ספרדים ועדות מזרח (מפלגה) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Taltaltal1901 (שיחה | תרומות)
Taltaltal1901 (שיחה | תרומות)
שורה 62: שורה 62:
| 2 מנדטים: [[אליהו אלישר]], [[בנימין ששון]]
| 2 מנדטים: [[אליהו אלישר]], [[בנימין ששון]]
| ב-[[10 בספטמבר]] [[1951]] הצטרפה הסיעה, יחד עם [[התאחדות התימנים בישראל]], ל[[הציונים הכלליים|ציונים הכלליים]].
| ב-[[10 בספטמבר]] [[1951]] הצטרפה הסיעה, יחד עם [[התאחדות התימנים בישראל]], ל[[הציונים הכלליים|ציונים הכלליים]].
|לרשימת מועמדים מלאה ראו [http://www.idi.org.il/media/512579/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA%202-%20%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA%20%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97.pdf כאן]
|}
|}



גרסה מ־22:42, 9 במרץ 2013

תבנית:מפלגה בישראל

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

ספרדים ועדות מזרח הייתה מפלגת מרכז עדתית-ספרדית בישראל.

המפלגה בתקופת היישוב

לוגו המפלגה

ראשיתה של התארגנות היהודים הספרדים והמזרחים בארץ ישראל הייתה במסגרת ועד העדה הספרדית, שהוקם בשנת 1860. סניפי הוועד המרכזיים פעלו בערים ירושלים, יפו, חיפה וטבריה ותחום פעילותם בקהילות השונות היה ניהול מערכת החינוך, טיפול בענייני השחיטה, הקבורה והצדקה.

בשנת 1918 נוסדה "הסתדרות הצעירים הספרדים", ששינתה את שמה "הסתדרות חלוצי המזרח" עם הצטרפות פעילים מזרחים אליה.

רצון ההנהגה הספרדית והמזרחית להשתלב בנציגויות השלטון של היישוב הניעה אותה להקים ועדים והסתדרויות בעלי אופי פוליטי יותר. כך בשנת 1920, סמוך למועד הבחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה, הוקמה "הסתדרות היהודים הספרדים בארץ ישראל", שהייתה למעשה איחוד בין וועד העדה הספרדית והסתדרות חלוצי המזרח. ההתמודדות ברשימה המשותפת ניסתה ליצור ריכוז כוח פוליטי שיביא לייצוג הולם של הספרדים והמזרחים באסיפת הנבחרים, במוסדות היישוב ובמוסדות ההנהלה הציונית.

מצע ותחומי פעילות

ניסוח מטרות ההסתדרות משנת 1936:

  • איחוד כל העדות הספרדיות תחת השם 'הסתדרות הספרדים'.
  • הרמת מצבם התרבותי והחברתי.
  • הרחבת השתתפותם בבנין ביתנו הלאומי.
  • הגנת זכויותיהם בכל המוסדות הלאומיים הציבוריים והרשמיים.

האמצעים:

  1. סדור הרצאות מפעלים תרבותיים.
  2. הפצת הכרה בין הספרדים בנוגע לכל השאלות התרבותיות, החברתיות והמשקיות הקשורות בהגשמת ביתנו הלאומי בארץ ישראל.
  3. דאגה למילוי התחיבויות שמטילה התנועה הלאומית על כל היישוב.
  4. עזרה וסיוע ליסוד מוסדות הבראה ומפעלים כספיים, כלכליים ומשקיים בארץ.
  5. הבטחת באות כח מתאימה בכל המוסדות הלאומיים, הציבוריים והרשמיים.
  6. אימוץ ועזרה לעליה הספרדית. [1]

המאבק ללגיטימציה

הנסיון לבסס דרישות פוליטיות על סמך הזהות העדתית והתרבותית של הספרדים והמזרחים נתפסה כמגמה של התרחקות ושל חוסר רצון להשתלב ביישוב הישן. תיוג הספרדים והמזרחים כמתבדלים פגע בלגיטימציה להתארגנותם. על כך נכתב בעיתון הבקר:

על הספרדים לחשב היטב את דרכם... אנו מרגישים את עצמנו ארצישראלים בכל, מתנגדים ניגוד גמור לאותו טון של התבדלות עדתית... הספרדים שהם ילידי הארץ צריכים להיות ראשונים לטשטוש גבולין.

"הבקר" 25.6.1942

בתגובה טענו נציגי המפלגה כי הם מסכימים עם הטענה שארגון עדתי לשמו אינו חיובי, וכי הם אינם רואים בארגון זה מטרה כשלעצמה, אלא אמצעי להשתלבות.

המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת הראשונה ב-1949 וזכתה ב-4 מנדטים. המפלגה הצטרפה לקואליציה, ומנהיגה בכור שלום שטרית מונה לשר המשטרה. שטרית עזב את המפלגה והצטרף למפא"י לקראת הבחירות לכנסת השנייה ב-1951, והמפלגה נותרה ללא מנהיג אמיתי. היא זכתה רק בשני מנדטים, והצטרפה למפלגת הציונים הכלליים, שהייתה אז המפלגה השנייה בגודלה בכנסת וחברה בממשלה. לימים הצטרפה המפלגה הפרוגרסיבית אל הציונים הכלליים בהקמת המפלגה הליברלית, שנמנתה ב-1973 על מייסדי הליכוד.

מספר חברי מפלגה לא היו שבעי רצון מהאיחוד עם הציונים הכלליים, והתמודדו עצמאית בבחירות לכנסת השלישית, אז קיבלו 6,994 קולות, שהם 0.8% ולא עברו את אחוז החסימה (שעמד אז על 1%) וברביעית, אז קיבלו 2,456 קולות שהם 0.2% (גם כן מתחת לאחוז החסימה שנשאר 1%).

נציגי המפלגה בכנסת

כנסת חברי כנסת הערות
מועצת המדינה הזמנית (1948) נציג אחד: בכור שלום שטרית
הכנסת ה-1 (1949) 4 מנדטים: אליהו אלישר, אברהם אלמליח, משה בן-עמי, בכור שלום שטרית. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השנייה (1951) 2 מנדטים: אליהו אלישר, בנימין ששון ב-10 בספטמבר 1951 הצטרפה הסיעה, יחד עם התאחדות התימנים בישראל, לציונים הכלליים. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ידיעות הסתדרות הספרדים בתל- אביב. 15.11.1935. ע'4.