שאנגחאי – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
|נפה= |
|נפה= |
||
}} |
}} |
||
'''שַאנְג-חַאי''', (ב[[כתב סיני]]: 上海 {{ |
'''שַאנְג-חַאי''', (ב[[כתב סיני]]: 上海, [[פין-יין]]: {{שמע|קובץ=Zh-Shanghai.ogg|תיאור=Shànghǎi}}{{כ}} - [[אלפבית פונטי בינלאומי|IPA]]{{כ}}: [ʂɑ̂ŋxài]; ב[[שפת שאנגחאי]]: Zånhae{{כ}} - [[אלפבית פונטי בינלאומי|IPA]]{{כ}}: [z̥ɑ̃̀hé]) הנה [[עיר נמל]] במזרח [[הרפובליקה העממית של סין|סין]], העיר בעלת האוכלוסייה ה[[הערים הגדולות בעולם|גדולה ביותר בעולם]], עם למעלה מ-19 מיליון בני אדם במטרופולין. העיר ממוקמת על נהר חְוַאנְגפּוֹ, פלג של נהר ה[[יאנגצה]]. |
||
==מיקום ואוכלוסייה== |
==מיקום ואוכלוסייה== |
||
גרסה מ־23:35, 29 במאי 2013
שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים [ מחוז, שנת אוכלוסייה, שנת מטרופולין, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ נפה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| מדינה / טריטוריה | סין |
|---|---|
| ראש העיר | האן ג'נג (Han Zheng) |
| רשות מחוקקת |
Shanghai People's Congress  |
| בירת המחוז העירוני |
רובע חואנגפו |
| תאריך ייסוד | 751 |
| שטח | 7,037 קמ"ר |
| גובה | 4 מטרים |
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Mount Dajin |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז העירוני | 15,968,867 (2020) |
| ‑ במטרופולין | 19,210,000 |
| ‑ צפיפות | 2,621.7 נפש לקמ"ר |
| קואורדינטות | 31°12′N 121°30′E / 31.2°N 121.5°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| http://www.shanghai.gov.cn | |
 | |
  | |
שַאנְג-חַאי, (בכתב סיני: 上海, פין-יין: ⓘ? - IPA: [ʂɑ̂ŋxài]; בשפת שאנגחאי: Zånhae - IPA: [z̥ɑ̃̀hé]) הנה עיר נמל במזרח סין, העיר בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם, עם למעלה מ-19 מיליון בני אדם במטרופולין. העיר ממוקמת על נהר חְוַאנְגפּוֹ, פלג של נהר היאנגצה.
מיקום ואוכלוסייה
שאנגחאי שולטת על הכניסה לאגן נהר היאנגצה, אזור גדול, מאוכלס ופורה מבחינה כלכלית במרכז סין. מהווה גם מוקד ומרכז. מנהלית היא מוגדרת כאחת מארבע העיריות שאינן שייכות למחוז כלשהו (יחד עם בייג'ינג, טיינג'ין וצ'ונגצ'ינג). השטח שבניהולה מכסה גם כמות נכבדה של פרברים ושטחים חקלאיים.
אוכלוסייתו של המחוז העירוני מונה כ-18 מיליון תושבים, כ-16 מיליון בעיר עצמה. העיר משמשת מרכז מסחרי, תעשייתי ותרבותי ויש בה 25 אוניברסיטאות. חלק קטן מתושביה של העיר מתגוררים בספינות העוגנות לאורך המזחים הרבים בעיר.
היסטוריה
בתקופת שושלת סונג (960 - 1279 לספירה) שאנגחאי התפתחה מכפר לעיירת נמל ומסחר, וזאת בעקבות הגעתם של פליטים מצפון סין. בשנת 1172 נבנתה בעיר חומת ים כדי לייצב את קו החוף, זאת בנוסף לשובר גלים אשר נבנה מוקדם יותר. החל מתקופת שושלת יואן בשנת 1292 ועד לשנת 1297 כאשר שאנגחאי הוכרזה רשמית כעיר, היה האזור במעמד מחוז מינהלי.
שני אירועים סייעו לפיתוחה של העיר בתקופת שושלת מינג: בשנת 1554 הוקפה העיר בחומה כדי להגן עליה מפני שודדי ים יפנים. בשנת 1602 קיבלו תושבי העיר חיזוק פסיכולוגי לאחר הקמת "מקדש אל העיר", אשר היה למוקד לתמיכה רוחנית בתושבים. בתקופת שושלת צ'ינג שאנגחאי הפכה לאחת מערי הנמל החשובות ביותר בדלתה של נהר יאנגצה. שני שינויים משמעותיים במדיניות הממשלה סייעו לעליה בחשיבות העיר. ראשית, בשנת 1684 ביטל הקיסר קאנגשי (1662 - 1723) את האיסור אשר הוטל בתקופת שושלת מינג על יציאת אוניות לים מנמל שאנגחאי, איסור אשר היה בתוקף החל משנת 1525. שנית, בשנת 1732 העתיק הקיסר יונגצנג (1678 - 1735) את מקום בית המכס המחוזי מעיר המחוז סונגג'יאנג לשאנגחאי ובכך העניק לעיר את השליטה על מסחר החוץ של המחוז כולו. לדעת ההיסטוריות לינדה קוק ג'ונסון, כתוצאה משתי החלטות שלטוניות אלה, בשנת 1735 הייתה כבר שאנגחאי לנמל הסחר העיקרי של אגן היאנגצה התחתון, למרות שמעמדה כעיר הייתה עדין בתחתית ההיררכיה השלטונית.
חשיבותה של העיר עלתה באופן משמעותי במאה ה-19 כאשר מיקומה בשפך היאנגצה הפך אותה לנמל הסחר המתאים ביותר עם מדינות המערב. בתקופת מלחמת האופיום הראשונה (1839 - 1842) השתלטו כוחות בריטים באופן זמני על העיר. המלחמה הסתיימה בשנת 1842 בחוזה נאנקינג אשר קבע פתיחת נמלי סחר, בהם שאנגחאי, לסחר בינלאומי. מהלך זה הוביל להתפתחות מהירה מאוד של העיר. הבריטים, הצרפתים, האמריקאים והיפנים קיבלו רבעים בעיר להתיישבות ולמסחר בהם הייתה להם זכות לניהול עצמי ולאוטונומיה שיפוטית. הזרים פיתחו את המסחר ואת הבנקאות.
המאה ה-20 וה-21
בשנות העשרים של המאה ה-20, לאחר כבישתם של היפנים וההרס שהותירו מאחוריהם, החלה העיר להתעורר. היא הפכה למרכז תרבותי, אומנותי ומרכזי בסין. האפנה בשאנגחאי בלטה בייחודיותה והמודרניות שררה בעיר. העיר אופיינה על־ידי חיי לילה מלהיבים. הספרות בשאנגחאי היתה ייחודית לה, החלו להיכתב שירים, סיפורים קצרים ורומנים. העיר הייתה מושפעת מעברה הקולוניאלי מצד אחד ומהקומוניזם הסיני המתפתח מצד שני ונוצר בה דבר אשר לא היה קיים באף עיר אחרת בסין. היא הייתה מאופיינת על־ידי ערב רב של אנשים, סינים, מערביים ותרבותיות המשתלבות ביחד לכדי תרבות מיוחדת במינה. עם עלייתו של מאו צה־טונג והמפלגה הקומוניסטית, החלו אנשי הרוח של שאנגחאי לרדת למחבוא, משום שנחשבו ראקציונרים וקפיטליסטים. הרבה נרדפו כל תקופת מהפכת התרבות והוכרו בתור אנשי תרבות חשובים רק בסוף תקופת שלטונו של מאו בתחילת שנות השמונים.
אקלים
בשאנגחאי קיצים חמים וגשומים וחורפים יבשים וקרירים. הטמפרטורה היומית הממוצעת נעה בין 25 ל-32 מעלות צלזיוס, כשיולי הוא בדרך-כלל החודש החם בשנה. בחודש ינואר, החודש הקר ביותר, הטמפרטורות נעות בין 1 ל-8 מעלות צלזיוס. ממוצע המשקעים השנתי בשאנגחאי עומד על 1,100 מילימטר. יולי הוא החודש הגשום ביותר ודצמבר הוא היבש ביותר. בקיץ ובסתיו ישנן לעתים סופות טייפון.
אתרים מרכזיים
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
בין האתרים המרכזיים בעיר ניתן למנות את:
יהדות שאנגחאי
ערך מורחב – גטו שאנגחאי
קהילה של יהודים התקימה בשנגחאי מתחילת המאה ה-20. הקהילה הורכבה בעיקר מפליטים שהגיעו מרוסיה ומיהודים ספרדים שהגיעו מכיוון עיראק והודו (בדומה לקהילה בהונג קונג).
בתקופת מלחמת העולם השנייה הגיעו לשאנגחאי כעשרים אלף פליטים יהודים מגרמניה ואוסטריה, שנמלטו מן השלטון הנאצי. חלקם הגיעו לעיר באמצעות אשרות שהנפיק להם פנג שאן הו, הקונסול הכללי של סין בווינה, שפעל בניגוד להוראות הממונה עליו. לאחר כיבוש שאנגחאי על ידי היפנים, התגוררו הפליטים היהודים באזור מתוחם, שבמשך השנים קיבל את השם "גטו שאנגחאי". תנועתם לא הוגבלה, אולם תנאי המחיה שלהם היו קשים, על רקע המחסור החמור במזון ובציוד בסיסי וכתוצאה מקושי במציאת מקורות הכנסה. בין הפליטים תלמידים רבים מישיבת מיר שהייתה הישיבה הגדולה היחידה שניצלה מן השואה.
משנודע לנאצים על הריכוז הגדול של יהודים שברחו מארצות הכיבוש הנאצי המתגורר בשאנגחאי, לחצו על בני בריתם היפנים להסגיר לידיהם את אלפי היהודים שנמלטו לסין, אך היפנים סירבו וכך נותרו היהודים בשאנגחאי, עד סוף המלחמה. אחרוני הפליטים היהודים ותלמידי הישיבה עזבו את שאנגחאי ב-1947 - 1948.
כיום מתגוררים בשאנגחאי כ-2,000 יהודים רובם אנשי עסקים, דיפלומטים וסטודנטים, המקבלים שירותי דת וקהילה מבית חב"ד המקומי, המתפעל גם מסעדה. בשנים האחרונות קמה בשנגחאי קהילה ספרדית צעירה המקיימת ארוחות שבת ופעילויות חברתיות לציבור המקומי ולישראלים השוהים במקום.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תבנית:Wcities
- ההיסטוריה של שנחאי באתר סין בשפה העברית
- שנחאי, מתוך אתר הרדיו הבינלאומי של סין בעברית
| מחוזות הרפובליקה העממית של סין | ||
|---|---|---|
| מחוזות | אַנְחְװֵי • גַאנְסוּ • גֶ'גְ'יַאנְג • גְװַאנְגְדונְג • גווֵיְג'וֹאוּ • גְ'יַאנְגְסוּ • גְ'יַאנְגְשִׂי • גִ'ילִין • הַאיְנַאן • חֶבּיי • חֶנַאן • חוּבּײ • חוּנַאן • חֵייְלוֹנְגְגְ'יַאנְג • יוּנַּאן • לְיַאונִינְג • סצ'ואן • פֿוּגְ'ייֵן • צִ'ינְגְהַאי • שַאַנשִׂי • שַאנְדונְג • שַאנְשׂי | 
|
| מחוזות אוטונומיים | גְװַאנְגְשִׂי • טיבט • מונגוליה הפנימית • נינְגְשְׂיַה • שׂינגְ'יַאנְג | |
| מחוזות עירוניים | בּייְגִ'ינְג • צ'וּנְגְצִ'ינְג • שאנגחאי • טייֵנְגִ'ין | |
| אזורים מנהליים מיוחדים | הונג קונג • מקאו | |
| ראו גם | הסטטוס הפוליטי של טאיוואן | |
| הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים | ||
|---|---|---|
| 20,000,000+ | שאנגחאי • בייג'ינג • סאו פאולו • דלהי | 
|
| 10,000,000+ | קראצ'י • לאגוס • איסטנבול • טוקיו • מומבאי • מוסקבה • גואנגג'ואו • פריז • שנג'ן • צ'נגדו • קינשאסה • קהיר • ג'קרטה • לאהור • סוג'ואו | |
| 5,000,000+ | סיאול • מקסיקו סיטי • לונדון • לימה • דאקה • ניו יורק • בנגלור • בנגקוק • דונגגוואן • צ'ונגצ'ינג • נאנג'ינג • טהראן • שניאנג • בוגוטה • הו צ'י מין סיטי • הונג קונג • בגדאד • צ'נאי • צ'אנגשה • ווהאן • טיינג'ין • היידראבאד • האנוי • ריו דה ז'ניירו • פושאן • סנטיאגו דה צ'ילה • ריאד • אחמדאבאד • שאנטואו • סנקט פטרבורג • ח'רטום • אנקרה • ג'ינאן • האנגג'ואו • סינגפור • יאנגון • לואנדה | |