אבר מן החי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־01:52, 5 בדצמבר 2012

אבר מן החי הוא שמו של ציווי הלכתי האוסר לאכול אבר שניטל מבעל חיים בעודו חי. הציווי נמנה במניין המצוות^[1].

התורה אוסרת לאכול אבר מן החי. האיסור מופיע לראשונה בשבע מצוות בני נח יחד עם היתר אכילת הבשר: ”אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו” (ספר בראשית ט, ד). האיסור לישראל מופיע בספר דברים בפרשייה העוסקת בהיתר "בשר תאווה"שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: ולא תאכל הנפש עם הבשר וגם 2=ספר דברים י"ב כ"ג..

בניגוד לבשר בחלב אבר מן החי מותר בהנאה, כלומר מותר לכל שימוש למעט אכילה^[2]. בתוספתא מבואר, שאיסור אבר מן החי חל על בהמות, חיות ועופות, אך לא על דגים וחגבים^[3]. הרמב"ם מסביר דין זה בכך שהם אינם טעונים שחיטה,^[4] ומאותה סיבה פסק הט"ז שדין איבר מן החי אינו חל גם על בן פקועה^[5]. בתלמוד מובאת מחלוקת תנאים בנוגע לבעלי חיים טמאים: דעת רבי יהודה ורבי אלעזר, שאיסור אבר מן החי נוהג אף בהם. ואילו דעת חכמים, שאין איסור זה נוהג אלא בטהורים^[6]. רבי מאיר מקל יותר, ולדעתו אין איסור אבר מן החי אלא בבהמות טהורות בלבד^[7].

בחיי הבהמה

במסכת חולין מובאת מחלוקת האם "בהמה בחייה לאברים עומדת" או "לאו לאברים עומדת"^[8]. כלומר, האם ניתן להגדיר בהמה חיה כמות שהיא, כאיברים. או שרק לאחר שחיטת הבהמה ניתן לומר שלפנינו "אברים", כיון שאז ודאי בשר הבהמה עומד לניתוח לאברים, אבל קודם לשחיטתה אין להתייחס לבהמה כאל "אברים", אלא אם כן נתלש חלק ממנה - אז יש לפנינו אבר.

על סמך הדיון בשאלה זו מסביר התלמוד שתי מחלוקות הלכתיות מעשיות. המחלוקת הראשונה עוסקת באדם שבלע בעל חיים שלם בבת אחת בעודו חי. רבי אלעזר ברבי שמעון סובר ש"בהמה בחייה לאיברים עומדת", ונמצא שהאדם הזה אכל אבר מן החי. לעומתו, דעת רבי ש"בהמה בחייה לאו לאברים עומדת" ולכן לא עבר האוכל על איסור זה.

המחלוקת השנייה עוסקת באדם שאכל חתיכת בשר מבהמה המוגדרת כ"טריפה". רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו האם עבר על שני איסורים (טריפה ואבר מן החי) או על איסור אחד בלבד (טריפה), בהתבסס על הכלל אין איסור חל על איסור. לפי אחת האפשרויות המובאת להסבר המחלוקת, סבר רבי יוחנן כי "בהמה בחייה לאברים עומדת", ולכן במקרה שלפנינו קיימים שני האיסורים כיון ששניהם חלו בבת אחת עם לידתה של הבהמה. ואילו ריש לקיש סבר ש"בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת", ולכן אין איסור אבר מן החי חל על הבהמה כיון שכבר קיים עליה איסור טרפה.

רבי יוחנן וחזקיה נחלקו במקרה של גוי שאוכל מבהמה מפרכסת האם הוא עובר על איסור אבר מן החי. חזקיה סבור שהבהמה נחשבת כעומדת במצב אמצעי, לא חיה ולא מתה, ולכן אין האוכל עובר על איסור אבר מן החי^[9]. לעומת זאת, רבי יוחנן סבור שהבהמה נחשבת לחיה לגמרי, והאוכל אותה עובר על איסור אבר מן החי.

חידוש

אבר מן החי מוגדר כחידוש, מכיוון שלמרות שהתורה אינה מחייבת בדרך כלל אדם האוכל עצמות של דבר אסור כמו טריפה ונבילה, שהרי אין בהם טעם, באבר מן החי חייבה התורה בכל אכילת אבר שיש בו כזית, גם אם שיעור זה נוצר רק משילוב של בשר, עצמות וגידים.

היות ואיסור זה מוגדר כחידוש, קיים כלל האומר כי - 'אין לך בו אלא חידושו', כלומר אין לכלול בחידוש אלא את המינימום המוכרח לו. מכיוון שכך, ייתכן שהאוכל אבר מן החי יתחייב רק אם אכלו כולו כאחד. אבל במקרה שהאוכל חילק את האבר ואכלו כך, אפילו אם אכילת החצאים נעשתה בתכיפות, תוך כדי אכילת פרס, לא יתחייב האוכל. למעשה, רבי יוחנן וריש לקיש, הסכימו על כך, שאדם שחילק את שני החצאים לפני שהכניסם לתוך פיו, אינו עובר על איסור אבר מן החי, שכן אכל כל חצי כזית בנפרד, ומעולם לא הייתה אכילה אחת של כזית. אך כאשר האוכל חילק את האבר לשנים רק לאחר שהגיע סמוך לבית הבליעה שלו, סובר רבי יוחנן שהדבר נחשב לאכילה אחת. וזאת מכיוון שלדעתו אכילה מוגדרת לפי הנאת הגרון, כלומר החיך, וממילא די בכך שהאבר הגיע שלם אל החיך כדי לחייב את האוכל. ריש לקיש חלוק על הדבר, ולדעתו אכילה מוגדרת לפי הנאת המעיים^[10]. מכיוון שכך, צריך שהאבר כולו יבלע בשלימות כדי לחייב את האוכל^[11].

ראו עוד

קישורים חיצוניים

אבר מן החי באתר דעת.

הערות שוליים

^ מצווה תנ"ב (ה-452) במניינו של ספר החינוך, ומצוות לא תעשה קפ"ב (ה-182) בספר המצוות לרמב"ם.
^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ב, עמוד ב'.
^ תוספתא מסכת תרומות, פרק ט'.
^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות ספר קדושה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות ספר קדושה, פרק הלכות שחיט"ה, הלכות א'–ג'.
^ טורי זהב על שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן י"ג פסקה 3
^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"א, עמוד ב'.
^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ב, עמוד א'.
^ תלמוד בבלי שם.
^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד ב'.
^ מעיים בלשון התלמוד הם כינוי לאיברים הפנימיים.
^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ג, עמוד ב'.

[1] מצווה תנ"ב (ה-452) במניינו של ספר החינוך, ומצוות לא תעשה קפ"ב (ה-182) בספר המצוות לרמב"ם.

[2] תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ב, עמוד ב'.

[3] תוספתא מסכת תרומות, פרק ט'.

[4] שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות ספר קדושה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות ספר קדושה, פרק הלכות שחיט"ה, הלכות א'–ג'.

[5] טורי זהב על שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן י"ג פסקה 3

[6] תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"א, עמוד ב'.

[7] תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ב, עמוד א'.

[8] תלמוד בבלי שם.

[9] תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד ב'.

[10] מעיים בלשון התלמוד הם כינוי לאיברים הפנימיים.

[11] תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ג, עמוד ב'.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[תמונה:Cow_female_black_white.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אף שהפרה כשרה למאכל, אכילת אבר שניטל ממנה בעודה חיה — אסורה.]]
-'''אבר מן החי''' הוא שמו של ציווי [[הלכה|הלכתי]] האוסר לאכול אבר שניטל מ[[בעל חיים]] בעודו חי. הציווי נמנה ב[[מניין המצוות]].{{הערה|[[מצווה]] תנ"ב (ה-452) במניינו של [[ספר החינוך]], ו[[מצוות לא תעשה]] קפ"ב (ה-182) ב[[ספר המצוות]] ל[[רמב"ם]].}}
+'''אבר מן החי''' הוא שמו של ציווי [[הלכה|הלכתי]] האוסר לאכול אבר שניטל מ[[בעל חיים]] בעודו חי. הציווי נמנה ב[[מניין המצוות]]{{הערה|[[מצווה]] תנ"ב (ה-452) במניינו של [[ספר החינוך]], ו[[מצוות לא תעשה]] קפ"ב (ה-182) ב[[ספר המצוות]] ל[[רמב"ם]].}}.
 ה[[תורה]] אוסרת לאכול אבר מן החי. האיסור מופיע לראשונה ב[[שבע מצוות בני נח]] יחד עם היתר אכילת הבשר: {{ציטוטון|אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו|[[S:ביאור:בראשית ט#ה|ספר בראשית ט, ד]]}}. האיסור לישראל מופיע ב[[ספר דברים]] בפרשייה העוסקת בהיתר "בשר תאווה"{{הערה|ולא תאכל הנפש עם הבשר|[[ספר דברים]] י"ב כ"ג}}.
-בניגוד ל[[בשר בחלב]] אבר מן החי מותר בהנאה, כלומר מותר לכל שימוש למעט אכילה.{{הערה|[[S:פסחים כב ב|מסכת פסחים, דף כ"ב ב']]}}. לדברי ה[[תוספתא]] איסור אבר מן החי חל על [[בהמה|בהמות]], [[חיה (יהדות)|חיות]] ו[[עופות]], אך לא על [[דג]]ים ו[[חגב]]ים.{{הערה|תוספתא מסכת תרומות, פרק ט'}} ה[[רמב"ם]] מסביר דין זה בכך שהם אינם טעונים [[שחיטה]],{{הערה|[[משנה תורה לרמב"ם]], הלכות שחיטה, פרק א', פסקה 3}} ומאותה סיבה פסק [[הט"ז]] שדין איבר מן החי אינו חל גם על [[בן פקועה]].{{הערה|[[טורי זהב]] על [[שולחן ערוך]], חלק [[יורה דעה]], סימן י"ג פסקה 3}}
+בניגוד ל[[בשר בחלב]] אבר מן החי מותר בהנאה, כלומר מותר לכל שימוש למעט אכילה{{הערה|{{בבלי|פסחים|כב|ב}}.}}. ב[[תוספתא]] מבואר, שאיסור אבר מן החי חל על [[בהמה|בהמות]], [[חיה (יהדות)|חיות]] ו[[עופות]], אך לא על [[דג]]ים ו[[חגב]]ים{{הערה|תוספתא מסכת תרומות, פרק ט'.}}. ה[[רמב"ם]] מסביר דין זה בכך שהם אינם טעונים [[שחיטה]],{{הערה|{{רמב"ם|ספר קדושה|הלכות שחיטה|א|ג}}.}} ומאותה סיבה פסק [[הט"ז]] שדין איבר מן החי אינו חל גם על [[בן פקועה]]{{הערה|[[טורי זהב]] על [[שולחן ערוך]], חלק [[יורה דעה]], סימן י"ג פסקה 3}}. בתלמוד מובאת מחלוקת תנאים בנוגע לבעלי חיים טמאים: דעת [[רבי יהודה]] ו[[רבי אלעזר]], שאיסור אבר מן החי נוהג אף בהם. ואילו דעת חכמים, שאין איסור זה נוהג אלא בטהורים{{הערה|{{בבלי|חולין|קא|ב}}.}}. [[רבי מאיר]] מקל יותר, ולדעתו אין איסור אבר מן החי אלא בבהמות טהורות בלבד{{הערה|{{בבלי|חולין|קב|א}}.}}.
 ==בחיי הבהמה==
-ב[[מסכת חולין]] מובאת מחלוקת האם "בהמה בחייה לאברים עומדת" או "לאו לאברים עומדת".{{הערה|{{בבלי|חולין|קב|ב}}; {{בבלי|חולין|קג|א}}.}} כלומר, האם רק לאחר שחיטת הבהמה ניתן לומר שלפנינו "אברים", כיון שאז ודאי בשר הבהמה עומד לניתוח לאברים, אבל קודם לשחיטתה אין להתייחס לבהמה כאל "אברים", אלא במקרה בו ניטל באופן ממשי חלק ממנה (במקרה זה יהיה אסור לאוכלו בגלל איסור "אבר מן החי").
+ב[[מסכת חולין]] מובאת מחלוקת האם "בהמה בחייה לאברים עומדת" או "לאו לאברים עומדת"{{הערה|תלמוד בבלי שם.}}. כלומר, האם ניתן להגדיר בהמה חיה כמות שהיא, כאיברים. או שרק לאחר שחיטת הבהמה ניתן לומר שלפנינו "אברים", כיון שאז ודאי בשר הבהמה עומד לניתוח לאברים, אבל קודם לשחיטתה אין להתייחס לבהמה כאל "אברים", אלא אם כן נתלש חלק ממנה - אז יש לפנינו אבר.
-על סמך הדיון בשאלה התאורטית מסביר התלמוד שתי מחלוקות הלכתיות מעשיות. המחלוקת הראשונה עוסקת באדם שבלע בעל חיים שלם בבת אחת בעודו חי. [[רבי אלעזר ברבי שמעון]] סבר כי אם על אבר אחד יש איסור "אבר מן החי", [[קל וחומר]] שגם אכילת בעל חיים שלם כלולה באיסור. לעומתו, דעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] ש"בהמה בחייה לאו לאברים עומדת" ולכן במקרה זה לא חל האיסור.
+על סמך הדיון בשאלה זו מסביר התלמוד שתי מחלוקות הלכתיות מעשיות. המחלוקת הראשונה עוסקת באדם שבלע בעל חיים שלם בבת אחת בעודו חי. [[רבי אלעזר ברבי שמעון]] סובר ש"בהמה בחייה לאיברים עומדת", ונמצא שהאדם הזה אכל אבר מן החי. לעומתו, דעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] ש"בהמה בחייה לאו לאברים עומדת" ולכן לא עבר האוכל על איסור זה.
-המחלוקת השנייה עוסקת באדם שאכל חתיכת בשר מבהמה המוגדרת כ"[[טריפה]]". [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]] נחלקו האם עבר על שני איסורים (טרפה ואבן מן החי) או על איסור אחד בלבד (טרפה), בהתבסס על הכלל [[אין איסור חל על איסור]]. לפי אחת האפשרויות המובאת להסבר המחלוקת, סבר רבי יוחנן כי "בהמה בחייה לאברים עומדת" ולכן במקרה שלפנינו קיימים שני האיסורים כיון ששני האיסורים [[חלות|חלו]] בבת אחת עם לידתה של הבהמה, ואילו ריש לקיש סבר ש"בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת", ולכן אין איסור אבר מן החי חל על הבהמה כיון שכבר קיים עליה איסור טרפה.
+המחלוקת השנייה עוסקת באדם שאכל חתיכת בשר מבהמה המוגדרת כ"[[טריפה]]". [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]] נחלקו האם עבר על שני איסורים (טריפה ואבר מן החי) או על איסור אחד בלבד (טריפה), בהתבסס על הכלל [[אין איסור חל על איסור]]. לפי אחת האפשרויות המובאת להסבר המחלוקת, סבר רבי יוחנן כי "בהמה בחייה לאברים עומדת", ולכן במקרה שלפנינו קיימים שני האיסורים כיון ששניהם [[חלות|חלו]] בבת אחת עם לידתה של הבהמה. ואילו ריש לקיש סבר ש"בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת", ולכן אין איסור אבר מן החי חל על הבהמה כיון שכבר קיים עליה איסור טרפה.
-[[רבי יוחנן]] ו[[חזקיה]] נחלקו בנידון של גוי שאוכל מבהמה [[מפרכסת]] האם הוא עובר על איסור אבר מן החי. חזקיה סבור שהבהמה נחשבת כעומדת במצב אמצעי, לא חיה ולא מתה, ולכן אין האוכלה עובר על איסור אבר מן החי{{הערה|{{בבלי|חולין|קכא|ב}}.}}. לעומת זאת, רבי יוחנן סבור שהבהמה נחשבת לחיה לגמרי, והאוכל אותה עובר על איסור אבר מן החי.
+[[רבי יוחנן]] ו[[חזקיה]] נחלקו במקרה של גוי שאוכל מבהמה [[מפרכסת]] האם הוא עובר על איסור אבר מן החי. חזקיה סבור שהבהמה נחשבת כעומדת במצב אמצעי, לא חיה ולא מתה, ולכן אין האוכל עובר על איסור אבר מן החי{{הערה|{{בבלי|חולין|קכא|ב}}.}}. לעומת זאת, רבי יוחנן סבור שהבהמה נחשבת לחיה לגמרי, והאוכל אותה עובר על איסור אבר מן החי.
 ==חידוש==
 אבר מן החי מוגדר כ[[חידוש]], מכיוון שלמרות שהתורה אינה מחייבת בדרך כלל אדם האוכל עצמות של דבר אסור כמו [[טריפה]] ו[[נבילה]], שהרי אין בהם טעם, באבר מן החי חייבה התורה בכל אכילת אבר שיש בו [[כזית]], גם אם שיעור זה נוצר רק משילוב של [[בשר]], [[עצם|עצמות]] ו[[גיד|גידים]].
-היות ואיסור זה מוגדר כחידוש, קיים כלל האומר כי - 'אין לך בו אלא חידושו', כלומר אין לכלול בחידוש אלא את המינימום המוכרח לו. מכיוון שכך, ייתכן שהאוכל אבר מן החי יתחייב רק אם אכלו כולו כאחד. אבל במקרה שהאוכל חילק את האבר ואכלו כך, אפילו אם אכילת החצאים נעשתה בתכיפות, [[תוך כדי אכילת פרס]], לא יתחייב האוכל. למעשה, [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]], הסכימו על כך, שאדם שחילק את שני החצאים לפני שהכניסם לתוך פיו, אינו עובר על איסור אבר מן החי, שכן אכל כל חצי כזית בנפרד, ומעולם לא הייתה אכילה אחת של כזית. אך כאשר אדם חילק את האבר לשנים רק לאחר שהגיע סמוך לבית הבליעה, סובר רבי יוחנן שהדבר נחשב לאכילה אחת. וזאת מכיוון שלדעתו אכילה מוגדרת לפי הנאת הגרון, כלומר החיך, וממילא די בכך שהאבר הגיע שלם אל החיך כדי לחייב את האוכל. ריש לקיש חלוק על הדבר, ולדעתו אכילה מוגדרת לפי הנאת המעיים{{הערה|מעיים בלשון התלמוד הם כינוי לאיברים הפנימיים.}}. מכיוון שכך, צריך שהאבר כולו יבלע בשלימות כדי לחייב את האוכל{{הערה|{{בבלי|חולין|קג|ב}}.}}.
+היות ואיסור זה מוגדר כחידוש, קיים כלל האומר כי - 'אין לך בו אלא חידושו', כלומר אין לכלול בחידוש אלא את המינימום המוכרח לו. מכיוון שכך, ייתכן שהאוכל אבר מן החי יתחייב רק אם אכלו כולו כאחד. אבל במקרה שהאוכל חילק את האבר ואכלו כך, אפילו אם אכילת החצאים נעשתה בתכיפות, [[תוך כדי אכילת פרס]], לא יתחייב האוכל. למעשה, [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]], הסכימו על כך, שאדם שחילק את שני החצאים לפני שהכניסם לתוך פיו, אינו עובר על איסור אבר מן החי, שכן אכל כל חצי כזית בנפרד, ומעולם לא הייתה אכילה אחת של כזית. אך כאשר האוכל חילק את האבר לשנים רק לאחר שהגיע סמוך לבית הבליעה שלו, סובר רבי יוחנן שהדבר נחשב לאכילה אחת. וזאת מכיוון שלדעתו אכילה מוגדרת לפי הנאת הגרון, כלומר החיך, וממילא די בכך שהאבר הגיע שלם אל החיך כדי לחייב את האוכל. ריש לקיש חלוק על הדבר, ולדעתו אכילה מוגדרת לפי הנאת המעיים{{הערה|מעיים בלשון התלמוד הם כינוי לאיברים הפנימיים.}}. מכיוון שכך, צריך שהאבר כולו יבלע בשלימות כדי לחייב את האוכל{{הערה|{{בבלי|חולין|קג|ב}}.}}.
 ==ראו עוד==

כשרות
כשרות הבשר	אבר מן החי • טרפה • סירכא • גיד הנשה • צומת הגידים • סימני הכשרות • עופות טמאים • זרוע, לחיים וקיבה • איסור אכילת חֵלֶב • שחיטה • הכשרת בשר • איסור אכילת דם • בשר שנתעלם מן העין
מצוות התלויות בארץ	שמיטה • יובל • טבל • תרומות ומעשרות • חלה • איסור חדש • איסור ערלה • נטע רבעי • כלאי הכרם • פאה •מתנות עניים • ביכורים
הלכות הרחקה מגויים	חלב נוכרי, גבינת נוכרי וחמאת נוכרי • יין נסך • פת עכו"ם • בישולי גויים
הכשרת כלים	טבילת כלים • הגעלת כלים • ליבון • נעיצה
איסורי תורה	בשר בחלב • חמץ בפסח • איסור אכילת תולעים
איסורי דרבנן ומנהגים	איסור לינת לילה • משקים שנתגלו • איסור אכילת קטניות בפסח • איסור שתיית מים בחילופי תקופות • אכילת דג עם בשר • אכילת דג עם חלב • אוכלים ומשקים שתחת המיטה
דינים כלליים	איסור והיתר • תערובת • מיעוט המצוי • טעם כעיקר • נותן טעם • נותן טעם לפגם • נ"ט בר נ"ט • דבר דעביד לטעמא • מעמיד • ביטול איסור לכתחילה • איסורים מבטלים זה את זה • כבוש כמבושל • עבירה מטמטמת
כשרות בעת החדשה	ירקות ללא חרקים • ג'לטין • משגיח כשרות • שטירל • בראקל