גשר הגלילים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:15, 24 בספטמבר 2013

"גשר הגלילים" הוא גשר נייד, שתוכנן ופותח על ידי יחידת יפת"ח בפיקודו של תא"ל דוד לסקוב, לשם צליחתה של תעלת סואץ. הרעיון המקורי של הגשר היה של לסקוב ושל האלוף ישראל טל. על פיתוח הגשר הוענק לטל וללסקוב פרס ביטחון ישראל לשנת 1972. הגשר היה אחד הגשרים ששימש את צה"ל במלחמת יום הכיפורים במבצע אבירי לב, אולם בניגוד לתכנון המוקדם הוא לא שימש לצליחת סער והונח רק לאחר שכוחות חיל רגלים ושריון של צה"ל היו כבר על הגדה המערבית של תעלת סואץ.

מבנה הגשר

גשר הגלילים בנוי מגלילי מתכת. אורך כל גליל 9 מטרים וקוטרו 1.8 מטר. הגלילים חוברו ביניהם במסגרות מתכת ועליהם הונחה מסעה עליה נעו טנקים וכלי רכב אחרים. סך הכול אורך הגשר היה 220 מטר ומשקלו 220 טון. לגליל היו שתי מטרות. הוא שימש כגלגל בעת גרירת הגשר לתעלה וכמצוף בעת שהגשר צף במים. הגלילים מולאו בקצף פוליאוריטן למניעת חדירת מים למקרה שהגליל יפגע מפגז או נק"ל. הגשר תוכנן מלכתחילה לגרירה בדיונות כדי לא לחסום את צירי התנועה שהיו עמוסים בכוחות אחרים. 10 טנקים תוכננו לגרור גשר באורך 200 מטר - רוחבה של תעלת סואץ. בפועל הגשר נגרר בתרגילים על אדמה קשה על ידי 3 טנקים בלבד. בפועל בחולות שבסמוך לתעלה נזקקו ל- 18 טנקים כדי לגרור אותו.סא"ל (מיל) שמעון בן שושן, מג"ד. בטאון "שריון" מס' 44, ספטמבר 2013. עם הגעת הגשר לגדת התעלה, הטנקים מנתקים עצמם מהגשר בהפעלה פירוטכנית, והגשר נדחף למים על ידי הטנקים שעדיין רתומים לגשר ולבסוף על ידי שני טנקי דחפור שנותנים את הדחיפה הסופית.

פיתוח הגשר

לאחר מלחמת ששת הימים התברר לצה"ל שאין בידיו אמצעים לצליחת תעלת סואץ ונעשו נסיונות שונים להכין אמצעים לצליחה של תעלת סואץ תחת אש. בתחילת שנת 1972 שני אמצעי הצליחה שהיו בידי צה"ל היו התמסחים וגשר יוניפלוט. גשר היוניפלוט היה מורכב ממצופי פלדה מעודפי מלחמת העולם השנייה שלאחר תרגול היה ניתן להרכיבן לגשר במשך שמונה שעות תוך שימוש במאתיים משאיות. התמסחים היו כלים אמפיביים שנרכשו בזול כגרוטאות והושמשו בישראל. הדעות היו חלוקות אם אמצעים אלו מספיקים לצורכי צליחת תעלת סואץ.

בתחילת 1972 הוצע על ידי דוד לסקוב לבנות גשר גלילים שיוכל להגרר בבת אחת ולהדחף למים מבלי לסכן חיילים שיהיו חשופים לאש אויב. הרעיון היה שגשר הגלילים יורכב מול נקודת הצליחה במרחק של מספר קילומטרים מהתעלה ויגרר בקו ישר אל התעלה. בהגיעו לקו המים הוא יידחף לתוך התעלה ותוך דקות יוכלו הטנקים לעבור עליו אל הגדה המערבית של התעלה.

הגשר כאמור פותח על ידי יחידת יפת"ח עליה פיקד תא"ל לסקוב כשהגיבוש העקרוני של רעיון הגשר היה של לסקוב יחד עם האלוף טל. האלוף ישראל טל הוסיף את הרעיון שהגלילים עצמם יהיו גלגלים בעת גרירה יבשתית של הגשר וישמשו כמצופים כשהגשר מושק למים. לצורך תכנון הקונסטרוקציה של הגשר שכרה יפת"ח את שרותי ההנדסה של המהנדס פרידריך לויכטר.

הדעות בצה"ל היו חלוקות לגבי כדאיות ההשקעה בגשר וישימות הרעיון להוביל את הגשר אל התעלה בתנאי סער. חיל החימוש התנגד לרעיון גשר הגלילים, וחלק מאנשי חיל ההנדסה גם לא היו שלמים עם הרעיון. אולם ישראל טל כסגן הרמטכ"ל עמד מאחורי הרעיון ודחף אותו קדימה. היו אף שטענו, בהם מפקד גדוד הצליחה של חיל ההנדסה אבי זוהר (לימים תת-אלוף), שישראל טל העביר תקציבים מאמצעי הצליחה האחרים לטובת גשר הגלילים וביקרו אותו על כך. גם עוזי עילם טוען בספרו (ראו למטה) כי האלוף טל התנגד בדיון מטכ"ל להכנת אלטרנטיבה כדוגמת אסדות ה"Gillois" , שבסופו של דבר נרכשו בזול כגרוטאות, והצילו את המצב בתחילת הצליחה. לעומת זאת, האלוף נחמיה קין, ראש אגף אפסנאות של צה"ל החל מאוקטובר 1972 טען שלא הועברו תקציבים מאמצעי הצליחה האחרים לפיתוח גשר הגלילים.

גרירת הגשר תורגלה פעמים רבות באתר אימונים בסיני, שבו נחפר אגם מלאכותי במידות התואמות את תעלת סואץ. אולם פיתוח הגשר לא הושלם עד פרוץ מלחמת יום כיפור‏‏^[1] וחסרו לו אביזרי עזר. הגשר לא עבר ניסויים קפדניים וגרירתו הייתה קשה בתנאי השטח במערב סיני.

ב-29 במאי 1973 הוצג גשר הגלילים בפני צמרת צה"ל ומאז הפך לחלק מרכזי בתכניות הצליחה של צה"ל. על פי התכניות, צליחת התעלה תתבצע במהירות על ידי הובלת גשר הגלילים אל התעלה, דחיפתו למים ומעבר מיידי של טנקים לגדה המערבית ‏‏^[2].

מבצע אבירי לב

חטיבה 7 של חיל השריון הייתה מיועדת, לפי התוכניות, לגרור את גשר הגלילים לשם צליחת תעלת סואץ. ערב המלחמה, הועלתה חטיבה שבע לרמת הגולן, שם היא לחמה בגזרה הצפונית של רמת הגולן. בניגוד להוראה מפורשת להשאיר בחזית הדרום את פלוגת הטנקים של אלי גבע שאומנה לגרור את הגשר, הורה אביגדור בן-גל לפלוגה לעלות איתו לרמת הגולן, כי חשב שעיקר הלחימה תהיה בצפון ולא בדרום‏‏^[3].

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים היו בסיני חלקים לגשר גלילים אחד. בימים הראשונים של המלחמה הורכב הגשר ולקראת ה-15 באוקטובר הוא היה מוכן לגרירה - כ-17 ק"מ מהתעלה. גרירת הגשר לתעלת סואץ נתקלה במספר קשיים: הפלוגה שהתאמנה לגרירה לפני המלחמה נמצאה בחזית רמת הגולן, ופלוגת המילואים מחטיבה 421 שנבחרה לגרירה הייתה מותשת לחלוטין לאחר מספר ימי לחימה וכמובן ללא כל הכנה מוקדמת. הטנקים היו טנקי מג"ח עם שני ווי גרירה בעוד שהגשר תוכן להגרר על ידי טנקי צנטריון בעלי וו גרירה מרכזי אחד, ובעיות נוספות. אולם הבעיה העיקרית הייתה שציר הגרירה היה כבוש על ידי הצבא המצרי, וכל זמן שצה"ל לא שלט על הציר, לא ניתן היה לקדם את הגשר לתעלה.

התנועה החלה עם 10 טנקים גוררים, כשטנקי דחפור מסייעים למאמץ הגרירה בדיונות החדות. בסוף הגשר היה רתום "טנק בולם" שתפקידו היה לבלום את הגשר בעת גרירה בירידה כדי שהגשר לא ידרדר. עם בוקר נקרע הגשר בגלל שהטנק הבולם "בלם" לפתע בעוד יתר הטנקים מושכים את הגשר קדימה. הטנקים יצרו כעין "משיכת חבל" של הגשר, וכתוצאה מכך, הגשר ניקרע. תיקון הגשר נמשך שש שעות ובוצע על ידי חוליה טכנית של יפת"ח שליוותה את הגשר מתחילת הגרירה. גם אלמלא קריעת הגשר, לא היה הכח הגורר מצליח לבצע את משימתו, משום שהמשך ציר הגרירה עדין היה תפוס בידי האויב, וכל מאמצי חטיבה 14 במשך הלילה לפרוץ אותו, שעלו בחללים רבים, לא צלחו. על מנת לצלוח את התעלה הועברו בציר "עכביש" תמסחים והם אלו שהעבירו את כוחות השריון הראשונים, לגדה המערבית של התעלה, בבוקר ה-16 באוקטובר‏‏^[4].

בגלל גודלו של גשר הגלילים לא ניתן היה להטות אותו לציר אחר, והנתיב המקורי תוכנן לעבור בחווה הסינית. ^[5]. כאמור, בלילה שבין ה-15 ל-16 באוקטובר ניסו כוחות של צה"ל לפרוץ את ציר "טרטור", אולם ללא הצלחה. נסיון נוסף, של גדוד הצנחנים 890 בלילה שבין ה-16 ל-17 באוקטובר נכשל אף הוא. מכיוון שהיה הכרח להציב במהירות גשר על התעלה, כדי ליצור עורק אספקה עם כוחות צה"ל בגדה המערבית, הובאו חלקי גשר היוניפלוט על גבי משאיות, בציר "עכביש" שעקף את החווה הסינית, והגשר שהוקם היה גשר היוניפלוט. העברת חלקי גשר היוניפלוט אל התעלה התאפשרה הודות ללחימה בקרב החווה הסינית שהעסיקה את המצרים בזמן מעבר חלקי הגשר ‏‏^[6]. ב-17 באוקטובר בבוקר עמד גשר היוניפלוט על התעלה ושימש להעברת כוחות שריון נוספים לגדה המערבית.

ב-18 באוקטובר בבוקר התברר שהמצרים נסוגו מאזור החווה הסינית והדרך פתוחה להעברת גשר הגלילים אל התעלה^[5]. הגשר נגרר לתעלה במהירות תנועה של 10 קמ"ש. את הגשר גררו טנקים וטרקטורים. הובלת הגשר נעשתה תחת אש ארטילרית כבדה של המצרים ופינוי מוקשים מאולתר שביצעה חוליית הפלסים של חה"ן, שניווטה את הגשר. הגשר הגיע לגדות התעלה בשבע בערב והושק עד למחצית רוחב התעלה. הוחלט לא לבצע השקה מלאה עד שכח הצנחנים שנמצא בגדה המערבית יגיע למקום ההשקה. בסביבות השעה 11 הגיע כח הצנחנים ואז הושלמה השקת הגשר. את הגשר דחפו 10 טנקים וכלי צמ"ה אל תוך התעלה ובכך הושק. בשעה 1:00 בלילה (19 באוקטובר) הוכשר הגשר למעבר טנקים. בשלב זה, כבר צלחה האוגדה של אריאל שרון את תעלת סואץ, וגשר היוניפלוט שימש לו לציר אספקה, וגשר הגלילים הרחיב את ראש הגשר.

לאחר השקתו נקרא הגשר בשם "גשר ג'וני", ע"ש סא"ל אהרן טנא (ג'וני) מפקד ההנדסה הפיקודי של פיקוד הדרום, שנהרג במבצע הצליחה.

הגשר נגרר לתוך התעלה בידי גדוד 410 בחטיבה 600, בפיקודו של טוביה רביב. לפני הגרירה נערך על ציר טרטור סיור לבדיקת התוואי בנסיעת טנק בודד (יהודה גלר, מג"ד 410) יחד עם ג'קי אבן (סגנו של שרון ומפקד מבצע הצליחה) בצריח. בסיור זה נתגלו ב"טרטור 42" גופות הצנחנים מגדוד 890 אשר פונו בידי פלוגת החרמש סאנבים, בפיקודו של דוד גלזר, וביניהן היו מספר שריונאים מגדוד 100, אחד בחיים. הגרירה הסתיימה בהצלחה בסביבות השעה 01.00 בבוקרו של ה-19 באוקטובר.

לקריאה נוספת

אורי מילשטיין, קריסה ולקחה, הוצאת שרידות 1993, פרק רביעי, צליחת סער, עמודים 131-148
עוזי עילם, קשת עילם, ספרי חמד 2009, עמ' 111
עמירם אזוב, צליחה, הוצאת דביר, 2011.

קישורים חיצוניים

גשר הגלילים - מערך הצליחה, אתר חיל ההנדסה הישראלי
הגלילים מתגלגלים, אתר חיל ההנדסה הישראלי
אמיר בוחבוט, אחרי 35 שנה: גשר הגלילים חוזר לשירות, 4 ביולי 2008
עודד מגידו, גרירת גשר הגלילים, שריון - ביטאון עמותת יד לשריון, גיליון 27, דצמבר 2007, עמ' 41-40

הערות שוליים

^ ‏על פי עדוית של ישראל טל ואברהם אדן אצל מילשטיין‏
^ ‏אריאל שרון: מלחמת יום הכיפורים, אתר ביוגרפיה של אריאל שרון‏
^ ‏אורי מילשטיין, קריסה ולקחה, הוצאת שרידות 1993, עמודים 207-208‏
^ ‏רועי כספי, מכתב מאוחר מעל הגשר, 6.10.2008, אתר זרוע היבשה, עדות של תא"ל אבי זוהר‏
^ ¹ ² אריה אפלטוני, "זה היה הלילה הקשה בחיי", גיליון אוקטובר 2007 של בטאון ארגון נכי צה"ל, עדות של המח"ט אמנון רשף‏
^ ‏במאמר מיתוס החווה הסינית, קווים לדמותו, עמיקם צור, 04.01.05, טוען עמיקם צור שציר "עכביש" היה פתוח לפני קרב החווה הסינית ושלקרב לא היה כל תרומה להעברת גשר היוניפלוט

[1] ‏על פי עדוית של ישראל טל ואברהם אדן אצל מילשטיין‏

[2] ‏אריאל שרון: מלחמת יום הכיפורים, אתר ביוגרפיה של אריאל שרון‏

[3] ‏אורי מילשטיין, קריסה ולקחה, הוצאת שרידות 1993, עמודים 207-208‏

[4] ‏רועי כספי, מכתב מאוחר מעל הגשר, 6.10.2008, אתר זרוע היבשה, עדות של תא"ל אבי זוהר‏

[הערה_א-5] ¹ ² אריה אפלטוני, "זה היה הלילה הקשה בחיי", גיליון אוקטובר 2007 של בטאון ארגון נכי צה"ל, עדות של המח"ט אמנון רשף‏

[6] ‏במאמר מיתוס החווה הסינית, קווים לדמותו, עמיקם צור, 04.01.05, טוען עמיקם צור שציר "עכביש" היה פתוח לפני קרב החווה הסינית ושלקרב לא היה כל תרומה להעברת גשר היוניפלוט

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 ==מבנה הגשר==
 גשר הגלילים בנוי מגלילי מתכת. אורך כל גליל 9 מטרים וקוטרו 1.8 מטר. הגלילים חוברו ביניהם במסגרות מתכת ועליהם הונחה מסעה עליה נעו טנקים וכלי רכב אחרים.
+סך הכול אורך הגשר היה 220 מטר ומשקלו 220 טון.
 לגליל היו שתי מטרות. הוא שימש כגלגל בעת גרירת הגשר לתעלה וכמצוף בעת שהגשר צף במים. הגלילים מולאו בקצף פוליאוריטן למניעת חדירת מים למקרה שהגליל יפגע מ[[פגז]] או [[נק"ל]].
+הגשר תוכנן מלכתחילה לגרירה ב[[דיונה|דיונות]] כדי לא לחסום את צירי התנועה שהיו עמוסים בכוחות אחרים. 10 טנקים תוכננו לגרור גשר באורך 200 מטר - רוחבה של תעלת סואץ. בפועל הגשר נגרר בתרגילים על אדמה קשה על ידי 3 טנקים בלבד. בפועל בחולות שבסמוך לתעלה נזקקו ל- 18 טנקים כדי לגרור אותו.[[גשר הגלילים|סא"ל (מיל) שמעון בן שושן, מג"ד. בטאון "שריון" מס' 44, ספטמבר 2013.]]
-הגשר תוכנן מלכתחילה לגרירה ב[[דיונה|דיונות]] כדי לא לחסום את צירי התנועה שהיו עמוסים בכוחות אחרים. 10 טנקים תוכננו לגרור גשר באורך 200 מטר - רוחבה של תעלת סואץ.
 עם הגעת הגשר לגדת התעלה, הטנקים מנתקים עצמם מהגשר בהפעלה פירוטכנית, והגשר נדחף למים על ידי ה[[טנק]]ים שעדיין רתומים לגשר ולבסוף על ידי שני [[טנק דחפור|טנקי דחפור]] שנותנים את הדחיפה הסופית.