אוטו פון ביסמרק

פון ביסמרק, 1875

שלט האצולה לבית ביסמארק

אוטו פון ביסמרק כראש ממשלת פרוסיה

אוטו אדוארד לאופולד פון ביסמרק (גרמנית: Otto Eduard Leopold von Bismarck-Schönhausen‏; 1 באפריל 1815 - 30 ביולי 1898), בן לשושלת בית ביסמרק הידועה, ונודע גם כ"קאנצלר הברזל", קאנצלר (ראש הממשלה) הממלכה הפרוסית (1862-1873). ביסמרק איחד את גרמניה בסדרת מלחמות, נעשה ראש הממשלה הראשון (1871-1890) של האימפריה הגרמנית ונחשב לאבי האומה הגרמנית. בתחילה היה ביסמרק פוליטיקאי שמרן, אריסטוקרט ומונרכיסט. הוא לחם כנגד התנועה הסוציאליסטית המתחזקת על ידי הוצאה מחוץ לחוק של מספר ארגונים, כשבמקביל פייס את מעמד הפועלים על ידי כינון פנסיה חובה וביטוח בריאות ממשלתי.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

ביסמרק נולד בשונהאוזן (Schönhausen). הוא התחנך וגדל ב"מנזר האפור" (Graues Kloster), למד משפטים באוניברסיטת גטינגן ובברלין. ב-1847 נישא ליוהאנה פון פוטקמר ולזוג נולדו שלושה ילדים.

כשנה לאחר כישלון מהפכת 1848 (אביב העמים) נבחר לפרלמנט הפרוסי. לאחר שמונה לייצג את פרוסיה בפרנקפורט, נעשה ביסמרק משוכנע שגרמניה מאוחדת, המונהגת על ידי פרוסיה, היא מטרה חשובה. לאחר מכן שירת כשגריר ברוסיה ובצרפת. ב-1862 קיסר פרוסיה, וילהלם הראשון, מינה אותו לראש ממשלה ולשר החוץ של פרוסיה, כחלק מהקונפליקט בינו ובין הפרלמנט הפרוסי, שהלך ונעשה יותר ויותר ליברלי, למורת רוחו של הקיסר.

ביסמרק האמין שהכוח המניע של תנועת הלאומיות חייב לבוא מהשלטון בצורת הפעלה מחושבת של כוחות צבא וכוחות דיפלומטיים, ולא כהתקוממות עממית ליברלית. הוא פעל לחיזוק הצבא הפרוסי לשם הכנתו לקראת המלחמות אותן יזם. תפיסת לאומיות זו נקראה "בדם ובברזל", והייתה מנוגדת לתפישה הלאומית שבאה לידי ביטוי באביב העמים. על כן קיבל ביסמרק את הכינוי "קאנצלר הברזל".

איחוד מדינות גרמניה

ביסמרק הצליח להביא לאיחוד גרמניה על ידי פתיחה בכמה מלחמות. תחילה, בשיתוף פעולה עם אוסטריה, נכבשו שלזוויג והולשטיין ונלקחו מידי דנמרק במלחמת שלזוויג השנייה; הסכם שלום נחתם בווינה ב-30 באוקטובר 1864. למרות שכבר ב-1865 לחצו על אוסטריה לתת לפרוסיה לקחת את האדמות הצפוניות הללו, ב-1866 תקף ביסמרק באוסטריה וזכה במהירות בקרב קניגגרץ. הוא סיפח את הנובר, הסה-קאסל (Hesse-Kassel), נסאו ופרנקפורט לפרוסיה ויצר את הקונפדרציה הצפון גרמנית, מה שהוביל למעשה לאיחוד מדינות גרמניה השונות.

לאחר שביסמרק התגרה בצרפת, שנשלטה בידי נפוליאון השלישי, החלה מלחמת פרוסיה צרפת ב-1870. המדינות שבדרום גרמניה ראו בצרפת את המדינה התוקפנית במלחמה זו, והצטרפו לקונפדרציה הגרמנית הצפונית. צרפת סבלה תבוסה משפילה, ווילהלם הראשון הוכתר לשליט גרמניה בארמון ורסאי ב-1871. כך יצר ביסמרק את האימפריה הגרמנית שלו ב-1871, ענק אירופאי עם יותר מ-40 מיליון תושבים (אם כי זו לא כללה את אוסטריה).

בחזקת גיבור לאומי, היה ביסמרק הרייכסקאנצלר של האימפריה הגרמנית החדשה. במדיניות חוץ, הקדיש עתה את עצמו להשכנת שלום בין צרפת, אוסטריה, גרמניה ורוסיה. הוא היה בין יוזמי ליגת שלושת הקיסרים בין גרמניה, רוסיה ואוסטרו-הונגריה שכוונה נגד צרפת. הברית התפרקה לאחר פיטוריו ב-1890, ורוסיה נלחמה נגד גרמניה במלחמת העולם הראשונה.

אחרית ימיו

באחרית ימיו, נעשה מודאג מצמיחתן של שתי מפלגות חדשות: מפלגת המרכז הקתולית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. הקמפיין כנגד קתוליות שהחל ב-1872, ונקרא "קולטורקמפף" (Kulturkampf), שבמרכזו הייתה הלאמת החינוך היסודי מידי הכנסייה לידי המדינה, היה בעיקר כישלון. הוא תקף את הסוציאל-דמוקרטים בשתי דרכים: המפלגה ומוסדותיה הוצאו מחוץ לחוק, בזמן שמעמד הפועלים פויס בעזרת חקיקה סוציאליסטית שמיסדה ביטוח בריאות וביטוח תאונות כמו גם פנסיית זיקנה.

בבחירות של 1890, הן מפלגת המרכז הקתולית והן הסוציאל-דמוקרטים זכו להישגים ניכרים, וביסמרק פרש תחת התעקשותו של הקיסר וילהלם השני, שעלה לשלטון ב-1888. ביסמרק בילה את שנותיו האחרונות בכתיבת זכרונותיו ("Gedanken und Erinnerungen" - "מחשבות וזכרונות"), ומת ב-1898 בפרידריכסרו (Friedrichsruh).

הנצחתו

על שמו נקראו אוניית המלחמה "ביסמרק", וכן בירת דקוטה הצפונית, ביסמרק.

בשנת 1901 הוקמה לזכרו בכיכר הרפובליקה שבברלין, לפני בניין הרייכסטאג, אנדרטת ביסמרק.

ב-1938 הועברה האנדרטה לכיכר הכוכב הגדול בטירגרטן שבברלין.

ראו גם

• גרשון בלייכרדר

קישורים חיצוניים

• מיכאל הרסגור וליעד מודריק, שעה היסטורית על אוטו פון ביסמארק, 18 בדצמבר 2008, אתר גלי צה"ל

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודם: -

קאנצלר גרמניה 1871-1890

הבא: הרוזן לאו פון קפריבי

תבנית:Link FA