תומאזו אלבינוני

תומאזו אלבינוני

תומאזו אלבינוני (איטלקית: Tomaso Albinoni;‏ 14 ביוני 1671, ונציה - 17 בינואר 1751) היה מלחין בארוק איטלקי.

אלבינוני התפרסם בזמנו כמלחין אופרות, אך כיום הוא זכור בעיקר הודות למוזיקה הכלית שלו, שחלקה מוקלט שוב ושוב. ה"אדאג'ו בסול מינור" שלו, שהנו למעשה שיחזור מאוחר, הוא אחד הקטעים המוקלטים ביותר במוזיקה של תקופת הבארוק. כיום סבורים המומחים, כי הקטע המפורסם נכתב על ידי רמו ג'אזוטו (Remo Giazotto) מוזיקולוג שהתמחה בעבודותיו של אלבינוני, על פי קטע מסונאטה של אלבינוני עצמו.

ביוגרפיה

תומאזו אלבינוני, שאביו, אנטוניו אלבינוני (1634 - 1709), היה סוחר נייר ואציל עשיר בוונציה, למד נגינה בכינור וזמרה. מעט, יחסית, ידוע על חייו, בהתחשב בשיעור קומתו כמלחין בין בני זמנו ובתקופה המתועדת היטב, בהשוואה לאחרות, שבה חי. בשנת 1694 הקדיש את אופוס 1 שלו לבן-עירו, החשמן פייטרו אוטובוני (קרוב משפחה של האפיפיור אלכסנדר השמיני); אוטובוני היה פטרון חשוב של מלחינים אחרים ברומא, כמו ארכאנג'לו קורלי ודומניקו סקרלטי. בשנת 1700 עבד אלבינוני ככנר אצל פרדיננדו קרלו, דוכס מנטובה, לו הקדיש את אופוס 2, קובץ קטעים אינסטרומנטליים. בשנת 1701 כתב את הסוויטות אופוס 3, שזכו לפופולריות עצומה, ואת הקובץ הזה הקדיש לדוכס הגדול פרדיננד השלישי מטוסקנה.

בשנת 1705 נשא אישה; אנטונינו ביפרי, מנצח המקהלה בכנסיית סן מרקו היה עד לנישואים, וככל הנראה היה ידידו של אלבינוני. נראה, מכל מקום, שלאלבינוני לא היו עוד קשרים עם המוסד הזה, הראשון במעלה בחיי המוזיקה בוונציה, ואת תהילתו הראשונית כמלחין אופרות השיג בערים רבות באיטליה, ביניהן ונציה, ג'נובה, בולוניה, מנטובה, אודינה, פיאצ'נצה ונאפולי. בתקופה זו גם הרבה לחבר מוזיקה אינסטרומנטלית: לפני 1705 כתב בעיקר טריו סונאטות וקונצ'רטי לכינור, אבל מאז ועד 1719 כתב סונאטות סולו וקונצ'רטי לאבוב.

שלא כמלחינים אחרים בני זמנו, נראה שמעולם לא חיפש משרה בכנסייה או בחצרות אצולה, אבל יש לזכור, שאלבינוני היה בעל אמצעים ונהנה מן האפשרות להלחין באופן עצמאי. בשנת 1722, מכל מקום, הזמין אותו מקסימיליאן השני עמנואל, הנסיך הבוחר של בוואריה, להיות מנצח האופרות בחצרו. אלבינוני הקדיש לו מערך של שנים-עשר קונצ'רטי.

בשנת 1742 יצא לאור בצרפת קובץ סונאטות לכינור של אלבינוני. הקובץ התפרסם כ"posthumus", כלומר, לאחר מות המלחין, ומתוך כך סברו המלומדים, במשך שנים, שאלבינוני מת סמוך לאותה שנה. ואולם, נראה שאלבינוני המשיך לחיות בוונציה באלמוניות; רשומות מקהילת סאן ברנאבה, מקום הולדתו, מלמדות, שאלבינוני מת בשנת 1751, "בגיל 84" (כנראה שגיאה), ממחלת הסוכרת.

מוזיקה והשפעות

אלבינוני כתב כחמישים אופרות, ש-28 מהן הופקו בוונציה בין 1723 ל-1740, אבל כיום הוא נודע בעיקר במוזיקה האינסטרומנטלית שלו, בייחוד בקונצ'רטי לאבוב.

המוזיקה האינסטרומנטלית שלו משכה אליה תשומת לב רבה מצד יוהאן סבסטיאן באך, שכתב לפחות שתי פוגות על נושאים של אלבינוני והשתמש דרך קבע בבסים שלו לתרגילי הרמוניה לתלמידיו.

רבות מיצירותיו של אלבינוני אבדו במלחמת העולם השנייה כשהספרייה הממלכתית בדרזדן נהרסה בהפצצת בעלות הברית, ועל כן רק מעט ידוע על חייו ועל המוזיקה שלו מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-18 ואילך.

האדאג'ו בסול מינור המפורסם של אלבינוני הוא שיחזור משנת 1945 שעשה רמו ג'אזוטו על פי קטע מפרק איטי של טריו סונאטה, שגילה בין הריסות הספרייה. השימוש המפורסם ביותר ביצירה נעשה בסרט "גליפולי" משנת 1981, שעלילתו מתרחשת במלחמת העולם הראשונה, סביב קרב בשם זה. גם להקת הדלתות הקליטה גרסה אינסטרומנטלית משלה ליצירה בליווי תזמורת, לאלבום "An American Prayer". גם להקת הרוק המתקדם רנסאנס הקליטה גרסה (עם טקסט מושר) ליצירה וגם שלמה ארצי הקליט גרסה עברית. בערוב השנים עברה מטאמורפוזה של יוצר מוזיקת ההאוס די ג'יי טיאסטו שנתן ליצירה הזו אינטרפרטציה עכשווית.