רבפק

רבפאק (ברוסית Рабфак, ראשי תיבות של Рабочий факультет) היו מכינות לפועלים ברוסיה הסובייטית.

בתי הספר האלו הוקמו בכל רוסיה הסובייטית במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20, ונועדו הן להשלמת לימודי תיכון לאלה שלא הצליחו לסיים לימודי תכיון והן להקניית השכלה לכאלו שלא למדו בכלל במסגרות מסודרות.

במחצית השנייה של 1918, הוציאה הממשלה הבולשביקית צו שאפשר לאיכרים ופועלים לרכוש השכלה אוניברסיטאית ללא מבחני כניסה וללא רקע לימודי. התוצאה של צעד זה הייתה הצפה של האוניברסיטאות בסטודנטים חסרי רקע מתאים וחסרי יכולת לימודית.

ההיסטוריון מיכאל פוקרובסקי (Михаи́л Никола́евич Покро́вский) שכיהן כסגן שר החינוך וכמנהל המכון הקומוניסטי להשכלה גבוהה (ИКП) יזם הקמת בתי ספר ערב מיוחדים להשלמת השכלה והכנה ללימודים גבוהים. המכינה הראשונה הוקמה בבית הספר למסחר במוסקבה כהכנה לכניסה לאוניברסיטה על שם פלחאנוב לכלכלה.

ב-11 בספטמבר 1919 החליט משרד החינוך הסובייטי (Наркомпрос) על הקמת מכינות לפועלים, בהן יוכל כל חפץ ללמוד להשלים לימודיו בשעות היום (במשך 3 שנים) או הערב (במשך 4 שנים) בהתאם ליכולתו. בתחילת 1920 נחקק החוק בקשר לרבפקים. תלמידים התקבלו מגיל 16 ואילך ומי שלמד בבית ספר יום היה זכאי למענק חודשי צנוע ולהכרה בוותק עבודה.

בתחילת שנות ה-30 היו למעלה מ-1,000 מכינות כאלו מפוזרות בכל רוסיה הסובייטית. עם השלמת החלת חוק חינוך חובה והיכולת לרכוש השכלה מסודרת בגיל הנעורים ירדה חשיבותם של הרבפאקים והם נסגרו, בסוף מלחמת העולם השנייה נסגרו האחרונים שבהם.