מערת קבורה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־10:50, 23 במאי 2013

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בתקופות הקדומות רווחה הקבורה במערות.

מערות הקבורה בארץ ישראל

קבורה הינה מקור רב ערך לחקר העולם התרבותי הקדום, אמונותיו ומנהגיו. הקבורה במערות בארץ ישראל למספר שלבים התקיימה בתקופות שונות. מערות קבורה נמצאו בהתקופה הכלקוליתית למשל מערת הקבורה שנמצאה בפקיעין, וגם בתקופות הבאות האחריה כגון: תקופת הברונזה, התקופה הישראלית, תקופת בית שני ותקופת המשנה והתלמוד .

תקופת הברונזה

בתקופה הברונזה נהגו לקבור את הנפטרים בתוך מערה בעלת מתאר עגלגל. הנפטר הונח לצד קרוביו. מכאן הביטוי המקראי "וישכב ויֵאסף אל אבותיו", לצידיו הונחו מנחות קבורה הכוללים כלי חרס ומתכת ותכשיטים. תקופה זו מתחלקת לכמה שלבי משנה.

בתקופת הברונזה הקדומה הקבורה הייתה במערות גדולות יחסית בהם נקברו דורות של נפטרים. כאשר הוכנסה גופה חדשה דחקו את העצמות היישנות ואת כלי המנחה הנלווים עליהם לשולים.

בתקופת הברונזה הביניימית (ברונזה תיכונה 1), הקבורה הייתה בתוך מערות קטנות יחסית, שבכל אחת מהן הייתה קבורה בודדת. באתרים מסוימים (דוגמת ג'בל קעקיר בגבול השפלה והר), ישנם שדות קבורה מדהימים הכוללים מאות פתחים של מערות.

בתקופת הברונזה המאוחרת שבו לקבור במערות באופן המוני. במערות מתקופה זו נמצאו שיטות קבורה שונות וכמות גדולה ועשירה של כלי-מנחה. בתקופה זו שיש בה ירידה ישובית, הממצא העשיר בקרמיקה בחלקה מיובאת ממרחקים, הינו עדות לרמה התרבותית הגבוהה של התקופה. לעתים נמצאו מספר צורות קבורה באותה מערה. (דוגמת קבר מס' 10 בגזר.)

התקופה הישראלית

בתקופה הישראלית (תקופת הברזל) נחצבו במרחב הישראלי והיהודאי מערות רבועות ובהם "משכבים": מעין מיטות עליהן הושכבו הנפטרים כשנה עד שנתאכל הבשר. אז לוקטו עצמות הנקבר ל"קבורה משנית" ורוכזו בחלל שנחצב לשם כך.מערות אלה מתחלקות ללשנים: מערות פשוטות בהן יש יחידה בסיסית הכוללת: חדר רבוע במרכז שקע חצוב, סביביו שלושה משכבים. לצד הטיפוס הפשוט יש מערות מורכבות בהם מספר חדרים ומשכבים במתכונת מפוארת.

תקופת בית שני

בימי הבית השני הייתה הקבורה במערות פרטניות.

ירושלים של ימי בית שני הייתה מוקפת מכל עבריה בשדות קברים. בשל קדושת ירושלים ובשל טומאת המת נאסרה קבורה בין חומותיה והותרה רק מחוץ לחומות ובמרחק סביר ("מרחיקין את הנבלות ואת הקברות מן העיר חמישים אמה (משנה בבא בתרא, ב, ט). כאשר העיר התרחבה הורחקו הקברות ("כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא" (בבא בתרא, א, יא). האמונה בתחיית המתים הביאה לשמירת עצמותיו של כל אדם בנפרד. הנקברים נקברו בתחילה במערות למשך כשנה עד שנותרו העצמות, שנקברו לאחר-מכן בגלוסקמאות ("מלקט אדם עצמות אביו ואמו... בראשונה היו קוברים אותן במהמורות. נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות קוברים אותן ברזין (ארון)" ירושלמי מועד קטן, פא ע"ג). בירושלים התפתח מנהג ייחודי של עיטור הגלוסקמאות בעיטורי פרחים, בעיקר פרח השושן וענפי דקלים. הגלוסקמאות הונחו במערות קבורה משפחתיות, חצובות בסלע או במבנים בנויים. מאות מערות הקבורה מימי בית שני פרושות בעיקר בצפון ירושלים (אזור סנהדריה, מזרחה (גדות ניר קלדרון), ומדרום לעיר העתיקה (גיא בן הינום וכתף הינום) ומהוות נקרופוליס. בצידה המערבי של העיר נמצאו מעט קברים, בעיקר לאורך דרך עזה ושכונת רחביה.

משפחות מכובדות, כמשפחת כהני בני-חזיר, בנו היכלות קבורה מרשימים ומפוארים, בסגנון הלניסטי, בהן נטמנו הגלוסקמאות. גם עשירים ירושלמיים וסוחרים מתיוונים הקימו מבני קבורה מפוארים, כדוגמת קבר יסון.

מערות קבורה בתלמוד

במסכת בבא בתרא מופיע דיון לגבי מידתה המקובלת של מערת קבורה משפחתית ולגבי האופן בו חופרים בה את כוכי-הקבורה.

אתר הקבורה כלל חצר בגודל שש אמות על שש אמות, ומערות קבורה בצורת תיבה.

כוכי הקבורה היו נחצבים בקיר שמול הפתח ובשני הקירות הסמוכים לפתח, כאשר המתים היו מונחים בתוכם בשכיבה.

על פי המשנה בדף ק, גודלו המקובל של אתר קבורה הינו אחד משני אלו:

16 כוכים המחולקים ל-2 מערות של 8 כוכים: שטחה שש אמות על ארבע אמות, כאשר הקיר הצר הוא מול הפתח, ובו שני כוכים ואילו בכל אחד מהקירות הארוכים ישנם שלושה כוכים.
52 כוכים המחולקים ל-4 מערות של 13 כוכים: שטחה שש אמות על שמונה אמות, כאשר בקיר הצר שלושה כוכים ניצבים ועוד שני כוכים בפינות הפונות באלכסון, ואילו בכל אחד משני הקירות הארוכים ארבעה כוכים.

עמקו של כל כוך ארבע אמות, ושטח החתך שלו ששה טפחים על ששה טפחים.^[1]

ראו גם

יום ליקוט עצמות

לקריאה נוספת

נפתלי אייזק ויובל פלג, עדות נדירה ממערת קבורה מתקופת הברזל בצפון השומרון, קדמוניות, 133, 2007, עמ' 25-27

קישורים חיצוניים

איל רגב, ‏הקבורה המשפחתית והחוץ-משפחתית בירושלים ובסביבתה בתקופת בית הורדוס, קתדרה 106, דצמבר 2002, עמ' 60-35

הערות שוליים

^ מסכת בבא בתרא, דף קא, עמוד א - מהדורת שטיננזלץ

[1] מסכת בבא בתרא, דף קא, עמוד א - מהדורת שטיננזלץ

[1]

@@ שורה 26: / שורה 26: @@
 ב'''[[ימי הבית השני]]''' הייתה הקבורה במערות פרטניות.
-ירושלים של ימי בית שני הייתה מוקפת מכל עבריה בשדות קברים. בשל קדושת ירושלים ובשל [[טומאת מת|טומאת המת]] נאסרה קבורה בין חומותיה והותרה רק מחוץ לחומות ובמרחק סביר ("מרחיקין את הנבלות ואת הקברות מן העיר חמישים אמה ([[משנה]] [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]], ב, ט). כאשר העיר התרחבה הורחקו הקברות ("כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא" ([[בבא בתרא]], א, יא). האמונה ב[[תחיית המתים]] הביאה לשמירת עצמותיו של כל אדם בנפרד. הנקברים נקברו בתחילה במערות למשך כשנה עד שנותרו העצמות, שנקברו לאחר-מכן ב[[גלוסקמא|גלוסקמאות]] ("מלקט אדם עצמות אביו ואמו... בראשונה היו קוברים אותן במהמורות. נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות קוברים אותן ברזין (ארון)" [[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] [[מסכת מועד קטן|מועד קטן]], פא ע"ג). בירושלים התפתח מנהג ייחודי של עיטור הגלוסקמאות בעיטורי פרחים, בעיקר פרח השושן וענפי דקלים. הגלוסקמאות הונחו במערות קבורה משפחתיות, חצובות בסלע או במבנים בנויים. מאות מערות הקבורה מימי בית שני פרושות בעיקר בצפון ירושלים (אזור [[סנהדריה]], מזרחה (גדות [[נחל קדרון]]), ומדרום לעיר העתיקה ([[גיא בן הינום]] ו[[כתף הינום]]) ומהוות [[נקרופוליס]]. בצידה המערבי של העיר נמצאו מעט קברים, בעיקר לאורך דרך עזה ושכונת [[רחביה]].
+ירושלים של ימי בית שני הייתה מוקפת מכל עבריה בשדות קברים. בשל קדושת ירושלים ובשל [[טומאת מת|טומאת המת]] נאסרה קבורה בין חומותיה והותרה רק מחוץ לחומות ובמרחק סביר ("מרחיקין את הנבלות ואת הקברות מן העיר חמישים אמה ([[משנה]] [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]], ב, ט). כאשר העיר התרחבה הורחקו הקברות ("כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא" ([[בבא בתרא]], א, יא). האמונה ב[[תחיית המתים]] הביאה לשמירת עצמותיו של כל אדם בנפרד. הנקברים נקברו בתחילה במערות למשך כשנה עד שנותרו העצמות, שנקברו לאחר-מכן ב[[גלוסקמא|גלוסקמאות]] ("מלקט אדם עצמות אביו ואמו... בראשונה היו קוברים אותן במהמורות. נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות קוברים אותן ברזין (ארון)" [[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] [[מסכת מועד קטן|מועד קטן]], פא ע"ג). בירושלים התפתח מנהג ייחודי של עיטור הגלוסקמאות בעיטורי פרחים, בעיקר פרח השושן וענפי דקלים. הגלוסקמאות הונחו במערות קבורה משפחתיות, חצובות בסלע או במבנים בנויים. מאות מערות הקבורה מימי בית שני פרושות בעיקר בצפון ירושלים (אזור [[סנהדריה]], מזרחה (גדות [[ניר קלדרון]]), ומדרום לעיר העתיקה ([[גיא בן הינום]] ו[[כתף הינום]]) ומהוות [[נקרופוליס]]. בצידה המערבי של העיר נמצאו מעט קברים, בעיקר לאורך דרך עזה ושכונת [[רחביה]].
 משפחות מכובדות, כמשפחת כהני בני-חזיר, בנו היכלות קבורה מרשימים ומפוארים, בסגנון הלניסטי, בהן נטמנו הגלוסקמאות. גם עשירים ירושלמיים וסוחרים מתיוונים הקימו מבני קבורה מפוארים, כדוגמת [[קבר יסון]].