פוליטביורו

פוליטביורו הוא מונח המהווה קיצור של "פוליטיצ'סקויה ביורו" (политбюро, "משרד פוליטי" ברוסית). בשם זה כונה הגוף המבצע של מספר מפלגות פוליטיות, והבולטת מביניהן היא המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

במדינות בעלות משטר מרקסיסטי-לניניסטי, המפלגה נתפסת כממיצגת העם ומגינתו, ולכן בידיה הכוח המוחלט לשלוט במדינה. חברי הפוליטביורו, הגוף המבצע במפלגה, מחזיקים בידיהם כוח ביצועי רב בדומה לממשלה במדינות דמוקרטיות פרלמנטריות.

בברית המועצות, לדוגמה, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית לא היה בעל תיק בממשלה. חברי מפלגה נאמנים וותיקים הם שמונו לפוליטביורו והחזיקו בתיקים הביצועיים. במקרים אחרים, היה המזכ"ל מקבל לידיו גם תיק בפוליטביורו לאחר שנים של הנהגת המפלגה.

מיכאיל גורבצ'וב, למשל, לא היה בתחילה נשיא ברית המועצות. תואר זה ניתן כתואר כבוד לשר החוץ לשעבר אנדריי גרומיקו. סטלין היה מנהיג המפלגה הקומוניסטית למעלה מעשור בטרם לקח לעצמו באופן רשמי את תפקיד הפרמייר (ראש ממשלה) של ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה.

בתאוריה, קונגרס המפלגה בוחר את הועדה המרכזית אשר בוחרת את המזכיר הכללי של המפלגה וחברי הפוליטביורו. תחת סטלין התבצעו הבחירות בסדר הפוך, הוא היה מזכ"ל המפלגה ומינה את הפוליטבירו ואת הועדה המרכזית בעצמו. בזמנים אחרים נקבע הרכב הפוליטבירו על ידי גורמים מגוונים : סיעות ומאבקי כוח במפלגה, מידת כוחו של המזכ"ל, אהדה בקרב המפלגה או הסכמים בין בעלי כוח פוליטי בה.

גורם נוסף שקבע יותר עבור חברי הקומינטרן היה מידת האהדה שרחשה מוסקבה להם. מידת הרצון של ברית המועצות לקדם או להדיח מנהיגים בגוש הקומוניסטי (במיוחד בשנות ה-30 וה-40) הייתה חשובה במיוחד. הקו שהוכתב ממוסקבה היה נתון לשינויים, לעיתים חדים למדי, מה שבחן את יכולת המנהיגים להתיישר במהירות עם ההכתבות החדשות.

בין השנים 1952-1966 נודע הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בשם "פרסידיום".