הכנסת השנייה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{כנסות וממשלות ישראל}}
{{להשלים|כל הערך=כן}}
{{להשלים|כל הערך=כן}}
{{כנסות וממשלות ישראל}}
'''הכנסת השנייה''' הושבעה ב-20 באוגוסט [[1951]] (י"ח באב תשי"א). הרכבה נקבע ב[[הבחירות לכנסת השנייה|בחירות שנערכו ב-30 ביולי 1951]]. כהונת הכנסת נמשכה 3 שנים ו-11 חודשים, והסתיימה ב-15 באוגוסט [[1955]] (כ"ז באב תשט"ו), עם התכנסותה של [[הכנסת השלישית]].
'''הכנסת השנייה''' הושבעה ב-20 באוגוסט [[1951]] (י"ח באב תשי"א). הרכבה נקבע ב[[הבחירות לכנסת השנייה|בחירות שנערכו ב-30 ביולי 1951]]. כהונת הכנסת נמשכה 3 שנים ו-11 חודשים, והסתיימה ב-15 באוגוסט [[1955]] (כ"ז באב תשט"ו), עם התכנסותה של [[הכנסת השלישית]].



גרסה מ־23:49, 3 באוקטובר 2013


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

הכנסת השנייה הושבעה ב-20 באוגוסט 1951 (י"ח באב תשי"א). הרכבה נקבע בבחירות שנערכו ב-30 ביולי 1951. כהונת הכנסת נמשכה 3 שנים ו-11 חודשים, והסתיימה ב-15 באוגוסט 1955 (כ"ז באב תשט"ו), עם התכנסותה של הכנסת השלישית.

יושב-ראש הכנסת היה יוסף שפרינצק. סגני יושב-ראש היו זאב שפר, בנימין מינץ, חנה למדן ויוסף סרלין.

מזכיר הכנסת היה משה רוזטי.

תוצאות הבחירות לכנסת ה-2

שם הסיעה קולות באחוזים מספר מנדטים מספר מושבים בסוף כהונת הכנסת
מפא"י 37.3 45 47
ציונים כלליים 16.2 20 22
מפ"ם 12.5 15 7
הפועל המזרחי 6.8 8 8
תנועת החרות 6.6 8 8
מק"י 4.0 5 7
המפלגה הפרוגרסיבית 3.2 4 4
רשימה דמוקרטית לערביי ישראל 2.4 3 3
אגו"י 2.0 3 3
ספרדים ועדות מזרח 1.8 2 0
פא"י 1.6 2 2
המזרחי 1.5 2 2
קידמה ועבודה 1.2 1 1
התאחדות התימנים 1.2 1 1
חקלאות ופיתוח 1.1 1 1
אחדות העבודה - פועלי ציון - 0 4

אירועים מרכזיים

הסכם השילומים שנחתם במהלך כהונתה של הכנסת השנייה, לווה באירועים סוערים. ב-6 בינואר 1952 עלה ההסכם לסדר יומה של הכנסת השנייה, ולאחר שלושה ימי דיון נערכה הצבעה במליאה. ההחלטה שהתקבלה הייתה לייפות את כוחה של הממשלה לנהל את המשא ומתן. ההחלטה התקבלה ברוב של 61 חברי כנסת מול 50 מתנגדים ו-6 נמנעים. 3 חברי כנסת נעדרו. בייפוי כוחה של הממשלה תמכו 45 חברי הכנסת של מפא"י ו-6 מתוך שמונת החברים בהפועל המזרחי. הקואליציה ככלל, ומפלגות מפא"י ו"הפועל המזרחי" בנפרד, נתנו לחברים ניצולי השואה חופש הצבעה, כדי לא להעמידם בדילמה מוסרית. חופש ההצבעה ניתן רק לאחר שהתברר לבן-גוריון שקיים רוב התומך בהחלטה.

ב-7 בינואר 1952, במהלך הדיון בכנסת, קיימו מתנגדי ההסכם קיימו הפגנה גדולה, שהחלה בכיכר ציון בירושלים, וצעדה לבניין הכנסת (אז בבית פרומין, מרחק דקות הליכה מהכיכר). יושב-ראש מפלגת חרות, חבר הכנסת מנחם בגין, שנאם בהפגנה, דיבר בחריפות רבה נגד הממשלה. לאחר דבריו של בגין החל ההמון לצעוד לעבר הכנסת. על הכנסת הופקדו שוטרים רבים שפרסו סביבה גדרות תיל והציבו ברחובות מחסומים רבים. חרף ניסיונות המשטרה לבלום את המפגינים באלות ובגז מדמיע, הגיעו המפגינים למפתן הכנסת והשליכו אבנים לתוך אולם המליאה. במהלך ההפגנה נפצעו כמאה שוטרים, ח"כ חנן רובין נפגע מאבן בראשו ועוד מספר חברי כנסת שרסיסי החלונות המנופצים פגעו בהם. עיתון "הארץ" תיאר את רחבת הכנסת באותו היום כ"שדה קרב". בגין נשא נאום חריף מאוד בתוך המליאה, במהלכו כינה את בן-גוריון "פשיסט" ו"חוליגן" לקול ניפוץ השמשות ולמראה בהלתם של חברי הכנסת שהתרחקו מהחלונות ומהאבנים הניתכות מכל עבר.


שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודמת:
האספה המכוננת - הכנסת הראשונה
1949 - 1951
הכנסת השנייה
20 באוגוסט 1951 - 15 באוגוסט 1955
י"ח באב ה'תשי"א - כ"ז באב ה'תשט"ו
הבאה:
הכנסת השלישית
1955 - 1959