סנקילוטים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:34, 30 באפריל 2013

הסנקילוטים (בצרפתית: Sans-culottes כלומר חסרי האברקיים^[1]) היה הכינוי שנטלו לעצמם המון העם מהמעמד העירוני הנמוך בתקופת המהפכה הצרפתית, שנציגיהם באספה הלאומית השתייכו לשמאל הקיצוני . הם היו החריפים ביותר וחסרי המעצורים ביותר בתביעותיהם לסילוק והענשת האריסטוקרטיה ובעלי ההון והחרמת רכושם לטובת הציבור. קבוצה זו זכתה הודות למהפכה להישגים פוליטיים וזכויות אזרח ללא תקדים. חבריה נמנו עם המפגינים ברחובות ועל המתרסים ברחובות הערים ומילאו את שורות צבא צרפת בעת מלחמות המהפכה הצרפתית.

הרכב ופעילות מהפכנית

הסנקילוטים הורכבו בעיקר מעניים עירוניים, בעלי מלאכה קטנים, זבנים, פועלים בלתי-מקצועיים, שוליות וכללו גם אלמנטים של העולם התחתון העירוני. הם היוו את המסה הפעילה בימי המהפכה. לסנקילוטים לא היה מנהיג, אך דוברם הרהוט ביותר היה ז'אק אבר (Jacques Hébert) שקרא לסילוק האצולה, הבורגנות ובעלי ההון והטיף לחלוקה שווה של המשאבים ולקיבוע מחירי המזון. עקב חוקי גיוס החובה הכללי החל מ-1791 היוו הסנקילוטים את רוב הצבא המהפכני.

הסנקילוטים עמדו מאחורי רציחות ספטמבר ב-1792, בהן נרצחו כ-1,200 אסירים פוליטיים, רובם אנשי הכנסייה הקתולית ובהם נשים וילדים. שילובם יחד עם חברי המועדון היעקוביני בראשות מקסימיליאן רובספייר במאי 1793 הוביל להדחת הנהגת הז'ירונדינים המתונה יחסית ולשלטון הטרור. עם זאת, כשנה לאחר מכן, בשיא השתוללות הטרור, פנה רובספייר כנגד הסנקילוטים שהגדישו את ההסאה והטרור הופנה כנגדם, ב-24 במרץ הועלה אבר עצמו לגיליוטינה. ללא הנהגה התפוררה הזהות של הסנקילוטים לאחר מכן, אף שהכינוי הושמע רבות לזכות ולגנאי בהמשך בצרפת ומחוצה לה.

יחס היסטוריוגרפי

היחס לסנקילוטים משתנה לפי הגישה ההיסטוריוגרפית. אנשי הגישה המרקסיסטית והמסורת הקלאסית מאלכסיס דה טוקוויל, ז'אן ז'ורס וז'ורז' לפברה ועד אלבר סובול ואריק הובסבאום נוטים לתארם כמעמד בעל חשיבות ואפיון ייחודי וכליבה של המהפכה (בצד, ואף יותר מן הבורגנות) ואף כסוג של פרולטריון מוקדם בעל תודעה מעמדית שפעל מתוך אמונה באידאלים של חירות, שוויון, אחווה. לעומתם, היסטוריונים מבקרי המהפכה מאדמונד ברק ועד להיסטוריונים רביזיוניסטים כפרנסואה פירה מתארים את הסנקילוטים כאספסוף מוסת, נבער ונפשע שמניעיו שינאה וקנאה בבני מעמדות האצולה וההון ורצון לנקום בהם ולהחליפם. הסנקילוטים, לטענת הביקורת, נוצלו על ידי ראשי המהפכה הבורגנים כבשר תותחים^[2].

הופעה חיצונית

הסנקילוטים לבשו כעין מדים מהפכניים שכללו חבישת מצנפת המהפכה, מכנסיים לעתים מפוספסים, מיקטורן קצר (למעלה מהברך) ונעלי עץ.

לקריאה נוספת

ולטר מרקוב, סאנקילוטים ויעקובינים, בתוך: אלי בר-נביא ומשה צוקרמן (עורכים), בשם החירות והשיוויון, מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי תש"ן עמ' 223-233

הערות שוליים

^ כעין לבוש עליון מעל למכנסיים שהיה אופייני לאצולה
^ Paul R. Hanson (2009). Contesting the French Revolution. John Wiley. pp. 95–96.

[1] כעין לבוש עליון מעל למכנסיים שהיה אופייני לאצולה

[2] Paul R. Hanson (2009). Contesting the French Revolution. John Wiley. pp. 95–96.

[1]

[2]

@@ שורה 13: / שורה 13: @@
 == הופעה חיצונית ==
 הסנקילוטים לבשו כעין [[מדים]] מהפכניים שכללו חבישת [[מצנפת פריגית|מצנפת המהפכה]], [[מכנסיים]] לעתים מפוספסים, מיקטורן קצר (למעלה מהברך) ו[[נעל עץ|נעלי עץ]].
+== לקריאה נוספת ==
+* [[ולטר מרקוב]], סאנקילוטים ויעקובינים, בתוך: [[אלי בר-נביא]] ו[[משה צוקרמן]] (עורכים), '''בשם החירות והשיוויון''', [[מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי]] תש"ן עמ' 223-233
 ==הערות שוליים==