קלמנט מאוחריד – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.2+) (בוט מוסיף: hr:Kliment Ohridski
KamikazeBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.3) (בוט: משנה hr:Kliment Ohridski‏ ← hr:Klement Ohridski
שורה 58: שורה 58:
[[es:Clemente de Ohrid]]
[[es:Clemente de Ohrid]]
[[fr:Clément d'Ohrid]]
[[fr:Clément d'Ohrid]]
[[hr:Kliment Ohridski]]
[[hr:Klement Ohridski]]
[[hsb:Swj. Klemens (Kliment) Ohridski]]
[[hsb:Swj. Klemens (Kliment) Ohridski]]
[[it:Clemente di Ocrida]]
[[it:Clemente di Ocrida]]

גרסה מ־10:06, 22 בינואר 2013


שגיאות פרמטריות בתבנית:קדוש נוצרי

פרמטרים ריקים [ מקום קנוניזציה, מקום פולחן, מקום בפיאטיפיקציה, קנוניזציה על ידי, תאריך קנוניזציה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קלמנט מאוחריד
לידה 840
האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 ביולי 916, (בגיל 76 בערך)
אוחריד, מקדוניה
קדוש עבור הכנסייה האורתודוקסית המזרחית
חג 27 ביולי ו-5 בנובמבר (הלוח הגרגוריאני), 9 באוגוסט ו-8 בדצמבר (הלוח היוליאני)
תכונות ממפתחי האלפבית הגלגוליטי והאלפבית הקירילי
פטרון של אוחריד [1]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקדוש קלמנט מאוחרידבולגרית: Свети Климент Охридски‏) (840916‏), היה מלומד וסופר בולגרי שחי בימי הביניים [2], וכן היה הארכיבישוף הבולגרי הראשון. העדויות על חייו לפני שחזר ממורביה הגדולה לבולגריה הן קלושות, אולם לפי ההגיוגרפיה של תאופילוס מבולגריה, קלמנט נולד בחלק הדרום מערבי של האימפריה הבולגרית, באזור מקדוניה.

כיוון שהיה תלמידם של הקדושים קירילוס ומתודיוס, קלמנט השתתף במשלחת שלהם למורביה הגדולה. לאחר מותו של קירילוס, ליווה קלמנט את מתודיוס מרומא לפאנוניה ומורביה הגדולה. לאחר מותו של מתודיוס עצמו ב-885, קלמנט עמד בראש המאבק נגד הכמורה הגרמנית במורביה הגדולה לצידו של גוראזד. לאחר ששהה זמן מה בכלא, הוא גורש ממורביה הגדולה ובשנת 885 או 886 הגיע לגבולותיה של בולגריה ביחד עם נאום מפרסלב, אנגלריוס וייתכן שגם גוראזד (לפי מספר מקורות, גוראזד כבר היה מת באותה תקופה). לאחר מכן, ארבעתם נשלחו לעיר הבירה הבולגרית פליסקה, היכן שהם מונו על ידי בוריס הראשון מבולגריה ללמד ולהדריך את הכמרים בשפה הסלאבית הכנסייתית העתיקה.

לאחר קבלת הנצרות ב-865, טקסי הדת בבולגריה נוהלו ביוונית על ידי כמרים שנשלחו מהאימפריה הביזנטית. בעקבות חששו מגדילת ההשפעה הביזנטית והיחלשות המדינה ועל מנת לשמר את העצמאות והיציבות הפוליטיות של בולגריה, בוריס תמך באימוץ השפה הסלאבית הכנסייתית העתיקה בטקסים הדתיים. כאשר השקפתו בנושא גובשה, בוריס פעל לייסודם של שני בתי ספר לספרות (אקדמיות), בהם ילמדו את השפה הסלאבית הכנסייתית. בית הספר הראשון נוסד בעיר הבירה, פליסקה, והשני באזור קוטמיצ'ביצה (כיום במערב רפובליקת מקדוניה ומזרח אלבניה).

בעוד שנאום מפרסלב נשאר בפליסקה ועבד על ייסודו של בית הספר לספרות של פליסקה, קלמנט נשלח על ידי בוריס לאוחריד שבקוטמיצ'ביצה ביחד עם משלחת, על מנת לארגן שם את לימודי הסלאבית הכנסייתית העתיקה. במשך תקופה של שבע שנים – מ-886 ועד 893 – קלמנט לימד 3,500 תלמידים את השפה ואת האלפבית הגלגוליטי. ב-893 הוא התמנה לתפקיד הארכיבישוף של דרמביקה (וליקה), שהייתה גם כן בקוטמיצ'ביצה. לאחר מותו בשנת 916 הוא נקבר במנזר שלו, סנט פנטלימון, באוחריד.

קלמנט היה אחד הסופרים הפורים והחשובים שכתבו בבולגרית עתיקה (הגרסה הבולגרית של סלאבית כנסייתית עתיקה). קלמנט נחשב לכותב ההגיוגרפיה של קירילוס הקדוש ושל מתודיוס הקדוש. כמו כן, קלמנט תירגם את טריודת הפרחים, המכילה מזמורים כנסייתיים המבוצעים בין חג הפסחא לפנטקוסט, והדעה הרווחת היא שהוא הסופר שכתב את הטקס הקדוש ואת הספר חייו של האפיפיור קלמנס הראשון, כמו גם את הטקסים העתיקים המוקדשים לקירילוס הקדוש ולמתודיוס הקדוש.

המצאתו של האלפבית הקירילי מיוחסת אף היא לקלמנט, למרות שישנה דעה האומרת שהאלפבית התפתח תחת השפעה ביזנטית חזקה בבית הספר לספרות של פרסלב בתחילת המאה ה-10.

האוניברסיטה הבולגרית המודרנית הראשונה, אוניברסיטת סופיה, שנוסדה ב-1888, נקראה על שמו של קלמנט. האוניברסיטה שבעיר ביטולה (רפובליקת מקדוניה), שנוסדה ב-1979, נקראת גם כן על שם קלמנט.

בסיס המחקר המדעי הבולגרי סנט קלימנט אוחרידסקי הנמצא באי ליווינגסטון שבאיי שטלנד הדרומיים, אנטארקטיקה, נקרא גם כן על שם קלמנט.

הערות שוליים

  1. ^ Patron Saints Index
  2. ^ "This great father of ours and light of Bulgaria was by origin of the European Moesians which the people commonly know as Bulgarians…". "The Ohrid Legend" or the short biography of St Clement by 13th-century Greek Archbishop of Ohrid Demetrius Chomatianus. Cited in Иванов, Й. (1931). Български старини из Македония (בבולגרית). София. pp. p. 316. {{cite book}}: |pages= has extra text (עזרה)