מקרר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט: משנה tl:Repridyeretor‏ ← tl:Palamigan
Ptbotgourou (שיחה | תרומות)
מ r2.7.2) (בוט: משנה tl:Palamigan‏ ← tl:Repridyeretor
שורה 130: שורה 130:
[[ta:குளிர்சாதனப் பெட்டி]]
[[ta:குளிர்சாதனப் பெட்டி]]
[[th:ตู้เย็น]]
[[th:ตู้เย็น]]
[[tl:Palamigan]]
[[tl:Repridyeretor]]
[[tr:Buzdolabı]]
[[tr:Buzdolabı]]
[[uk:Холодильник]]
[[uk:Холодильник]]

גרסה מ־20:03, 30 בינואר 2013

מקרר מבפנים

מְקָרֵר[1] הוא מכשיר העושה שימוש בקירור כדי לסייע בשימור מזון. מקרר ביתי הוא מכשיר נפוץ ביותר ולרוב הוא פועל על חשמל או גז. המקרר עובד על ידי משאבת חום העובדת במעגל קירור. מקרר תעשייתי הוא בפשטות מקרר המשמש לצורך מסחרי, כגון במסעדה או מרכול, וקיבולת הנפח שלו גדולה יותר מזה הביתי.

מקרר עשוי להכיל תא קירור או תא הקפאה, או את שניהם גם יחד. מקרר בעל שני תאים כאלה הוצג לראשונה לשוק בשנת 1939 על ידי ג'נרל אלקטריק. יש כיום מקררים המחולקים לארבעה תאים שונים: תא הקפאה (18°C-), תא בשרים (0°C), תא קירור (4°C), ותא ירקות (10°C).

קיבולת המקרר נמדדת בליטרים. ערכי הקיבולת למקררים ביתיים רגילים נעים בין 400 לבין 800 ליטר. כאשר בדרך כלל היחס בין תא הקפאה לתא הקירור הוא אחד לשלוש. בישראל כ-99.8% (לפי נתוני הלמ"ס) ממשקי הבית מחזיקים במקרר[2]. השיעור דומה בקרב משקי הבית האמריקאיים.

היסטוריה

מקרר בו תא המקפיא נמצא בתוך יחידת המקרר הגדולה
מקררים מודרניים

בתי קרח היו קיימים במשך אלפי שנים ונועדו לספק קרח לשם קירור מזון בחודשי הקיץ. רק בשנים האחרונות של המאה ה-19 החל השימוש בארונות קרח כאמצעי ביתי לקירור. את הקרח היו רוכשים מיצרני קרח מסחריים. בשנת 1865 יצר ג'יימס האריסון האוסטרלי את המקרר השימושי הראשון שפעל על עקרון דחיסת גזים. מבשלת שיכר שכרה את שירותיו כדי שיבנה מכונה לקירור בירה. ב-1857 הציגה תעשיית אריזת הבשר בשיקגו את הרכב המקורר הראשון, שנועד למנוע קלקול הבשר בזמן העברתו. ב-1866 הוצג באילינוי קרון רכבת מקורר ראשון, שנועד להובלת פירות. הקרון שימש להובלת תותי שדה.

המקרר הביתי הראשון יוצר כפי הנראה בשנת 1913 בידי פרד ו. וולף ג'וניור בשיקגו, תחת השם DOMELRE (ראשי תבות של DOMestic ELectric REfrigerator). המכשיר לא רשם לזכותו הצלחה מסחרית. הצלחה גדולה יותר נרשמה בשנת 1916, עת הציגה חברת Kelvinator של אדמונד קופלנד וארנולד גרוס מקרר, שמנגנון פעולתו מבוסס על משאבת חום, כמו מקררים בני ימינו. המקררים הראשונים היו למעשה שדרוגים של ארונות קרח, אשר עליהם התקינו יחידת קירור. המנוע, המדחס והמעבה הותקנו לצד הארון או במרתף הבית. מקררים שיחידות הקירור שלהם מוכלות בתוכם יוצרו החל מ-1925.

היחידות הראשונות השתמשו בחומרים רעילים, בייחוד אמוניה, גפרית ומתיל כלורי כחומרים המשמשים לקירור. המקרר הראשון שהייתה לו תפוצה רחבה היה דגם "Monitor-Top" של ג'נרל אלקטריק מ-1927. מעל 1,000,000 יחידות שלו יוצרו, וחלקן שרדו ופועלות עד היום. רק ב-1931 יצרה חברת "דופונט" את המקרר הראשון שלא הכיל חומרים רעילים או דליקים. בעשרות השנים שחלפו מאז נותר מנגנון הפעולה של המקרר ללא שינויים משמעותיים. המקררים נבדלים לאורך הזמן זה מזה בעיקר בעיצוביהם, בחלוקת התאים שבהם, ובבקרות שונות אשר השתכללו בהם. בחלק מהמקררים יש תוספות כמו בר חיצוני, קיוסק, ופיקוד שבת.

אופן פעולה

ערך מורחב – קירור

בדרך כלל ניתן לומר כי תהליך הקרור נעשה באמצעות מניפולציה על גז ושימוש בחוק הגזים האידאליים (בדרך כלל פריאון במקררים חדישים גז ידידותי לסביבה). תהליך הקרור מבוסס על מחזור קירור תרמודינמי דו שלבי מסוג דחיסת אדים. בשלב הראשון של מחזור הקירור, מדחס דואג לעלות את לחץ גז שמשמש כחומר הקירור ללחץ העיבוי והופכו לנוזל, שפולט את חומו לסביבה חיצונית באמצעות המעבה שנמצא בגב המקרר. בחלק השני של המחזור מופחת לחץ הגז ללחץ המתאים ללחץ האיוד, כיוון שהנוזל מתפשט לגז, הוא סופג חום מהסביבה (שהיא תוכו של המקרר) באמצעות המאייד, וחוזר חלילה.

קיימים מקררים הפועלים ללא גז בשיטת קירור תרמואלקטרי המבוססת על העברת זרם דרך צמד מוליכים הגורם למעבר חום הפוך מהחלק הקר יותר לחלק החם.

היבטים אנרגטיים

המקרר פועל באופן קבוע, אך במשטרי עבודה שונים (כגון: קירור והפשרה). הספקו הנקוב של המקרר הביתי משתנה בהתאם לאופן פעולתו וניפחו. ככלל הספקם הנקוב של מקררי "No Frost" גדול יותר מהספקם של מקררים רגילים ולמשטרי העבודה השונים השלכה על צריכת החשמל של המקרר. יעילות צריכת האנרגיה של המקררים מדורגת בין A (חסכוני) ל-G (בזבזני).[3] מקרר רגיל פועל בהספק שנע בין 70 ל-270 ואט וצורך בין 0.18 ל-2.67 קילוואט-שעה במשך יממה. במהלך קירור פועל מקרר "No Frost" בהספק שנע בין 145 ל-420 ואט, במהלך הפשרה בהספק שנע בין 310 ל-775 ואט וצורך בין 0.55 ל-4.1 קילוואט-שעה במשך יממה.[4]

עלות צריכת החשמל ליממה בתעריף ביתי למקרר "רגיל" עשויה להגיע לשקל ו-40 אגורות ובמקרר No Frost לכדי שני שקלים.[5] לרמת האיטום של המקרר ולמיקומו בבית במקום מוצל או חשוף לאור השמש, השלכה על יעילות עבודתו וכפועל יוצא מכך על עלות צריכת החשמל.[6]

יצרני מקררים בולטים

בעולם ישנם יצרנים רבים, לדוגמה:

בישראל ישנם שני יצרנים גדולים של מקררים:

בעבר היה מקובל בעברית (כבאנגלית) השימוש במונח "פריג'ידר", שמו של מותג מקררים אמריקני, כשם גנרי המהווה מילה נרדפת למקרר.

בטיחות

כיום למקררים בעלי תו תקן ישראלי, הדלת ניתנת לפתיחה מבפנים, זאת כלקח ממקרים בהם ילדים נלכדו במקררים שהושלכו ונחנקו למוות. מכיוון שבמקררים ישנים לא ניתן לפתוח את הדלת מבפנים, יש לפרק את הדלת מהמקרר לפני השלכתו [7].

המקרר בישראל

המקרר החשמלי הפך נפוץ בישראל בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. בשנת 1956 היו ל-37% מהמשפחות היהודיות של שכירים בישראל ובשנת 1960 עלה השיעור ל-54%[8].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מקרר באתר "השפה-העברית"
  2. ^ שנתון סטטיסטי לישראל 2010 - מספר 61 ,‫בעלות על מוצרים בני-קיימה בעשירונים של משקי בית‬
  3. ^ יעילות מחייבת, באתר חברת החשמל קובץ PDF.
  4. ^ המטבח החשמל, באתר חברת החשמל, עמוד 14 קובץ PDF.
  5. ^ תעריפי צריכת החשמל בישראל, באתר חברת החשמל לישראל, אוחזר ב-8 בספטמבר 2011.
  6. ^ חשמל בראש טוב, באתר חברת החשמל, עמודים 12-13.
  7. ^ "הכניסה למקררים עזובים בחצרות בתים או במגרשים מסוכנת ביותר, שכן הנכנס למקרר אינו יכול לפתוח את הדלת מבפנים, ועלול להימצא בסכנת מוות. יש לעקור את הדלת של מקרר מקולקל." - מתוך עדכון לחוזר מנכ"ל משרד החינוך בנושא פעילויות קיץ.
  8. ^ יוסף כנען, הפריג'ידר של משפחת רחמים, דבר, 11 באוגוסט 1961