שלמה קפלנסקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־14:29, 17 ביולי 2013

שלמה קַפְּלַנְסקי (קאפלאנסקי; 7 במרץ 1884, ביאליסטוק – 7 בדצמבר 1950, כ"ח בכסלו תשי"א, חיפה) היה ממנהיגיה של מפלגת "פועלי ציון" ומנהל הטכניון העברי בחיפה (1931–1950).

ביוגרפיה

נולד בביאליסטוק בשנת 1884 לשרה לבית שפירא ונחמן, סוחר. למד בחדר ובבית ספר עממי, ואחר כך המשיך ללימודים בגימנסיה. בעת לימודיו היה פעיל בעבודה ציונית ולמד עברית. עם תום לימודיו נסע בשנת 1903 ללמוד בפוליטכניון בווינה, שם התגורר עד 1913. בשנת 1912 הוסמך שם כמהנדס. בווינה הקים את הסניף האוסטרי של מפלגת "פועלי ציון". בשנת 1906 נבחר בוועידת היסוד של המפלגה בווינה כמנהיג הסניף. היה מראשי הפעילים בייסוד הברית העולמית של "פועלי ציון" בשנת 1907.^[1] בשנת 1912 עלה לארץ ישראל והיה בין חברי הקבוצה הראשונה שהתיישבה במרחביה.

נבחר מטעם מפלגת "אחדות העבודה" לחבר באספת הנבחרים השנייה, וכיהן כחבר הוועד הלאומי.

בשנים 1929–1927 היה מנהל מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית. בשנת 1932 התמנה למנהל הטכניון. הוא שירת בתפקיד עד מותו ב-1950. בימיו נקבע מעמדו של הטכניון כמוסד לימודים אקדמי, הוקמו הפקולטות להנדסת מכונות, הנדסת חשמל והנדסה כימית, ובתקופה זו צמח הטכניון וקלט מדענים רבים שברחו מאימי השלטון הנאצי בגרמניה. הוא אף דאג להכשרה ברמות שונות, ב-1933 נפתח בית הספר המקצועי בסמ"ת ונתנו קורסים להכשרת נוער עובד.^[2]

מבחינה מדינית, תמך קפלנסקי ברעיון המדינה דו-לאומית, אם כי כתב כי ייתכן שתוצע ליהודים מדינה דו-לאומית בתנאים בהם נאלץ לדחותה ולדרוש עצמאות מלאה והיה מאושר כאשר הוכרז על עצמאות מדינת ישראל.^[3]

היה נשוי לגרטרוד לבית מנהיים, ואב לשניים.

נפטר בחיפה בשנת 1950, בן 66 במותו, ונקבר במרחביה.

זמן קצר לאחר מותו הוענק לו פרס רופין על ספרו "חזון והגשמה".^[4] על שמו של קפלנסקי נקראו רחובות בערים רבות בישראל.

כתביו

שלמה קאפלאנסקי, פון אנזאג צו פארווירקלעכונג: א באנד שריפטן / מיט א פארבאמערקונג פון ב' לאקער, ורשה: אלוועלטלעכער אידישער סאצ. ארבעטער-פארבאנד פועלי-ציון (פאראייניקט מיטן צ.ס. פארבאנד), תרצ"ב. ‬(התוכן: חלק 1: אידישער סאציאליזם און ארץ-ישראל; חלק 2: די אידנפראגע פארן סאציאליסטישן אינטערנאציאנאל; חלק 3: ענגלאנד, אידן און אראבער; חלק 4: פראבלעמען פון דער ארץ-ישראל-קאלאניזאציע.) (ביידיש)
חזון והגשמה: מבחר כתבים, הרצאות ונאומים, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר (ספרית פועלים: לכל), 1950.

Solomon Kaplansky, Probleme der Palästina-Kolonisation, Berlin: F. Ostertag, 1923 (Ausgaben des Jüdischen Sozialistischen Weltverbandes Poale-Zion). (בגרמנית)
Realitäten und Möglichkeiten Palästinas / Mit einem Vorwort von Franz Oppenheimer, Berlin:‪ E. Laub, 1931.‎ (בגרמנית)

לקריאה נוספת

מנדל זינגר, שלמה קפלנסקי: חייו ופעלו (עריכה לשונית: שמשון מלצר) (2 כרכים), ירושלים: הספרייה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית ירושלים, תשל"א 1971.
אנשל רייס, שלמה קפלנסקי, תל אביב: הקונגרס היהודי העולמי - ההנהלה הישראלית, תשל"ב 1972. ('אישים בעם היהודי', 10)
גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ה-תשכ"ז, עמ' 789.

קישורים חיצוניים

רשימת הפרסומים של שלמה קפלנסקי, בקטלוג הספרייה הלאומית
שלמה קפלנסקי, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
דוד תדהר (עורך), "שלמה (קפלן) קפלנסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2630
אמציה פלד, ככר שלמה קפלנסקי, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
יעקב טהון, לשלמה קפלנסקי – ברכה, דבר, 17 במרץ 1944
שלמה קפלנסקי נפטר, מעריב, 7 בדצמבר 1950
שלמה קפלנסקי איננו: מאבות התנועה הציונית־סוציליסטית, דבר, 8 בדצמבר 1950: עם נקרולוג מאת מ. זינגר
זלמן שזר, רב היה כוחו ורבה מורשתו: ז. שזר על ש. קפלנסקי, דבר, 8 בדצמבר 1950
עם זכרו של ש. קפלנסקי, דבר, 15 בדצמבר 1950
אזכרה לש. קפלנסקי במפלגת פועלי ארץ־ישראל ת"א, דבר, 14 בינואר 1951: כולל מכתבים מאת ראש הממשלה דוד בן-גוריון וציר ישראל בסקנדינביה אברהם ניסן
שלושים למות ש. קפלנסקי, דבר, 5 בינואר 1951: ב. לוקר, "המבשר והמגשים"; י. בן-צבי, "מורה דרך"; י. קלוגאי, "המחנך"; ליובה ברוכוב [בורוכוב], "גם אתה אינך..."
מ. זינגר, לדמותו של ש. קפלנסקי, דבר, 7 בינואר 1951
ד"ר יוסף קרוק, שלמה קפלנסקי (ליום השנה למותו), דבר, 26 בדצמבר 1951, המשך [מימין למטה]
מ. זינגר, איש אשכולות: ליום השנה לפטירת שלמה קפלנסקי ז"ל, דבר, 26 בדצמבר 1951
מנדל זינגר, שלמה קפלנסקי והטכניון, דבר, 23 בדצמבר 1954
רפאל קפלנסקי, שלמה קפלנסקי וחלומו, דבר, 3 בינואר 1956 (זיכרונות מאת בנו)
אזכרה לש. קפלנסקי בעשור למותו, דבר, 20 בדצמבר 1960
א. ח. אלחנני, יוקם ישוב ע"ש ש. קפלנסקי, דבר, 18 באפריל 1962

מפרי עטו:

משנתו של ברוכוב (מנאום בעצרת הזכרון של מפא"י בתל־אביב), דבר, 18 בדצמבר 1942, המשך

הערות שוליים

^ דוד תדהר (עורך), "שלמה (קפלן) קפלנסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2630.
^ יובל דרור, ראשית הטכניון העברי בחיפה 1902–1950, מרכזים, כרך 6, 1996.
^ ד"ר יוסף קרוק, שלמה קפלנסקי (ליום השנה למותו), דבר, 26 בדצמבר 1951, המשך.
^ פרס רופין לספרו של ש. קפלנסקי ז"ל ולספרו של מץ מוהר, דבר, 4 בינואר 1951

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] דוד תדהר (עורך), "שלמה (קפלן) קפלנסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2630.

[2] יובל דרור, ראשית הטכניון העברי בחיפה 1902–1950, מרכזים, כרך 6, 1996.

[3] ד"ר יוסף קרוק, שלמה קפלנסקי (ליום השנה למותו), דבר, 26 בדצמבר 1951, המשך.

[4] פרס רופין לספרו של ש. קפלנסקי ז"ל ולספרו של מץ מוהר, דבר, 4 בינואר 1951

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 8: / שורה 8: @@
 נבחר מטעם מפלגת "[[אחדות העבודה]]" לחבר ב[[אספת הנבחרים]] השנייה, וכיהן כחבר [[הוועד הלאומי]].
-בין [[1927]]–[[1929]] היה מנהל מחלקת ה[[התיישבות]] של [[ההנהלה הציונית]]. בשנת [[1932]] התמנה ל[[מנהל]] [[הטכניון]]. הוא שירת בתפקיד עד מותו ב-[[1950]]. בימיו נקבע מעמדו של הטכניון כמוסד לימודים אקדמי, הוקמו הפקולטות ל[[הנדסת מכונות]], [[הנדסת חשמל]] ו[[הנדסה כימית]], ובתקופה זו צמח הטכניון וקלט מדענים רבים שברחו מאימי [[גרמניה הנאצית|השלטון הנאצי בגרמניה]]. הוא אף דאג להכשרה ברמות שונות, ב-1933 נפתח בית הספר המקצועי [[בסמ"ת]] ונתנו קורסים להכשרת נוער עובד.{{הערה|יובל דרור, [http://web.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/50675070-B538-4EE0-AA3C-60A3FF580E4E/88966/91.pdf ראשית הטכניון העברי בחיפה 1902–1950], '''מרכזים''', כרך 6, 1996. }}
+בשנים [[1929]]–[[1927]] היה מנהל מחלקת ה[[התיישבות]] של [[ההנהלה הציונית]]. בשנת [[1932]] התמנה ל[[מנהל]] [[הטכניון]]. הוא שירת בתפקיד עד מותו ב-[[1950]]. בימיו נקבע מעמדו של הטכניון כמוסד לימודים אקדמי, הוקמו הפקולטות ל[[הנדסת מכונות]], [[הנדסת חשמל]] ו[[הנדסה כימית]], ובתקופה זו צמח הטכניון וקלט מדענים רבים שברחו מאימי [[גרמניה הנאצית|השלטון הנאצי בגרמניה]]. הוא אף דאג להכשרה ברמות שונות, ב-1933 נפתח בית הספר המקצועי [[בסמ"ת]] ונתנו קורסים להכשרת נוער עובד.{{הערה|יובל דרור, [http://web.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/50675070-B538-4EE0-AA3C-60A3FF580E4E/88966/91.pdf ראשית הטכניון העברי בחיפה 1902–1950], '''מרכזים''', כרך 6, 1996. }}
 מבחינה מדינית, תמך קפלנסקי ברעיון ה[[פתרון מדינה אחת|מדינה דו-לאומית]], אם כי כתב כי ייתכן שתוצע ליהודים מדינה דו-לאומית בתנאים בהם נאלץ לדחותה ולדרוש [[עצמאות]] מלאה והיה מאושר כאשר [[הכרזת העצמאות|הוכרז על עצמאות מדינת ישראל]].{{הערה|{{דבר|ד"ר [[יוסף קרוק]]|שלמה קפלנסקי (ליום השנה למותו)|1951/12/26|00201}}, {{דבר||המשך|1951/12/26|00207}}.}}
@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 היה נשוי לגרטרוד לבית מנהיים, ואב לשניים.
-נפטר בחיפה בשנת [[1950]], בן 66 במותו, ונקבר ב[[מרחביה]].
+נפטר ב[[חיפה]] בשנת [[1950]], בן 66 במותו, ונקבר ב[[מרחביה]].
-זמן קצר לאחר מותו הוענק לו [[פרס רופין]] על ספרו "חזון והגשמה".{{הערה|{{דבר||פרס רופין לספרו של ש. קפלנסקי ז"ל ולספרו של מץ מוהר|1951/01/04|00105}}}}
+זמן קצר לאחר מותו הוענק לו [[פרס רופין]] על ספרו "חזון והגשמה".{{הערה|{{דבר||פרס רופין לספרו של ש. קפלנסקי ז"ל ולספרו של מץ מוהר|1951/01/04|00105}}}} על שמו של קפלנסקי [[שמות רחובות בישראל|נקראו רחובות]] בערים רבות בישראל.
-[[שמות רחובות בישראל|על שמו של קפלנסקי נקראו רחובות]] בערים רבות בישראל.
 ==כתביו==