה. ככל הנראה למשטרה נודע על הפעולה מבעוד מועד, פרט לכך, גשם כבד שירד באותו לילה שיבש את ההפגנה. מספר פעילים נעצרו בו בלילה ובורגזה עצמו נמלט ל[[ספרד]], שם מת בעיר [[קאדיז (עיר)|קאדיז]] שנתיים וחצי מאוחר יותר. הידיעה על נסיון ההפיכה שוחררה לידיעת ציבור רק ב-[[18 במרץ]] [[1971]].
+== הלוויתו ==
+לאחר שמת בגלות הובאה גופתו לקבורה באיטליה. לפי זכויותיה המיוחדות של משפחת בורגזה, זכאים בניה ל[[הלוויה]] מפוארת באחת מכנסיות המשפחה המפוארות, אולם, בשל נסיבות חייו ומותו ציווה ה[[ואתיקן]] על קיום הלוויה מצומצמת וצנועה. כמו כן סירבה ממשלת איטליה לשגר לטקס [[משמר כבוד]] של חיילי השייטת. עקב כך הפכה ההלוויה להפגנה בה צעדו אלפי פשיסטים, צעקו סיסמאות "בורגזה, בורגזה, איטליה, איטליה" והצדיעו ב[[מועל יד]]{{הערה|{{דבר|עולם ומלואו|הפגנה פאשיסטית בעת לווית גיבור מלחמות|1974/09/09|00801||}}}}.
+בורגזה נטמן ב[[קפלה|קפלת]] המשפחה ב[[בזיליקת סנטה מריה מג'ורה]] ברומא.
+== קישורים חיצוניים ==
+* {{מעריב|עדה לוצ'יאני|מעללי "השייטת העשירית"|1970/04/26|02201||}}
+* {{דבר|לויה רוקח|מעצרים באיטליה בעקבות חשיפת הקשר הפאשיסטי|1971/03/21|00206||}}
+* [http://regiamarina.net/detail_text.asp?nid=26&lid=1 השייטת הקלה העשירית], באתר הצי האיטלקי
+== לקריאה נוספת ==
+* דן אשכנזי, '''[http://img2.tapuz.co.il/CommunaFiles/28527166.pdf השייטת העשירית הקלה]'''
+* יוניו ולריו בורגזה, '''שדי הים''', [[הוצאת מערכות]] (סדרת קלע), 1982. עברית: שלמה גונן
+==הערות שוליים==
-ב-[[8 בספטמבר]] [[1943]] הוכרזה [[שביתת נשק]] והשייטת פורקה. חלק מהלוחמים עברו להלחם לצד [[בנות הברית]] והעבירו לידי הצי הבריטי ידע ושיטות הפעלה. בורגזה עצמו העדיף להשאר חלק מ[[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית]] ולהלחם לצד ה[[וורמאכט]]. ב-[[12 בספטמבר]] החייה בורגזה את השייטת העשירית תחת פיקודו במסגרת ה[[קריגסמרינה]], צי [[גרמניה הנאצית]] ובשתתפות רבים מלוחמי היחידה שבאו עמו. מפקדת השייטת שכנה ב[[לה ספציה]] והיא מנתה עם סיומה של המלחמה 18,000 לוחמים.
+{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
+{{מיון רגיל: בורגזה, ולריו}}
+[[קטגוריה:אנשי צבא איטלקים במלחמת העולם השנייה]]
-באפריל [[1945]] גוייסה השייטת להגנה בחזית צפון איטליה כנגד צבאו של [[יוסיפ ברוז טיטו|טיטו]], שפעל בחסות בעלות הברית. בפעולה זו נפגעו 80% מלוחמי השייטת. קצין ה[[מודיעין צבאי|מודיעין]] האמריקאי [[ג'יימס אנגלטון]] זיהה את בורגזה והבריח אותו, לבוש כקצין אמריקאי למטה המודיעין הצבאי האמריקאי ב[[רומא]], שם נחקר. הוא נשפט בבית משפט איטלקי בגין שיתוף פעולה עם הנאצים, אך לא בגין [[פשעי מלחמה]], ונידון ל-12 שנה בכלא, מהן נוקו לו שלוש שנים כהוקרה על כך שהגן על גבולה הצפון-מזרחי של המולדת נגד צבא טיטו. בשנת [[1949]] שוחרר מן הכלא לאחר ארבע שנים בהוראת בית המשפט העליון האיטלקי.
+[[קטגוריה:אישים באיטליה בתקופת הפשיזם]]
+[[קטגוריה:מדינאים ופוליטיקאים איטלקים]]
+[[קטגוריה:מהפכנים]]
+[[קטגוריה:מעוטרי צלב הברזל]]
+[[en:Junio Valerio Borghese]]
-=== לאחר מלחמה ===
-בורגזה, שהיה בעל הילה של גיבור צבאי, חבר לקבוצות פרו-פשיסטיות [[נאו-נאציזם|נאו-נאציות]] ואנטי-[[קומוניזם|קומוניסטיות]] שביקשו לחזק את מעמד ה[[אצולה]] וקיבל את הכינוי "הנסיך השחור". הוא היה חבר המפלגה הסוציאלית האיטלקית (Movimento Sociale Italiano; MSI), מפלגת ימין ברוחו של [[בניטו מוסוליני]] ולאחר שזו הייתה מתונה מדי עבורו חבר לחזית הלאומית.