אנטוניוס פליקס – הבדלי גרסאות
מ r2.7.3) (בוט מוסיף: el:Μάρκος Αντώνιος Φήλιξ |
Liadmalone (שיחה | תרומות) תיקון: רצח הכהן הגדול יונתן ולא חנניה; הערות שוליים |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
|בעל= |
|בעל= |
||
|אישה=[[דרוסילה (בית הורדוס)|דרוסילה]] |
|אישה=[[דרוסילה (בית הורדוס)|דרוסילה]] |
||
|אירועים בתקופתו=מאבק יהודי-נוכרי על השליטה ב[[קיסריה]]<br />רצח ה[[כהן הגדול]] |
|אירועים בתקופתו=מאבק יהודי-נוכרי על השליטה ב[[קיסריה]]<br />רצח ה[[כהן הגדול]] יונתן |
||
|רקע מקצועי או הכשרה=פרוקאטור |
|רקע מקצועי או הכשרה=פרוקאטור |
||
}} |
}} |
||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
פליקס היה הנציב הרביעי ביהודה מטעם הרומאים בתקופת הנציבות הרומית השנייה. הוא מונה לתפקידו על ידי הקיסר קלאודיוס ובהשפעת [[אגריפס השני]] במקומו של [[קומאנוס]]. התברר שהיה זה מינוי גרוע ואומלל. פליקס, היה טיפוס מושחת ועריץ ובימיו היו המהומות עניין של קבע ביהודה. |
פליקס היה הנציב הרביעי ביהודה מטעם הרומאים בתקופת הנציבות הרומית השנייה. הוא מונה לתפקידו על ידי הקיסר קלאודיוס ובהשפעת [[אגריפס השני]] במקומו של [[קומאנוס]]. התברר שהיה זה מינוי גרוע ואומלל. פליקס, היה טיפוס מושחת ועריץ ובימיו היו המהומות עניין של קבע ביהודה. |
||
בימיו גברה ה"ליסטות", היא הקנאות המרדנית בלשונו של [[יוסף בן מתתיהו]], ונפוצה תנועת משיחי שקר ומתעתעים. |
בימיו גברה ה"ליסטות", היא הקנאות המרדנית בלשונו של [[יוסף בן מתתיהו]], ה[[סיקריים]] התחילו לפעול ביהודה באופן בולט ונפוצה תנועת משיחי שקר ומתעתעים. |
||
על כך מספר יוסף מתתיהו בחיבורו תולדות מלחמת היהודים (ספר ב'): "ועל אנשי הדמים האלה נוספה עוד כת אחת, אנשי בליעל, אשר ידיהם היו נקיות מדם, אולם במחשבות לבם הירבו עוד אשם ותועבות מאלה (אנשי הדמים) ... אלה היו אנשים תועים ומתעים, אשר התימרו כי הם עומדים בסוד אלוהים וכל יצר לבם היה להקים מרד ומהפכות בקרב העם, ובדבריהם מסכו עליו רוח שגעון ומשכו רבים אל המדבר, באומרם כי שם יראה להם האלוהים את אותות הגאולה, ופליקס חשד בהם כי ממעשיהם יצמח מרד, ועל כן שלח עליהם אנשי צבא, רוכבים ורגלים, והמית מהם המון רב". |
על כך מספר יוסף מתתיהו בחיבורו תולדות מלחמת היהודים (ספר ב'): "ועל אנשי הדמים האלה נוספה עוד כת אחת, אנשי בליעל, אשר ידיהם היו נקיות מדם, אולם במחשבות לבם הירבו עוד אשם ותועבות מאלה (אנשי הדמים) ... אלה היו אנשים תועים ומתעים, אשר התימרו כי הם עומדים בסוד אלוהים וכל יצר לבם היה להקים מרד ומהפכות בקרב העם, ובדבריהם מסכו עליו רוח שגעון ומשכו רבים אל המדבר, באומרם כי שם יראה להם האלוהים את אותות הגאולה, ופליקס חשד בהם כי ממעשיהם יצמח מרד, ועל כן שלח עליהם אנשי צבא, רוכבים ורגלים, והמית מהם המון רב". |
||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
בימי הנציב פליקס התעורר מחדש, ובמלוא החריפות, סכסוך [[קיסריה]], בין תושבי העיר ההלניסטים לבין היהודים. מאבק זה התפתח סביב השאלה: מי הוא השליט החוקי והרשמי של העיר קיסריה? במאבק זה עמד פליקס לצידם של המקומיים, אולם הפסקת כהונתו בשנת 60, והעברת ההכרעה בעניין קיסריה להכרעה קיסרית ברומא (לשיקולו של נירון), הביאו להרגעה זמנית של הרוחות. |
בימי הנציב פליקס התעורר מחדש, ובמלוא החריפות, סכסוך [[קיסריה]], בין תושבי העיר ההלניסטים לבין היהודים. מאבק זה התפתח סביב השאלה: מי הוא השליט החוקי והרשמי של העיר קיסריה? במאבק זה עמד פליקס לצידם של המקומיים, אולם הפסקת כהונתו בשנת 60, והעברת ההכרעה בעניין קיסריה להכרעה קיסרית ברומא (לשיקולו של נירון), הביאו להרגעה זמנית של הרוחות. |
||
פליקס גם רחש איבה ליונתן [[הכהן הגדול]], מפני שיונתן הוכיח אותו לעתים קרובות על תקיפותו היתרה בניהול ענייני הארץ, דבר שיונתן הרגיש שחובתו לעשות, מאחר והוא עצמו ביקש מהקיסר לשלוח את פליקס כנציב ביהודה. פליקס שיחד את ידידו הטוב של יונתן, שיביא כמה מה"ליסטים" שירצחו אותו. הללו עלו לירושלים כשחרבות קטנות מוסתרות תחת בגדיהם, התנפלו על יונתן ורצחו אותו. רצח זה נשאר ללא עונש.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, [[קדמוניות היהודים]], ספר 20, פרק ח, פסקה ה, סעיפים 164-162.}} |
|||
בימיו ה[[סיקריים]] התחילו לפעול ביהודה באופן בולט, יוסף בן מתתיהו אף טוען שפליקס השתמש בהם כדי לרצוח את [[הכהן הגדול]] חנניה מפני שפחד שהוא צובר השפעה ויוקרה גדולה מדי אצל העם. |
|||
פליקס עצר את השליח [[פאולוס]] בקיסריה בכוונה לשפוט אותו, אולם בסופו של דבר הוא השאירו במעצר כשנתיים ומשפטו התקיים רק בימי שלטונו של יורשו [[פסטוס]]. |
פליקס עצר את השליח [[פאולוס]] בקיסריה בכוונה לשפוט אותו, אולם בסופו של דבר הוא השאירו במעצר כשנתיים ומשפטו התקיים רק בימי שלטונו של יורשו [[פסטוס]]. |
||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
== לאחר כהונתו == |
== לאחר כהונתו == |
||
עם תום כהונתו כנציב יהודה פליקס חזר ל[[רומא]] עם אשתו, היה ניסיון מצד היהודים לתבוע אותו על פשעיו בתקופת נציבותו אולם הוא יצא זכאי הודות להתערבותו של אחיו שהיה בעל השפעה בחצרו של הקיסר נירון. |
עם תום כהונתו כנציב יהודה פליקס חזר ל[[רומא]] עם אשתו, היה ניסיון מצד היהודים לתבוע אותו על פשעיו בתקופת נציבותו אולם הוא יצא זכאי הודות להתערבותו של אחיו שהיה בעל השפעה בחצרו של הקיסר נירון. |
||
==הערות שוליים== |
|||
{{הערות שוליים}} |
|||
{{מיון רגיל:פליקס, אנטוניוס}} |
{{מיון רגיל:פליקס, אנטוניוס}} |
||
גרסה מ־00:53, 2 בדצמבר 2012
תבנית:נציב מרקוס אנטוניוס פליקס (לטינית: Marcus Antonius Felix) היה נציב יהודה מטעם הרומאים בין השנים 52 עד 60 לספירת הנוצרים.
שנותיו הראשונות
פליקס היה עבדו המשוחרר של הקיסר קלאודיוס או של אמו אנטוניה הצעירה, לפי טקיטוס הוא היה צאצא של מלכי ארקאדיה. פליקס היה אחיו הצעיר של מרקוס אנטוניוס פלאס, שהיה בעל השפעה בחצר הקיסרית בזמן שלטונם של קלאודיוס ונירון.
נציב יהודה
פליקס היה הנציב הרביעי ביהודה מטעם הרומאים בתקופת הנציבות הרומית השנייה. הוא מונה לתפקידו על ידי הקיסר קלאודיוס ובהשפעת אגריפס השני במקומו של קומאנוס. התברר שהיה זה מינוי גרוע ואומלל. פליקס, היה טיפוס מושחת ועריץ ובימיו היו המהומות עניין של קבע ביהודה.
בימיו גברה ה"ליסטות", היא הקנאות המרדנית בלשונו של יוסף בן מתתיהו, הסיקריים התחילו לפעול ביהודה באופן בולט ונפוצה תנועת משיחי שקר ומתעתעים.
על כך מספר יוסף מתתיהו בחיבורו תולדות מלחמת היהודים (ספר ב'): "ועל אנשי הדמים האלה נוספה עוד כת אחת, אנשי בליעל, אשר ידיהם היו נקיות מדם, אולם במחשבות לבם הירבו עוד אשם ותועבות מאלה (אנשי הדמים) ... אלה היו אנשים תועים ומתעים, אשר התימרו כי הם עומדים בסוד אלוהים וכל יצר לבם היה להקים מרד ומהפכות בקרב העם, ובדבריהם מסכו עליו רוח שגעון ומשכו רבים אל המדבר, באומרם כי שם יראה להם האלוהים את אותות הגאולה, ופליקס חשד בהם כי ממעשיהם יצמח מרד, ועל כן שלח עליהם אנשי צבא, רוכבים ורגלים, והמית מהם המון רב".
מיד בהמשך מספר יוסף בן מתתיהו על מתנבא והוזה אחר, "קוסם" בלשונו, יהודי שהגיע ממצרים, אסף אליו כשלושים אלף מאמינים ושכנע אותם שילכו עימו לירושלים, ושם, בעזרת כוחו המיוחד מהר הזיתים, יצליח לבקוע את חומות העיר, להשתלט על הרומאים ולהיות למלך על מאמיניו. פליקס לא היסס ופקד על צבאו לתקוף את המתנבא ואת מאמיניו. בפשיטה זו נטבחו המונים מציבור הנוהים אחריו.
בימי הנציב פליקס התעורר מחדש, ובמלוא החריפות, סכסוך קיסריה, בין תושבי העיר ההלניסטים לבין היהודים. מאבק זה התפתח סביב השאלה: מי הוא השליט החוקי והרשמי של העיר קיסריה? במאבק זה עמד פליקס לצידם של המקומיים, אולם הפסקת כהונתו בשנת 60, והעברת ההכרעה בעניין קיסריה להכרעה קיסרית ברומא (לשיקולו של נירון), הביאו להרגעה זמנית של הרוחות.
פליקס גם רחש איבה ליונתן הכהן הגדול, מפני שיונתן הוכיח אותו לעתים קרובות על תקיפותו היתרה בניהול ענייני הארץ, דבר שיונתן הרגיש שחובתו לעשות, מאחר והוא עצמו ביקש מהקיסר לשלוח את פליקס כנציב ביהודה. פליקס שיחד את ידידו הטוב של יונתן, שיביא כמה מה"ליסטים" שירצחו אותו. הללו עלו לירושלים כשחרבות קטנות מוסתרות תחת בגדיהם, התנפלו על יונתן ורצחו אותו. רצח זה נשאר ללא עונש.[1]
פליקס עצר את השליח פאולוס בקיסריה בכוונה לשפוט אותו, אולם בסופו של דבר הוא השאירו במעצר כשנתיים ומשפטו התקיים רק בימי שלטונו של יורשו פסטוס.
פליקס נישא לנסיכה דרוסילה מבית הורדוס, בתו של מלך יהודה האחרון אגריפס הראשון.
לאחר כהונתו
עם תום כהונתו כנציב יהודה פליקס חזר לרומא עם אשתו, היה ניסיון מצד היהודים לתבוע אותו על פשעיו בתקופת נציבותו אולם הוא יצא זכאי הודות להתערבותו של אחיו שהיה בעל השפעה בחצרו של הקיסר נירון.
הערות שוליים
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ה, סעיפים 164-162.