אוטו לימן פון זאנדרס

אוטו לימן פון זנדרס

אוטו לימן פון זנדרס (גרמנית: Otto Liman von Sanders; ‏17 בפברואר 1855 - 22 באוגוסט 1929) היה גנרל ומצביא גרמני בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שבין היתר היה היועץ הגרמני לאימפריה העות'מאנית.

חייו

נעוריו ותחילת דרכו

אוטו לימן פון זנדרס נולד בפומרניה. הוא היה בנו של בעל אדמות פרוסי ממוצא יהודי, בשנת 1874 הוא הצטרף לצבא כצוער, הוא התקדם בדרגות עד שבשנת 1908 הוא קיבל דרגה של גנרל-מאיור ובשנת 1911 הוא הועלה לדרגה של גנרל-לויטנט ומונה למפקד הדיביזה ה-22 שהייתה מוצבת בקאסל.

בשנת 1913 הוענק לפון זנדרס תואר אצולה לרגל חגיגות 25 שנה לעליית הקייזר וילהלם השני לשלטון, באותה שנה הוא מונה לראש המשלחת של הצבא הגרמני בהאימפריה העות'מאנית.

בתפקידו כראש המשלחת הצבאית הוא ניסה לבצע רפורמות בצבא העות'מאני במטרה לעביר אותו תהליך של מודרניזציה.

מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ואחרי כמה מן המפלות המוקדמות בשדה הקרב העות'מאנים איפשרו לקצינים הגרמנים לקחת חלק יותר משמעותי ומרכזי בפיקוד הצבא.

פון זנדרס מונה למפקד הארמייה החמישית בשנת 1915 ופיקד עליה בזמן קרב גליפולי שבו הצליחו הכוחות הטורקים להדוף את הפלישה הצרפתית-בריטית, קרב זה נחשב להצלחה הגדולה ביותר של הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה.

על חלקו בניצחון פון זנדרס עוטר בפור לה מריט עם עלי האלון אחד מהעיטורים הגבוהים ביותר של האימפריה הגרמנית.

פון זנדרס מונה למפקד הכוחות העות'מאנים בארץ ישראל בשנת 1918, בזמן זה הם כבר ספגו תבוסות מידיו של הצבא הבריטי בראשות גנרל אדמונד אלנבי ולכן פון זנדרס נקט מדיניות הגנתית של התבצרות והחזקה בשטח הנוכחי שבידי הכוחות העות'מאנים.

למרות מאמציו של פון זנדרס הכוחות העות'מאנים הובסו על ידי הצבא הבריטי בקרב מגידו ונסוגו בסופו של דבר מארץ ישראל.

לאחר המלחמה

עם תום המלחמה פון זנדרס נעצר במלטה ובילה שישה חודשים בכלא כחשוד בביצוע פשעי מלחמה אולם בסופו של דבר הוא שוחרר בשנת 1919.

פון זנדרס פרש מן הצבא עם חזרתו לגרמניה והתרכז בכתיבת זיכרונותיו, שהתפרסמו בשנת 1927.

אוטו לימן פון זנדרס נפטר בשנת 1929 בביתו שבמינכן.