יצחק פרסייזן

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות
פרמטרים ריקים [ שותף, מפלגה פוליטית, חינוך, שותפה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ שנות הפעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

יצחק פרֵסַייזֶן

אין תמונה חופשית
לידה	1927 חמלניצקי, ברה"מ
פטירה	27 ביוני 1941 (בגיל 14 בערך) מלדזייצ'נה, ברה"מ
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	ליד עיירת רדושקוביצ'י, ביילורוס
מקום מגורים	הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית
ידוע בשל	מגח אווירי סובייטי ראשון שהשיג תוצאות בזמן מלחמת העולם השניה
תקופת הפעילות	מ-1932
מקצוע	טייס קרב
תואר	ליטננט ראשון
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
פרסים והוקרה	עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה עיטור מלחמת המולדת

יצחק זִילוֹבִיץ' (זִינוֹבְיֶיבִיץ') פרֵסַייזֶן (ברוסית: Исаак Зилович (Зиновьевич) Пресайзен;‏ 1911, פרוסקורוב, האימפריה הרוסית - 27 ביוני 1941, ליד העיירה רָדוֹשְקוֹבִיצִ'י, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית, ברית המועצות) היה טייס קרב יהודי סובייטי, סגן מפקד הטייסת בדרגת לוטננט ראשון בגדוד מס' 128 שבתחילת הפלישה הגרמנית לברה"מ במהלך מלחמת העולם השניה ביצע מגח במטוסו הבוער אל תוך מצבור כלי מלחמה גרמניים. הועמד לאות גיבור ברית המועצות לאחר מותו אך לבסוף האות הנ"ל לא הוענק.

תיאור המעשה

במהלך טיסה לכיוון הפצצה מטוסו של פרסייזן נפגע ונדלק. כנראה, בעקבות אי הצלחתו לכבות את האש הוא הפנה את המטוס לכיוון בו הצטברו הכוחות הגרמניים והצליח לפגוע בהם כך שהתנועה בכביש המחבר בין מינסק למוסקבה הופסקה למספר ימים.

שאר המשתתפים בקרב דיווחו על המקרה לסגן מפקד הגדוד סַנְדָלוֹב שביצע סריקה אווירית באזור והעביר את המידע למפקד הגדוד מאיור צ'וּצֶ'ב שיחד עם מפקד האוגדה אַלַאדִינְסְקִי חיברו מכתב המלצה להענקת אות גיבור ברה"מ.

במקום הענקה, לפי סיבות שאינן מתועדות,הטייס הוכנס לפקודת הגדוד מס' 22 בספטמבר 1941 כנעדר ואישתו קיבלה הודעה על כך בינואר 1942.

ייום לפני כן, ב26 ביוני קפטן ניקוליי גסטלו ביצע מגח אווירי ראשון מצידם של הסובייטים על כוחות ברית המועצות, כנראה יחד עם עוד מטוס. המקרה נהפך להתנהגות מופת במהלך המלחמה ועד פירוקה של ברית המועצות אם כי התגלו כמה סטירות בו וצילומי אוויר שהופיעו כהוכחתו, כנראה, נלקחו מן המגח של פרסייזן.

לאחר המלחמה

לאחר 18 שנה העיתונאיים ו. גאפונוב וו. ליפאטוב ערכו ראיון עם מכונאי מטוסו של פרסייזן, אלכסנדר ניקולייביץ' ריבקוב, וכתבו בסתיו 1959 מאמר "מקרה גבורה" ("Подвиг") בעיתון "המחתרת הסובייטית" בעיר חמלניצקי שם ראה אותו אחיו, משה.

בארכיון המרכזי של משרד הביטחון של ברה"מ נמצא מכתב ההמלצה להענקה חתום על ידי צ'וצ'ב, אלאדינסקי, דרוֹבִּישֶב וגנרל איוון קוֹפֶּץ ולא נמצא דחייה להענקה. לאחר שבעקבות ההפסדים בימים הראשונים של הפלישה הגרמנית מפקדי החזית המערבית הואשמו בהם על ידי סטלין ומספר גנרלים הוצאו על כך להורג, גנרל קופץ, כנראה, החליט לא לחכות למשפט והתאבד. יתכן והאירועים הללו הובילו לכך שההמלצה להענקה אף לא הגיע לסטלין שהיה צריך לאשררו.

בקשה להענקה משנת 1990

באוגוסט 1989 משה פרסייזן לפני עלייתו לישראל פנה לגנרל ויטלי שבנוב שהיה נציג בפרלמנט הסובייטי על מנת לחדש דיון בהענקת האות. ב22 באוקטובר 1990 הוגשה המלצה להענקת עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה ליצחק פרסייזן. עד 1977 זה היה העיטור היחיד שניתן היה להשאיר לצאצאי האיש שזוכה בו במהלך המלחמה אך לכבוד 40 שנים של ניצחון על גרמניה הנאצית ב1985 הוחלט להעניק את האות הזה לכלל הלוחמים שגויסו במלחמה להבדיל מאות גיבור ברה"מ ובפועל הוא היה זכאי לו 5 שנים לפני הענקתו.

מקורות

אי' חצקביץ', "גיבור שלא הכירו בקיומו", ב"העיתון העברי הבינלאומי", 2004, 23-24 (רוסית)

קישורים חיצוניים

דיון על האיש ומקרים דומים בתחילת פלישת הגרמנים לברית המועצות (רוסית)

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יצחק פרסייזן".