נוגדי דלקת שאינם סטרואידים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ZéroBot (שיחה | תרומות)
Addbot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q188724
שורה 164: שורה 164:


{{Link GA|es}}
{{Link GA|es}}

[[en:Non-steroidal anti-inflammatory drug]]
[[ar:مضادات التهاب لاستيرويدية]]
[[bg:НСПВС]]
[[bs:Nesteroidni antiupalni lijekovi]]
[[ca:Antiinflamatori no esteroïdal]]
[[cs:Nesteroidní antiflogistikum]]
[[cy:Cyffur gwrthlid ansteroidol]]
[[da:NSAID]]
[[de:Nichtsteroidales Antirheumatikum]]
[[es:Antiinflamatorio no esteroideo]]
[[eu:Antiinflamatorio ez esteroideo]]
[[fa:داروهای ضد التهاب غیر استروئیدی]]
[[fi:Tulehduskipulääke]]
[[fr:Anti-inflammatoire non stéroïdien]]
[[ga:Druga Frith-athlastach Neamhstéaróideach]]
[[hr:Nesteroidni protuupalni lijekovi]]
[[hu:Nem-szteroid gyulladáscsökkentő gyógyszerek]]
[[hy:Ոչ ստերոիդային հակաբորբոքային դեղամիջոցներ]]
[[it:FANS]]
[[ja:非ステロイド性抗炎症薬]]
[[ko:비스테로이드 항염증제]]
[[nl:NSAID]]
[[no:Ikkesteroid antiinflammatorisk middel]]
[[pa:ਨੌਨ ਸਟੀਰੌਇਡਲ ਐਂਟੀ ਇਨਫ਼ਲਾਮੇਟਰੀ ਦਵਾਈਆਂ]]
[[pl:Niesteroidowe leki przeciwzapalne]]
[[pt:Anti-inflamatórios não esteroides]]
[[ro:Antiinflamatoare non-steroidiene]]
[[ru:Нестероидные противовоспалительные препараты]]
[[sh:Nesteroidni antiupalni lijekovi]]
[[simple:Non-steroidal anti-inflammatory drug]]
[[sk:Nesteroidné antiflogistikum]]
[[sl:Nesteroidna protivnetna učinkovina]]
[[sr:Нестероидни антиинфламаторни лек]]
[[sv:NSAID]]
[[ta:அழற்சிக்கு எதிரான இயக்க ஊக்கிகள் இல்லாத மருந்துகள்]]
[[th:ยาแก้อักเสบชนิดไม่ใช่สเตอรอยด์]]
[[tr:Non steroidal antienflamatuar ilaçlar]]
[[uk:Нестероїдні протизапальні засоби]]
[[ur:لااسٹیرودی مانع سوزش دوا]]
[[vi:Thuốc chống viêm không steroid]]
[[zh:非甾体抗炎药]]

גרסה מ־08:46, 27 בפברואר 2013

תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיםאנגלית: Nonsteroidal anti-inflammatory drugs ובראשי תיבות- NSAIDS), הינן תרופות הפועלות להפגת כאבים (אנלגזיה), הורדת חום, ובמינונים גבוהים יותר- הפחתת דלקות (בעלות פעילות אנטי אינפלמטורית). המונח- "שאינן סטרואידים" מפריד למעשה בין תרופות אלו לבין תרופות ממשפחת הסטרואידים, אשר גם הן בעלות, בין היתר, תכונות אנטי דלקתיות. מבין התרופות השייכות למשפחת ה-NSAIDS, הידועות ביותר הינן אספירין, איבופרופן ו- נפרוקסן (בארץ בשמות מסחריים כגון וולטרן, אדוויל, נורופן ועוד). תרופות אלו ניתנות לרכישה ללא צורך במרשם רופא במרבית המדינות.

שימוש רפואי

תרופות ממשפחת ה- NSAIDS לרוב ניתנות לטיפול כנגד מצבים כרוניים או חריפים המקושרים בכאב ובדלקת. מחקרים בוחנים את השפעת של תרופות אלו גם על סרטן המעי הגס וכן מחלות לב וכלי דם. NSAIDS ניתנים לרוב לצורך הקלה בתסמינים של המצבים הבאים:

אספירין, התרופה היחידה ממשפחת ה- NSAIDS שהיא מעכב בלתי הפיך של האנזים COX-1, היא בעלת התוויה נוספת- מונעת איגור (אגרציה) של טסיות הדם. אספירין למעשה מונעת את היכולת של טסיות להיקשר זו לזו, על ידי כך שהיא מונעת את פעולתו של תרומבוקסן A2, (אשר אחראי הן לאקטיבציה של טסיות חדשות והן על איגור- או היצמדות טסיות- זו לזו) ובדרך זו ניתן לטפל באמצעות אספירין במצבים של פקקת עורקים ומניעה של אירועים בלב ובכלי הדם.

תופעות לוואי

קיימות שתי תופעות לוואי עיקריות המקושרות לשימוש בתרופות ממשפחת ה- NSAIDS: תופעות לוואי הקשורות במערכת העיכול, ותופעות לוואי הקשורות לכליה ולתפקוד הכלייתי.

תופעות לוואי אלו הן תלויות מינון, ולעתים הן חמורות מספיק על מנת להעלות באופן מהותי את הסיכון לפרפורציה (היווצרות חור) של כיב במערכת העיכול, דימום במערכת העיכול ואף מוות. כ- 10% עד 20% מהמטופלים אשר נוטלים NSAIDS מדווחים על חוסר נוחות בטנית או דיספפסיה, ומספר האשפוזים כתוצאה מתופעות לוואי הקשורות במערכת העיכול, בגין שימוש ב- NSAIDS הינו גבוה יחסית. תרופות אלו יכולות כמובן לעבור אינטראקציה עם תרופות אחרות. כך למשל, שימוש ב- NSAIDS יחד עם תרופות ממשפחת הקינולונים (אחת מקבוצות אנטיביוטיקה) יכול להביא לעליה בתופעות לוואי הקשורות למערכת העצבים המרכזית לרבות פרכוסים. כמו כן, יש להיזהר במידה ונוטלים שתי תרופות מאותה משפחה של ה- NSAIDS יחדיו.

מערכת קרדיוווסקולרית

מלבד אספירין, תרופות ממשפחת ה- NSAIDS, הן תרופות חדשות המעכבות את האנזים COX-2 בלבד, והן התרופות המסורתיות יותר, מעלות ככל הנראה את הסיכון לאוטם לבבי ולשבץ. הן אינן מומלצות אצל אנשים אשר עברו אוטם לבבי ("התקף לב") מאחר שהן מקושרות בעליה בסיכון לאירוע חוזר של אוטם לבבי ואף עליה בסיכון למוות, אם כי קיימות תרופות ממשפחה זו שמקושרות בסיכון נמוך יחסית (למשל- נפרוקסן). כמו כן, תרופות אלו מקושרות בהכפלת הסיכון לאי ספיקת לב תסמינית אצל חולים ללא סיפור של מחלת לב, ובמידה ויש סיפור של מחלת לב, הסיכון עולה פי 10 (למעט שימוש באספירין כאמור). אנשים אשר סובלים מאי ספיקת לב והנוטלים NSAIDS, נמצאים בסיכון גבוה יותר לתמותה (פי 2.1 תחת שימוש ב- diclofenac (וולטרן) למשל).

מערכת העיכול

תופעות הלוואי העיקריות המקושרות עם שימוש ב- NSAIDS הינן תופעות הלוואי הקשורות למערכת העיכול. NSAIDS מביא הן לגירוי המוקוזה של המעי הדק על ידי מולקולות חומציות, והן על ידי הפעלת עיכוב על האנזימים COX-1 ו- COX-2 שמביאים להפחתת רמות הפרוסטגלנדינים. הפחתת סינתיזה של פרוסטגלנדינים מביאה לעליה בהפרשת חומצות בקיבה ולירידה בהפרשה של ביקרבונט, ומכאן להפרשה מופחתת של מוקוס שמגן על רירית הקיבה. תופעות לוואי נפוצות בשימוש ב- NSAIDS הינן הבאות:

  • בחילה והקאות
  • דיספפסיה (חוסר נוחות בקיבה)
  • כיב פפטי, דימום מכיב פפטי
  • שלשול

הסיכון לכיב במערכת העיכול עולה ככל שעולה משך זמן הטיפול ב- NSAIDS, וככל שהמינון הניתן הינו גבוה יותר. על כן מומלץ לנסות ככל האפשר לטפל במינון נמוך ככל הניתן ולמשך תקופת הזמן הקצרה ביותר המומלצת, על מנת להימנע מתופעות לוואי כאמור לעיל. קיים גם שוני בין התרופות השונות מבחינת היכולת לגרום לתופעות לוואי של מערכת העיכול- נמצא כי תרופות כגון אינדומתצין, קטופרופן ופירוקסיקאם מקושרות לתלונות גסטרואינטסטינאליות, בעוד שדיקלופנק מקושר פחות עם תופעות לוואי אלו.

תרופות כגון אספירין, משווקות לעתים עם מעטפת מסוג enteric-coated שמטרתה להגן על מערכת העיכול בעת נטילת הכדור. תלונות גסטריות (הקשורות לקיבה ופחות למעיים) יכולות להיות מופחתות במידה ובנוסף לטיפול ב- NSAIDS ניתן טיפול בנוגדי חומצה מסוג proton pump inhibirots כגון אומפרדקס, אומפרזול וכדומה.

מחלות מעי דלקתיות

NSAIDS עלולות להביא כאמור לדימום ממערכת העיכול- ובמיוחד בקיבה- ועל כן יש לתת תרופות אלו בזהירות אצל חולים עם מחלות מעי דלקתיות כגון מחלת קרוהן או מחלת קוליטיס כיבית ובמקרים שיש להשתמש במשככי כאבים קיימת עדיפות לשימוש במשככי כאבים אחרים כגון אקמול או תרופות המכילות קודאין.

כליות

NSAIDS מקושרים בעליה בשכיחות לתופעות לוואי כלייתיות. המנגנון המביא לכך הינו מנגנון הקשור לזרימת הדם לכליה- פרוסטגלנדינים באופן רגיל מביאים להרחבה של הארטריולות ה- afferent בכליה. מנגנון זה עוזר לשמור על שיעור סינון כלייתי (GFR) תקין, ומצב זה חשוב במיוחד אצל חולים הסובלים מאי ספיקת כליות, ואשר מנסים לשמור על זרימת דם תקינה לכליה על ידי הפעלת מערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון, והעלאה של רמות אנגיוטנסין 2 אשר מכווץ את הארטריולה הזו. שימוש ב- NSAIDS מביא לירידה ברמות פרוסטגלנדינים ומכאן להיצרות של הארטריולה ה- afferent בכליה ולירידה ביכולת הסינון הכלייתית. תופעות לוואי נפוצות בשימוש ב- NSAIDS מבחינה כלייתית הינן:

תרופות אלו עלולות להביא לירידה בתפקוד הכלייתי, בעיקר כאשר הן משולבות עם תרופות נפרוטוקסיות אחרות. בעיקר הדבר אמור כאשר המטופל נוטל תרופות שהן מעכבי ACE ומשתן. NSAIDS עלולות להביא למצבים נדירים נוספים ובהם:

רגישות לאור (פוטוסנסטיביות)

רגישות לאור הינה תופעת לוואי המתרחשת בנטילת חלק מן התרופות במשפחה זו.

במהלך ההריון

נטילת NSAIDS אינה מומלצת במהלך ההריון, בעיקר לא במהלך הטרימסטר השלישי. אף על פי שתרופות אלו אינן נחשבות טרטוגניות (גורמות מומים לעובר) הן עלולות להביא לסגירה מוקדמת מדי של הדוקטוס ארטריוזוס אצל העובר ולתופעות לוואי כלייתיות. בנוסף, תרופות אלו מקושרות בלידה מוקדמת ובעליה בסיכון להפלות. עם זאת, נשים אשר סובלות מהתסמונת אנטי פוספוליפידית או APLA- נוטלות במהלך ההריון אספירין המשולב בהפרין. התרופה אינדומד (אינדומתצין) משמשת בהריון לטיפול במקרים של ריבוי מי שפיר על ידי הפחתת כמות השתן של העובר (בדרך של עיכוב זרימת הדם לכליה).

תופעות לוואי נוספות

תופעות לוואי נוספות כוללות עליה באנזימי כבד, כאב ראש, סחרחורת. תופעות לוואי פחות נפוצות כוללות היפרקלמיה, בלבול, ברונכוספאזם, פריחה, ולעתים מצבים כגון תסמונת סטיבנס ג'ונסון ואלרגיה. מרבית התרופות ממשפחת ה- NSAIDS חודרות באופן מועט למערכת העצבים המרכזית, אולם גם חדירה מועטה זו עלולה להביא לתופעות לוואי הקשורות למערכת העצבים המרכזית כגון סחרחורת ונמנום. במקרים מאוד נדירים, איבופרופן עלול להביא לתמונה של דלקת קרום המוח שאיננה זיהומית- aseptic meningitis, או לתופעות המזכירות את תסמונת המעי הרגיז.

שילוב עם תרופות אחרות

NSAIDS מפחיתות את זרימת הדם לכליה ועל כן מפחיתות את היעילות של תרופות ממשפחת המשתנים, ומונעות אלימינציה (סילוק) של תרופות כגון ליתיום או מתוטרקסט המפונות על ידי הכליה. NSAIDS מביאות לירידה בקרישת הדם, ויש לנהוג בזהירות בעת נטילתן אם המטופל נוטל תרופות נוספות ה"מדללות את הדם" כגון קומדין היות שהשילוב עלול להיות מסוכן. NSAIDS עלולות להחמיר יתר לחץ דם ועל כן הן סותרות את הפעילות של מורידי יתר לחץ דם, כגון נוגדי ACE. NSAIDS מורידות את היעילות של תרופות ממשפחת ה- SSRI (נוגדי דיכאון).

מנגנון הפעולה

מרבית התרופות ממשפחת ה- NSAIDS פועלות כמעכבות לא ספציפיות של האנזים ציקלואוקסיגנאז (COX) (כלומר מעכבות הן את הפעילות של COX-1 והן את הפעילות של COX-2). אנזים זה מזרז ייצור של פרוסטגלנדינים ותרומבוקסאן מחומצה ארכידונית. פרוסטגלנדינים פועלים (בין היתר) כמולקולות מתווכות בתהליך של דלקת. האנזים COX-1 מבוטא באופן קונסטיטוטיבי ברגולציה של תהליכים פיזיולוגיים רבים. אחד מאלו הינו שמירת מעטה הקיבה- באופן בו פרוסטגלנדינים שומרים על המוקוזה של הקיבה מהחומציות המופרשת על ידה. האנזים COX-2 התגלה בשנת 1991 על ידי דניאל סימונס – זהו אנזים פקולטטיבי, המבוטא במצבי דלקת, וחסימתו היא זו אשר מייצרת את האפקט הרצוי של התרופה. כאשר משתמשים בתרופות ממשפחת ה- NSAIDS אשר חוסמות הן את COX-1 והן את COX-2 (כגון אספירין, איבופרופן, נפרוקסן) יש ירידה ברמות הפרוסטגלנדינים בקיבה וזה עלול להביא ליצירת כיב בקיבה (או בתריסריון) ולדימום כתוצאה מכך. הגילוי של האנזים COX-2 הביא למחקר ולפיתוח של תרופות אשר חוסמות באופן בררני את האנזים הזה בלבד ועל ידי כך לא מביאות לבעיות בקיבה אשר מאפיינות את ה- NSAIDS הישנים יותר. עם זאת, בשנים האחרונות קיימים חילוקי דעות באשר להשפעתן של תרופות מקבוצה זו בכל הקשור לעליה בסיכון למחלות קרדיוווסקולריות- חלק מהתרופות ממשפחת ה- COX-2 בהן נמצא עליה בסיכון כאמור, כגון rofecoxib (ויוקס) הופסקו לשיווק. אצטמינופן (אקמול) איננה נחשבת תרופה השייכת למשפחת ה- NSAIDS, אף על פי שהיא פועלת להורדת חום וכאב על ידי חסימת האנזים COX-2 בעיקר במערכת העצבים המרכזית. זאת מאחר שלאקמול יש השפעה קטנה מאוד יחסית מבחינת תכונות אנטי-דלקתיות. מלבד פעילות זו של NSAIDS על האנזים COX, התרופות משמשות גם למניעת כאב חריף הנגרם בשל מחלת הגאוט, מאחר שהן מונעות פגוציטוזה של urate crystal. הורדת חום: תרופות ממשפחת ה- NSAIDS הן בעלות תכונות להורדת חום ועל כן ניתן להשתמש בהן כאמצעי להורדת חום. חום נגרם בשל עליות רמות של פרוסטגלנדין E2, שגורם לעליה בקצב היריה של נוירונים בהיפותלמוס אשר מבקרים את תהליך התרמו -רגולציה.

סוגי תרופות שונים ממשפחת ה- NSAIDS

Salicylates

 Aspirin (acetylsalicylic acid)  Diflunisal  Salsalate Propionic acid derivatives  Ibuprofen (nurofen, advil, adex)  Dexibuprofen  Naproxen  Fenoprofen  Ketoprofen  Dexketoprofen  Flurbiprofen  Oxaprozin  Loxoprofen

Acetic acid derivatives

 Indomethacin  Sulindac  Etodolac  Ketorolac  Diclofenac (Safety alert by FDA)- (voltaren)  Nabumetone (drug itself is non-acidic but the active, principal metabolite has a carboxylic acid group)

Enolic acid (Oxicam) derivatives

 Piroxicam  Meloxicam  Tenoxicam  Droxicam  Lornoxicam  Isoxicam

Fenamic acid derivatives (Fenamates )

 Mefenamic acid  Meclofenamic acid  Flufenamic acid  Tolfenamic acid

Selective COX-2 inhibitors (Coxibs)

 Celecoxib (FDA alert])  Rofecoxib (withdrawn from market)- (vioxx)  Valdecoxib (withdrawn from market)  Parecoxib FDA withdrawn, licenced in the EU  Lumiracoxib TGA cancelled registration  Etoricoxib FDA withdrawn, licenced in the EU- (arcoxia)  Firocoxib used in dogs and horses

Sulphonanilides

 Nimesulide (systemic preparations are banned by several countries for the potential risk of hepatotoxicity)

Others  Licofelone acts by inhibiting LOX (lipooxygenase) & COX and hence known as 5-LOX/COX inhibitor  Lysine clonixinate

פרמקוקינטיקה

למרבית התרופות במשפחת ה- NSAIDS יש תכונות דומות, ויש שוני מועט בין התרופות עצמן. מרבית התרופות נספגות היטב בקיבה ובמעי הדק. הן קשורות ברובן לאלבומין. מרבית התרופות עוברות מטבוליזם בכבד על ידי תהליך של אוקסידציה ומופרשות בשתן.

תבנית:אזהרה רפואית

תבנית:Link GA