אחריות קפידה

במשפט הפלילי, עבירה של אחריות קפידה היא עבירה שבה די להוכיח כי התקיים היסוד העובדתי, ואין צורך להוכיח יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. כלומר, משעה שהוכח כי אדם ביצע את המעשה המהווה עבירה, חזקה עליו שעבר עבירה פלילית, והתביעה אינה צריכה להוכיח כי היה מודע לקיום נסיבות העבירה או כי התרשל במעשיו. עם זאת, לפי סעיף 22(ב) לחוק העונשין, אם יוכיח הנאשם כי לא נהג במחשבה פלילית או ברשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, לא ניתן יהיה להטיל עליו אחריות לעבירה.

בעבר נקראה האחריות הקפידה "אחריות מוחלטת", ואולם עם תיקונו של חוק העונשין ב-1994, שבמסגרתו ניתנה לנאשם האפשרות לסתור את חזקת האחריות, שונה שמה של האחריות, שכן לא הייתה עוד "מוחלטת".

סעיף 19(2) לחוק העונשין הוא המאפשר לקבוע כי נתהוותה עבירה של אחריות קפידה, קרי, עבירה ללא מחשבה פלילית או רשלנות (סעיף 19 בכללותו קובע כי כל עבירה שהיא חייבת להיות או של מחשבה פלילית, או של רשלנות או של אחריות קפידה).

סעיף 22 לחוק העונשין הוא הקובע את פרטי האחריות הקפידה. אף שדי בהוכחת היסוד העובדתי בעבירה של אחריות קפידה לשם ההרשעה, קובע סעיף 22(ג) כי ניתן להטיל עונש מאסר בעבירה כזו רק אם הוכחה גם מחשבה פלילית או רשלנות.

דוגמאות בולטות לעבירות של אחריות קפידה:

• נהיגה בשעות החושך ללא הפעלת פנסי הרכב, לפי תקנה 97(א) לתקנות התעבורה.
• גרימת רעש, ריח או זיהום אוויר בלתי סבירים, לפי חוק למניעת מפגעים.
• אי תשלום שכר מינימום, לפי חוק שכר מינימום.
• הפעלת מקור קרינה ללא היתר, לפי חוק הקרינה הבלתי מייננת.

לקריאה נוספת

• יעקב קדמי, על הדין בפלילים, כרך א', עמ' 244-237.
• יורם רבין ויניב ואקי, דיני עונשין, פרק 11 (2008).

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.