התקופה השושלתית הקדומה

התקופה השושלתית הקדומה או התקופה הארכאית היא תקופה בהיסטוריה של מצרים העתיקה. תחילתה עם איחוד מצרים התחתונה עם מצרים העליונה סביב שנת 3100 לפנה"ס, על ידי נערמר. בכך נוסדה שושלת הפרעונים הראשונה, ובאה לידי סיום התקופה הקדם שושלתית.

במהלך תקופה זו שלטו במצרים השושלת הראשונה והשנייה. סופה של התקופה בשנת 2686 לפנה"ס, עם ייסוד הממלכה הקדומה. 

בתקופה זו הומצא הכתב ההירוגליפי במצרים.

השושלת הראשונה

מלכי השושלת הראשונה שלטו במצרים המאוחדת משנת 3050 לפנה"ס ועד ל-2890 לפנה"ס:

שם	תאריכי שלטון	הערות
חור אחע	3050 לפנה"ס	"הורוס הלוחם". יש הרואים בו את מנס, אולם ככל הנראה היה למעשה יורשו
צ'ר	57 שנים	-
צ'ת	-	ידוע גם כ ואצ'י, "מלך הנחש"
דן	14–20 שנים	נקרא גם וּדימוּ
אצ'יב	26 שנים	-
סמרחת	9–18 שנים	-
קע	בערך 2916–2890 לפנה"ס	ידוע גם ככאע

השושלת השנייה

מלכי השושלת השנייה שלטו במצרים משנת 2890 לפנה"ס ועד ל-2686 לפנה"ס:

שם	תאריכי שלטון	הערות
חותפ סח'מוי	החל מ-2890 לפנה"ס	פירוש שמו, "רגיעת שני הכוחות", מרמז על התוהו ששרר בממלכה בתום תקופת השושלת הראשונה
רע נב	39 שנים	ידוע גם כ"נב-רע", שמו קשור לאל השמש רע
ני נתר	23 שנים	-
וּנג	8 שנים	-
סֶנֶצ'	20 שנים	-
פרי יב סן	17 שנים	שמו הקודם פרי-נ-מעאת, בתקופתו התפלגה החברה למאמיני האל סת ולמאמיני האל הורוס
חעא סח'ם	?	-
חעא סח'מוי	?	יש המזהים אותו עם קודמו ברשימה. פירוש שמו: "שני כוחות שווים" מרמז על איחוי הקרע בין מאמיני שני האלים שקרה בתקופת סבו והשגת שקט פוליטי.

ראו גם

• פלטת נערמר

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.