יחס הרזרבה

יחס הרזרבה הוא מונח במקרו כלכלה המתאר את היחס בין כמות המזומנים שבידי הבנקים לבין גובה ההתחייבויות שלהם לציבור. יחס זה נתון לפיקוחו של הבנק המרכזי, והוא משתנה של מדיניות מוניטרית.

בפועל מקובל כי גובה התחייבויות הבנקים לציבור גדול בהרבה מכמות המזומנים שהבנקים מחזיקים בפועל. למעשה, אם כל לקוחות הבנק יבואו בבת-אחת למשוך את התחייבויות הבנק כלפיהם הבנק יפשוט רגל, אך משיקולים סטטיסטיים ניתן להניח באופן סביר כי הלקוחות שומרים על קצב משיכה מסוים הקטן בהרבה מפוטנציאל המשיכה המקסימלי, וכמו-כן לעתים קרובות הם מממשים את פיקדונותיהם שלא באמצעות מזומן אלא באמצעות העברה של התחייבות בנקאית, למשל בהמחאה, כך שהבנקים יכולים להתחייב לשלם הרבה יותר מכמות המזומן שבפועל נמצאת בידיהם.

עם זאת, מקובל כי הבנק המרכזי מפקח על פעילות זו של הבנקים, וקובע יחס המכריח את הבנקים לשמור על שיעור מזומנים מסוים כערובה להתחייבויותיהם כלפי הציבור. ככל שיחס הרזרבה גדול יותר כך הבנקים מוכרחים להחזיק ערובות מזומנים גדולות יותר כנגד התחייבויותיהם כלפי הציבור, ועל-כן ליחס הרזרבה קשר ישיר לסיכון שנוטל הבנק על-עצמו ועל היכולת שלו לעמוד בהתחייבויותיו. ככל שיחס הרזרבה קטן יותר כך הבנק פחות יציב, ומאידך לבנק יש אינטרס ליחס רזרבות קטן מכיוון שאז יתאפשר לו להלוות יותר ומכאן גם להרוויח יותר.

לעתים נדירות הנחת העבודה שעומדת בבסיס יחס הרזרבה קורסת, כמו למשל במצב של מלחמה, חשד להונאה בבנק או משבר כלכלי קשה. במצבים כאלה לקוחות הבנקים "יסתערו" באחת על הבנק למשיכת כספיהם והבנק צפוי לקרוס. על-אף שאלו מקרים נדירים, הם מזעזעים את הכלכלה באופן שההתאוששות אורכת זמן. דוגמה בולטת לאירוע כזה היה המשבר הכלכלי העולמי של 1929.

בישראל, עומד יחס הרזרבה של הבנקים המסחריים על כ-6%. להשוואה, במהלך 2008 העלתה סין את יחס הרזרבה במדינה ל-17.5% .

ראו גם

• הלימות ההון

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.