קיסרות אקסום – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Motique (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Motique (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 23: שורה 23:
|מטבע= [[מטבע אקסומי]]
|מטבע= [[מטבע אקסומי]]
}}
}}
{{כתב קירילי}}
{{כתב חבשי}}
'''קיסרות אקסום''' הייתה ישות מדינית וכלכלית חשובה בצפון מזרחה של אפריקה, בשטחי [[אתיופיה]] ו[[אריתריאה]] של ימינו, שהתפתחה מהתקופה ה[[פרוטו- אקסום|פרוטו-אקסומית]]. הוקמה ב[[המאה ה-1 לפנה"ס|מאה ה-1]] לפני הספירה ושיאה היה ב[[המאה ה-1|מאה ה-1]]. אקסום הוקמה כממלכה קטנה שמרכזה בעיר [[אקסום]] (כיום בצפון אתיופיה) ולאחר מכן נהפכה לאימפריה וקיסרות באופן רשמי לאחר שהמלך [[סאמבראוטאס, קיסר אקסום|סאמבראוטאס]] שינה את תואר [[שליטי אקסום]] מ[[מלך]] ל[[קיסר אתיופיה|קיסר]].
'''קיסרות אקסום''' הייתה ישות מדינית וכלכלית חשובה בצפון מזרחה של אפריקה, בשטחי [[אתיופיה]] ו[[אריתריאה]] של ימינו, שהתפתחה מהתקופה ה[[פרוטו- אקסום|פרוטו-אקסומית]]. הוקמה ב[[המאה ה-1 לפנה"ס|מאה ה-1]] לפני הספירה ושיאה היה ב[[המאה ה-1|מאה ה-1]]. אקסום הוקמה כממלכה קטנה שמרכזה בעיר [[אקסום]] (כיום בצפון אתיופיה) ולאחר מכן נהפכה לאימפריה וקיסרות באופן רשמי לאחר שהמלך [[סאמבראוטאס, קיסר אקסום|סאמבראוטאס]] שינה את תואר [[שליטי אקסום]] מ[[מלך]] ל[[קיסר אתיופיה|קיסר]].



גרסה מ־15:25, 15 באוגוסט 2013

תבנית:מדינה לשעבר

קיסרות אקסום הייתה ישות מדינית וכלכלית חשובה בצפון מזרחה של אפריקה, בשטחי אתיופיה ואריתריאה של ימינו, שהתפתחה מהתקופה הפרוטו-אקסומית. הוקמה במאה ה-1 לפני הספירה ושיאה היה במאה ה-1. אקסום הוקמה כממלכה קטנה שמרכזה בעיר אקסום (כיום בצפון אתיופיה) ולאחר מכן נהפכה לאימפריה וקיסרות באופן רשמי לאחר שהמלך סאמבראוטאס שינה את תואר שליטי אקסום ממלך לקיסר.

שם הקיסרות

  • חבש: נלקח משמם של החבשים תושבי אקסום שהיגרו לאזור מתימן והקימו את הקיסרות.
  • אתיופיה: שמה הרשמי של אקסום לאחר שקיבלה עלייה את הנצרות במאה ה-4 תחת הקיסר אזנה ולאחר כיבוש ממלכת כוש, שם זה היה שמה הנוצרי/יווני של אקסום בהשפעת האירופאים שהשוו את השם חבש עם אתיופיה. צריך לציין שגם ממלכת כוש הסודאנית נקראה בשם אתיופיה בפי האירופאים, למעשה כל האזור שמדרום למצרים נקראה בשם אתיופיה.

היסטוריה

אקסום הממוקמת בצפונה של אתיופיה ובאריתריאה, חלשה על סחר עשיר בין האוקיינוס ההודי לים התיכון. אקסום מוזכרת בספר "השיוט בים האריתריאי", מהמאה הראשונה לספירה, כמקום חשוב לסחר של שנהב:

"בין המקום הזה ועד לעיר הנקראת בפי אנשיה אקסום מפריד מרחק של חמשה ימי נסיעה או יותר, המקום הזה מייבא שנהב לארצות שמעבר לנילוס דרך מחוז הנקרא כיאניאם, ומשם לעיר הנמל אדאליס..." [1]

על פי "השיוט בים האריתראי", שליטה של אקסום היה זוסקלאס, ששלט מאקסום על שתי ערי נמל חשובות: אדוליס (ליד מאסאווה של היום) וארסינוי (אסאב של היום). בספר מוזכר שבממלכה הייתה ספרות יוונית עניפה:

"המקומות האלה, מארץ אכלני הסובך עד לארץ הברברים האחרות, נמשלים על ידי זוסקלאס, שהיה תמיד רעב לעוד שטח וכוח, אבל היה משכיל והכיר בספרות היוונית" [2]

במאה ה-3, אקסום החלה להתערב בעניינים הפנימים של ממלכות בדרום חצי האי ערב, ושלטה לסירוגין באזור תיהמה במערב ערב הסעודית של היום ובאזורים אחרים.

בסוף המאה ה-3 אקסום החלה להטביע מטבעות משלה ונזכרה, על ידי הנביא מאני, כאחת מארבע המעצמות של התקופה, לצד פרס, רומא וסין. הממלכה קיבלה את הנצרות בין השנים 325-328 תחת שלטונו של הקיסר אזנה והייתה המדינה הראשונה שהשתמשה בצלב על מטבעותיה. בשיאה שלטה אקסום על צפון אתיופיה, אריתריאה, צפון סודאן, דרום מצרים, ג'יבוטי, תימן ודרום ערב הסעודית, שטחה הסתכם בכ-1.25 מיליון קמ"ר[3]

אקסום הייתה בעלת בריתה של האימפריה הביזנטית כנגד האימפריה הפרסית ושקעה מסיבות בלתי ברורות, שאת חלקן ניתן לייחס להתפשטות האסלאם, התמעטות הסחר באזורה ומיתון בשוקי אלכסנדריה, ביזנטיון ודרום אירופה.

אחרי תקופת זוהר שנייה בתחילת המאה ה-6, החלה הממלכה לשקוע שוב, והתמוטטה סופית לאחר פלישת כוחות יהודית המלכה במאה ה-10.

מקור

אקסום הייתה ממלכה חשובה בסחר הבינלאומי מהמאה ה-1 (המפה על פי הספר השיוט בים האריתראי) עד אשר ירדה מגדולתה בגלל עליית הסחר הערבי והתפשטות האסלאם.
מטבעות עם דיוקנו של המלך אינדוביס במטבע שמשמאל רשום ביוונית "AΧWMITW BACIΛEYC", "מלך אקסום". במטבע שמימין רשום ביוונית "ΕΝΔΥΒΙC ΒΑCΙΛΕΥC", "המלך אינדוביס".
אקסום ודרום ערב לקראת סוף מלכותו של גאדרט במאה השלישית.
אדריכלות אקסומית טיפוסית, מנזר בדברה דמו

בתחילה סברו החוקרים שאקסום הוקמה על יד דוברי שמית מסבא שהיגרו מדרום חצי האי ערב (תימן המודרנית), אך כיום רוב החוקרים מסכימים שהייתה זו ציוויליזציה מקומית. חוקרים כריצ'רד פאנקהארסט מצביעים על ממלכת ד'מאט, שהייתה קיימת לפני אקסום והתפתחה ללא כל השפעה דרום ערבית ולפני ההגירה לאזור, שהתרחשה במאה ה-4 לפני הספירה, ונמשכה תקופה קצרה מאוד[4]. מעבר לכך, שפת הגעז, השפה השמית העתיקה של אריתריאה ואתיופיה, לא הגיעה מסבא, וישנן עדויות של נוכחות דוברי שמית באזור אפילו לפני האלף השני לפני הספירה [5]. השפעת סבא בתקופה זו הייתה קטנה, הוגבלה לכמה אזורים ונעלמה לאחר כמה עשורים, או שלמעשה היו אלו מושבות סחר או מוצבים צבאיים בסוג של שיתוף פעולה עם ממלכת ד`מאט או מדינות פרוטו-אקסומיות אחרות[4]. על מנת ליצור בלבול נוסף, באותה התקופה הייתה עיר באתיופיה הנקראת סבא שסביר שלא הייתה התנחלות סבאית.

המבנה החברתי

הפרוטו-אמהרים והפרוטו-תגרים היו הקבוצות העיקריות בממלכת אקסום לפני אימוץ הנצרות. השפה הרשמית הייתה הגעז שכיום משמשת בעיקר כשפת קודש בפי הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, הכנסייה האורתודוקסית האריתראית וכן גם היהודים של ביתא ישראל.

תושבי אקסום היו עירוב של קבוצות אתניות שכללו בתוכם את התושבים דוברי השפות השמיות שהיו הדומיננטים לצד דוברי השפות הכושיות כגון האגאווים ודוברי השפות הנילו-סהריות כמו הקאנאמים והנאראים תושבי הממלכה בכללותם נקראו חבשים.

כלכלה ויחסי חוץ

אקסום סחרה עם הודו והאימפריה הרומית (ויותר מאוחר האימפריה הביזנטית) בשנהב, שריוני צבים, זהב וברקת וייבאה משי ותבלינים. אקסום הייתה ממוקמת על הים האדום והנילוס וזה איפשר לה לסחור עם המדינות לחופי ים סוף כדוגמת המדינות הדרום ערביות (תימן המודרנית) ומדינות תת-היבשת ההודית ומדינות הנילוס כגון נוביה. במאה השלישית, אקסום שלטה על חופו המזרחי של הים האדום ובשנת 350 כבשה את ממלכת כוש ולמעשה השמידה אותה לחלוטין.

אקסום נשארה אימפריה חזקה עד עליית האסלאם במאה ה-7. המוסלמים מעולם לא ניסו לחדור ולפלוש לאקסום כפי שהם עשו בשאר אפריקה. הכוח ימי של אקסום נחלש גם באותה התקופה למרות שב 702 חיילי אקסום פלשו וכבשו את חג'אז ואת העיר העיקרית ג'דה. בנקמה, כתגובה הערבים כבשו את קבוצת איי דחלק מאקסום.

לבסוף, האימפריה המוסלמית השיגה שליטה על אזור ים סוף ורוב מדינות הנילוס, והכניסה את אקסום לבידוד כלכלי. אף על פי כן, שתי הממלכות היו ביחסים טובים באופן יחסי. שתי מדינות נוצריות הנמצאות צפונית מערבית לאקסום נכבשו על ידי המוסלמים ותושביה אולצו להתאסלם ובכך בתקופה זו נשארה אקסום המדינה הנוצרית היחידה באזור.

הישגים תרבותיים

ממלכת אקסום הגיעה למספר השגים תרבותיים, כגון האלפבית האתיופי, (שהתפתח מהכתב הדרום ערבי) והחלה לטבוע מטבעות משלה בשנת 270 לערך. יותר מכך, בתחילת בנייתה של הממלכה, אובליסקים גבוהים הוקמו על מנת לציין את המלך וחדרים תת-קרקעיים נבנו, המפורסם שביניהם הוא האובליסק של אקסום.

ממלכה זו הייתה פלוריליסטית ומדינה חשובה באופן תרבותי. בממלכה היו מגוון תרבויות שכללו בין היתר מצריים, סודאנים, ערבים והודים. ערי אקסום העיקריות כללו סבאים, יהודים, נובים, נוצרים ואפילו מיעוט של בודהיסטים.

קבלת הנצרות

תחת הקיסר אזנה, הממלכה אימצה את הנצרות במקום העירוב של הפוליתאיזם והמסורות היהודיות בשנת 333 בקירוב. על קבלת הנצרות מעידה הכרוניקה החבשית:

צנפא-ארעד הוליד את אברהא ואת אצבחא. בימיהם, בהיותם באכסום, הופיעה הנצרות... אבי סלמא היה סוחר ואתו בא אבא-סלמא. חלק מעם חבש היה חי בימים ההם באמונה היהודית, ואחרים היו מקדשים את הנחש. אבא-סלמא למדם את דת-ישוע המשיח... התנצרותם היה בשנת 333 ללדת המשיח. אברהא ואצבחא בנו את אכסום...

אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג, עמ' 147

למרות קבלת הנצרות הפולחן הפוליתאיסטי המשיך להתקיים באקסום והיווה אופוזיציה משמעותית לשלטון הקיסרים הנוצריים, מצב זה נמשך עד להתחזקות הקשרים עם האימפריה הביזנטית שהובילו להתחזקות הנצרות ולניצחונה על יריבותיה הפולתאיסטיות.‏‏[6]

היהודים

החוקר הסקוטי ג'יימס ברוס סייר ביישובי ביתא ישראל לאורך שנת 1770, במסגרת מסעו לגילוי מקור נהר הנילוס. הוא מציין כי הכינוי "ביתא ישראל" הוצמד ליהודים שסירבו להתנצר מהמאה הרביעית ואילך,[7] כאשר המלך אזנה הפך את ממלכת אקסום לממלכה נוצרית, לפני כן היהודים על פי ההיסטורון האתיופי לאפסו דלבו נקראו בשם סאמיאן ‏‏[8] שמשמעותו בשפת הגעז צפון - כנראה לומר שהם הגיעו מהצפון. לכינוי ביתא ישראל זה לא יוחסו משמעויות שליליות והקהילה השתמשה בו לפני שהוסדרה התקשורת עם קהילות יהודיות אחרות.[9]

שקיעת ממלכת אקסום ונפילתה

ערכים מורחבים – פוסט-אקסום, יהודית המלכה

שקיעת הממלכה החלה במאה השביעית והאוכלוסייה נאלצה להתיישב במקומות גבוהים יותר ברמה האתיופית. בשנת 960 התקוממו בני ביתא ישראל יחד עם בני האגאו נגד ממלכת אקסום הנוצרית, שהונהגה על ידי השושלת הסולומונית.[10] בראשם עמדה יהודית המלכה (אנ'), המכונה גם אסתר במקורות יהודיים ו-"יהודית גוּדית" במקורות נוצריים עוינים. לפי אורי בן ברוך (קס ברהן ברוך) יהודית היא בתו של המלך גדעון הרביעי משושלת הגדעונים ששלטה בממלכה היהודית בצפון אתיופיה, בעוד שלפי אותם מקורות נוצריים יהודית התגיירה לרגל נישואיה. המורדים בראשות יהודית הבעירו כנסיות ומנזרים, הרגו נזירים וכמרים וחתרו להכרית את הנצרות באתיופיה. המרד הביא לנפילת ממלכת אקסום ועליית שושלת זאגווה לשלטון באתיופיה. קיסרי שושלת זאגווה בני האגאו שיתפו פעולה עם היישוב העצמאי של ביתא ישראל בצפון אתיופיה, עד שנת 1270, בה הרג יקונו אמלאק את אחרון מלכיה, יטברק וייסד את השושלת הסולומונית העוינת ליהודים.[10] תקופת העצמאות הגמורה הייתה תור הזהב של יהודי אתיופיה.

בכרוניקה החבשית מדגישים כי מוצאה של שושלת זאגווה אינו מזרע ישראל, בניגוד לשליטי אקסום לפני כן:

אנבס-ודם הוליד את דל-נעד; כיסא מלכותו ניטל ממנו וניתן לאחרים אשר לא היו ישראליים והם זגוי

אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג, עמ' 147

לא נמסר בתעודה זו מי נטל את כיסא המלכות דיל נהואד, מלך אקסום. כיום קיימות עדויות על כנסיות שרופות, אך היו חוקרים מודרניים שהטילו ספק בעצם קיומה של יהודית המלכה. אפשרות אחרת היא שממלכת אקסום הובסה בידי המלכה הפגאנית באני אל-האמווייאה, שהייתה מלכת אחת השבטים של הסידאמה.

לקריאה נוספת

Stuart Munro-Hay, Aksum: An African Civilization of Late Antiquity, Edinburgh University Press, Edinburgh, 1991. ISBN 0-7486-0106-6

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ השיוט בים האריתראי (Periplus of the Erythreaean Sea), עמוד 4.
  2. ^ השיוט בים האריתראי, עמוד 5.
  3. ^ East-West Orientation of Historical Empires, פיטר טארצ'ין, ג'ונתן מ. אדאמס, וטומס ד. מסדרון. נובמבר 2004.
  4. ^ 1 2 Stuart Munro-Hay, Aksum: An African Civilization of Late Antiquity. Edinburgh: University Press, 1991, p. 57.
  5. ^ אנציקלופדיה אתיופיקה בערך געז, עמוד 732.
  6. ^ "הפוליתאיזם בקיסרות הרומית ומחוץ לגבולותיה בשלהי העת העתיקה," בתוך: אלי קדם: הפוליתיאיזם בארץ ישראל ושכנותיה מן האלף השני לפסה"נ ועד התקופה המוסלמית, עורכים מנחם קיסטר, יוסף גייגר, נדב נאמן, שאול שקד (ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2008), עמ' 185-241
  7. ^ ג'יימס ברוס, מסעות לגילוי מקור הנילוס (אנ'), כרך ראשון, עמ' 485
  8. ^ דברי לאפסו דלבו באתר חבשה
  9. ^ שלוה וייל, כינויים קולקטיביים וזהות קולקטיבית של יהודי אתיופיה, בתוך 'יהודי אתיופיה באור הזרקורים' בעריכת שלוה וייל, האוניברסיטה העברית בירושלים, יולי 1997 ISSN 0792-2329
  10. ^ 1 2 יעקב מלקמו, סולומון מברטו, זיוה מקונן, שושנה סמואל, אורלי אוסדון, רחמים מלקו, מורשת יהדות אתיופיה - קהילת "ביתא ישראל" באתיופיה ובישראל, המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך, 2002



שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודם:
פרוטו-אקסום
היסטוריה של אתיופיה
המאה ה-1 לפנה"ס - המאה ה-10
הבא:
תקופת החושך