עיט לוחם – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
[[קטגוריה:נציים]] |
[[קטגוריה:נציים]] |
||
[[קטגוריה:סוג ומין יחיד]] |
|||
גרסה מ־23:08, 1 באוקטובר 2013
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 עיט לוחם
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | עיט לוחם |
| מין: | עיט לוחם |
| שם מדעי | |
 Polemaetus bellicosusגמלין, 1788 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
העיט הלוחם (שם מדעי: Polemaetus bellicosus) הוא העיט הגדול ביותר באפריקה והמין היחיד בסוגו.
תיאור
זהו עיט גדול מאוד, אורכו נע בין 76 ל-96 ס"מ, משקלו 3.1-6.2 ק"ג ומוטת כנפיו היא 188-260 ס"מ. לבוגרים חלקים עליונים, ראש וחזה חומים. החלקים התחתונים לבנים ומנוקדים בשחור. האברות המשניות חומות, האברות הראשיות חיוורות והן גם מפוספסות בשחור. הנקבה בדרך-כלל גדולה מהזכר ומנוקדת יותר ממנו. הצעירים חיוורים יותר וחלקיהם התחתונים לבנים לגמרי.
תפוצה
העיט הלוחם מצוי בכל אפריקה שמדרום לסהרה, בכל מקום שבו יש אוכל בשפע והסביבה מועדפת. הוא אף פעם לא שכיח, אבל צפיפויות אוכלוסין גדולות יותר קיימות באפריקה הדרומית, במיוחד בזימבבוה ובדרום אפריקה. באופן כללי, הציפורים האלו נפוצות יותר באזורים מוגנים כמו הפארק הלאומי קרוגר והפארק הלאומי קגאלאדי בדרום אפריקה או הפארק הלאומי אטושה בנמיביה.
בתי הגידול במועדפים עליו הם תת-מדבריות וסוואנות פתוחות. הוא מתחמק מיערות סבוכים אבל הוא זקוק לעצים לקינון. הטריטוריה שלהם יכולה להגיע לגודל של יותר מ-1,000 ק"מ עד לטריטוריות שהמרחק בין קן אחד למשנהו הוא 10 ק"מ. השוני הזה הוא בגלל הבדלים בכמות המזון.
תזונה
תזונת העיט הלוחם משתנה בהתאם לזמינות הטרף. טרפם כולל ציפורים בגודל של חסידה אך גם ציפורים שוכנות-קרקע בגודל בינוני כגון פרנקולינים, פניניות וחובות. בכמה אזורים יונקים מרכיבים חלק גדול יותר מתזונתם, עם מינים כגון שפני סלע, בונים צעירים, ארנבות, נמיות, אימפלות צעירות וצביונים בוגרים - עיט לוחם נצפה טורף צביון במשקל 37 ק"ג. העיטים תוקפים גם חיות משק, כולל עוף, טלאים ועיזים צעירות, אבל הם לא מהווים חלק גדול מתזונתם. העיט הלוחם צד בזמן תעופה, כשהוא עף בסיבובים מעל הטריטוריה שלו, והוא רוכן בזווית חדה כדי לתפוס את טרפו בהפתעה.
קינון
לעיטים לוחמים אין מעוף ראווה משלהם, אבל הם משמיעים צעקות רמות בעונת ההזדווגות. הם בונים את קיניהם בעצים אבל גם (בקארו בדרום אפריקה) על עמודי חשמל. הקן הוא מבנה ענק, שמשתמשים בו שנה אחרי שנה, קוטרו של הקן 2 מטר ועומקו 0.9 מטר. קצב התרבותם איטי - הם מטילים ביצה אחת כל שנתיים. הביצה מודגרת למשך 45 ימים, הגוזל פורח מהקן בגיל של כ- 100 ימים ונשאר עם ההורים עוד חצי שנה עד שנה.
שימור
העיט הלוחם סובל מפגיעה על ידי הרעלה וירי, אבל גם איומים עקיפים, כגון התנגשות עם חוטי חשמל. עוד סכנה היא מאגרי מים שנבנים במקומות גבוהים, שבהם הציפורים יכולות לטבוע. בדרום אפריקה 20% מהאוכלוסייה נהרגה תוך שלושה דורות. באזורים בהם הוא בא במגע עם בני-אדם, אוכלוסיית העיטים קטנה, מפני שהאשימו אותם בהריגת חיות משק. במציאות, חיות משק מרכיבות רק חלק קטן מתזונתם. שימור העיטים תלוי בחינוך האיכרים, והגנה ישירה של אתרי הקינון.