ישכר דב וייס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 16: שורה 16:
בשנת [[ה'תרפ"ה]] (1924/5) הוזמן לפתיחת [[האוניברסיטה העברית]] ובאותה שנה קנה חלקת אדמה בארץ לחלק מיהודי [[איוונו-פרנקיבסק|סטניסלבוב]].
בשנת [[ה'תרפ"ה]] (1924/5) הוזמן לפתיחת [[האוניברסיטה העברית]] ובאותה שנה קנה חלקת אדמה בארץ לחלק מיהודי [[איוונו-פרנקיבסק|סטניסלבוב]].
וייס ייצג את [[המזרחי]] ב[[הקונגרס הציוני העולמי|קונגרסים הציוניים]] ה-15, ה-20 וה-22.
וייס ייצג את [[המזרחי]] ב[[הקונגרס הציוני העולמי|קונגרסים הציוניים]] ה-15, ה-20 וה-22.
בשנת [[ה'תרצ"ד]] (1933/4) [[העלייה החמישית|עלה לארץ ישראל]] לבד בתור תייר על מנת לטפל בנושא האדמות של יהודי <nowiki>[[סטניסלבוב|איוואנו פרנקיבסק]]</nowiki>, והחליט לא לעזוב את הארץ. שהה בארץ באופן לא חוקי עד שאשתו ובנותיו יכלו לעלות באופן חוקי. בנו ישראל, קיבל אישור עלייה בשל שיוכו לתנועת נוער ציונית. התגורר תחילה ב[[תל אביב]], ולאחר מכן ב[[ירושלים]].
בשנת [[ה'תרצ"ד]] (1933/4) [[העלייה החמישית|עלה לארץ ישראל]] לבד בתור תייר על מנת לטפל בנושא האדמות של יהודי סטניסלבוב, והחליט לא לעזוב את הארץ. שהה בארץ באופן לא חוקי עד שאשתו ובנותיו יכלו לעלות באופן חוקי. בנו ישראל, קיבל אישור עלייה בשל שיוכו לתנועת נוער ציונית. התגורר תחילה ב[[תל אביב]], ולאחר מכן ב[[ירושלים]].


בשנותיה הראשונות של ה[[ישראל|מדינה]], כיהן וייס כ[[מנכ"ל]] [[המשרד לשירותי דת|משרד הדתות]] הראשון, ולאחר מכן כ[[יו"ר]] ועדת התלונות ב[[משרד ראש הממשלה]].כמו כן היה [[גזבר]] וחבר הנהלת [[מפעל התורה]].
בשנותיה הראשונות של ה[[ישראל|מדינה]], כיהן וייס כ[[מנכ"ל]] [[המשרד לשירותי דת|משרד הדתות]] הראשון, ולאחר מכן כ[[יו"ר]] ועדת התלונות ב[[משרד ראש הממשלה]].כמו כן היה [[גזבר]] וחבר הנהלת [[מפעל התורה]].

גרסה מ־23:52, 10 באוגוסט 2013

ישכר דב וייס

ר' יִשכר דֹב (בֶּריש) וייִס (וַיס) (כ"ב באב תרמ"ו, 23 באוגוסט 1886ב' בשבט ה'תשכ"ג, 27 בינואר 1963) היה עסקן ציבור, פעיל "המזרחי" ומנכ"ל משרד הדתות הראשון.

ביוגרפיה

וייס נולד בעיירה אלשו-ורצקה (ורצקי) שליד מונקאץ' שבהונגריה (כיום באוקראינה), בנם של רבקה מרים לבית רוזנברג ושמואל צבי בן הרב יצחק אייזיק ווייס (אב"ד סבאליובה (סוואליווע) ובאחרית ימיו אב"ד במונקאץ', מחבר הספרים "בית יצחק" ו"דברי יצחק"). השתייך לחסידות ספינקה, שמייסדה והאדמו"ר הראשון שלה, רבי יוסף מאיר וייס, היה בן דוד של אביו. התחנך בחדרים ובישיבות הונגריה ועסק במסחר בינלאומי.

היה הפעיל הציוני היחיד במשפחתו בת שלוש-עשרה הנפשות, ובזכות עלייתו לארץ, ניצל מן השואה. בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, שירת בצבא האוסטרו הונגרי. היה פעיל לאומי לפני קום המדינה ופעיל ציבור לאחריה.

בשנת תרע"ב נדד לעיר סטניסלבוב שבגליציה ונישא לרבקה רחל בת רבי יעקב שומר, השתקע בעיר וכיהן שם כראש הקהילה.

מגיל צעיר שאף וייס לעלות לארץ ישראל, והשתייך לתנועה הציונית. בשל התנגדות הוריו, נאלץ ללמוד עברית בחשאי, ולנדוד לסטניסלבוב. בהגיעו לשם, היה חסר אמצעים, ובלית ברירה השתמש בבית הכנסת כמחסה לילה. שם ביקש מהמתפללים שיעזרו לו במציאת שידוך, וכך הכיר את רבקה רחל ולאחר הסכמת אביה נישא לה. בחלוף השנים, כיהן שם כראש הקהילה והקים מוסדות חינוך עבריים.

וייס היה חבר בהנהלת הועד הלאומי היהודי במערב אוקראינה, חבר המועצה הארצית של המזרחי בגליציה המזרחית וראש המזרחי בסטניסלבוב.

בשנת ה'תרפ"ה (1924/5) הוזמן לפתיחת האוניברסיטה העברית ובאותה שנה קנה חלקת אדמה בארץ לחלק מיהודי סטניסלבוב. וייס ייצג את המזרחי בקונגרסים הציוניים ה-15, ה-20 וה-22. בשנת ה'תרצ"ד (1933/4) עלה לארץ ישראל לבד בתור תייר על מנת לטפל בנושא האדמות של יהודי סטניסלבוב, והחליט לא לעזוב את הארץ. שהה בארץ באופן לא חוקי עד שאשתו ובנותיו יכלו לעלות באופן חוקי. בנו ישראל, קיבל אישור עלייה בשל שיוכו לתנועת נוער ציונית. התגורר תחילה בתל אביב, ולאחר מכן בירושלים.

בשנותיה הראשונות של המדינה, כיהן וייס כמנכ"ל משרד הדתות הראשון, ולאחר מכן כיו"ר ועדת התלונות במשרד ראש הממשלה.כמו כן היה גזבר וחבר הנהלת מפעל התורה.

וייס חיבר ספר ליקוטי פירושים לפרשיות השבוע, שלאחר מותו הודפס על ידי משפחתו בשני חלקים (רק החלק הראשון יצא לאור בהוצאה מסחרית, בעריכת חתנו מאיר מדן). בנוסף, הוא פרסם מאמרים תורניים.

וייס היה אב לשלושה: ישראל וייס,[1] לאה מדן (אשתו של הבלשן העברי מאיר מדן ואמו של הרב יעקב מדן) ובלה עמירם.

ספרו

לקריאה נוספת

  • 'על המחבר ועל ספרו', בתוך: ישכר דב ויס, בסוד שיח התורה (ירושלים 1966).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים