אנאלפביתיות

אנאלפביתיות היא אי ידיעת קרוא וכתוב. מצב זה נחשב להיעדר אוריינות.

אנאלפביתיות תפקודית היא מצב בו אדם רוכש מיומנויות ראשוניות כלשהן של קריאה וכתיבה, אך הן אינן מספיקות לצורך שימוש יעיל בחיי היום יום.

השלכות והשפעות תרבותיות

אנאלפביתיות נחשבת לצורת הבערות הקיצונית ביותר משום שחלק ניכר מהידע האנושי, בפרט בתקופה שקדמה ליצירת התקשורת האלקטרונית לסוגיה, מועבר בכתב. עם זאת, המיומנויות האורייניות הדרושות לאדם על מנת להשתלב בחברה משתנות בהתאם לתרבות ולתקופה בה הוא חי. בהתאם לכך, אנשים רבים במדינות העולם השלישי אינם רואים טעם בלימוד הקריאה, מכיוון שהם מסוגלים להתקיים בצורה מוצלחת מאוד גם בלי לדעת לקרוא. אנשים אשר אינם יודעים קרוא וכתוב יכולים להסתייע בשרותיות של הלבלר, אשר לרוב ניתנים בעבור שכר כלשהו.

שיכחות האנאלפבתיות בעולם

תופעת האנאלפביתיות נפוצה יותר בארצות העולם השלישי מאשר בארצות מפותחות. רבים מודאגים בעניין תופעת האנאלפביתיות באוכלוסיית העולם, למרות העובדה ששיעורי האנאלפביתיות ירדו באופן קבוע בעשורים האחרונים, במיוחד בעולם השלישי. בין מדינות העולם השלישי נצפו הירידות המשמעותיות ביותר ברמת האנאלפביתיות בסין, בוייטנאם, בהודו, בקובה ובדרום אפריקה.

נתוני שנת 1998 מראים כי 16% מאוכלוסיית העולם, לפי הגדרת האו"ם, סובלת מאנאלפביתיות. בארצות הברית לבדה, כ־5% מהאוכלוסייה אנאלפביתית לפי הגדרת ממשלת ארצות הברית, לפי מפקד 1990. 7 מיליון מאזרחי בריטניה הם אנאלפביתים לפי הנתונים של הממשלה. במדינות ערביות, למעלה מ־25% מהגברים וכ־50% מהנשים היו אנאלפביתים בשנת 2000.

לפי אתר האו"ם[1] עומד שיעור האנאלפביתיות במדינת ישראל על 2.7% בקרב הגברים ו-6.6% בקרב הנשים, כאשר המספר הגבוה אצל נשים מיוחס בדרך-כלל לאוכלוסיית הנשים הערביות.

ראו גם

• רשימת מדינות על-פי אחוזי אוריינות
• השכלה
• חוק לימוד חובה