ספר שמואל

שאול ובעלת האוב, גוסטב דורה, 1866

ספר שמואל הוא השלישי בספרי נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

חלוקת הספר לשניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:מצגת
פרמטרים [ טקסט2, יישור כללי, תמונה2, יישור פנימי, תמונה1, טקסט1, תמונה ראשונה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ טקסט ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ישנן 1 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

בגמר עריכת הנוסח העברי לא היה הספר מחולק לשניים. גם בלשונו, רעיונותיו ואמצעיו הספרותיים מדובר בספר אחיד (יחסית לספרים אחרים בתנ"ך). החלוקה לשני ספרים היא מאוחרת (בכתבי היד העבריים מימי הביניים עדיין נשתמרה החלוקה המקורית בה הספר מופיע כיחידה אחת), ונולדה כתוצאה מגידול בנפח הטקסט עם תרגום התנ"ך ליוונית. בתרגום זה נתפסו ספרי שמואל ומלכים כספר אחד (בשם "מלכים"), והם חולקו לארבעה עקב גודלם: מלכים א,ב,ג,ד. עם אימוץ חלוקת הפרקים בתנ"ך מן הנוצרים בתנ"כים העבריים, אומצה גם החלוקה בספרי שמואל ומלכים.

הירונימוס מטעים בהקדמתו המפורסמת לספר שמואל כי עשרים ושניים ספרי המקרא שקולים לעשרים ושתיים אותיות האלפבית העברי, וכמו שבאלפבית העברי ישנן חמש אותיות כפולות (מנצפ"ך) כך גם חמשה מספרי המקרא הם "כפולים" (שמואל, מלכים, דברי הימים, עזרא-נחמיה, ירמיהו-איכה).

היקף הספר המקורי

מספר חוקרים מהאסכולה הדיאוטרונומיסטית סוברים כי הספר כלל במקור גם את הפרקים הראשונים של ספר מלכים (המתארים את המלכתו של שלמה), וכי תחילת הספר (העוסקת בשני השופטים האחרונים כמוזכר לעיל) הייתה במקור חלק מ"ספר המושיעים" הקדום, זה שהיווה את המסד לספר שופטים של ימינו.

חיבורו של ספר שמואל בראי המסורת

על פי חז"ל, המתבססים על הנאמר בדברי הימים , שמואל כתב את ספר שמואל עד מותו ואז החליפו אותו נביאי התקופה, גד ונתן.

שיטתו של דון יצחק אברבנאל

דון יצחק אברבנאל בחן את ספר שמואל ואת ספר דברי הימים, והצביע על מספר פסוקים שלדעתו לא ייתכן כי נכתבו בידי אחד משלושת הנביאים הנ"ל. למשל, שמואל א' ט 9:"לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה": השימוש במילה "לפנים", יחד עם הקביעה שמאז האירועים ועד לכתיבת הספר השתנתה המילה שמשמעותה "נביא" יש בהם כדי להצביע על זמן רב שחלף בין האירועים לכתיבתם. כמו כן מהפסוק "לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמ"א כז, ו), עולה שכבר מלכו מספר מלכים בממלכת יהודה לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת.

הוא מסיק כי הסיפור נכתב כהידור של שלושת חיבורי הנביאים הללו, וכי המהדיר - לדעתו הנביא ירמיהו - הוסיף הערות ופרשנויות. הוא אף מצביע על פסוקים שלדעתו נוספו על ידי עזרא הסופר.

חיבורו של ספר שמואל בראי המחקר

החוקרים נחלקו בשאלת עיתוי ואופן חיבורו של הספר; חלקם מקדימים אותו לימי דוד, אחרים מייחסים אותו לימי שלמה, ויש אף המאחרים אותו עד התקופה הפרסית. . הפרופסור לחקר המקרא משה גרסיאל סוקר את הגישות השונות ומזהה מגמה של הקדמת מועד חיבור הספר בידי חוקרים ישראלים בני זמננו: הללו נוטים לייחסו לימי הממלכה המאוחדת .

להלן שיטותיהם של כמה מהחוקרים:

שיטתו של אלכסנדר רופא

הפרופסור לחקר המקרא אלכסנדר רופא חקר את ספר שמואל בשיטות ביקורתיות. תחילה, ניסה להחיל את תורת התעודות על הספר. לדבריו, ניסיון זה נכשל מכמה סיבות-

1. אחידותו הלשונית הרבה של הספר אינה מאפשרת לחלקו לתעודות שונות בדומה לחלוקת התורה.
2. הנושאים המרכזיים של התעודות אינם נדונים בספר שמואל. למשל, ריכוז הפולחן שהוא הנושא המרכזי של המקור הדברימי אינו מוזכר בספר כלל, כמו גם נושא העבודה הזרה, שהוא מרכזי לכמה מן התעודות. עם זאת, לדעת רופא ניתן להצביע על פסוקים בודדים בספר המהווים עריכות דברימיות.
3. אוצר המילים של הספר (להוציא חריגים ספורים) אינו כולל מילים ממקור פרסי, ארמי, או לשון חכמים, או כל עדות אחרת להתערבות מאוחרת.
4. משפט המלך המופיע בספר מעלה דמיון רב למסמכים כנעניים בני התקופה, ולא פרסיים למשל.

מכל אלו ועוד מסיק רופא כי זמן כתיבת הספר הוא זמן קצר לאחר האירועים המתוארים בו, ולפני כתיבת המקור הדברימי (בערך 640 לפנה"ס).

רופא אף ניסה לעמוד על מיקומו הגאוגרפי של המחבר. לדעתו, המחבר שייך לממלכת אפרים, לאור היחס החיובי לשמואל (בן שבט אפרים), היחס השלילי לדוד, ההיכרות האינטימית עם משכן שילה ועוד. מכאן שהספר נתחבר לפני חורבן שומרון (בערך 733 לפנה"ס), ומשמר נרטיב אפרתי של המאורעות.

רופא מחלק את הספר לשתי חטיבות רעיוניות (ולא לשוניות). לדעתו, מגמת הכתוב בי"ב הפרקים הראשונים היא התנגדות למוסד המלוכה, וטקסט זה נתגבש זמן לא רב אחרי עליית המלוכה. פרקים י"ג והלאה, המגלים בקיאות רבה בפרטי הפרטים של המאורעות, נכתבו זמן לא רב אחרי ימי דוד. שני המקורות נערכו בשלב מאוחר יותר (סמוך לחורבן שומרון) בידי "המחבר האפרתי".

רופא טוען שהטקסט המופיע בראשית ספר מלכים היה במקורו חלק מספר שמואל. בנוסף, הוא מצביע על נקודות דמיון רבות בין ספר שמואל לספר יהושע - לדעתו שניהם נערכו על ידי אותו מחבר אפרתי. .

חריגים בספר שמואל לשיטתו של רופא

רופא מציג כמה חריגים בספר שכנראה נוספו על ידי עריכה מאוחרת יותר, הבולט שבהם הוא סיפור דוד וגוליית. על ידי השוואה לתרגום השבעים ועל ידי ניתוח בלשני של הטקסט, טוען רופא כי הטקסט נכתב בימי הבית השני והוא למעשה ראשיתה של התפישה המשיחית בעם ישראל.

שיטתו של משה גרסיאל

גרסיאל מעלה מספר טיעונים לקביעת מועד חיבור הסיפור, אותו הוא מייחס לראשית ימי מלכות שלמה:

1. אין בספר שום איזכור לאירועים הדרמטיים שעתידים להתרחש: פילוג הממלכה, חורבן שומרון, גלות בבל ושיבת ציון. לדידו, אילו חובר הספר אחרי אחד או יותר מן האירועים הללו, סביר היה למצוא בו התייחסות כלשהי להם, שכן מדובר בספר היסטורי נבואי, ולא היא.

2. הספר מציג הבטחה אלוהית לדוד המלך כי זרעו ימלוך "עד עולם". להבנתו, לא ניתן לחבר טקסט כזה אחרי פילוג הממלכה, ובוודאי לא אחרי גלות בבל.

3. ספר מלכים מתאר פעילות תרבותית ענפה בימי שלמה המלך, ואף את נוכחותם של סופרים בחצרו. מתבקש אם כן כי בזמנו נכתבו ספרי היסטוריה מלכותית שפיארו אותו. אל ייפלא איפוא כי נוצר צורך לכתוב גם על אביו, דוד, המהווה אחת מדמויות המפתח של ספר שמואל.

4. ספר שמואל אינו מתייחס לאף אחת מהאימפריות העתידיות: אשור (שהיוותה גורם מרכזי זמן לא רב אחרי ימי שמואל), בבל, פרס, מדי אינן נזכרות כלל, ומצרים נזכרת אך רק בהקשר של יציאת מצרים. לעומת זאת, העמים הקדומים של תקופת שמואל: הפלשתים, הכנענים, עמי עבר הירדן המזרחי, מלכי ארם, חירם מלך צור ודומיהם תופסים בספר מקום מרכזי. מכאן מסיק גרסיאל כי סדר היום הפוליטי של כותב או עורך הספר התעצב סמוך לימי שמואל.

5. הספר מרבה להזכיר את אזורי הנגב ואת גת הפלשתית. בהתאם לממצאים הארכאולוגיים, אזורי הנגב חרבו במסע שישק ולא חזרו לקדמותם, ואילו גת חרבה במסע חזאל ולא חזרה לקדמותה. לדעתו, קשה לייחס את תיאורי אזורי הנגב וגת למחבר שחי פרק זמן ניכר אחרי מסעות אלו. מאחר שמסע שישק התרחש כשני דורות אחרי ימי דוד, הרי שהספר - או לפחות חלקו זה - נתחבר בדורות הסמוכים לו.

שיטתו של משה צבי סגל

לדעת חוקר המקרא והרב משה צבי סגל נכתב ספר שמואל כהידור של כמה חיבורים: חיבור קדום על תולדות שמואל, חיבור קדום על בית עלי, חיבור על המלך שאול, ורשימה מלכותית. בנוסף ישנן כמה הערות עורך, וכמה תוספות מאוחרת. לדעתו למעט התוספות המאוחרות כל הספר נכתב והודר בימי הבית הראשון.

שיטתו של יוליוס ולהאוזן

יוליוס וֶלְהַאוּזֶן, מייסד גישת התעודות בביקורת המקרא, מייחס את חלקו העיקרי של הספר ל"מקור כוהני החי בגלות בבל בראשית התקופה הפרסית". הוא מבסס את טענתו על פרשנותו להשקפת העולם של מחבר הספר:
ולהאוזן טוען כי ההתמקדות בשופטים שהם כוהנים במוצאם ותפקידם (עלי ושמואל) משקפת את התיאוקרטיה ששלטה בישראל בראשית התקופה הפרסית. עוד לדידו של ולהאוזן ההתנגדות למלוכה שמוצגת בפרקים הראשונים בספר נאמנה לאידאות המאוחרת המגנות את הדרישה למלך בשר ודם כחטא דתי.
את מיעוטו של הספר הוא מייחס למקור עתיק יותר (כמעט כל פרק ט', ראשית פרק י' וראשית פרק י"א בספר שמואל א') משום שהם מציגים את "דמותו האמיתית של שמואל כרואה אלמוני בגבולין", ואת שאול "כשופט מושיע". המלכת שאול, כך לפי ולהאוזן, נעשית על ידי שמואל מתוקף מעמדו הסאקארלי המיוחד.

שיטתו של בנימין אופנהיימר

בנימין אופנהיימר מנתח את גישתו של ולהאוזן ומעלה טיעונים נגדיים:
ראשית, הוא טוען כי לא התקיימה תיאוקרטיה בישראל של ראשית התקופה הפרסית, וכי הכהנים לא היו שליטיה של יהודה באותה תקופה כך שאין דמיון לימי עלי ושמואל. שנית, המבנה השלטוני הדומה ביותר לתיאוקרטיה - שלטון אלוהים על ידי מנהיגות כאריסמטית התקיים דווקא בימי השופטים ולא ניתן לטעון כי הספר חובר בימי השופטים. שלישית, אין זה נכון כי בראשית התקופה הפרסית רווחה בישראל התנגדות למלוכה, הוא מוכיח כי כורש נתפש כמלך בחסות האלוהים, וכי נביאי התקופה נכספו לשובה של מלכות בית דוד.רביעית ההתנגדות למלוכה שמוצגת בספר שמואל דומה מאד למסמכי אללח' ואוגרית הקדומים וסביר שהתנגדות זו התעוררה באותה תקופה.
בנוסף מנסה אופנהיימר לאתר את החלקים הקדומים בספר, הוא מציין כי סיפור הצלת יבש גלעד (שמואל א' י"א 1-11) הוא קדום על פי כל החוקרים. בדומה לחוקרים אחרים גם הוא טוען כי עיקר הספר חובר לפני העריכה הדברימית. כראייה הוא מביא בין היתר את העובדה כי הספר אינו מגנה את העובדה שהנסיכה מיכל בת שאול החזיקה תרפים (פסלוני אלילים) במיטתה (שמואל א' י"ט 13). ואילו, בכל מקום בו התקיימה עריכה דברימית מגונה עבודת האלילים בכל פה.

חוקרים אחרים

בדומה לגרסיאל, גם הפרופסור לחקר המקרא שמואל אברמסקי מסיק כי מועד חיבור הספר הוא ימי שלמה, אם כי סופם ולא ראשיתם.

הפרופסור לחקר המקרא יחזקאל קויפמן גורס כי הספר נתחבר עוד בימי דוד - בין היתר משום שמלכות דוד היא האופק האחרון בספר.

יצוין כי ישנם גם חוקרים אחרים המסיקים מסקנות שונות בדבר מועד חיבור הספר.

סגנון הספר

הספר כתוב באופן סיפורי ועלילתי. למעט חריגים ספורים, הוא נעדר פרשנות שיפוטית המופיעה רבות בספרים הסמוכים לו. אופי זה נשמר גם כאשר מתוארות פעולות הנתפשות כחטאים חמורים בשאר ספרי המקרא, כגון נטילת שוחד או גילוי עריות.

על אף העובדה שהספר מצייר את דמותם של מנהיגים מן החשובים בתולדות ישראל, אין הוא מתאר אותן כדמויות מופת חפות מכל רע אלא כאנשים בשר ודם. כך למשל, הספר אינו מעלים את ההתפרצויות הבוטות של שאול כלפי סביבתו, את מערכת היחסים הנפתלת של דוד עם מיכל, או את התסבוכת של דוד עם נבל ואביגיל אשתו. זאת בניגוד מוחלט למנהג הרווח במזרח הקדום לחסוך ביקורת מהמנהיג ולהפליג בשבחיו.

הספר מגלה בקיאות רבה (מדומה או אמיתית) בפרטי הפרטים של האירועים, ותיאור עמוק, מקיף ורב ממדי (ברמה הפסיכולוגית-מחשבתית) של הדמויות החשובות.

מלומדים רבים קושרים כתרים לספר, ובהם הפרופסור שמואל אברמסקי:

"מוקד ייחודו של ספר שמואל בין ספרי המקרא הוא בשלמותו הספרותית והאידיאית המחפה על כל ההבדלים שבין חלקיו השונים, שלפי אמת המידה שבידינו נראים לנו כסתירות, הפוגמות בשלמות. ובכל זאת, כחיבור אחיד, יחידאי הוא ספר שמואל בין ספרי המקרא, והוא הראשון ביניהם מצד קדמות עריכתו כספר שלם...ספר שמואל, כפי שהוא לפנינו, יש להעריכו מבחינת הסטרוקטורה, כיצירה פינומינאלית סגולית בהתפתחות ספרות ההיסטוריוגרפיה בתלדות האדם, דורות הרבה לפני שהחלו לרשום תולדות ודברי הימים ביוון וברומי."

יצוין כי הספר אינו עולה בקנה אחד עם ספרים מקבילים של עמים רבים אחרים, שאינם מציגים תיעוד של תחילת המלוכה - הנתפשת כשיטת השלטון שנהגה מאז ומתמיד בעמים אלו.

רקע

תקופת השופטים

בדורות שלפני התקופה המתוארת בספר, רווחה בשבטי ישראל שיטת המנהיגות הכריסמטית. מנהיגים אלו מכונים במקרא "השופטים". עיקרי השיטה כפי המתואר בספר שופטים:

• כל שבט נלחם על נחלתו לבדו.
• בעת צורך, בדרך כלל צורך ביטחוני, קם מהשבט המותקף "מושיע", מנהיג המוביל את העם לעימות עם הגורם המסכן.
• לעתים מתאגדים כמה שבטים כדי להלחם יחד.
• המנהיג ממשיך להנהיג את העם גם אחרי תום העימות המזוין.

כתוצאה משיטת משילה זו, התפתחה מחזוריות היסטורית: אחד השבטים או יותר היו נכבשים בידי גורם זר, בדרך כלל ממלכה זרה, נושעים מהשעבוד על ידי שופט, ושוב משועבדים וחוזר חלילה.

התקופה אופיינה גם במספר מלחמות אחים בין שבטי ישראל. כך למשל המלחמה נגד שבט אפרים. ברמה הערכית-דתית-פולחנית-רוחנית, פשה בעם באותה תקופה פולחן האלילים. בעל ספר שופטים מתאר את הפולחן כסיבה לשעבודים החוזרים והנשנים. כמו כן מתוארים מעשים המעידים על הדרדרות ערכית (לפחות מנקודת מבטו של בעל ספר שופטים), כמו למשל סיפור האונס של פילגש בגבעה.

תוכן הספר

משופטים למלוכה

ראשית הספר מציגה תמונה עגומה בקרב עם ישראל:

• שבטי ישראל נוחלים מפלה בקרב כנגד הפלשתים, וארון הברית נופל בשבי.
• מקום הפולחן המרכזי, משכן שילה, חרב.
• שחיתות פושה בחוגי הכהונה הבכירים.

בתקופה הזו דורך כוכבו של שמואל הנביא. לידתו של שמואל, בן למשפחת לויים המתגוררת בהר אפרים, אפופה דרמה בדומה לגיבורים אחרים בתנ"ך. חנה, עקרה המתפללת ללידתו, נודרת להשאיל אותו לה' - כלומר להעביר אותו כילד למשכן שילה, שם ישרת בקודש. שמו של שמואל נגזר מנדר זה. שמואל גדל בשילה ככוהן, אינו נוטה לשחיתות כבניו של עלי הכהן, ואף מתחיל להינבא. לאחר מפלת ישראל בקרב מול הפלשתים ומות עלי, שמואל הופך למנהיג העם ועושה חיל:

• תחת הנהגתו הרוחנית נוחלים שבטי ישראל ניצחון בקרב כנגד הפלשתים.
• הפלשתים משיבים את ארון הברית לישראל.
• הוא מסיר את האלילים מהארץ, ומקיים שגרת שיפוט ופולחן במסעו בין ערים חשובות.

עם הזדקנותו של שמואל מתמנים בניו כשופטים, ושוב חלה התדרדרות:

• שחיתות פושה בקרב בניו.
• ההישג מול הפלשתים נשחק ונציב פלשתים יושב בלב ארץ בנימין.
• נחש מלך עמון לוחץ את שבטי עבר הירדן המזרחי.

התופעות הללו מהוות את הרקע לדרישת העם משמואל להקים מלוכה בישראל. לאחר דין ודברים מפורט בין שמואל למשלחת זקני העם, ולאחר מסר מהאל לפיו דרישת העם אמנם מגונה אך יש לקיימה, שמואל מסכים להמליך מלך על ישראל על פי דיני המלך הכתובים בתורה.

עלייתו ונפילתו של המלך שאול

שאול, בן למשפחת אצולה משבט בנימין, נמשח בתחילה למלך על ידי שמואל בסתר, ואחר כך עולה בגורל לעיני כל העם - אך חוזר לביתו לעבודתו הרגילה. רק לאחר שהעמונים מאיימים בכיבוש יבש גלעד הוא נוקט בפעולתו הראשונה כמלך: הוא בונה לראשונה צבא המורכב מכלל העם ויוצא להושיע את יבש גלעד, פעולה המוכתרת בהצלחה. בין הישגיו של שאול:

• הקמת צבא מקצועי, בניגוד לנוהג הקודם של גיוס מיליציה עממית בהיקף מוגבל ובעת הצורך בלבד.
• מלחמה בפלשתים: שאול לא הביס את הפלשתים אבל מתואר כי המלחמה הייתה "חזקה" עליהם כל ימיו. במהלך אחד הקרבות עם הפלשתים מסתכסכים שמואל ושאול סביב ניהול הטקס הפולחני קודם הקרב.
• הכאת העמלק, שאול הכה את העמלקים מכה ניצחת. שמואל מנבא לשושלתו חורבן במעמד זה, משום שלא הרג גם את מלך העמלק אגג, אלא שם אותו בשבי, ומשום שלא השמיד גם את רכוש העמלקים.
• הסרת עבודת האלילים: שאול גירש את המכשפים האליליים ("אבות וידעונים") מן הארץ.

שאול פיתח מערכת יחסים מורכבת ביותר עם דוד. הספר מתאר אפיזודות רבות של מפגשים בין השניים, שלא תמיד עולים בקנה אחד. מתואר כי דוד שימש כנגן עבור שאול, במטרה להקל על התקפי הדיכאון שמהם סבל האחרון מדי פעם. עוד מתואר כי דוד התנדב להתמודד לקרב יחידים מול גולית הפלשתי, ובעקבות ניצחונו החל כוכבו לדרוך. שאול השיא לו את בתו לאישה, ודוד הלך וצבר פופולריות בקרב העם. היחסים בין השניים הלכו והידרדו, עד כדי נסיונות רצח מצד שאול, שבעקבותיהם הפך דוד לפליט - ולאחר מכן המליך עצמו בחברון על חלק מצומצם של העם.

שאול נהרג בקרב נגד הפלשתים על הר הגלבוע, לאחר שהעלה באוב את רוחו של שמואל ערב הקרב. שאול בחר לצאת לקרב על אף בשורת שמואל לפיה ימות יחד עם בנו יהונתן למחרת.

עלייתו ומלוכתו של המלך דוד

דוד, בן למשפחת רועים מבית לחם יהודה, נמשח למלך על ידי שמואל על רקע אכזבתו של האחרון משאול. דוד יצר רשת של קשרים עם בית המלך שאול (שימש כנגן המלך, שר בצבאו, בן ברית של הנסיך יהונתן בן שאול). הוא התפרסם בעקבות הקרב נגד הענק גולית הפלשתי, וכפרס על תפקודו בקרב זה נשא את מיכל בת המלך שאול לאישה - לא לפני ששילם את המוהר שנקב לו שאול, מאתיים עורלות פלשתים. עם הזמן הסתכסך עם שאול והפך מבוקש בידי המלך. דוד וחבורת לוחמיו ברחו ומצאו מקומות מקלט שונים ברחבי הארץ - בין היתר מצא דוד מקלט בגת הפלשתית. שבע שנים לפני מותו של שאול, מלך דוד בחברון - ומסתבר שהיו עימותים מזוינים ממושכים בין הצדדים עם נפילת שאול ויהונתן בקרב, קונן דוד את קינתו המפורסמת וכרת ברית עם העם בה התמנה למלך.
בין הישגיו של דוד:

• הבסת הפלשתים: דוד הכה את הפלשתים מכה ניצחת ואחרי ימיו הם חדלו מלהוות איום על ישראל.
• הכרעת הקרב על ירושת הארץ: דוד ביסס את הנוכחות העברית בישראל מול הכנענים.
• ארגון הממלכה: לראשונה מופיעים סופרי מלך, עיר בירה שסביבה נבנים ביצורים, שרי מיסים ושאר פונקציות ממלכתיות.
• בניית ירושלים: דוד כבש את יבוס מידי היבוסים והקים בה את בירתו.
• הכנת התשתית לבניית המקדש: דוד קנה את גורן ארונה היבוסי, הוא הר הבית שעליו בנה בנו שלמה את בית המקדש. לפי המתואר בספר, דוד רצה לבנות את בית המקדש בעצמו, אך האל לא איפשר זאת בשל הדם הרב שדוד שפך.

אירועים אחרים בימי דוד:

• בעומדו בראש חבורתו ניסה לגבות דמי חסות מנבל הכרמלי, שסירב לשתף פעולה. לאחר שדוד בא בדברים עם אשת נבל אביגיל, נבל מוצא את מותו ודוד נושא את אביגיל לאשה.
• שתי מרידות התרחשו בימיו: מרד שבע בן בכרי, ומרד אבשלום, בנו של דוד.
• הסתבך בפרשת כבשת הרש: שכב עם בת שבע בעודה נשואה והכניס אותה להריון. נסיונו הכושל להסתיר את הפרשה הסתיים במתן פקודה לחיסול בעלה, אוריה החיתי, ובנישואים עם בת שבע. הפרשה מוצגת בספר כחטא חמור, עליו נענש דוד במותו של הרך הנולד. הבן השני של דוד ובת שבע הוא המלך שלמה.
• בארמונו אנס הנסיך אמנון את הנסיכה תמר, בעקבות כך אבשלום רצח את אמנון.
• הוציא להורג את הצאצאים הנותרים לבית שאול.
• ערך מפקד בישראל, דבר המוצג כחטא.

האירוע האחרון המתואר בספר הוא הקרבת קורבנות מצד דוד על המזבח בגורן ארונה היבוסי, דבר שהביא לעצירת המגפה שפשתה בעם.

ניבים, ביטויים ומכתמים שמקורם בספר שמואל

• מנה אחת אפיים - כפליים. על יסוד כמות האוכל הכפולה שהיה מגיש אביו של שמואל לאימו.

• לנער הזה התפללתי - ציפיותיי התגשמו. על יסוד הבעת שביעות הרצון של חנה אם שמואל.

• הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה - משל לאדם שזכה בדבר יקר ערך מבלי שחיפש אותו. על יסוד סיפורו של שאול שנמשח למלך אחרי שפגש את שמואל במהלך חיפוש אחר אתונות אביו.

• נחבא אל הכלים - מצטנע. על יסוד התחבאותו של שאול בזמן הגרלתו למלך.

• הגם שאול בנביאים - בלשון ימינו משמש הביטוי במשמעות מושאלת, ובא לציין אדם המתחיל לפתע לעסוק בדבר שאינו בקי בו או שאינו ראוי לו. על יסוד שני סיפורים בספר בהם שאול מתנבא לפתע.

• איך נפלו גיבורים - תמיהה או קינה על כישלון של אדם או קבוצת אנשים מוצלחת. מקינת דוד על יונתן.

• אין חזון נפרץ - תופעה שאינה שכיחה, תופעה שאינה נפוצה. בתקופת עלי הכהן עד שמואל, לא היו נביאים.
• מימים ימימה - מדי שנה בשנה.

ראו גם

• משפט המלך
• כרונולוגיה של המקרא

לקריאה נוספת

• שמעון בר-אפרת, שמואל, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 1996.
• משה צבי סגל, ספרי שמואל.

קישורים חיצוניים

• תבנית:מכון ממרא
• הטקסט המלא של ספר שמואל כולל רש"י ו'מצודות', הקראה, ואיתור מופעי פסוק במאגרים אחרים, אתר סנונית
• פעילויות ספר שמואל, אתר מקראגשר
• סביבת חקר בפרקים נבחרים בספר שמואל, אתר מקראגשר
• פרופ‘ משה גרסיאל, שלבי חיבורו של ספר שמואל ואמינותו כמקור היסטורי
• רשימת מאמרים על ספר שמואל באתר רמב"י