נשיא גרמניה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ZéroBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: az:Almaniya Prezidenti
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 57: שורה 57:
[[fr:Président fédéral (Allemagne)]]
[[fr:Président fédéral (Allemagne)]]
[[gl:Presidente de Alemaña]]
[[gl:Presidente de Alemaña]]
[[hsb:Prezident Zwjazkoweje Republiki Němska]]
[[hsb:Prezident Zwjazkoweje republiki Němska]]
[[is:Forseti Þýskalands]]
[[is:Forseti Þýskalands]]
[[it:Capi di Stato della Germania]]
[[it:Capi di Stato della Germania]]

גרסה מ־22:01, 23 בינואר 2013

סמל גרמניה
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של גרמניה
הרשות המחוקקת
הרשות השופטת

נס נשיא גרמניה

נשיא גרמניהגרמנית: Bundespräsident; נקרא בעבר Reichspräsident) הוא ראש המדינה הגרמנית. התפקיד נוצר בשנת 1918 בעקבות התפטרותו של הקייזר וילהלם השני וכינון רפובליקת ויימאר.

היסטוריה

הנשיא ברפובליקת ויימאר

ברפובליקת ויימאר נבחר הנשיא בבחירות ישירות ואישיות לתקופת כהונה של שבע שנים כאשר אין הגבלה על מספר הכהונות שכל נשיא יכול לכהן בהם. הנשיא אינו תלוי ברייכסטאג ובחירתו בבחירות ישירות הציבה את הנשיאות כגוף שווה ערך לפרלמנט, בסמכות הנשיא היה למנות ולפטר את הממשלה הגרמנית ואת הקאנצלר, לפזר את הפרלמנט ולהתערב בהליכי חקיקה אם דרישה כזאת הועלתה במשאל עם. סעיף 48 בחוקה הגרמנית נתן בידי הנשיא את הכוח להכריז מצב חירום "כדי לשמור על הסדר הציבורי" ולבטל את כוחו של הפרלמנט. על סמך סמכות זאת טען חוקר מדע המדינה קרל שמיט שמיכוון שהנשיא יכול להכריז על מצב חירום שהופך לחלוטין את הסדר הקיים ומבטל את כוח הפרלמנט שהוא בעצם הגוף הריבוני במדינה ולא הפרלמנט כפי שגורסת התפיסה הליברלית.

היסטוריונים רבים רואים בכוחותיו הנרחבים של הנשיא ובמיוחד באלו שבאו לו כתוצאה מסעיף 48 את אחד מהגורמים לנפילתה של רפובליקת ויימאר, משנת 1930 הנשיא פאול פון הינדנבורג עשה שימוש בכוחותיו כדי לכונן ממשלות ללא תמיכה פרלמנטרית שמשלו מכוח צווים נשיאותיים והיה בכך משום חזרה למצב ששרר בזמן הקיסרות כאשר הקייזר היה בוחר את הקאנצלר ושניהם לא היו מחויבים לפרלמנט.

הנשיא בגרמניה הנאצית

לאחר בחירותו של אדולף היטלר לתפקיד הקאנצלר המשיך פאול פון הינדנבורג לכהן כנשיא והיה המחסום האחרון בפני השתלטות טוטאלית של המפלגה הנאצית על המדינה הגרמנית, לאחר מותו בשנת 1934 זויפה צוואתו שבה הוא טוען שהוא רואה את היטלר כיורשו למרות שבמציאות הוא העדיף את החזרת המונארכיה על ידי מינוי של אחד מנסיכי בית הוהנצולרן לקייזר. לאחר מותו היטלר הפך לראש המדינה, ביטל את משרת הנשיא ואיחד אותה עם תפקיד ראש הממשלה בתפקיד שנקרא "פיהרר ורייכסקאנצלר".

לאחר התאבדותו של היטלר נוצרה משרת הנשיא מחדש כמשרה נפרדת מזו של הקאנצלר. היטלר בחר את האדמירל קרל דניץ לכהן כנשיא והוא מינה את לוץ שוורין פון קרוסיגק כקאנצלר שלו והקים ממשלה חדשה אולם בפועל הנשיא והממשלה החדשה שלטו על שטח קטן ולא זכו להכרה מצד בעלות הברית שאסרו אותם ואת חלקם שפטו כפושעי מלחמה.

הנשיא בגרמניה המערבית והמזרחית

גרמניה המערבית

ארמון בלוו בברלין הוא מעונו הרשמי של נשיא גרמניה מאז איחודה

עם הקמתה של גרמניה המערבית משרת הנשיא נוצרה מחדש, אולם בשונה מבעבר הנשיא המערב גרמני לא נבחר ישירות על ידי העם אלא על ידי הצבעה חשאית של האסיפה הפדרלית של גרמניה, גוף המתכנס אחת לחמש שנים במטרה לבחור את הנשיא ומורכב מכלל חברי הבונדסטאג וממספר שווה של נציגי הפרלמנטים של מדינות גרמניה. כהונת הנשיא היא בת של חמש שנים. תפקיד הנשיא הוא בעיקר ייצוגי והוא נעדר כוח פוליטי ממשי, הוא זה שמטיל על מנהיג המפלגה שזכתה ברוב בבחירות את תפקיד הקאנצלר והמשימה להרכיב ממשלה.

גרמניה המזרחית

בגרמניה המזרחית מונה וילהלם פיק לתפקיד הנשיא, תפקיד שבו כיהן עם הקמת הרפובליקה בשנת 1949 עד מותו בשנת 1960. כמו מקבילו המערבי תפקידו של הנשיא המזרח גרמני היה בעיקר ייצוגי וסמלי והוא נעדר כוחו פוליטי ממשי. עם מותו של פיק בשנת 1960 בוטלה המשרה ולא נוצרה מחדש עד שהרפובליקה חדלה מלהתקיים.

הנשיא כיום

בדומה לתפקידו של נשיא גרמניה המערבית, תפקיד נשיא גרמניה המאוחדת (מאז 1990) הוא תפקיד בעל ערך טקסי וייצוגי בלבד והוא נבחר על ידי האסיפה הפדרלית אחת לחמש שנים.

נשיאה הנוכחי של גרמניה הוא יואכים גאוק. גאוק נבחר לתפקיד בבחירות שהתקיימו ב-18 במרץ 2012. גאוק הוא הנשיא הראשון מאז איחוד גרמניה שמגיע מגרמניה המזרחית.

ראו גם

הערות שוליים

תבנית:Link FA תבנית:Link FA תבנית:Link FA