אורהאן פאמוק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־04:17, 29 בינואר 2013

אורהאן פאמוק (בטורקית: Orhan Pamuk, בעברית נקרא גם: אורחן פאמוק; נולד ב-7 ביוני 1952) הוא סופר טורקי, חתן פרס נובל לספרות 2006.

קורות חייו

פאמוק נולד באיסטנבול בשנת 1952, למד אדריכלות ועיתונאות ובילה תקופות ארוכות באוניברסיטת איווה ובאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית. ספרי פאמוק זכו להצלחה אדירה, תורגמו לשפות רבות וקנו ליוצרם כבוד ומוניטין גם יחד. כיום הוא נחשב לבכיר הסופרים הטורקים, לצד ישאר כמאל.

העיתון הבריטי "הגארדיאן" כלל אותו ברשימת עשרים ואחד הסופרים החשובים ביותר במאה ה-21, והמגזין האמריקני "טיים" בחר בו כאחד ממאה אנשים בעלי השפעה על העולם ב-2006. שמו אף הוזכר כמועמד לפרס נובל לספרות, ובאוקטובר 2005 נפוצו שמועות שהוועדה עמדה להעניק לו את הפרס באותה שנה, אך בגלל רגישות פוליטית סביב משפטו בטורקיה בעוון "השמצת הזהות הטורקית" (ראו להלן) הוחלט לפסוח עליו.^[1] לאחר שההודעה על זוכה הפרס נדחתה בשבוע, הוכרז לבסוף המחזאי הבריטי הרולד פינטר כחתן הפרס לאותה שנה. הפרס הוענק לפאמוק שנה אחר כך, ב-2006. נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-2008.

מספריו: "הבית הדומם" (1983), "המבצר הלבן" (1985), "הספר השחור" (1990) "חיים חדשים" (1995) "שמי הוא אדום" (1998) "שלג" (2002) "איסטנבול- זכרונות והעיר" (2005), ו"מוזיאון התמימות" (2008).

ד"ר רמי סערי תיאר את יצירתו של פאמוק:

פאמוק הוא פרוזאיקן וירטואוזי, המגלה בקיאות ושליטה גם בסגנונות הסיפור המסורתיים וגם באמצעי ההזרה, הריחוק והטשטוש של הכתיבה המודרנית והפוסט-מודרנית. ברומאנים שכתב הצטיין לא רק בבניית רקע היסטורי משכנע וביצירת עלילה מרתקת, אלא גם בתיאורי עומק עשירים ומעשירים של דמויותיו. לריבוי הפנים של גיבוריו, לעושר המידע האמין שיצירותיו כוללות באשר לחיכוכי מזרח ומערב ולשפע הנדבכים של התקופות ההיסטוריות שהסופר מתייחס אליהן אין אח ורע בספרות הטורקית הענפה.

פאמוק וחוק "השמצת הזהות הטורקית"

בפברואר 2005 פורסם ראיון עם פאמוק במוסף השווייצרי "דאס מגאצין" ובו העיר ש"מיליון ארמנים ו-30,000 כורדים נרצחו על אדמותינו ואף אחד חוץ ממני אינו מעז לדבר על כך". כעבור מספר חודשים, ביוני 2005, חוקקה טורקיה את סעיף 301 בחוק הטורקי שהטיל עונש של שישה חודשים עד שלוש שנים מאסר על "השמצת הזהות הטורקית". לחוק ניתן תוקף רטרואקטיבי, ומשפטו של פאמוק אמור היה להתחיל ב-16 בדצמבר 2005. הפרשה עוררה גלים באירופה, והיו שניצלו את הפרשה לצאת נגד קבלת טורקיה כחברה לאיחוד האירופי היות שאינה מכבדת דיה את זכויות האדם. בעקבות הלחץ הבינלאומי בוטלו ההאשמות נגד פאמוק בינואר 2006.

למרות עמדתו זו, כאשר הועלתה הצעת חוק בצרפת באוקטובר 2006 להפוך את הכחשת רצח העם הארמני לעבירה פלילית בצרפת, יצא פאמוק נגד ההצעה. בריאיון לרשת הטלוויזיה הטורקית NTV, גינה פאמוק את ההצעה על שהיא מגבילה את חופש הביטוי וטען שהיא סותרת את הרוח הליברטנית (החירות) הצרפתית.

פאמוק ומוזיאון התמימות

באפריל 2012 פתח פאמוק את "מוזיאון התמימות" באיסתנבול, מוזיאון המבוסס על ספרו בשם זה. הספר מוזיאון התמימות מגולל את סיפור אהבתו האובססיבית של כמאל, צעיר בורגני מאחת המשפחות האמידות של איסתנבול, לפוסון, קרובת משפחה ענייה. גיבור הספר כמאל אוסף פריטים מחיי היומיום של תושבי איסתנבול בשנות השבעים שמזכירים לו את הרומן עם פוסון. המוזיאון מציג את הפריטים המוזכרים בספר על פי סדר הפרקים. זהו ככל הנראה המוזיאון היחידי בעולם שמוקדש לספר אחד. על פי פאמוק, כתיבת הספר וההכנות לפתיחת המוזיאון בוצעו במקביל^[2].

ספריו שנתרגמו לעברית

שלג, מטורקית - משה סביליה-שרון, כנרת זמורה-ביתן, 2012.
מוזיאון התמימות, מטורקית - משה סביליה-שרון, כנרת זמורה-ביתן, 2011.
שמי הוא אדום, מטורקית - משה סביליה-שרון, כנרת זמורה-ביתן, 2009.
המבצר הלבן, מטורקית - משה סביליה-שרון, הוצאת כתר, ירושלים, 2003.
הספר השחור, מטורקית - שלמה אביו, הוצאת כתר, ירושלים, 1998.
איסטנבול, זיכרונות והעיר, מטורקית - משה סביליה-שרון, כנרת זמורה-ביתן, אור יהודה, 2012.

קישורים חיצוניים

עלית קרפ, שלג של אורהאן פאמוק: מיקרוקוסמוס של החברה הטורקית, באתר הארץ, 1 בפברואר 2012
רחל מילשטיין, צבעי החיים והמוות, באתר הארץ, 02/11/09
מיה סלע, אורהאן פאמוק צובע את טורקיה באדום, באתר עכבר העיר, 19 באוקטובר 2009
אורהן פאמוק, הארץ של הסופרים, שבוע הספר 2009: אורהן פאמוק, ארץ זרה מלאה בילדים מאושרים, באתר הארץ, 10/06/09
תלמה פרויד, אורהן פאמוק - מוזיאון התמימות, בבלוג של רן יגיל, באתר nrg מעריב, 7 במאי 2012
אורהן פאמוק, פותחים ספר: שמי הוא אדום, באתר הארץ, 29/09/09
רמי סערי, כפילות וקולות מתוך כור ההיתוך, באתר הארץ, 20.10.06
רמי סערי, רציתי לטעום מהכל ולצייר את הכל, באתר הארץ, 22/01/10
אלמוג בהר, להגיע לטורקיה דרך האוקיינוס האטלנטי, באתר הארץ, 20.10.06

שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מרב יודילוביץ' וסוכנויות הידיעות, ספר חדש לחתן פרס נובל אורהן פאמוק, באתר ynet, 30 באוגוסט 2008

אלי אליהו, פרס נובל לספרות לסופר הטורקי אורחן פאמוק, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 באוקטובר 2006
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יונתן אסתרקין, סרט טורקי: ראיון עם אורהאן פאמוק, באתר nrg‏, 23 ביולי 2011
בני ציפר, המחנק של איסטנבול, באתר הארץ, 25 בינואר 2013
פרס נובל לספרות 2006 באתר פרס נובל
Orhan Pamuk 'Bookweb' on literary website The Ledge, with suggestions for further reading.

הערות שוליים

^ הארץ‏, פרס נובל לספרות מתעכב מחשש לפוליטיזציה, באתר וואלה!‏, 9 באוקטובר 2005
^ אורחאן פאמוק פותח מוזיאון המבוסס על ספר, ניו-יורק טיימס, 29.04.2012

תבנית:Link FA

[1] הארץ‏, פרס נובל לספרות מתעכב מחשש לפוליטיזציה, באתר וואלה!‏, 9 באוקטובר 2005

[2] אורחאן פאמוק פותח מוזיאון המבוסס על ספר, ניו-יורק טיימס, 29.04.2012

[1]

[2]

@@ שורה 105: / שורה 105: @@
 [[it:Orhan Pamuk]]
 [[ja:オルハン・パムク]]
+[[jv:Orhan Pamuk]]
 [[ka:ორჰან ფამუქი]]
 [[kn:ಫೆರಿಟ್ ಒರ್ಹಾನ್ ಪಾಮುಕ್]]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אורהאן פאמוק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אורהאן פאמוק