נתן זהבי

תבנית:שחקנים נתן זהבי (נולד ב-27 באוקטובר 1946), הוא עיתונאי, צלם, פובליציסט, שדרן רדיו, שחקן ומפיק קולנוע ישראלי. זוכה "פרס סוקולוב". הוא ידוע בסגנונו הבוטה ובהשתלחותו בגופי הממסד.

ביוגרפיה

זהבי נולד וגדל בתל אביב, בנם של יעקב ושרה זהבי ואחיהם הצעיר של עורך ומבקר הספרות אלכס זהבי, ואיש המדע אבינועם זהבי.

זהבי סיים שמונה שנות לימוד בלבד, וכהגדרתו הוא בעל "השכלה ים תיכונית". החל את הקריירה העיתונאית שלו בגיל 15 כצלם עיתונות וככתב לענייני כדורגל. בגיל 17 החל לצלם ולכתוב לשבועון "העולם הזה". בנעוריו השתתף בהפגנות האחד במאי וכן בהפגנות למען אחווה יהודית-ערבית. הוא גם שיתף פעולה עם תנועת "הפנתרים השחורים".

בצעירותו הסתבך פעמים אחדות עם רשויות החוק במדינות שונות. בשנת 1966 נשפט בשיקגו, ארצות הברית, על תקיפת מנהיג המפלגה הנאו-נאצית ג'ורג' רוקוול. בשנת 1968 נעצר בבית המעצר "קישון" בחיפה, לאחר שנפגש כעיתונאי עם אנשי פת"ח בבולגריה, פעולה שהייתה אסורה על-פי החוק הישראלי באותה עת. באותו עניין לא התקיים שום משפט-וזהבי שוחרר. היות שהיה מדובר במפגש ראשון בין עיתונאי ישראלי לנציגי הפתח, כל התמונות ותכני השיחות בין נתן לנציגי הפת"ח הועברו לשירותי הביטחון בארץ.

קריירה עיתונאית וציבורית

בשנים 1977 - 1982, בהן התגורר בשארם א-שייח', היה כתב גלי צה"ל בדרום ועסק בדיג. היה ממפוני אופירה כתוצאה מהסכם השלום בין ישראל למצרים. בשנים 1984-1982 היה בעל טור ב"ידיעות אחרונות", אך עיקר פרסומו הוקנה לו עם אזכורו בטורו של דן בן אמוץ בעיתון "חדשות" והמשך פעילותו שם. בשנת 1989 עבר להיות עורך הירחון "מוניטין פנטהאוז". בשנת 1990 טבע את הסיסמה "מושחתים נמאסתם", בעקבות הפרשה הפוליטית שזכתה לכינוי "התרגיל המסריח". הסיסמה הופיעה לראשונה בעמוד הראשון של העיתון "חדשות" כמודעה בתשלום, ובהמשך הופצה בבאנרים בכל רחבי הארץ.

בשנים 1992 - 2012 היה זהבי בעל טור קבוע ב"מעריב", "זהבי בשטח", בו הביע את דעותיו במגוון נושאים וביניהם ענייני פלילים. לזהבי יש טור דיווח בענייני פלילים בעיתון "זמן תל אביב". זהבי גם מגיש את תוכנית הרדיו "זהבי עצבני" בתחנת הרדיו "רדיו ללא הפסקה". בתוכנית מציג זהבי עמדות סוציאל-דמוקרטיות מבחינה חברתית-כלכלית, ומנסה לפעול נגד השחיתות שפשתה, לדבריו, בפוליטיקה הישראלית.

נתן זהבי, 2006

במשך שלוש שנים הגיש את "חדשות הוט" ובעבר יצר, הפיק וערך את הסדרה "זהבי מחפש תשובה" עבור זכיינית ערוץ 2 "טלעד". בשנת 1995 יצא לאור ספרו "על גדות הביוב", המאגד 29 סיפורים אישיים על העולם התחתון התל אביבי.

ב-21 במאי 2006, הצטרף נתן זהבי לשביתת הרעב של חולי סרטן המעי הגס בירושלים, במחאה על כך שתרופות רבות לא נכנסו לסל התרופות. לאות הזדהות, ארגן נתן זהבי הפגנה, והשתתף בשביתת הרעב למשך יותר משבוע. בסיום המאבק נכנסו כמה מהתרופות לסל הבריאות. זהבי נעצר במהלך הפגנה זו בחשד שהוא ירה בה פצצת תאורה. כחצי שנה לאחר מכן, ב-17 בדצמבר 2006 הודה זהבי כי הוא בעצמו חולה במחלת הסרטן, כאשר התגבר על סרטן העור 12 שנים קודם לכן.

עבודתו העיתונאית זיכתה אותו בפרסים אחדים:

• בשנת 2000 קיבל את פרס סוקולוב לעיתונאות על עבודתו העיתונאית ועל תרומתו לחברה.
• בכנסת קיבל את פרס ארגון "בזכות" על היותו לוחם למען נכים ומוגבלים.
• פרס "מיקרופון הזהב" של הרדיו האזורי.
• פרס אנשי השנה בקטגוריית רדיו.
• פרס תנועת אומ"ץ, הנאבקת למען מנהל תקין וצדק חברתי, לשנת 2008‏‏.

ב-2009 דיבב זהבי את דמותו של מוסטאפה בסדרת האנימציה הישראלית למבוגרים "סלב'ס". ב-2010 שיחק ב"עספור", והשתתף בערוץ הספורט, שם הוא הגיש את התוכנית "שבת ביציע" יחד עם רון קופמן, שלמה שרף ואלי אוחנה.

עבודתו בקולנוע ובטלוויזיה

בנוסף לפעילותו העיתונאית, שיחק זהבי במספר סרטים ובסדרות טלוויזיה ישראליות: בין היתר שיחק בסרטי הקולנוע, "מציצים", "שורו", "עפולה אקספרס", "הערב סרט", "האח של דריקס", "שבזי", בתפקיד משני ב"מר באום" (הסרט השלישי בטרילוגיה "שמיכה חשמלית ושמה משה") ובסרט "על הקו", בכיכובה של ענת וקסמן. שיחק בין היתר בסדרות הטלוויזיה, "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", ב"כחול עמוק" ובדרמה "עספור".

כמו כן השתתף זהבי במספר פרסומות וכן בתפקיד דיבוב בסרט המצויר "משפחת סופר על".

זהבי כתב את תסריט הסרט "לחץ" (1984) והפיק סרטי קולנוע אחדים, ביניהם, הסרט "קוקו בן 19", העוסק בבחור צעיר המדרדר לפשע.

זהבי היה אחד מיוצרי הסרט "The Chain" ("השרשרת", 1996) וגם שיחק בו.

דעותיו וסגנונו

מבחינה פוליטית זהבי נמנה עם מחנה השמאל, דבר הבא לידי ביטוי בהצבעתו למפלגת "מרצ" כפי שהעיד על כך בתכנית הרדיו שלו, ובהתנגדותו למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. כמו כן, זהבי ידוע בסגנון הגשה תוקפני וצעקני שמלווה לעתים קרובות בקללות.

בעקבות סגנונו התוקפני נתבע בגין הוצאת דיבה מספר פעמים על ידי אישי ציבור וחברי כנסת. כאשר אמר על חבר הכנסת שאול יהלום כי יש לו "ראש עצום ושכל בצימצום", קבע בית המשפט שיש לזהבי אישור לומר שחבר הכנסת טיפש אך אין לו זכות ללעוג למראהו. הדבר עלה לו ב־4 דקות פרסום. כאשר דיבר בגנותו של חבר הכנסת יאיר פרץ תוך שימוש בביטויים עולבים (בעקבות השוואתו של ח"כ יאיר פרץ בין היועמ"ש אליקים רובינשטיין לבין אדולף אייכמן), החליטה הרשות השנייה להשעותו לשבוע משידור. זהבי תבע את חבר הכנסת יצחק כהן על לשון הרע לאחר שנתבע על ידי כהן על לשון הרע, אבל תביעתו של זהבי נדחתה על ידי בית המשפט. בהזדמנויות אחרות, נתבע על ידי נפגעי לשונו בסכומים של אלפי שקלים, אך התביעות נדחו.

בשנת 2012 הוגשה כנגדו תביעה בגין לשון הרע מצד עורך הדין ושדרן הרדיו יורם שפטל, זאת מכיוון שזהבי כינה את עו"ד שפטל "אדולף" בשידור חי ברדיו.

בפברואר 2012 הודיעה הרשות השניה כי תפתח בהליכי הפרה ל"רדיו ללא הפסקה", לאחר שזהבי תקף מאזין חרדי בשידור. נתן אמר למאזין "שתקבל מכת בכורות ושעשרה עובדים זרים יאנסו אותך" וכינה אותו "טינופת".

באוגוסט 2013 כתב באתר mako כי הוא מתכוון לתמוך ברון חולדאי לראשות עיריית תל אביב יפו, ומתח ביקורת כלפי מועמד מרצ ח"כ ניצן הורוביץ, ואמר כי "אם מישהו חושב שניצן הורוביץ יכול לעשות עבודה טובה יותר, הוא חי בלה-לה-לנד". באותו חודש הוא אמר למאזין, שהתקשר אל תוכנית הרדיו שלו "אתה קורא לי לבנצ'יק? חתיכת גזען מגעיל, אני לא אקרא לך שחור כי אתה לא שחור, אתה חום בצבע חרא".[1]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נתן זהבי בוויקישיתוף

• תבנית:Imdb name
• תבנית:אישים2
• הטורים של נתן זהבי באתר nrg מעריב
• "זהבי עצבני" באתר רדיו ללא הפסקה
• תימורה לסינגר, ‏נתן זהבי לא רוצה לרוץ לכנסת - ברדיו הוא משפיע יותר, באתר גלובס, 27 באוגוסט 2008
• יחיאל שרייבר, מחזירים לזהבי: "מאה אלף למי שמפוצץ אותך", אתר "חרדים", 23 בנובמבר 2009
• האזינו: ראיון על הדרת נשים אצל נתן זהבי יוצא משליטה, באתר גלובס, 26 בדצמבר 2011
• האזינו: עוד ראיון עם נתן זהבי גולש לקללות, השמצות ובכי, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2011
• ‫
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
  פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ערן בר-און, בעקבות קללה בוטה: 103FM משעה את נתן זהבי, באתר ynet, 31 במאי 2012‬