הפועל תל אביב (כדורגל) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 126: שורה 126:
=== תקופת חיים רמון ועמותת האוהדים ===
=== תקופת חיים רמון ועמותת האוהדים ===


ב-[[4 ביולי]] [[2012]] הכריז [[חיים רמון]] ב[[מסיבת עיתונאים]] כי קיבל מטביב ייפוי כוח בלתי חוזר למכירת המועדון, כך שקבוצת הרוכשים בראשותו הפכה באופן בלתי פורמלי לבעלים של המועדון{{הערה|{{ynet|‏נדב צנציפר|חיים רמון: "אין סיכוי שטביב יחזור להפועל ת"א"|4251072|4 ביולי 2012‏|}}}}. רמון מינה את [[משה תאומים]] לחבר [[דירקטוריון]], את פרופ' [[משה בר ניב]] ליו"ר המועדון ואת [[אמיר לובין]], שהיה יו"ר המועדון עד עזיבתו של [[מוני הראל]], למנכ"ל. ב-[[17 ביולי]] 2012 הושקה עמותת האוהדים של הפועל תל אביב אשר הצהירה כי תפעל בשיתוף פעולה מלא עם חיים רמון במטרה לרכוש עד כ-50% מהמועדון שיעברו לשליטת האוהדים{{הערה|{{ynet|נדב צנציפר|עמותת אוהדי הפועל ת"א יצאה לדרך: זו מהפכה|4256784|17 ביולי 2012‏|}}}}. ב-[[19 ביולי]] 2012 אישר בית הדין העליון של [[ההתאחדות לכדורגל בישראל|ההתאחדות לכדורגל]] את העברת זכויות הניהול בהפועל תל אביב לידי חיים רמון{{הערה|‏{{ynet|נדב צנציפר ודוד בן שימול|ביה"ד העליון: הפועל ת"א של חיים רמון|4257894|19 ביולי 2012‏|}}}}. בהמשך העונה הועברו 20% מהבעלות על המועדון לידי עמותת האוהדים, ובמקביל נרכשו 30% על ידי אנשי עסקים נוספים{{הערה|{{ynet|נדב צנציפר|המהפכה האדומה: הבעלים החדשים של הפועל|4321323|18 בדצמבר 2012‏|}}}}.
ב-[[4 ביולי]] [[2012]] הכריז [[חיים רמון]] ב[[מסיבת עיתונאים]] כי קיבל מטביב ייפוי כוח בלתי חוזר למכירת המועדון, כך שקבוצת הרוכשים בראשותו הפכה באופן בלתי פורמלי לבעלים של המועדון{{הערה|{{ynet|‏נדב צנציפר|חיים רמון: "אין סיכוי שטביב יחזור להפועל ת"א"|4251072|4 ביולי 2012‏|}}}}. רמון מינה את [[משה תאומים]] לחבר [[דירקטוריון]], את פרופ' [[משה בר-ניב]] ליו"ר המועדון ואת [[אמיר לובין]], שהיה יו"ר המועדון עד עזיבתו של [[מוני הראל]], למנכ"ל. ב-[[17 ביולי]] 2012 הושקה עמותת האוהדים של הפועל תל אביב אשר הצהירה כי תפעל בשיתוף פעולה מלא עם חיים רמון במטרה לרכוש עד כ-50% מהמועדון שיעברו לשליטת האוהדים{{הערה|{{ynet|נדב צנציפר|עמותת אוהדי הפועל ת"א יצאה לדרך: זו מהפכה|4256784|17 ביולי 2012‏|}}}}. ב-[[19 ביולי]] 2012 אישר בית הדין העליון של [[ההתאחדות לכדורגל בישראל|ההתאחדות לכדורגל]] את העברת זכויות הניהול בהפועל תל אביב לידי חיים רמון{{הערה|‏{{ynet|נדב צנציפר ודוד בן שימול|ביה"ד העליון: הפועל ת"א של חיים רמון|4257894|19 ביולי 2012‏|}}}}. בהמשך העונה הועברו 20% מהבעלות על המועדון לידי עמותת האוהדים, ובמקביל נרכשו 30% על ידי אנשי עסקים נוספים{{הערה|{{ynet|נדב צנציפר|המהפכה האדומה: הבעלים החדשים של הפועל|4321323|18 בדצמבר 2012‏|}}}}. ב-[[21 במרץ]] 2013 התפטר יו"ר הדירקטוריון בר-ניב מכהונתו בדירקטוריון.


במהלך הקיץ הצטרפו לקבוצה שחקנים רבים, וביניהם [[גילי ורמוט]] שחזר לקבוצה אחרי שנה באירופה. גם בעונת {{בספורט|2012|2013}} העפילה הפועל לשלב הבתים של ה[[הליגה האירופית|ליגה האירופית]], והוגרלה לבית הכולל את [[אתלטיקו מדריד]],[[ויקטוריה פילזן]] ו[[אקדמיקה דה קוימברה]] (מולה ערכה הפועל תל אביב ב[[פורטוגל]] את משחקה ה-100 במפעלים האירופאים). בשלב הבתים השיגה הפועל 4 נקודות, סיימה במקום האחרון בבית והודחה מהמפעל. ב-[[27 בספטמבר]] [[2012]] עבר [[ניצן שירזי]] לתפקיד המנהל המקצועי של המועדון, ו[[יוסי אבוקסיס]] החליפו בתפקיד המאמן הראשי. לאחר מכן מונה [[אסי דומב]] לתפקיד עוזר המאמן. ב-[[16 בפברואר]] [[2013]] פוטר אבוקסיס מתפקידו, לאחר רצף של חמישה משחקים ללא ניצחון, ובמקומו מונה [[פרדי דוד]]. בגביע המדינה הודחה הקבוצה בשלב רבע הגמר, לאחר הפסד 1-0 ל[[הפועל ראשון לציון (כדורגל)|הפועל ראשון לציון]] מהליגה הלאומית. היה זה הפסדה הראשון של הקבוצה בגביע מאז שנת 2005, כאשר לאורך תקופה זו הגיעה 6 פעמים למעמד הגמר, זכתה בחמישה גביעים, והודחה רק פעמיים בבעיטות הכרעה. בליגה סיימה הקבוצה במקום השלישי ובתום העונה סיים פרדי דוד את תפקידו.
במהלך הקיץ הצטרפו לקבוצה שחקנים רבים, וביניהם [[גילי ורמוט]] שחזר לקבוצה אחרי שנה באירופה. גם בעונת {{בספורט|2012|2013}} העפילה הפועל לשלב הבתים של ה[[הליגה האירופית|ליגה האירופית]], והוגרלה לבית הכולל את [[אתלטיקו מדריד]],[[ויקטוריה פילזן]] ו[[אקדמיקה דה קוימברה]] (מולה ערכה הפועל תל אביב ב[[פורטוגל]] את משחקה ה-100 במפעלים האירופאים). בשלב הבתים השיגה הפועל 4 נקודות, סיימה במקום האחרון בבית והודחה מהמפעל. ב-[[27 בספטמבר]] [[2012]] עבר [[ניצן שירזי]] לתפקיד המנהל המקצועי של המועדון, ו[[יוסי אבוקסיס]] החליפו בתפקיד המאמן הראשי. לאחר מכן מונה [[אסי דומב]] לתפקיד עוזר המאמן. ב-[[16 בפברואר]] [[2013]] פוטר אבוקסיס מתפקידו, לאחר רצף של חמישה משחקים ללא ניצחון, ובמקומו מונה [[פרדי דוד]]. בגביע המדינה הודחה הקבוצה בשלב רבע הגמר, לאחר הפסד 1-0 ל[[הפועל ראשון לציון (כדורגל)|הפועל ראשון לציון]] מהליגה הלאומית. היה זה הפסדה הראשון של הקבוצה בגביע מאז שנת 2005, כאשר לאורך תקופה זו הגיעה 6 פעמים למעמד הגמר, זכתה בחמישה גביעים, והודחה רק פעמיים בבעיטות הכרעה. בליגה סיימה הקבוצה במקום השלישי ובתום העונה סיים פרדי דוד את תפקידו.

גרסה מ־17:03, 23 ביולי 2013


שגיאות פרמטריות בתבנית:קבוצת כדורגל

פרמטרים [ אליפויות, תמונה, גביעים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הפועל תל אביב
כינוי הפועל, השדים האדומים
תאריך ייסוד 1927
אצטדיון בלומפילד, תל אביב-יפו
(תכולה: 14,413)
בעלים חיים רמון
מנכ"ל אמיר לובין
מאמן רן בן שמעון
ליגה ליגת העל
www.htafc.co.il
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפועל תל אביב הוא מועדון כדורגל ישראלי הנמנה עם מועדוני הכדורגל המובילים והוותיקים בישראל. המועדון מתחרה בליגת העל, ליגת הכדורגל הבכירה בישראל. מגרשה הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון בלומפילד שביפו.

במהלך שנות קיומה זכתה הקבוצה בשלוש עשרה אליפויות (מתוכן שמונה לאחר קום המדינה) ובשישה עשר גביעי מדינה (מתוכם עשרה לאחר קום המדינה) והיא הקבוצה הישראלית היחידה שזכתה שלוש פעמים ברציפות בגביע המדינה, פעם אחת לפני קום המדינה (1939-1937) ופעם אחת לאחר מכן (2012-2010). ארבע פעמים זכתה הקבוצה בדאבל (1934, 1938, 2000, 2010). כמו כן, למועדון זכייה יחידה בגביע הטוטו (2002).

במישור הבינלאומי רשמה הקבוצה זכייה באליפות אסיה לקבוצות (1967). בנוסף, היא העפילה לשלב רבע הגמר של גביע אופ"א (עונת 2001/2002), אחד מההישגים הבולטים של קבוצה ישראלית כלשהי בגביעי אירופה. הפועל תל אביב היא הקבוצה הישראלית היחידה אשר סיימה במקום הראשון בשלב הבתים של הליגה האירופית (עונת 2009/2010). בעונת 2010/2011 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים של ליגת האלופות.

היסטוריה

ייסוד הקבוצה ועד הקמת מדינת ישראל

שחקני הקבוצה לפני גמר הגביע הראשון ב-1928

ב-1920 נוסדה ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, במטרה לאגד "את כל העובדים החיים על יגיעם מבלי לנצל עבודת זולתם, לשם סידור כל העניינים היישוביים, הכלכליים והתרבותיים של המעמד העובד בארץ לבניין חברת העבודה העברית בארץ ישראל"[1]. ב-1923 הקימה ההסתדרות את ארגון הפועל, ומועדון הספורט הראשון שלו הייתה הפועל תל אביב. המועדון לא האריך ימים והתפרק כעבור זמן קצר. שנה מאוחר יותר נוסד מועדון הפועל חיפה. ב-1925 נכשל ניסיון נוסף להקמת המועדון, אך במאי 1926 הוקם המועדון בשלישית, והפעם הצליח להתבסס.

באותה העת כבר פעלה בעיר קבוצת כדורגל של פועלים, קבוצת אלנבי, שהקים שלמה פוליאקוב ב-1924, והשתייכה לאגודת מכבי. ב-1927 פרשו כמה מחברי קבוצת אלנבי, ובראשם פוליאקוב והאחים מאיר, על רקע מה שכינו "אתמוספירה מרעילה של פרופסיונליזם ומסחר על כדור-רגל". בתחילה הקימו קבוצה חדשה בשם "הגיבור", אך לאחר מכן הצטרפו להפועל, תוך שהם קוראים לעוסקים בספורט בארץ ישראל "להילחם נגד מחלת הפרופסיונליזם" ו"לשלול את האפשרות של קבלת משכורות קבועות בעד המשחק, מבלי להתקשר לאיזו עבודה פרודוקטיבית בבניין החברה, העם והארץ"[2].

ב-1928 נערכו לראשונה משחקי גביע ארץ ישראל. הקבוצה שנחשבה כבעלת הסיכויים הגבוהים ביותר לזכייה בתואר הייתה מכבי חשמונאי ירושלים, בשורותיה שיחקו כוכבים רבים. אף על פי כן, גברה הפועל על מכבי חשמונאי ירושלים במשחק הגמר בתוצאה 0-2 משערים של פוליאקוב ואברהם נודלמן. הקבוצה הירושלמית ערערה על תוצאת המשחק, בטענה שהפועל שיתפה שחקן שלא כחוק, ובעקבות זאת הוחלט כי שתי הקבוצות יחלקו בגביע[3].

בשנת 1934 זכתה הפועל באליפות הראשונה בתולדותיה, לאחר שניצחה בכל משחקיה, הישג שאף קבוצה לא הצליחה מאז לשחזר. הפועל הייתה גם לאלופה העברית הראשונה, מאחר שהקבוצה שזכתה באליפות הראשונה, ב-1932, הייתה המשטרה הבריטית. באותה שנה זכתה גם בגביע, בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר שגברה על מכבי תל אביב 2-3.

גם השנים הבאות האירו פנים להפועל. לפי נתוני ההתאחדות לכדורגל, זכתה הפועל באליפות גם ב-1935, אם כי מחקרים שונים מעידים על כך שמשחקי הליגה לא הושלמו באותה עונה[4]. בין 1937 ל-1939 זכתה בגביע הארץ ישראלי 3 פעמים ברציפות (לאחר ניצחונות על הפועל דרום תל אביב, מכבי תל אביב ומכבי פתח תקווה), וב-1938, 1940 ו-1944 זכתה באליפות.

שנות ה-50 וה-60

הפועל תל אביב מתייצבת לגמר גביע המדינה בכדורגל לשנת 1961

גם לאחר הקמת מדינת ישראל הייתה הפועל אחת הקבוצות הבולטות בליגה. ב-1951 יצאה הקבוצה לסדרה של משחקי ראווה באנגליה, שמהווים את המשחקים הבינלאומיים הראשונים שלה. היא הובסה בידי ארסנל בתוצאה 6-1 ובידי מנצ'סטר יונייטד בתוצאה 6-0, וכן הפסידה ללידס יונייטד 2-0. בעונת 1952/1953 השיגה את הניצחון הגדול בתולדותיה, 0-8 על הפועל רמת גן. הרצל פריצנר הבקיע ארבעה מהשערים, וחיים גלזר שלושה.

ב-1957 זכתה הפועל באליפות השישית בתולדותיה, והראשונה מאז קום המדינה, לאחר שהקדימה בארבע נקודות את הפועל פתח תקווה. ב-1958 השיגה הקבוצה את ניצחונה הגבוה ביותר בכל המסגרות, כשגברה על הפועל הרצליה בתוצאה 1-12 במסגרת גביע המדינה. ב-1961 זכתה בגביע השישי, אף הוא הראשון מאז הקמת המדינה, לאחר שגברה במשחק הגמר על האלופה הפועל פתח תקווה בתוצאה 1-2 משער ניצחון של גדעון טיש[5].

בעונת 1964/1965 הייתה קרובה לזכייה באליפות נוספת, לאחר שבמחזור הסיום הובילה בנקודה על יריבותיה במירוץ לאליפות, הפועל פתח תקווה והכח רמת גן, אך הפסידה למכבי נתניה, בעוד הכח גברה על מכבי תל אביב, וזכתה באליפות על חשבונה.

האליפות השביעית הגיעה, בסופו של דבר, ב-1966, בהדרכתו של המאמן דוד שווייצר. משחקי הליגה כללו, בין היתר, ניצחון על הפועל ירושלים במשחק שארך 103 דקות לאחר ששעונו של השופט התקלקל, וכן ניצחון דרמטי על מכבי יפו בתוצאה 3-5. האליפות הושגה במחזור ה-28, אך העיבה עליה החלטת שחקני הקבוצה שלא לעלות למגרש במשחק מול הכח רמת גן במחזור ה-29, כמחאה על כך שהנהלת הקבוצה הפרה לטענתם הבטחה לנסוע למשחקי הגביע העולמי באנגליה כפרס על הזכייה באליפות.

כאלופת המדינה, השתתפה הפועל ב-1967 בטורניר הראשון של גביע אסיה לקבוצות שנערך בבנגקוק. היא העפילה אוטומטית לשלב הגמר, בו גברה על סלאנגור המלזית 1-2 משער ניצחון של קיקו רחמינוביץ' והייתה לקבוצה הראשונה שזוכה באליפות אסיה[6]. באותה שנה גם העפילה לגמר גביע המדינה, אך הפסידה למכבי תל אביב 1-2. ב-1969 זכתה הפועל באליפות השמינית בתולדותיה, בהדרכתו של המאמן רחביה רוזנבוים, וב-1970 הפסידה את האליפות למכבי תל אביב בשל הפרש שערים. באותה עונה הובסה בידי מכבי בתוצאה 5-0, התבוסה הגדולה ביותר שלה במשחק רשמי. בתוך כך, שחזרה באותה עונה גם את הניצחון הגדול ביותר שלה בליגה, כשהביסה 0-8 את הפועל באר שבע, הודות לשלושער של ג'ורג' בורבה וצמד שערים של יחזקאל חזום. באותה עונה השתתפה, כאלופה היוצאת, באליפות אסיה לקבוצות בפעם השנייה בתולדותיה. היא העפילה לשלב הגמר, אך הפסידה לטאג' קלאב האיראנית משער שהובקע בתוספת הזמן.

שנות ה-70

במהלך שנות ה-70 ירדו הישגיה של הפועל באופן ניכר. ב-1972 עוד זכתה בגביע המדינה בפעם השביעית, לאחר ניצחון 0-1 על הפועל ירושלים משער של שייע פייגנבוים, ושנה לאחר מכן סיימה את משחקי הליגה כסגנית האלופה הכח רמת גן, אך במרבית העונות לא הגיעה להישגים גבוהים, ובעונת 1975/1976 אף נאבקה נגד הירידה לליגה הארצית, והצליחה להישאר בליגה במחזור לפני האחרון בזכות ניצחון בדרבי על מכבי תל אביב, הודות לשער ניצחון נוסף של פייגנבוים.

במהלך תקופה זו, בה כשלה בנסיונותיה לחזור לצמרת, דבקה בה תדמית של מפסידנית, תדמית שאומצה גם בידי אוהדיה, וזכתה למספר אזכורים תרבותיים.

עליות ומורדות בשנות ה-80 וה-90

שני העשורים הבאים היו מהסוערים בתולדות הקבוצה. לצד מספר זכיות באליפויות ובגביעים, נקלעה הפועל למשבר כלכלי חריף, וירדה לראשונה בתולדותיה לליגה הארצית.

ב-1981 הצליחה הפועל, תחת שרביטו של המאמן דוד שווייצר, לצאת מהמשבר שפקד אותה בשנות ה-70, וזכתה באליפות התשיעית בתולדותיה, 12 שנים לאחר האליפות הקודמת. בקבוצה כיכבו שני שחקנים צעירים שגדלו יחד במחלקת הנוער של המועדון - החלוץ שבתאי לוי שכבש 17 שערי ליגה והיה מלך השערים של הקבוצה, והקשר משה סיני, שנבחר לכדורגלן העונה מטעם עיתון מעריב. באותה עונה העפילה גם לגמר גביע המדינה, אך הפסידה לבני יהודה בבעיטות הכרעה. ב-1982 שוב העפילה לגמר גביע המדינה, ושוב הפסידה, הפעם 1-0 להפועל יהוד. ב-1983 העפילה בפעם השלישית ברציפות לגמר גביע המדינה, והפעם גם זכתה בו, בעקבות ניצחון 2-3 על מכבי תל אביב. שער הניצחון שהבקיע גילי לנדאו היה שנוי במחלוקת, שכן אנשי מכבי טענו כי קדמה לו עבירה על אבי כהן ושהובקע בנגיעת יד של לנדאו.

האליפות העשירית בה זכתה הפועל, בשנת 1986, שוב תחת שרביטו של שווייצר, הייתה דרמטית במיוחד. ערב מחזור הסיום הובילה מכבי חיפה את טבלת הליגה, כשבאמתחתה נקודה אחת יותר מלהפועל. השתיים נפגשו במחזור הסיום באצטדיון בלומפילד, במשחק הליגה הראשון ששודר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית. בדקה ה-86 הבקיע גילי לנדאו את שער הניצחון של הפועל, ממסירה של משה סיני. שחקני מכבי חיפה טענו לנבדל, אך השופט צבי שריר אישר את השער, שהבטיח את זכייתה של הפועל באליפות. בעונה הבאה לא הצליחה הקבוצה לשחזר את ההישג, וניצלה במחזורי הסיום מירידה לליגה הארצית.

עונת 1987/1988 נפתחה באופן מגומגם, אך לאחר שובו של משה סיני מהקבוצה הבלגית בוורן, השתפר מאזנה, והיא זכתה באליפות ה-11 בתולדותיה, תחת הדרכתו של המאמן יצחק שניאור. בנוסף, העפילה לגמר גביע המדינה, ובו הפסידה למכבי תל אביב 2-1. בעונה זו הגיע לשיאו הקשר אלי כהן, שנבחר לכדורגלן העונה. על הישגיה בעונה זו העיבו החובות הכספיים אליהם נקלעה הפועל, ובמהלכה עוקל ציוד של הקבוצה. בעקבות ניהול לא תקין של חיים צימר ואלי מילר ובשל חוזים כפולים, הורחקו 8 מהשחקנים הבכירים של הקבוצה מ-8 משחקים, הקבוצה עצמה הוענשה בהפחתת 4 נקודות בפתיחת העונה הבאה.

חוסר של השחקנים הבכירים ב-8 משחקים והמשבר הכלכלי החריף בעקבות עיקול הכנסות בעונת 1988/1989,הביא לכך שבאסיפת הפתיחה של העונה השתתפו רק חמישה משחקני הקבוצה, ויו"ר הקבוצה חיים צימר ציין כי "יש השערה שצריכים לקבל כסף, אבל זו רק השערה"[7]. ב-20 בנובמבר 1988 החרימו השחקנים משחק מול הפועל צפרירים חולון במחאה על אי תשלום משכורותיהם, ובמקומם עלו לשחק שחקני הנוער של המועדון. בתגובה, הודיעה הנהלת הפועל כי השחקנים הפרו את חוזיהם, ומשכך החוזים אינם תקפים עוד. בהמשך העונה החרימו השחקנים משחק נוסף, מול מכבי חיפה. המשבר הכלכלי השפיע גם על יכולותיה של הקבוצה, ובסיום העונה ירדה לראשונה בתולדותיה לליגה הארצית, הליגה השנייה דאז.

בתחילת עונת 1989/1990 החלה ההסתדרות למכור כמה מנכסיה במטרה לפתור את המשבר הכלכלי, אך עתידה של הקבוצה עדיין הוטל בספק, וכמה משחקניה שוחררו. בנוסף, נתקלה הקבוצה בקשיים להם לא ציפתה גם בזירה הספורטיבית. בין היתר, הפסידה לבית"ר נתניה ולמכבי שעריים, וסיימה רק בתוצאת תיקו במשחק ביתי מול מכבי טמרה. בהמשך התאוששה והתברגה בצמרת הליגה. את עלייתה חזרה לליגה הלאומית הבטיחה רק בדקות הסיום של מחזור הסיום, לאחר שהביסה את מכבי רמת עמידר 0-6 הודות לשלושער של מוריס ז'אנו. היא סיימה את משחקי הליגה במקום השני, עם מספר נקודות זהה לזה של מכבי יבנה שסיימה במקום השלישי, אך הפרש שערים עדיף בשני שערים.

בעונות הבאות שמרה הפועל על מקומה בליגת העל, אך השתרכה בתחתית הטבלה, והייתה רחוקה מהישגיה בשנות ה-80. חריג לכך היה ההעפלה לגמר גביע המדינה ב-1994, בו הפסידה למכבי תל אביב 2-0. בעונת 1995/1996 השתתפה לראשונה במוקדמות גביע אופ"א, אך הודחה בסיבוב המוקדמות הראשון, אחרי הפסד לזימברו קישינב.

לאחר הפרטת הקבוצה ועד עזיבת קבוצת כתר

בעונת 1996/1997 שוב ריחפה על הקבוצה סכנת ירידה. באותה עת כיהן פסח טייטלמן כיו״ר הקבוצה, ומשה סיני, שהיה למאמן הקבוצה, נאלץ להתפטר לאחר סדרת הפסדים. נראה היה שהקבוצה שוב תרד לליגה הארצית, אך לאחר שמונה המאמן דרור קשטן, היא הבטיחה את הישארותה בליגה רק במחזורי הסיום. במהלך העונה מכרה ההסתדרות את הפועל לקבוצת משקיעים פרטיים בראשות משה תאומים, מוטי אורנשטיין, סמי סגול (בעליה של קבוצת כתר) ורפי עגיב. לאחר 70 שנה נפרדה הפועל מההסתדרות, ויצאה לדרך חדשה. הגב הכלכלי שניתן למועדון אפשר את שובה של הקבוצה לקדמת הבמה.

כבר בעונת 1997/1998, בהדרכתו של המאמן אלי כהן, נאבקה הפועל עם בית"ר ירושלים על האליפות, שהוכרעה במחזור לפני האחרון במשחק בין בית"ר לבין הפועל בית שאן, שזכה לכינוי "משחק השרוכים". בדקות הסיום של המשחק נראה היה כי שחקני בית שאן אינם מתאמצים למנוע ספיגת שער, ובסופו של דבר הצליחה בית"ר להבקיע שער ניצחון שהבטיח לה את המקום הראשון, והפועל הסתפקה במקום השני.

ב-1999 זכתה הפועל בגביע המדינה בפעם העשירית בתולדותיה, לאחר ניצחון על בית"ר ירושלים בבעיטות הכרעה. היה זה הגביע הראשון שלה מזה 16 שנים, והתואר הראשון מזה 11 שנים. באותה עונה השתתפה בפעם השנייה במוקדמות גביע אופ"א. היא הדיחה את הקבוצה הפינית פינפא הלסינקי בסיבוב המוקדמות הראשון, והודחה בסיבוב המוקדמות השני בידי סטרומסגודסט הנורבגית בבעיטות הכרעה.

בעונת 1999/2000, לאחר שובו של קשטן לעמדת המאמן, זכתה הקבוצה בדאבל השלישי בתולדותיה והראשון מזה 62 שנים, תוך שהיא מקדימה את מכבי חיפה בטבלת הליגה, וזוכה בגביע המדינה לאחר ניצחון שני רצוף בגמר על בית"ר ירושלים בבעיטות הכרעה. בנוסף, העפילה לראשונה בתולדותיה לסיבוב הראשון של גביע אופ"א, אך הודחה בידי סלטיק הסקוטית. עונה זו זכתה לכינוי "עונת התינוקות של קשטן", משום שארבעה מהשחקנים המובילים של הקבוצה, שהובילו אותה להישג המרשים, היו שחקנים בגילאים 21-20: סלים טועמה, פיני בלילי, כפיר אודי ועמרי אפק. מלבד השחקנים הצעירים, כיכבו בהפועל אישטוון פישונט, רונן חרזי שכבש 17 שערים בליגה, השוער שביט אלימלך שנבחר לכדורגלן העונה ושלום תקווה הוותיק, שפרש ממשחק פעיל בסיום העונה.

בעונה הבאה שוב נאבקה הפועל על האליפות, אך סיימה במקום השני, אחרי מכבי חיפה. היא השתתפה לראשונה בתולדותיה במוקדמות ליגת האלופות, והודחה בסיבוב המוקדמות השני בידי שטורם גראץ.

את עונת 2001/2002 שוב סיימה כסגניתה של מכבי חיפה. לראשונה מאז 1934 לא הפסידה במשחק ביתי במשך כל העונה (13 פעמים ניצחה וארבע פעמים סיימה בתיקו). באותה עונה זכתה הפועל בגביע הטוטו, אך עונה זו זכורה יותר בשל הישגי הקבוצה בגביע אופ"א, מהגבוהים אליהם הגיעה קבוצה ישראלית אי פעם. במהלך משחקיה, לאחר שהפועל תל אביב עברה את גזיאנטפספור הטורקית בסיבוב הראשון, הדיחה מספר קבוצות שנחשבו עדיפות ממנה: צ'לסי בסיבוב השני, לוקומוטיב מוסקבה בסיבוב השלישי ופארמה בשמינית הגמר. שחקן הקבוצה מילאן אוסטרץ הבקיע שערים נגד כל אחת מקבוצות אלה, ומן העבר השני הצטיין השוער שביט אלימלך, שזכה לשבחים במיוחד לאחר המשחק מול צ'לסי בסטמפורד ברידג'. ב-5 במרץ 2002, שבוע לפני משחק רבע הגמר מול מילאן, אירע פיגוע ירי במסעדת "סי פוד מרקט" בתל אביב, בו נהרגו שלושה ונפצעו 35. בין יושבי המסעדה היו גם כמה משחקני הפועל[8]. בעקבות הפיגוע החליטה אופ"א שלא לאפשר את קיום המשחק בישראל, והוא נערך באצטדיון GSP שבקפריסין. הפועל ניצחה במשחק 0-1, אך הפסידה 2-0 במשחק הגומלין בסן סירו, והודחה מהמפעל.

בשתי העונות הבאות נותרה הפועל בצמרת הליגה, אך לא הצליחה לזכות בתארים. גם במשחקיה בגביע אופ"א לא הצליחה לשחזר את הישגיה. בעונת 2002/2003 הודחה בסיבוב השני בידי לידס יונייטד, ובעונת 2003/2004 הודחה בסיבוב הראשון בידי גזיאנטפספור.

בעונת 2004/2005 שוב הידרדרה הפועל לתחתית טבלת ליגת העל, ונאבקה על הישארותה בה. לאחר ששחקן העבר של הקבוצה שייע פייגנבוים מונה למאמן (יחד עם שלום תקווה כעוזרו), הצליחה לסיים 11 משחקים ללא הפסד ונשארה בליגה. בסיום העונה חלו שינויים בבעלות על הקבוצה. זכויות הניהול הועברו לקבוצת אנשי עסקים בראשות מוני הראל, שמעון ציטרון ושחר בן-עמי, בעוד סמי סגול נותר הבעלים המחזיק ב-80% ממניות הקבוצה[9].

בעונת 2005/2006 התאוששה הפועל מהמשבר. היא סיימה במקום השני בליגה, אחרי מכבי חיפה, וזכתה בגביע המדינה בפעם ה-11 בתולדותיה, לאחר שגברה 0-1 על בני יהודה במשחק הגמר. בעקבות הישגיה, שיחקה הפועל בעונת 2006/2007 בגביע אופ"א. בשלב הבתים גברה על פריס סן ז'רמן בפארק דה פראנס, סיימה בתיקו עם ראפיד בוקרשט ומלאדה בולסלאב והפסידה לפנאתינייקוס. בעקבות תוצאות אלה העפילה לשלב 32 האחרונות, בו הודחה בידי גלזגו ריינג'רס. את הליגה סיימה במקום הרביעי, וכן זכתה בגביע המדינה בפעם השנייה ברציפות, לאחר שגברה על הפועל אשקלון בבעיטות הכרעה.

הקבוצה של גוטמן (2011-2007)

בעונת 2007/2008 מונה גיא לוזון למאמן הקבוצה. היא פתחה את העונה באופן חלש במיוחד, ובעשרת המחזורים הראשונים השיגה ניצחון אחד בלבד, והתדרדרה למקום האחרון בליגה. בעקבות זאת התפטר לוזון, וזמן קצר אחר כך מונה אלי גוטמן למאמן. גוטמן מינה את יוסי אבוקסיס לעוזרו, ובחלון ההעברות של חודש ינואר החתים את עומרי קנדה, אלין טופוזאקוב ודימיטר טלקייסקי. הישגיה של הקבוצה השתפרו בהמשך, אך עקב חולשתה בפתיחת העונה סיימה רק במקום השביעי. כמו כן, העפילה בפעם השלישית ברציפות לגמר גביע המדינה, אך בניגוד לפעמיים הקודמות הפסידה במשחק הגמר לבית"ר ירושלים, בבעיטות הכרעה. בשלב הבתים של גביע אופ"א ניצחה בספרד את חטאפה, אך הפסידה לטוטנהאם הוטספר, אנדרלכט וואולבורג, וסיימה במקום האחרון בבית. בסיום העונה הודיעו תאומים וסגול על העברת הבעלות על הקבוצה למוני הראל, ללא תמורה[10]. בהמשך השנה, רכש אלי טביב 50% מהבעלות על הקבוצה.

בעונת 2008/2009 המשיכה הקבוצה במגמת השיפור, והיא סיימה כסגניתה של האלופה מכבי חיפה. השוער וינסנט אניימה נבחר לכדורגלן העונה, באחת הפעמים הבודדות שתואר זה לא הוענק לשחקן מהקבוצה שזכתה באליפות. בגביע אופ"א הודחה בסיבוב המוקדמות השלישי, לאחר הפסד לסנט אטיין הצרפתית. בגביע המדינה ניצחה הקבוצה בסיבוב ט' את מכבי תל אביב 0-2 בדרבי, אך בשמינית הגמר הפסידה למכבי חיפה בבעיטות הכרעה.

אצטדיון בלומפילד לפני משחק בליגה האירופית

עונת 2009/2010 הייתה מהמוצלחות והדרמטיות בתולדות המועדון, שזכה בדאבל בפעם הרביעית בתולדותיו. בגמר גביע המדינה גברה הקבוצה על בני יהודה, ואת האליפות השיגה רק בדקה ה-92 של מחזור הסיום, משער הניצחון שהבקיע ערן זהבי באצטדיון טדי מול בית"ר ירושלים[11]. במהלך העונה הובילה מכבי חיפה את הליגה בהפרש נקודות גדול, אך עקב שיטת הקיזוז שהונהגה לראשונה בליגה, קוצץ מספר הנקודות שהשיגו הקבוצות בשני הסיבובים הראשונים בחצי, מה שאפשר להפועל לסגור את הפער. במחזור השני של הפלייאוף, לאחר הקיזוז, נפגשו שתי הקבוצות למשחק העונה שנערך במגרשה של חיפה בקריית אליעזר. הפועל ניצחה 0-1 משער של מהראן לאלא ועלתה לראשונה באותה עונה למקום הראשון, אותו איבדה שבועיים לאחר מכן ואליו חזרה, כאמור, רק עם שריקת הסיום של המחזור האחרון. במהלך העונה השיגה רצף של שמונה ניצחונות, שמהווה עבורה שיא, בנוסף לרצף של 31 משחקים ללא הפסד ליגה, החל מהמחזור הרביעי, בו ספגה הקבוצה את הפסדה היחיד באותה עונה, ועד לסיום העונה. גם בליגה האירופית הגיעה הקבוצה להישגים מרשימים. לאחר שהעפילה לשלב הבתים, השתתפה בבית שכלל את המבורג, סלטיק וראפיד וינה. היא ניצחה את שלושתן בבית, ואת ראפיד וינה גם באוסטריה, וסיימה במקום הראשון בבית. בסיבוב הבא הודחה בידי רובין קאזאן. שחקנים רבים בהפועל הצטיינו בעונה זו, ביניהם אניימה, דאגלס דה סילבה, אביחי ידין, איתי שכטר שכבש 22 שערי ליגה (שיא מועדון) וגילי ורמוט שנבחר לכדורגלן העונה[12].

בעקבות זכייתה באליפות בשנת 2010, השתתפה הפועל במוקדמות ליגת האלופות. לאחר שהדיחה את ז'לייזניצ'אר סראייבו, אקטובה ורד בול זלצבורג, העפילה לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים של המפעל[13]. היא הוגרלה לבית הכולל את אולימפיק ליון, בנפיקה ליסבון ושאלקה 04. לאחר שלושה הפסדים בשלושת משחקיה הראשונים, סיימה בתיקו 0-0 ביתי מול שאלקה, הביסה 0-3 את בנפיקה, וסיימה בתיקו 2-2 את משחקה בליון, לאחר שהובילה 1-2 עד הדקה ה-88, תוצאה שהייתה יכולה להספיק לה למקום השלישי בבית ולהמשך משחקים בליגה האירופית. בסופו של דבר סיימה במקום הרביעי והודחה מהמפעל. את עונת 2010/2011 סיימה הקבוצה כסגנית האלופה, ולראשונה מקום המדינה שחקן הקבוצה, טוטו תמוז, הוכתר כמלך השערים של הליגה, לאחר שכבש 21 שערים בעונתו הראשונה בקבוצה. הפועל זכתה בפעם השנייה ברציפות בגביע המדינה, לאחר שניצחה בגמר את מכבי חיפה 0-1 משער של סלים טועמה. בתום העונה עזבו את הקבוצה אלי גוטמן ויוסי אבוקסיס, ודרור קשטן מונה בפעם הרביעית למאמן הקבוצה.

תקופת אלי טביב

ביולי 2011 פסק בית המשפט המחוזי, כי אלי טביב זכה בבעלות הבלעדית על הפועל תל אביב. על טביב נמתחה ביקורת רבה בתקשורת על התנהלותו, ובמקביל ארגנו אוהדי הפועל תל אביב מחאה חריפה וממושכת כנגד טביב, בדרישה שימכור את הקבוצה לבעלים אחרים.

במהלך הקיץ ובמקביל להעברת הקבוצה לידי טביב, נמכרו לקבוצות באירופה כמעט כל כוכבי הקבוצה שזכתה באליפות ושני גביעים בשנתיים הקודמות וביניהם וינסנט אניימה, ערן זהבי, איתי שכטר וגילי ורמוט. במקומם הגיעו אפולה אדל, נוסא איגיבור ועומר דמארי. בעונת 2011/2012 העפילה הקבוצה לשלב הבתים בליגה האירופית, והוגרלה לבית הכולל את פ.ס.וו. איינדהובן, ראפיד בוקרשט ולגיה ורשה. לאחר שלושה הפסדים בשלושת משחקיה הראשונים, סיימה בתיקו 3-3 את משחקה באיינדהובן, ניצחה 3-1 את משחקה בבוקרשט וניצחה בבית 2-0 את לגיה ורשה. בסופו של דבר סיימה במקום השלישי והודחה מהמפעל. ב-9 בינואר 2012, לאחר תקופה של מתיחות בין המאמן, דרור קשטן, לבעלים, אלי טביב, הוחלט על הפסקת עבודתו של קשטן במועדון. ב-11 בינואר מונה ניצן שירזי כמאמנה החדש של הפועל תל אביב יחד עם עוזרו החדש שביט אלימלך, שוער הפועל תל אביב בעבר. על אף החיכוכים לאורך העונה הצליחה הקבוצה לסיים את הליגה במקום השני, וב-15 במאי 2012 גברה 1-2 על מכבי חיפה משער בדקה ה-92 של נוסא איגיבור, וזכתה בפעם השלישית ברציפות בגביע המדינה. הייתה זו הפעם השנייה מאז שנות ה-30 שהקבוצה זוכה בגביע 3 פעמים ברציפות, והיא הקבוצה הישראלית היחידה שהגיעה להישג זה.

ככל שהתקדמה העונה, החריפה מחאת האוהדים נגד טביב, והפכה לקונצנזוס בקרב כלל האוהדים עם התפטרותם של כל חברי ההנהלה הבכירה של המועדון[14]. האוהדים הפגינו כנגד טביב בכל הזדמנות אפשרית והצהירו שלא יפסיקו עד שטביב יעזוב את המועדון[15]. ב-21 באפריל 2012 הכריז טביב כי הוא מעמיד את הקבוצה למכירה[16].

תקופת חיים רמון ועמותת האוהדים

ב-4 ביולי 2012 הכריז חיים רמון במסיבת עיתונאים כי קיבל מטביב ייפוי כוח בלתי חוזר למכירת המועדון, כך שקבוצת הרוכשים בראשותו הפכה באופן בלתי פורמלי לבעלים של המועדון[17]. רמון מינה את משה תאומים לחבר דירקטוריון, את פרופ' משה בר-ניב ליו"ר המועדון ואת אמיר לובין, שהיה יו"ר המועדון עד עזיבתו של מוני הראל, למנכ"ל. ב-17 ביולי 2012 הושקה עמותת האוהדים של הפועל תל אביב אשר הצהירה כי תפעל בשיתוף פעולה מלא עם חיים רמון במטרה לרכוש עד כ-50% מהמועדון שיעברו לשליטת האוהדים[18]. ב-19 ביולי 2012 אישר בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל את העברת זכויות הניהול בהפועל תל אביב לידי חיים רמון[19]. בהמשך העונה הועברו 20% מהבעלות על המועדון לידי עמותת האוהדים, ובמקביל נרכשו 30% על ידי אנשי עסקים נוספים[20]. ב-21 במרץ 2013 התפטר יו"ר הדירקטוריון בר-ניב מכהונתו בדירקטוריון.

במהלך הקיץ הצטרפו לקבוצה שחקנים רבים, וביניהם גילי ורמוט שחזר לקבוצה אחרי שנה באירופה. גם בעונת 2012/2013 העפילה הפועל לשלב הבתים של הליגה האירופית, והוגרלה לבית הכולל את אתלטיקו מדריד,ויקטוריה פילזן ואקדמיקה דה קוימברה (מולה ערכה הפועל תל אביב בפורטוגל את משחקה ה-100 במפעלים האירופאים). בשלב הבתים השיגה הפועל 4 נקודות, סיימה במקום האחרון בבית והודחה מהמפעל. ב-27 בספטמבר 2012 עבר ניצן שירזי לתפקיד המנהל המקצועי של המועדון, ויוסי אבוקסיס החליפו בתפקיד המאמן הראשי. לאחר מכן מונה אסי דומב לתפקיד עוזר המאמן. ב-16 בפברואר 2013 פוטר אבוקסיס מתפקידו, לאחר רצף של חמישה משחקים ללא ניצחון, ובמקומו מונה פרדי דוד. בגביע המדינה הודחה הקבוצה בשלב רבע הגמר, לאחר הפסד 1-0 להפועל ראשון לציון מהליגה הלאומית. היה זה הפסדה הראשון של הקבוצה בגביע מאז שנת 2005, כאשר לאורך תקופה זו הגיעה 6 פעמים למעמד הגמר, זכתה בחמישה גביעים, והודחה רק פעמיים בבעיטות הכרעה. בליגה סיימה הקבוצה במקום השלישי ובתום העונה סיים פרדי דוד את תפקידו.

לקראת עונת 2013/2014 מונה רן בן שמעון למאמן הקבוצה.

סמל הקבוצה

סמל הקבוצה נבחר ב-15 במאי 1926, בישיבה בה הוחלט על הקמת המועדון. הסמל שנבחר שילב דמות של ספורטאי, עם הפטיש והמגל, סמל הקומוניזם המייצג את מעמד הפועלים (פועלי התעשייה מיוצגים באמצעות הפטיש והחקלאים באמצעות המגל). הצבע שנבחר הן לסמל והן למדי הקבוצה הוא הצבע האדום, שאף הוא מזוהה עם השמאל.

ב-1950 התעוררה מחלוקת בין קבוצות "הפועל" השונות באשר לזכות השימוש בצבע האדום. בסופו של דבר הוחלט כי המועדון הגדול יותר, הפועל תל אביב, ימשיך להשתמש בצבע האדום, בעוד הפועל פתח תקווה אימצה את הצבע הכחול. הפועל חיפה החלה להשתמש במדים כחולים או לבנים, אך חזרה לצבע האדום 20 שנה מאוחר יותר.

לאחר מכירת הקבוצה ב-1997, נוסף לסמל הקבוצה סמליל חברת "כתר" שבבעלותו של סמי סגול, צעד שעורר מחאות בקרב האוהדים, ורבים מהם המשיכו להשתמש בסמל הישן.

לאחר העברת הבעלות על הקבוצה לידיו של מוני הראל בשנת 2008, נבחר סמל חדש בהצבעה בין האוהדים. הסמל החדש דומה יותר לסמל המקורי, במספר שינויים, ובהם תוספת של שני כוכבים, שכל אחד מהם מסמל 5 מבין האליפויות בהן זכתה הקבוצה (נוהג המקובל גם אצל קבוצות הבונדסליגה וליגת העל הטורקית, בעוד בליגות אירופאיות אחרות מקובל להוסיף כוכב לציון עשר אליפויות). כן נוספו לסמל שם הקבוצה באנגלית, ושנת תחילת פעילותה.

אצטדיון ומתקנים

אצטדיון בלומפילד
ערך מורחב – אצטדיון בלומפילד

בראשית דרכה של הפועל שימש "מגרש הדקלים" שבשכונת מכבי הישנה (בין פלורנטין למושבה האמריקאית) כמגרשה הביתי. עם פרוץ מלחמת העצמאות, הפך אזור זה לאזור ספר, והקבוצה עברה לשחק ב"מגרש התמרים" בשכונת מונטיפיורי. החל מ-1950 שיחקה באצטדיון "באסה" ביפו.

בעקבות תרומה שהתקבלה מקרן האחים בלומפילד (של האחים ברנרד ולואיס בלומפילד), הוקם במקום בו שכן "באסה" אצטדיון חדש, שנקרא על שמם - אצטדיון "הפועל" ע"ש האחים בלומפילד. המשחק הראשון באצטדיון החדש נערך ב-12 באוקטובר 1962, מול שמשון תל אביב, וב-2 בדצמבר נחנך באופן רשמי, במשחק חגיגי מול הקבוצה ההולנדית טוונטה אנסחדה. מאז 1968 משמש האצטדיון גם את היריבה העירונית, מכבי, ומאז 2004 גם את הקבוצה התל אביבית השלישית המשחקת בליגת העל, בני יהודה. בסוף שנות התשעים עבר האצטדיון מבעלות ההסתדרות לבעלות חברת "היכלי הספורט", תאגיד עירוני של עיריית תל אביב-יפו.

מתחם חודורוב

עד שנת 2002 קיימה הקבוצה את אימוניה בבלומפילד. באותה שנה חנכה מתחם אימונים חדש בסמוך למרכז הרפואי וולפסון בחולון (אך בתחום שיפוטה של תל אביב-יפו). מתחם האימונים נקרא בתחילה "וולפסון", אך ב-2008 נקרא על שמו של שוער העבר של הקבוצה, יעקב חודורוב[21]. במתחם נמצאים גם משרדי הנהלת הקבוצה ומגרשי האימונים של מחלקת הנוער.

יריבויות

היריבות עם מכבי תל אביב

אוהדי הפועל לפני דרבי בנובמבר 2012
ערך מורחב – הדרבי של תל אביב

בעיר תל אביב פועלות שתי הקבוצות המצליחות ביותר בישראל לאורך השנים - מכבי והפועל תל אביב. ביחד זכו ב-32 אליפויות, וב-38 גביעי המדינה. כבכל עיר בעולם שבה שתי קבוצות כדורגל בכירות נפגשות למשחק דרבי, היריבות ביניהן גבוהה במיוחד, אך היא מבוססת גם על נדבכים נוספים. ראשית, לאורך השנים התפתחה מסורת של יריבות בין אגודות הפועל לבין אגודות מכבי. שנית, מראשיתן היה לקבוצות בסיס תמיכה שונה. הפועל הוקמה בידי ההסתדרות, ונחשבה לקבוצה של בני מעמד הפועלים, בעוד מכבי נחשבה לקבוצה של אנשי מעמד הביניים והמקצועות החופשיים. משחקי הדרבי בין הקבוצות הם מהסוערים בישראל, ואוהדי שתי הקבוצות נוהגים להקניט אלו את אלו. בכמה מקרים אף אירעו מעשי אלימות.

מאז הקמת מדינת ישראל נערכו 141 משחקי דרבי (נכון ל-13 במאי 2013). שתי הקבוצות ניצחו 45 משחקים ו-51 משחקים הסתיימו בתיקו. במשך 60 שנים היה היתרון בידי מכבי, ובשנות ה-90 אף עמד הפער לטובתה על 21-31, אך במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 נסגר הפער, עד שב-2010 השיגה לראשונה הפועל את היתרון[22]. בשנת 2013 השוותה מכבי את מאזן הניצחונות לזה של הפועל.

היריבות עם בית"ר ירושלים

ערך מורחב – היריבות בין בית"ר ירושלים לבין הפועל תל אביב

בין אוהדי הפועל תל אביב לאוהדי בית"ר ירושלים התפתחה יריבות ארוכת שנים, גם על רקע הזיהוי הפוליטי המשוער של אוהדי שתי הקבוצות, שכן בית"ר ירושלים מזוהה עם מחנה הימין, ואילו הפועל תל אביב מזוהה עם מחנה השמאל, אך בעיקר על-רקע משחק חשוב בשנת 1984, בו ניצחה הפועל תל אביב את בית"ר ירושלים באצטדיון ימק"א, ובכך גזלה ממנה הזדמנות לזכות בתואר האליפות לראשונה בתולדותיה. אירוע נוסף שהעצים את היריבות בין הקבוצות הוא משחק השרוכים בעונת 1997/1998, אז חשו עצמם אוהדי הפועל תל אביב כאילו נגזלה מהם אליפות הליגה. מפגשיהן של שתי הקבוצות טעונים מתח רב, בדרך כלל, ובמקרים רבים אף לוו בגילויי אלימות.

הפועל תל אביב בתרבות הישראלית

אחד האוהדים הידועים של הפועל הוא אריק איינשטיין, והקבוצה מוזכרת בכמה משיריו. ב-1969 תרגם את שירם של הביטלס "The Ballad of John and Yoko". השיר, "היה לנו טוב, נהיה לנו רע", נכלל באלבומו "פוזי" וכולל את המילים "אחר כך קצת הלכנו לבלומפילד; הפועל תל אביב שוב מחמיץ (למה?)". שירו "סע לאט", שנכתב בתקופת הדשדוש של הקבוצה (1974) כולל את המילים "הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים - שאוכלים להם ת'לב". לימים ציין איינשטיין בהקשר זה כי "קצת הגזימו. גם לי הייתה יד בזה. אתה יודע, ההעצמה של המסכנות והקטע של לצחוק על עצמך. האוהדים של הפועל דווקא יודעים לצחוק על עצמם. זו תכונה טובה. אבל גם בתקופות היותר טובות זה המשיך. אוהבים לשחק את האנדרדוג, וכשהדברים הטובים באים, זה מעל ומעבר" [23]. באלבומו "יש בי אהבה" (1995) נכלל השיר "סע לאט ב'", המהווה מעין המשך לשירו הקודם. השיר נכתב לאחר שובה של הפועל לליגה הראשונה, והוא כולל את השורות "הפועל שוב בליגה, איזה כיף לאוהדים שעלו מהמרתף".

בנימה יותר אופטימית כתב איינשטיין את השיר "אדומה שלי" (ללחן של מיכה שטרית) לרגל זכייתה בדאבל בשנת 2000:

השנה היא שנת אלפיים,
ה-13 במאי,
היום לקחנו כתר,
עם הפועל חי

כחולים הם השמיים,
הדשא הוא ירוק,
אבל היום הצבע,
הוא אדום, הכי עמוק!

אוהד בולט נוסף של הקבוצה, עלי מוהר, החל לכתוב ב-1980 את הטור "בשער" בשבועון "העיר", בו טבע את הביטוי "נפרק אותם 0-1", רמז לניצחונות הדחוקים שהצליחה להשיג. ב-1990 כתב מוהר לאיינשטיין את השיר "אמרו לו", המבוסס על שירו של הזמר האיטלקי אדריאנו צ'לנטאנו. בגרסה של מוהר מופיעה השורה "אמרו לו שהחולצה האדומה זאת לא מציאה", שמתייחסת לימי השפל של הקבוצה. מוהר כתב גם את שיר האליפות של הקבוצה ב-1988, "השדים האדומים", אותו ביצעו יגאל בשן, חנן יובל ויצחק קלפטר, שגם הלחין את השיר.

אמן נוסף שהקדיש שיר להפועל הוא הזמר בעז בנאי, שכתב את השיר "גם כשאת מגמגמת" בעשור הראשון של המאה ה-21:

גם כשאת מגמגמת,
אני אוהב אותך;
אם את מושפלת,
אני מושפל גם איתך

ואני הולך,
הולך בשבילך,
לעולם לא תצעדי לבד
הפועל תל אביב

באותו עשור כתב והקליט טל שגב את "שיר חולוני", הכולל את השורות "הו עצבות עצבות, שוב פעם היא מכה בי, ואני בכלל הפועל הפשוט". בשנת 2010 כתב וביצע דור דניאל את השיר "הפועל תל אביב" לרגל זכייתה בדאבל באותה עונה[24].

המחזאי שמואל הספרי, אף הוא אוהד הפועל, כתב וביים את המחזה "מילאנו", שגיבוריו הם אוהדי הפועל שנוסעים לקפריסין לעודד את הקבוצה במשחקה נגד מילאן בשלב רבע הגמר של גביע אופ"א.

גם כמה מאוהדיהן של יריבותיה של הפועל הזכירו את הקבוצה ביצירותיהם, ובהן להקת "הדג נחש", שחבריה הם אוהדי בית"ר ירושלים. בשירם "ג'רוזלם" (2000), בחרו חברי הלהקה להקניט את אוהדי הפועל באמצעות השורה "עם כל הכבוד לאריק איינשטיין וכבוד אני רוחש לו, הקבוצה שלי ב.מ.וו והקבוצה שלו דה שבו".

קבוצות מחלקת הנוער

מנהל מחלקת הנוער: איתי מרדכי

שם הקבוצה ליגה מאמן
הפועל "ניסנוב" תל אביב ליגת העל לנוער מוריס ז'אנו
הפועל "מנשה" תל אביב נערים א' ארצית דרום אופיר קופל
הפועל "ישין" תל אביב נערים ב' ארצית דרום רן אליאס
הפועל "רמי" תל אביב נערים ג' כללי דני היימן
הפועל "יצחק" תל אביב ילדים א' כללי אלון חגי
הפועל "מיכאל" תל אביב ילדים ב' כללי קובי ברו
הפועל תל אביב 2 ילדים ב' כללי
הפועל "אריה" תל אביב ילדים ג' כללי הרצל דבש
הפועל "עפרי" תל אביב טרום ילדים א' כללי גילי עמית
הפועל תל אביב 2 טרום ילדים א' כללי
הפועל "בובליל" תל אביב טרום ילדים ב' מרכז אילן תורן
הפועל תל אביב 2 טרום ילדים ב' מרכז
הפועל תל אביב טרום ילדים ג' דרום ניסים דבש
הפועל תל אביב 2 טרום ילדים ג' צפון אסף כרמי

תארים והישגים

ליגת העל:

  • אליפות (13): 1934, 1935, 1938, 1940, 1944, 1957, 1966, 1969, 1981, 1986, 1988, 2000, 2010
    • סגנות (15): 1932, 1937, 1950, 1961, 1963, 1970, 1973, 1980, 1998, 2001, 2002, 2006, 2009, 2011, 2012

גביע המדינה:

  • זכייה (16): 1928, 1934, 1937, 1938, 1939, 1945, 1961, 1972, 1983, 1999, 2000, 2006, 2007, 2010, 2011, 2012
    • סגנות (8): 1933, 1941, 1967, 1981, 1982, 1988, 1994, 2008

גביע הטוטו:

  • זכייה (1): 2002
    • סגנות (2): 2003, 2012

אלוף האלופים: (שיא משותף)

  • זכייה (5): 1957, 1966, 1970, 1971, 1981
    • סגנות (3): 1983, 1986, 1988

אליפות אסיה לקבוצות:

  • זכייה (1): 1967
    • סגנות (1): 1970

הישגים באירופה

ליגת האלופות:

  • שלב הבתים (1): 2010/2011
  • מוקדמות (1): 2000/2001

הליגה האירופית:

  • מקום ראשון בשלב הבתים והעפלה לשלב 32 האחרונות (1): 2009/2010
  • שלב הבתים (2): 2011/2012, 2012/2013

גביע אופ"א:

  • רבע גמר (1): 2001/2002
  • שלב 32 האחרונות (1): 2006/2007
  • שלב הבתים (1): 2007/2008
  • מוקדמות (6): 1995/1996, 1998/1999, 1999/2000, 2002/2003, 2003/2004, 2008/2009

שיאים

שיאים קבוצתיים

  • בעונת 1933/1934 ניצחה הפועל תל אביב בכל משחקיה והיא היחידה שעשתה זאת בליגה הבכירה
  • בעונת 2001/2002 סיימה הפועל תל אביב ללא הפסד בית (13 ניצחונות, 4 תיקו)
  • בעונת 2009/2010 סיימה הפועל תל אביב ללא הפסד חוץ (12 ניצחונות, 5 תיקו)
  • שיא ניצחונות בעונה - 26 (1999/2000)
  • שיא נקודות בעונה - 85 (1999/2000)
  • שיא שערים בעונה - 87 (2009/2010)
  • שיא דקות ללא ספיגה - 633 דקות (1971/1972)
  • הניצחון הגבוה ביותר בכל הזמנים - 1-12 על הפועל הרצליה (1957/1958) במסגרת גביע המדינה
  • הניצחון הגבוה ביותר בליגה - 0-8 על הפועל רמת גן (1952/1953) ועל הפועל באר שבע (1969/1970)
  • ההפסד הגבוה ביותר בליגה - 5-0 מול מכבי נתניה (1961/1962) ומול מכבי תל אביב (1969/1970)
  • הניצחון הגבוה ביותר באירופה - 0-5 על ז'לייזניצ'אר סראייבו (2010/2011)
  • ההפסד הגבוה ביותר באירופה - 4-0 מול גלאזגו ריינג'רס (2006/2007) ומול ויקטוריה פילזן (2012/2013)
  • המיקום הנמוך ביותר - 2 בליגת המשנה (1989/1990)

שיאים אישיים

שיאן ההופעות בליגה

# שחקן שנים בקבוצה הופעות
1 יעקב אקהויז 1974 – 1992 454
2 אריה בז'רנו 1968 – 1985 430
3 שייע פייגנבוים 1964 – 1979 368
4 שביט אלימלך 1996 – 2007 344
5 יגאל אנטבי 1999 – 2009
2012 –
338
6 קיקו רחמינוביץ' 1966 – 1980 332

מלך השערים בליגה

# שחקן שנים בקבוצה שערים
1 שייע פייגנבוים 1964 – 1979 132
2 יחזקאל חזום 1964 – 1977 97
3 משה סיני 1980 – 1989
1990 – 1993
87
4 רחביה רוזנבוים 1951 – 1965 78
5 שבתאי לוי 1977 – 1988 58
6 גדעון טיש 1955 – 1966
1968 – 1969
55

שחקנים ומאמנים מפורסמים

בין שחקניה של הפועל תל אביב במהלך השנים:

שוערים שחקני הגנה
קשרים
חלוצים

מאמנים בולטים בקבוצה

סגל השחקנים

מעודכן ל-18 ביולי 2013

שחקני הפועל תל אביב במהלך חימום לפני משחק באצטדיון בלומפילד

תבנית:שחקן התחלה תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן אמצע תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן תבנית:שחקן סוף

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, עמוד 129‏.
  2. ^ אשר גולדברג, 85 שנים ליסוד הפועל אלנבי תל אביב, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 6 ביוני 2012
  3. ^ אשר גולדברג, הגביע שחולק בין אלנבי לחשמונאים, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 18 באפריל 2011
  4. ^ אשר גולדברג, דני דבורין, "מכבי תל אביב - מאה שנים ראשונות", הוצאת מדיה, 2006, עמ' 61-60.
  5. ^ אשר גולדברג, גביע המדינה הראשון של הפועל תל אביב, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 12 במאי 2012
  6. ^ אריה לבנת, השבוע בו הוכתרה הפועל תל אביב לאלופת אסיה, באתר הארץ, ‏20 בדצמבר 2011
  7. ^ אתר ויקיפועל
  8. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    אטילה שומפלבי, שלושה הרוגים ו-35 פצועים בפיגוע במסעדה בתל אביב, באתר ynet, 5 במרץ 2002
  9. ^ ‏אביעד פוהורילס, קריסת האימפריה: סיפור הנפילה של הפועל תל אביב, באתר nrg מעריב, ‏ 21 בינואר 2005‏
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה!

    פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    קרן שמש‏, הפועל תל אביב עברה לידיו של מוני הראל, באתר וואלה!‏, 25 ביוני 2008
  11. ^ סיקור מיוחד: האליפות הדרמטית מכולן, באתר וואלה!, ‏ 15 במאי 2010‏
  12. ^ 97 שחקנים קבעו: ורמוט הוא שחקן העונה, באתר nrg מעריב, ‏ 15 במאי 2010‏
  13. ^ הפועל תל אביב עלתה לליגת האלופות, באתר nrg מעריב, ‏24 באוגוסט 2010‏
  14. ^ ‏נדב צנציפר, מרד בהפועל: היו"ר, המנכ"ל והדובר מתפטרים, באתר ynet, ‏ 15 בינואר 2012‏
  15. ^ ‏דוד בן שימול ונדב צנציפר, מחאת אוהדי הפועל: מאות צעדו לביתו של טביב, באתר ynet, ‏ 14 במרץ 2012‏
  16. ^ ‏מוטי פשכצקי, טביב: הפועל למכירה. צפוי לדרוש 12 מ' ש"ח, באתר ערוץ הספורט, ‏ 21 באפריל 2012‏
  17. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    ‏נדב צנציפר, חיים רמון: "אין סיכוי שטביב יחזור להפועל ת"א", באתר ynet, 4 ביולי 2012‏
  18. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    נדב צנציפר, עמותת אוהדי הפועל ת"א יצאה לדרך: זו מהפכה, באתר ynet, 17 ביולי 2012‏
  19. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    נדב צנציפר ודוד בן שימול, ביה"ד העליון: הפועל ת"א של חיים רמון, באתר ynet, 19 ביולי 2012‏
  20. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    נדב צנציפר, המהפכה האדומה: הבעלים החדשים של הפועל, באתר ynet, 18 בדצמבר 2012‏
  21. ^ רגב גולדמן, הפועל תל אביב: ברוכים הבאים ל"מתחם חודורוב", באתר וואלה!, ‏ 31 בדצמבר 2007‏
  22. ^ ‏רון עמיקם, לדרבי חוקים חדשים משלו, באתר nrg מעריב, ‏ 24 בפברואר 2010‏
  23. ^ ‏אביעד פוהורילס, אמרו לו שהחולצה האדומה זאת לא מציאה: ראיון עם אריק איינשטיין, באתר nrg מעריב, ‏ 8 בספטמבר 2010‏
  24. ^ שיר הדאבל באתר האולטראס


הליגה האירופית - עונת 2023/2024
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
אנגליהאנגליה וסטהאם יונייטד הולנדהולנד אייאקס סקוטלנדסקוטלנד ריינג'רס איטליהאיטליה אטאלנטה אנגליהאנגליה ליברפול ספרדספרד ויאריאל איטליהאיטליה רומא גרמניהגרמניה באייר לברקוזן
יווןיוון אולימפיאקוס צרפתצרפת מרסיי ספרדספרד ריאל בטיס פורטוגלפורטוגל ספורטינג ליסבון אוסטריהאוסטריה ל.א.ס.ק. לינץ צרפתצרפת סטאד רן צ'כיהצ'כיה סלביה פראג אזרבייג'ןאזרבייג'ן קרבאך
גרמניהגרמניה פרייבורג אנגליהאנגליה ברייטון אנד הוב אלביון צ'כיהצ'כיה ספרטה פראג אוסטריהאוסטריה שטורם גראץ בלגיהבלגיה רויאל אוניון סן-ז'ילואז ישראלישראל מכבי חיפה מולדובהמולדובה שריף טירספול נורווגיהנורווגיה מולדה
סרביהסרביה TSC באצ'קה טופולה יווןיוון א.א.ק. אתונה קפריסיןקפריסין אריס לימסול פוליןפולין ראקוב צ'נסטוחובה צרפתצרפת טולוז יווןיוון פנאתינייקוס שווייץשווייץ סרבט ז'נבה שוודיהשוודיה האקן