שפות הודו-אירופיות

2000 לספירה:

  ארצות עם רוב דובר שפות הודו-אירופיות.

  ארצות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות אשר קיבל הכרה רשמית.

  ארצות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות אשר לא קיבל הכרה רשמית.

השפות ההודו-אירופיות היא משפחת-על של שפות הכוללת כ-150 שפות המדוברות על ידי כ-3 מיליארד אנשים ברחבי העולם. שפות אלו מתחלקות למשפחות, אשר רובן נוצרו באירופה ובמערב אסיה.

קבוצת שפות זו כוללת שפות כגון בנגלית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, פורטוגזית, רוסית, פרסית והינדי (שלכל אחת מהן מעל 100 מיליון דוברים) וכן שפות שמספר דובריהן מועט מאוד כגון אוסטית, אירית וארמנית. השפות ההודו-אירופיות הן משפחת שפות גדולה, אשר מחקרה הוליד את ענף הבלשנות המודרנית, ועל כן רבים מהמושגים אשר הבלשנות חוקרת ומנסה למצוא לקוחים ממבנים כלליים המצויים בשפות אלו.

תת-המשפחות של השפות ההודו-אירופיות

  שפות יווניות

  שפות הודו-איראניות

  שפות איטליות (כולל שפות רומאניות)

  שפות קלטיות

  שפות גרמאניות

  ארמנית

  שפות בלטיות

  שפות סלאביות

  אלבנית

  שפות שאינן הודו-אירופיות

• שפות איטליות
  • שפות רומאניות - מקור השפות הרומאניות הוא בשפה הלטינית.
• שפות גרמאניות
• שפות בלטו-סלאביות
  • שפות סלאביות
  • שפות בלטיות
• שפות קלטיות
• שפות יווניות
• אלבנית
• שפות אנאטוליות
• ארמנית
• שפות הודו-איראניות
  • שפות איראניות
  • שפות הודו-אריות
• שפות איליריות
• שפות טוכאריות
• פריגית
• שפות פאיויות
• מספית
• מקדונית עתיקה
• שפות ונטיות
• תראקית
• דאקית

היסטוריה

שגיאות פרמטריות בתבנית:מצגת
פרמטרים [ טקסט2, תמונה5, טקסט5, תמונה3, טקסט4, טקסט3, יישור כללי, תמונה4, תמונה2, תמונה1, טקסט1, תמונה ראשונה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ יישור פנימי, טקסט ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ישנן 1 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

האפשרות כי קיים מקור משותף לחלק מהשפות ההודו-אירופיות הועלתה לראשונה על ידי מרקוס זוריוס ואן בוקסהורן ב-1647, ששיער כי הגיעו מה"סקיתית", אך הרעיון של ואן בוקסהורן לא תפס ולא נחקר. ההיפותזה הוצעה שוב על ידי סר ויליאם ג'ונס, כאשר הוא שם לב לאוצר המילים ולמבנה התחבירי המשותף של הסנסקריט, הלטינית, היוונית והפרסית. השוואה מערכתית של השפות האלו ושל שפות עתיקות אחרות שנערכה בידי פראנץ בופ תמכה בתאוריה, וה"דקדוק ההשוואתי" של בופ, שהופיע בין 1833 ל-1852, נחשב כנקודת ההתחלה של המחקר ההודו-אירופי כתחום אקדמי.

מתוך מציאת מילים דומות בשפות הודו-אירופיות שוחזרה שפה-אם משוערת, פרוטו-הודו-אירופית (PIE). ידועות למעלה מ-4,000 מילים בפרוטו-הודו-אירופית כמו גם חוקי דקדוק. לדוגמה, בפרסית המילה בנאי היא באלדחצ'ן, והסיומת חצ'אן היא הסיומת לבעל-מקצוע. באנגלית בילדר. מכאן משוחזר השורש המשותף הזהה בשני המקרים: בלד.

השאלה המרכזית היא כיצד התפשטה משפחת שפות גדולה כל כך, מה היה האזור המקורי של הפרוטו-הודו-אירופית, והאם השפה הזו התפשטה כאשר האנשים שדברו אותה היגרו ממקום למקום, או שמא השפה עצמה היא שעברה בשילוב עם ההגירה. השפה האם האפשרית קרויה פרוטו-הודו-אירופית. ישנה מחלוקת באשר למיקום הגאוגרפי של מקורה. ישנם שני מועמדים מרכזיים כיום:

• המישורים צפונית לים השחור ולים הכספי (קירגן),
• אנטליה.

התומכים באפשרות הקירגיזית מתארכים את השפה האם ל-4,000 לפנה"ס, ואילו אלה התומכים בהצעה האנטלית מתארכים אותה לכמה אלפי שנים לפני כן, כשהם קושרים בין ההתפשטות של שפות הודו-אירופיות להתפשטות הנאוליתית של החקלאות.

היפותזה קורגנית

היפותזת קורגן

ההיפותזה הקורגנית הוצעה לראשונה על ידי מריה גימבוטאס בשנות ה-50. על פי היפותזה זו, השפה המקורית דוברה בתרבויות המישורים הכלכוליתיים באלף החמישי לפנה"ס, בין הים השחור לוולגה. חיזוק ניכר להשערה זו היא עובדת קיומן של מילים רבות בפרוטו-הודו-אירופית האופייניות לתרבות ששררה באזור שבין צפון הים השחור לים הכספי, ועוד יותר מכך העדרן הבולט של מילים המיוחסות לגידולים שהיו קיימים בתקופה זו באזוריים דרומיים יותר.

אך לא הוכח מעולם כי אנשי תרבויות אלו היו חברים של הקבוצה הלשונית-תרבותית ההודו-אירופית, ועמים שהיו ידועים כחלק מהתרבות הזו (לדוגמה, ההודו-אריאנים, היוונים, האטרוסקים ואחרים) לא קברו את מתיהם אלא שרפו אותם. עובדה זו מטילה דופי בתאוריה. ובכל זאת, נציג את קו הזמן על פי תאוריה זו (כל התאריכים לפני הספירה):

• 4500-4000: פרוטו-הודו-אירופית מוקדמת. תרבויות סרדני סטוג, דנייפר-דונטס וסארמה, ביות הסוס.
• 4000-3500: תרבות יאמנה מתפתחת במישורים, ותרבות המייקופ בקווקז. מודלים הודו-חיתיים מעלים את האפשרות של היפרדות של הפרוטו-אנטולית עוד לפני תאריך זה.
• 3500-3000 פרוטו-הודו-אירופית אמצעית. תרבות יאמנה מצויה בשיאה, עם פסלי אלים מאבן, פרוטו-מרכבות בעלות שני גלגלים, רעיית עדרים ויישובים ומבצרים קטנים קבועים. התרבות מתבססת על חקלאות ודיג לאורך נהרות. קשרים עם תרבות היאמנה עם התרבות האירופית בסוף הנאוליתי מניבה את תרבויות "האמפורה העגולה" ותרבות באדן. תרבות מייקופ מציגה עדויות מוקדמות ביותר של תחילת תקופת הברונזה, ונשק וחפצים מברונזה מגיעים לאזור היאמנה.
• 3000-2500: פרוטו-הודו-אירופית מאוחרת. תרבות היאמנה מתפשטת על פני כל המישור הפונטי. תרבות ה-corded ware (כלים בעלי בליטות דמוי חבלים) מגיעה מהריין ועד לוולגה, בתקופה האחרונה של האחידות ההודו-אירופית, כאשר עדיין יש קשרים רופפים בין האזורים השונים וחילופי מילים ביניהם, חוץ מהענפים האנטליים והטוכאריים, שמבודדים מתהליכים אלה.
• 2500-2000: ההפרדות לשפות אמהות של הדיאלקטים השונים מושלמת. בבלקנים מדברים פרוטו-יוונית, צפונית לים הכספי מדברים פרוטו-הודו-אריאנית. תקופת הברונזה מגיעה למרכז אירופה עם תרבות ה-Beaker. פרוטו-באלטו-סלאבית (או קהילות פרוטו-סלאביות ופרוטו-באלטיות המצויות בקשר קרוב) מתפתחת בצפון-מזרח אירופה.
• 2000-1500: מומצאת המרכבה, המובילה להפרדות מהירה ולהתפשטות של האיראנית וההודו-אריאנית מתרבות אנדרונובו על פני חלקים גדולים מאסיה המרכזית, צפון הודו, איראן ואנטליה המזרחית. פרוטו-אנטלית מתחלקת לחתית ולווית. לתרבות אונתיס הפרוטו-קלטית יש תעשיית מתכות פעילה.
• 1500-1000: בתקופת הברונזה הנורדית מתפתחת פרוטו-גרמאנית מוקדמת, ותרבות פרוטו-קלטית מתפתחת במרכז אירופה, ומביאה איתה את תקופת הברזל. הגירה פרוטו-איטלקית לכיוון חצי האי האיטלקי. ניסוח של הריג-וודה ועליה של תרבות הוודות בפונג'אב. עלייתה ונפילתה של האימפריה החיתית. התרבות המיקנית נופלת ואחריה באה תקופת החושך היוונית.
• 1000-500: השפות הקלטיות מתפשטות על פני מרכז ומערב אירופה. צפון אירופה נכנסת לתקופה הברזל הקדם-רומית, שלב ההיווצרות של הפרוטו-גרמאנית. הומרוס מתחיל את הספרות היוונית יחד עם התקופה היוונית הארכאית. התרבות הוודית מפנה את מקומה למהאג'נאפאדס. זורואסטר משלים את הגאתות, עליה של הממלכה האחמנית, שמשתלטת על העילמים ועל בבל. הסקיתים מחליפים את הקימרים במישור הפונטי. ארמנים מחליפים את תרבות האורארטו. היפרדות של הפרוטו-איטלקית לאוסקו-אומברית וללטינית-פליסקנית, וייסודה של רומא. המצאתן של מערכות הכתיבה היווניות והאיטלקית העתיקה שהועתקו מהאלף-בית השמי הקדום. בדרום אירופה מדברים שפות פלאו-בלטיות רבות. השפות האנטוליות נכחדו.

היפותזה מתחרה

קולין רנפרו ב-1987 הציע שהתפשטותה של ההודו-אירופית קשורה למהפכה הנאוליתית, שהתפשטה בדרכי שלום לתוך אירופה מאסיה הקטנה בערך ב-7000 לפנה"ס. לפיכך, כל אירופה הנאוליתית הייתה דוברת הודו-אירופית, וההגירות הקירגיזיות לא עשו יותר מאשר להחליף שפה הודו-אירופית אחת באחרת.

תומאס גאמקרלידז ויצ'יסלב איבאנוס ב-1984 טענו כי המקור של ההודו-אירופית היא באגם אורמיה. הם הציעו שהארמנית היא השפה שנותרה במקום הלידה של ההודו-אירופית, בזמן שהשפות האחרות היגרו ממנה.

יש שהציעו את תאוריית המבול של הים השחור, כשהם מתארכים את תחילתו של ים אזוב לבערך 5600 לפנה"ס, כגורם הישיר של ההתפשטות ההודו-אירופית. אירוע זה התרחש בתקופה הנאוליתית, והוא מוקדם מדי כדי להתאים לארכאולוגיה הקירגיזית.

הבעיה העיקרית בהשערות אלו, שמקדימות את תאריך ההתפצלות מהשפה האם, היא שבשפת האם ההודו-אירופית מופיעות מילים רבות להמצאות מאוחרות יותר, כדוגמת רִתמה, יצול וגלגל.

קיימות גם תאוריות אחרות בעלות גוון לאומי שלפעמים גובל במיסטיקה לאומנית, כשלרוב השפה המקורית מוצבת במולדת של הוגה התאוריה. דוגמה אחת היא התאוריות ההודיות שאומרות כי הסנסקריט הוודי הגיע מתרבות עמק האינדוס, וטוענות כי סנסקריט וודי הוא למעשה הפרוטו-הודו-אירופית, ושכל הדיאלקטים האחרים מגיעים ממנה. תאוריה זו אינה מקובלת ביותר. דוגמה אחרת היא תאוריית ההמשכיות הפלאוליתית, המוצעת על ידי תאורטיקנים איטלקים, שאומרים כי ההודו-אירופית צמחה מתרבויות אירופיות פלאוליתיות.

עץ השפות ההודו-אירופיות

עץ השפות ההודו-אירופיות. בוורוד: שפות מודרניות; בלבן: שפות שנכחדו ושפות היפותטיות

ראו גם

• עמים הודו-אירופיים