הורמון גדילה והזדקנות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 33: שורה 33:
* [[חיי נצח]]
* [[חיי נצח]]
* [[לובסטר]]
* [[לובסטר]]
* [[טלומר]]
* [[טלומראז]]
* [[טלומראז]]
* [[רפמיצין]]
* [[רפמיצין]]
* [[סינתיה קניון]]
* [[גבול הייפליק]]
* [[DAF-2]]
* [[HIV נגד לוקמיה]]
* [[אנדריי ברטקה]]


== לקריאה נוספת ==
== לקריאה נוספת ==

גרסה מ־21:38, 3 בפברואר 2013

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
המבנה המרחבי של הורמון הגדילה
המבנה המרחבי של IGF-1

הורמון גדילה והזדקנות. מחקרים עדכניים מצביעים על קשר בין הורמון הגדילה להזדקנות. ככל שנקלט בתאי המטרה יותר הורמון גדילה, הם מזדקנים יותר, ובהתאמה גם הגוף כולו חולה יותר במחלות הקשורות להזדקנות, כגון סרטן, סוכרת ועוד, ולהיפך.

תסמונת לרון וחסינות מפני סרטן, סוכרת והזדקנות

תסמונת לרון היא סוג של מחלה נדירה. ידועים כ-250 חולים בלבד ברחבי העולם, בעיקר בישראל ובכמה ממדינות ערב, אף כי גם באקוודור. המחלה מתבטאת בכך שיש אמנם בגוף החולה כמות מספקת של הורמון גדילה, אולם עקב מוטציות שונות בגן המקודד ליצירת הקולטן (רצפטור) של ההורמון הזה, הרצפטור משתנה וההורמון איננו מצליח לבצע את פעולתו הרגילה, דהיינו להיצמד אל הרצפטור.

בדרך הפעולה הרגילה, חלקו העליון של הרצפטור, הנמצא על פני המעטפת של תאי המטרה, קולט את ההורמון וכתוצאה מכך, חלקו התחתון, שבתוך התא, משחרר חלבונים מתאימים הגורמים לתא לבצע פעולה מסוימת. במקרה של הורמון הגדילה, הרצפטורים שלו בתאי הכבד, אלה שאין בהם מוטציה כמובן, גורמים לייצור insulinlike growth factor 1 או בקיצור IGF-1, אשר הוא הגורם לגדילה. לפיכך, בעלי המוטציה סובלים מחוסר IGF-1, או Severe primary IGF deficiency.

הביטוי החיצוני של המחלה הוא גמדות - גובה החולים הבוגרים מגיע לכ-1 מטר בלבד - ותופעות נוספות, אבל גם מראה צעיר לכאורה של אותם גמדים. הביטוי הביוכימי הוא אותו חוסר ב-IGF-1, אשר אספקתו לחולים היא התרופה היחידה הידועה כיום למחלתם.

המחלה התגלתה על ידי חתן פרס ישראל לרפואה לשנת 2009 פרופסור צבי לרון, ב-1958, אצל שלושה ילדים יהודים צאצאי יוצאי תימן, והוא פרסם את מחקריו עליה לראשונה ב-1966[1][2][3].

התופעה החשובה ביותר לענייננו, הקשורה למחלה זו, היא חסינות כמעט מוחלטת מפני סרטן וסוכרת, בנוסף לאותו מראה צעיר לכאורה.

כמו כן, ידוע כי שמרים, תולעים ומכרסמים בעלי מוטציה דומה, חיים באופן משמעותי יותר זמן מאשר קרוביהם חסרי המוטציה. צוות חוקרים מאוניברסיטת אוהיו, בראשות ג'ון קופצ'יק, גילה שעכברי מעבדה בעלי גן לקוי לקידוד הרצפטור של הורמון הגדילה, ממש כמו חולי תסמונת לרון, חי 40% יותר מאשר עכברי המעבדה המקבילים להם, ה"בריאים". פרופסור (אוניברסיטת דרום אילינוי) אנדריי ברטקה זכה ב-2003 בפרס קרן מתושלח לאריכות ימים, לאחר שהצליח להכפיל את משך חייו של עכבר מעבדה בעל מוטציה דומה[4].

בניסויים שערכה פרופסור סינתיה קניון בנמטודות היא גילתה גן בשם DAF-2, המקודד לרצפטור הקולט את אותו IGF-1. מסתבר שעצירתו של הגן DAF-2, המונעת את קליטת IGF-1, מכפילה את משך חיי התולעים הזעירות הללו. פרופסור קניון אף כינתה את הגן שגילתה בשם The Grim Reaper Gene או בעברית, גן מלאך המוות[5], על שום תכונותיו אלה. כלומר, כל חבלה באחת החוליות בשרשרת המובילה מהורמון הגדילה ועד לתוצר הסופי, גורמת לננסות, אבל במקביל גם מאריכה את החיים.

הגמדים צאצאי האנוסים מאקוודור

בפברואר 2011 פירסמה קבוצת חוקרים בראשות ד"ר (אוניברסיטת קיטו, אקוודור) חיימה גווארה-אגייר (Jaime Guevara-Aguirre), ופרופסור (אוניברסיטת דרום קליפורניה) ולטר לונגו (Valter D. Longo) ואחרים, מאמר, המתאר את תוצאותיהן של 24 שנות תצפית ומחקר, על 99 חולי תסמונת לרון תושבי דרום אקוודור[6]. הנבדקים היו כולם ככל הנראה, לפי שמות משפחתם, צאצאי יהודי או יהודים אנוסים מספרד. גווארה-אגייר גילה אותם ב-1987 וכעבור שבע שנים הבחין בהבדלי התחלואה ביניהם לבין קרובי משפחתם שאינם חולים בתסמונת לרון. ב-2005 הוא צירף למחקרו גם את פרופסור לונגו האמריקאי.

מסתבר, שבמשך כל שנות המחקר, דור שלם, איש מ-99 הנבדקים לא חלה בסוכרת. בהשוואה, אצל בני משפחתם, שחיו באותו אזור ואפילו באותו בית, אך לא היו חולים בתסמונת לרון, התגלתה סוכרת באחוזים דומים מאוד לאחוזי חולי הסוכרת המקובלים אצל שאר האוכלוסייה באזור - 5%. בנוסף, אשה אחת בלבד מכל הנבדקים חלתה במהלך 24 השנים הללו בסרטן. בהשוואה, אצל 17% מבני המשפחה הבריאים התגלו מקרי סרטן, שוב, דומה לאוכלוסייה הכללית באזור. בשל כל אלה, החוקרים מניחים שמושאי מחקרם הם בעלי פוטנציאל לתוחלת חיים ארוכה בנמיוחד, אולם מסתבר שאותם חולי תסמונת לרון גם חשופים הרבה מעבר למקובל לתאונות שונות, לוקים באלכוהוליזם ועוד, כך שהפוטנציאל הזה איננו בא לידי ביטוי[7][8][9].

החוקרים גם הישוו תרביות תאים של חולי תסמונת לרון, לאלה של קרוביהם הבריאים. נמצא כי ה-DNA בגרעיני תאי חולי תסמונת לרון נפגע הרבה פחות מפגיעות חיצוניות שונות, מאשר זה של קרוביהם הבריאים. בנוסף, אצל חולי לרון, תאים שה-DNA שלהם כן נפגע, השמידו את עצמם - התאבדו, תהליך ידוע של הגנה מפני סרטן. חולד ארצישראלי (החולד העיוור) וחולד עירום Heterocephalus glaber, הקרוב אליו, הם שני בעלי חיים, שידוע כי תהליך שכזה בדיוק מגן גם עליהם מפני סרטן לסוגיו. משך חייהם של שני בעלי חיים אלה ידוע כארוך מהמקובל אצל מכרסמים בגודלם וגם תופעות ההזדקנות ה"רגילות" נדירות אצלם. החולד העיוור חי עד גיל 21 שנים לפחות. החולד העירום - עד 31 שנים[10]. יצויין כי הוספת כמויות קטנות של GF-1, לתרבית תאי תסמונת לרון, העלימה לחלוטין את אפקט ההגנה הזה מפני מחלת הסרטן.

בשוק התרופות הנוכחי קיימת ומשווקת כבר לציבור תרופה נדירה הקרויה pegvisomant או Somavert. התרופה מיועדת לריפוי אקרומגליה (Acromegaly) או "ענקות", המחלה ההפוכה, בה יש בגוף עודף בהורמון גדילה. התרופה מורידה את רמות IGF-1 בגוף והרעיון הוא לבדוק אם תרופה זו מסוגלת גם להאריך את תוחלת החיים. חובה להוסיף עם זאת, כי כמות מסוימת של IGF-1 בגוף היא הכרח וכי העדרו של הורמון זה עלול לגרום לסיבוכים ומחלות רציניות אחרות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.